בש"פ 5805/06 מוחמד "חמודי" אמון נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ח'טיב ) מיום 3.7.2006, בב"ש 2178/06, שבה הורה על מעצרם של שני העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.נגד שני העוררים, יחד עם אדם נוסף (להלן –

זיאד ), הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. האישום הראשון מייחס לַשלושה עבירות של סחר בסם מסוכן וקשר לפשע, ולעורר 2 (להלן – יוסף ) גם עבירות של נהיגה בלי רשיון והסתייעות ברכב לביצוע פשע. האישום השני מתייחס ליוסף בלבד, וגם בו הוא מואשם בעבירות של סחר בסם מסוכן, קשר לפשע, נהיגה בלי רשיון, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, ובנוסף, עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי.

3.העובדות המתוארות בכתב האישום הן אלו: ביום 25.11.2005 שוחח אחיו הצעיר של יוסף, הוא העורר 1 (להלן – חמודי ), עם סוכנת משטרתית (להלן – הסוכנת ) ואמר לה, לאחר שהתעניינה ברכישת סמים, כי יוכל למכור לה 150 טבליות MDMA

במחיר 21 ₪ ליחידה. כן ציין בפניה, כי מחיר ק"ג חשיש הוא 12,000 ₪. לאחר שיחות טלפון נוספות בין השניים, תיאמו ביניהם נקודת מפגש, אליה הגיעה הסוכנת. חמודי הנחה את הסוכנת להתקשר לזיאד. הסוכנת התקשרה אליו, פגשה אותו ומסרה לו 12,000 ₪ תמורת הסמים שהזמינה. הסוכנת לא קיבלה את הסמים. בימים שלאחר מכן ניסתה הסוכנת לקבלם, ולחלופין, לקבל בחזרה את הכסף ששילמה. יוסף ניסה לסייע לה בכך. אגב כך הסיע אותה, אף שהיה פסול לנהיגה באותה עת, וכן מסר לה סם מסוג חשיש במשקל 7.44 גרם והתחייב למסור לה 1 ק"ג לאחר מכן. עד כאן האישום הראשון. המשך ההשתלשלות מתוארת באישום השני: ביום 2.12.2005 התקשר יוסף לסוכנת והציע לה לרכוש 2 ק"ג חשיש במחיר 18,000 ₪ ולקבל את הק"ג הנוסף שטרם קיבלה. באותו יום נפגשו השניים, ויוסף הסיע את הסוכנת למקום בו נמצא הסם. אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, כיוון את יוסף למקום המדויק. בהגיעם למקום, פעלה הסוכנת לפי הנחיות יוסף: נטלה שקית שהייתה מונחת בצד הדרך, ובה כ-3.5 ק"ג של סם מסוג חשיש, והניחה במקומה 18,000 ₪, מהם 12,000 ₪ שלה, ו-6,000 ₪ של יוסף.

4.ביום 15.6.2006, עם הגשת כתב האישום נגד השלושה (חמודי, יוסף וזיאד), הגישה המשיבה בקשה למעצרם עד תום ההליכים. בדונו בבקשה, ציין בית המשפט, כי חומר הראיות הינו בעיקרו הודעות הסוכנת, וכן דו"חות פעולה של מפעיליה, דו"חות עיקוב ופלטי שיחות בין מכשירי הטלפון הנייד של הסוכנת לבין אלו של השלושה. בית המשפט קבע, כי חומר הראיות מחייב התייחסות נפרדת לחמודי וליוסף מצד אחד, ולזיאד מצד שני. לגבי יוסף וחמודי נקבע כי הראיות מקימות סיכוי סביר להוכחת האשמות המיוחסות להם, אף אם השיחות בין הסוכנת לבין חמודי התנהלו במילים מוסוות. לגבי זיאד נקבע כי אמנם קיימת תשתית של ראיות לכאורה, ואף קיימת אפשרות ממשית שהראיות יתגבשו בסופו של דבר לכדי הרשעתו, אך עוצמת הראיות אינה בדרגה גבוהה. בהתאם להבחנה זו, ולאור קביעתו כי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרם של יוסף וחמודי, בציינו בהקשר זה כי לחמודי הרשעות קודמות, לרבות בעבירות סמים, וכי אף ריצה עונש מאסר בגינן. באשר לזיאד, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר שיבחן חלופה לשחרורו בערובה.

5.ב"כ העוררים טוען כי אין ראיות לכאורה נגד יוסף וחמודי, וכי ההבחנה צריכה להיעשות, אם בכלל, בין חמודי וזיאד, מזה, לבין יוסף,מזה.

לטענתו, עוצמת הראיות נגד חמודי חלשה בהרבה אף מזו של הראיות נגד זיאד, ולמעשה, האישום נגד חמודי מתבסס רק על שיחות טלפון שנעשו כביכול בינו לבין הסוכנת, כאשר אין ודאות שאכן היה זה הוא שדיבר עם הסוכנת. ב"כ העוררים מוסיף, כי בית המשפט נתן משקל יתר לעברו הפלילי של חמודי, אשר הורשע פעם אחת בלבד בעבירות סמים וריצה עונש מאסר לאחר שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט. כן טוען ב"כ העוררים, כי אף נגד יוסף אין ראיות בנוגע לעסקת הסמים נשוא האישום הראשון, באשר גם לפי גרסת המשיבה, נודע ליוסף על עסקה זו מהסוכנת עצמה, בהוסיפו כי אין כל ראיה לכך שלפני עסקה זו או לאחריה דיבר יוסף עם חמודי או עם זיאד.

אשר לאישום השני (המתייחס, כזכור, רק ליוסף), טוען ב"כ העוררים, כי הודעות הסוכנת מפוקפקות ואינן מבוססות. כך טוען הוא באשר למשקל הסם הנטען, שאינו תואם את כמות הסם שנתפס ואף לא את הסכום ששולם על ידי הסוכנת; כך מעלה הוא תהייה מדוע אין בחומר החקירה הקלטה של שיחות הסוכנת עם יוסף, בעת שנסעו להביא את הסם, אף שלפי הודעתה הייתה מצוידת במכשיר הקלטה; כך תוהה ב"כ העוררים מדוע לא בוצעו מעקב או תצפית באותו אירוע; האם היה מעקב משטרתי אחרי יוסף כל אותם 6 חודשים מאז האירוע הנטען ועד למעצרו; ועוד.

ב"כ העוררים מוסיף וטוען, כי אין לסמוך על הסוכנת, שהרי קיבלה טובות הנאה, כולל סגירת תיקים פליליים נגדה, בעבור תפקידה, כך "שאם לא תרצה את מפעיליה ותספק עסקאות עלולה למצוא עצמה ניזוקה כפליים ומפסידה את כל אשר הובטח לה" (סעיף 30 לערר). כן הוא מוסיף בעניינה, כי כאשר דיברה עם יוסף על סמים הוא ניסה תמיד להתחמק ממנה בתירוצים שונים, וכי דגימת הסם שלדברי הסוכנת הועברה לה מידי יוסף, לא הייתה אלא כמות קטנה שיוסף קנה לבקשתה, לפני שהשניים בילו יחדיו בצימר. עוד הוא מוסיף, כי הסוכנת קיימה יחסים אינטימיים עם יוסף ויש בכך כדי להסביר את שיחות הטלפון ביניהם.

לאור כל אלה, טוען ב"כ העוררים כי יש להורות על שחרורם לחלופת מעצר, ולחלופין, להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינם.

6.ב"כ המשיבה סבורה, לעומתו, כי יש לדחות את הערר. לטענתה, הראיות נגד העוררים מבוססות על הודעות הסוכנת ועל שיחות מוקלטות בינה לבין השניים. ב"כ המשיבה מציינת כי לעוררים אין הסבר מדוע תעליל עליהם הסוכנת, ומדגישה את הכחשתו של חמודי כי הוא מכיר את הסוכנת, אף שמהודעתו של יוסף עולה כי השניים הכירו. לעניין ההבחנה שערך בית משפט קמא בין שני העוררים לבין זיאד, מציינת ב"כ המשיבה, כי אמנם בית המשפט הורה על הגשת תסקיר בעניינו של זיאד, אך הלה עדיין לא שוחרר, ואם ישוחרר, אפשר שהמשיבה תערור על כך.

7.שקלתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות ומכלול הנסיבות ובאתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

8.לא ניתן לחלוק על כך שנגד שני העוררים קיימות ראיות לכאורה, היינו "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" ( בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל ,

פ"ד נ(2) 133, בעמ' 147, מפי הנשיא ברק ) . בראש ובראשונה, ניצבות הודעותיה המפורטות של הסוכנת מימים 28.11.2005, 3.12.2005 (שתי הודעות), 11.12.2005 ו-25.4.2006. כן מצויים מזכרים של שוטרים אשר דיברו עם הסוכנת. בהודעות ובמזכרים אלה מתוארים בפירוט רב המעשים המיוחסים לעוררים בכתב האישום.

ב"כ העוררים מעלה טענות נגד מהימנות הסוכנת, בין השאר על רקע עברה הפלילי וטובות ההנאה שקיבלה עבור תפקידה. אין זו הפעם הראשונה שבה משתמשת המשטרה בסוכנים בעלי עבר פלילי, פעמים תוך סגירת תיקים בתמורה לשירותם כסוכנים. הטענות שמעלה ב"כ העוררים עשויות להיות מועלות במשפט, שם תתברר מהימנות הסוכנת ומשקל עדותה, בין היתר על סמך חקירתה הנגדית (ראו, למשל, בש"פ 10251/04 קריאולין נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 15.12.2004). אך אין בטענות אלו כדי לגרוע מהודעות הסוכנת כראיות לכאורה להוכחת האישומים (וראו, למשל, בש"פ 3364/91 אדרי נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 13.8.1991). אוסיף, כי אילו היה עולה ממכלול הראיות, כבר בשלב הזה, כי מהימנות הודעותיה של הסוכנת מוטלת בספק של ממש (למשל, בשל סתירות משמעותיות בין הודעותיה לבין ראיות אחרות), ייתכן שהיה בכך כדי לכרסם באופן משמעותי מעוצמת הראיות. ואולם, מכלול הראיות הלכאוריות דווקא תומך בהודעותיה ומחזקן. כך באשר לדו"חות העיקוב (אף אם השוטרים לא צפו במעשי העבירה, הרי שהדו"חות תואמים את הודעות הסוכנת); כך באשר לפלטי השיחות שבין מכשירי הטלפון הניידים של הסוכנת לבין אלו של העוררים. כך גם – וחיזוק זה משמעותי במיוחד – באשר לתמלילי שיחות הסוכנת עם כל אחד משני העוררים. בתמליל שיחה של הסוכנת עם חמודי ( מ.ט. 145/05 , המתייחס לשיחה מיום 21.11.2005), אנו מוצאים כי חמודי אומר לסוכנת "את מביאה ניירות ואני יתן לך דברים" (שם, ש' 44), וכן "מה פתאום אז אל תבואי", וזאת בתגובה לכך שהסוכנת אומרת "אני לא משחררת כסף עד שאני לא רואה ביד שלי דברים" (שם, ש' 127-128). בתמליל שיחה של הסוכנת עם יוסף ( מ.ט. 149/05 , המתייחס לשיחה מיום 30.11.2005), אנו מוצאים כי יוסף אומר לסוכנת "כן הוא אמר לי אני ידאג לך למחר שעה עשר בבוקר שיהיה אצלך" (שם, ש' 20), וכן "מחר מתי שיהיה לי ביד אני מביא לך עד איפה שתגיעי אפילו תהיי בירושלים וואלה אני רוצה להתפטר" (שם, ש' 59); ובתמליל אחר ( מ.ט. 152/05 , המתייחס לשיחה מיום 3.12.2005), אנו מוצאים כי הסוכנת אומרת ליוסף "הוא אהב את הדיסק הייפה חבל על הזמן" (שם, ש' 23; בהודעתה מיום 3.12.2005 שעה 1:00, עמ' 6 ש' 18-19 מבהירה הסוכנת כי ב"אייפה" הכוונה לחשיש לבנוני על שם זמרת לבנונית).

ב"כ העוררים מעלה טענות שונות נגד התמלילים, בין השאר, כי זיהוי הקול של חמודי בידי הסוכנת אינו אמין וכי חמודי החל להשתמש במכשיר הטלפון שלו האזינו רק בעבור מספר חודשים. טענות אלו ואחרות יתבררו מן הסתם במשפט. בשלב זה, אין צורך לקבוע את משמעותם הראייתית המדויקת של התמלילים, אלא זו בלבד: כי יש בהם כדי לחזק את עוצמת הראיות לכאורה נגד העוררים, הן לאור ההתאמה להודעות הסוכנת והן כראיות עצמאיות. אף ביתר הטענות שמעלה ב"כ העוררים, כמו תהיותיו מדוע לא מצויים בחומר החקירה פרטים שונים וכמו חוסר ההתאמה המוחלט שבין הכסף ששולם לבין הסם שנתפס, אין בהם, בשלב זה של המעצר, כדי לכרסם באופן ממשי בראיות הלכאוריות שצוינו לעיל.

9.מששוכנעתי כי בדין קבע בית משפט קמא שקיימות ראיות לכאורה נגד שני העוררים (ואף חיזוק לראיות) לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ומאחר שעבירות אלה מקימות עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996), נותר עדיין לבחון את שאלת חלופת המעצר, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק האמור.

10.הלכה היא, כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, ניתן להפיג את מסוכנותו של העוסק בסחר בסמים ולשקול חלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, בעמ' 167; ולאחרונה, בש"פ 489/06 חן (חסן) נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 5.3.2006). בית משפט קמא בחן את השאלה, האם מתקיימות נסיבות מיוחדות כאלה, והשיב על כך בשלילה. בית המשפט קבע כך אף מבלי להיזקק לתסקירי מעצר. ממכלול הראיות ונסיבות העבירות המיוחסות לעוררים, אין אני מוצא מקום להתערב בקביעה זו .

11.בנוגע לעורר 1 (חמודי), על פי כתב האישום, תפקידו של חמודי הסתכם בכך שדיבר עם הסוכנת, והפנה אותה לזיאד, שעמו נפגשה ולו שילמה. אין להקל ראש בתפקידו זה, שהרי הוא לכאורה היוזם (מצד ספקי הסם) של העסקה עם הסוכנת. אזכיר, כי לפי חומר הראיות הלכאורי, דיבר חמודי עם הסוכנת לא רק על סם מסוג חשיש, אלא גם על טבליות MDMA , אף אם העסקה בקשר אליהן לא יצאה בסופו של דבר לפועל. גם העובדה שלחמודי עבר פלילי אינה עומדת לזכותו, ובעיקר לאור העובדה שכבר נגזר עליו (ביום 16.11.2004; ת"פ 26/04) עונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי בעקבות הרשעתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוג אקסטזי, וחרף זאת לא נרתע מלחזור ולבצע (לכאורה) עבירה מסוג זה. לאור כל האמור, אין בידי לקבל כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות שיהא בהן כדי להצדיק שקילתה של חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו. לפיכך, אין אני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שהורה על מעצרו עד תום ההליכים.

12.באשר לעורר 2 (יוסף), כתב האישום מייחס ליוסף תפקיד נכבד יותר מאשר זה של חמודי. באישום הראשון מדובר על כך שהעביר לסוכנת חשיש במשקל של כ-7.5 ג'. על פי האישום השני, הסיע יוסף את הסוכנת למקום שבו כיוון אותם אדם אחר לשקית ובה כ-3.5 ק"ג של סם מסוג חשיש, שם גם השאירה הסוכנת את הכסף עבור הסם. על מעשים אלה מצטרפות עבירות התעבורה שביצע יוסף, שנהג ברכב בעת פסילה כדי להסתייע בו לצורך ביצוע עבירת הסמים. אמנם, להבדיל מאחיו הצעיר חמודי, ליוסף אין עבר פלילי, יש לו משפחה ועבודה מסודרת, ומהראיות לכאורה עולה כי עיקר תפקידו היה לסייע בידי אחיו חמודי, כאשר זה האחרון התחמק מביצוע העסקה עם הסוכנת. ואולם, בהתחשב בכמות הלא מבוטלת של הסם שנתפס ותפקידו המרכזי באישומים – כולל השתתפותו בסכום של 6,000 ₪ לטובת ביצוע העסקה המוגדלת שבאישום השני – אי אפשר לומר כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות אשר יהא בהן כדי להצדיק שקילה של חלופת מעצר.

13. הערר נדחה.