בש"פ 489/06 יוסף חן(חסן) נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ) בב"ש 3237/05 מיום 2.1.06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר ושמונה אחרים הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום (ת.פ. 1167/05), המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ז-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד לפי סעיפים 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

לפי הנטען בכתב האישום, החלק הנוגע לעורר הינו, כי קודם ליום 14.11.05, נהג העורר, שהינו אחיו של נאשם מס' 2, להזמין כמויות סמים שונות מאחיו ומהנאשם 1. ביום 14.11.05, במהלך שהותם של הנאשמים 1 ו- 2 באזור חניון "איקאה" וחניון "טיב טעם", ניהל העורר שיחות טלפון עם הנאשמים 1 ו- 2, על-מנת לברר עמם אילו כמויות סמים הם יכולים לספק, על-מנת לשלוח אליהם קונים תוך שהוא מווסת את הכמויות שיסופקו לקונים השונים. בסמוך לשעה שתיים בצהריים, הגיעו העורר ואדם נוסף ברכב מסוג "פורד" אל המקום שבו היו הנאשמים 1 ו- 2, על-מנת לקבל מהם כ- 17 ק"ג סם מסוג חשיש. באותה עת נעצרו הנאשמים 1 ו-2 בלא שהיה סיפק בידם לספק את הסם לעורר, כשבמכוניתם נתפס סם במשקל של כ- 16 ק"ג נטו.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר והנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ) הורה, ביום 2.1.06 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי די בראיות הלכאוריות שנאספו בתיק החקירה, כדי להוות בסיס מספיק למעצרו של העורר עד לתום בירור דינו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור העובדה, שהעורר מעל באמון שניתן בו, שכן עסק בהפצת הסמים בעודו ובעיצומו של הליך גמילה, ולאור ההרשעות הקודמות שלו, אין מקום להורות על בחינת שחרורו לחלופת מעצר.

מכאן הערר שבפני.

בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען, כי אין בהן עוצמה מספקת למעצר עד תום ההליכים ושעוצמתן מאפשרת שחרור העורר לחלופת מעצר. לטענת בא-כוח העורר, העורר החל בהליך שיקום וגמילה מסמים מזה כ- 9 חודשים, בו הוא מצליח ומשתף פעולה ולכן אין מקום לקטוע הליך חיובי זה ובפרט בשל כך, שהעורר לא נתפס עם הסמים. עוד מוסיף וטוען בא-כוח העורר, כי יש במעצרו של העורר משום אפליה פסולה בינו לבין יתר הנאשמים ששוחררו. לטענתו, חלקו של העורר בכתב האישום הינו מזערי לעומת חלקם של הנאשמים ששוחררו, אך אף על פי כן חרג בית-המשפט המחוזי מעקרון השוויון ואיסור האפליה. לבסוף, מבקש בא-כוח העורר לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אשר תבטיח את המשך הטיפול בעורר במרכז גמילה ואשר יש בה כדי לשמש המשך הבסיס לשינוי אותו החל העורר לפני כ- 9 חודשים.

מנגד, תומך בא-כוח המדינה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה מוצקות ומבוססות כנגד העורר להוכחת אשמתו וכן הוסיף, כי בעבירת סמים בכמויות כה גדולות, אין מקום לשקול חלופת מעצר. לטענתו, המסוכנות נלמדת מעצם העיסוק בסחר בסמים ומעצם היותו של העורר חלק ממעגל אשר מאפשר את הפצת הסם לרבים אחרים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

ממכלול הראיות הלכאוריות עולה, כי הגם שהעורר אינו נמנה עם המנהלים העיקריים של עסקת הסמים, אין להתעלם מחלקו ומעורבותו, המהווה חוליה בשרשרת הפצת הסם ומכירתו. כמו-כן, העובדה, כי העורר נעצר לפני שהספיק לבצע את המשימה שעליה סיכם עם הנאשמים 1 ו- 2 טלפונית וכשאין ברשותו את הסם, אינה פוגעת בעוצמתן של הראיות הלכאוריות העומדות נגדו.

בהחלטתו הסתמך בית-המשפט המחוזי על הראיות הבאות: הודעתו של העורר במשטרה, לפיה הגיע למתחם "טיב טעם" באקראי, שם נעצר יחד עם אחיו, הנאשם 2 והנאשם 1. אולם, גרסתו זו נסתרה בשיחות הטלפון. בשיחה מס' 499 בין העורר לנאשם 1, שאל העורר אם "אחר" הגיע אליו והוסיף, כי הוא "עוד שניה בבניין". בנוסף, בשיחה 500 סמוך למעצרו של העורר, בשעה 13:52, שאל העורר את נאשם 1, היכן הוא והוסיף, כי הוא מגיע. מהשיחות עולה, כי העורר תכנן להיפגש עם הנאשמים 1 ו- 2, למטרת קבלת סמים. בנוסף, בהודעותיו ניסה העורר לנתק את הקשר בינו לבין המכשיר הסלולארי שמספרו 052-5471148 באמצעותו יצר קשר עם הנאשמים 1 ו- 2. העורר מסר לשוטרים מספר של מכשיר סלולארי אחר, אשר לכאורה הוא עושה בו שימוש. השוטר אשר חקר את העורר, התקשר למספר ממנו ניהל העורר את שיחות הסמים ואז מכשיר הסלולארי שנתפס עם העורר בעת מעצרו צלצל. מאותו מכשיר סלולארי ניהל העורר 25 שיחות, בין התאריכים 12.11.05-14.11.05. בחלקם שוחח עם הנאשם 1.

העורר הכחיש כל קשר לנאשם 1, כאשר אמר: "קודם כל אני לא מדבר עם פרוג'ה. אני מתקן, אני לא מכיר אדם בשם פרוג'ה". במהלך החקירה הושמעו באוזניו קטעים של שיחות טלפוניות. העורר נראה מופתע מאוד, קסס את ציפורניו וביקש להפסיק את השמעת השיחות. בחלקן האחר של השיחות נשמע העורר משוחח עם הנאשם 2, שהינו אחיו, ולא כפי שציין בנושאים משפחתיים, אלא בקשר לעסקאות סמים. בחלקם הארי של השיחות בין העורר לנאשמים 1 ו- 2, קיימת התייחסות לכך שהעורר הוא חלק מרשם מכירת והפצת סמים של אחיו הנאשם 2 ושל הנאשם 1. מהשיחות עולה, כי לכאורה העורר דאג להשיג לקוחות עבור שני הנאשמים 1 ו- 2.

עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי ביום 14.11.05, בעת שהעורר הגיע למקום המצאם של הנאשמים 1 ו-2, בחניון "טיב טעם" ועוד בטרם שהשוטרים עודכנו בתוכן השיחות, השוטרים עיכבו אותם. העורר אומנם נתפס בטרם שהועברו אליו סמים אולם ברכב נמצאו אותם 16 ק"ג שעדיין לא הועברו והתייחסות אליהם מצויה בשיחות הטלפון.

שותף אני לקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה די בראיות הלכאוריות הקיימות בתיק החקירה, כדי להוות בסיס מספק למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

לא אוכל לקבל את טענת בא-כוח העורר, לפיה מאחר והעורר החל בהליך גמילה מסמים, אין לקטוע הליך זה ומשכך יש לשחררו לחלופת מעצר. לעורר מיוחס ביצוען של עבירות סחר בסמים. העורר עסק בהפצת הסמים בעיצומו של הליך הגמילה מסמים, דבר המלמד, כי חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו. הלכה פסוקה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. בעניין זה קבעתי בעבר, בבש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

"מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה - בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. עבירת סחר בסמים מסוכנים נכללת בפקודה הנ"ל (סעיפים 13 + 19א)."

הלכה היא, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להפיג חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר (ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל , פ"ד מט(2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח' (טרם פורסם) ובש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

יתרה מכך, לחובתו של העורר עבר פלילי, הכולל, בין היתר, עבירות סמים. חרף זאת, נראה, כי העונשים שהוטלו על העורר בעבר לא הרתיעו אותו, שכן בכתב האישום נשוא ערר זה, מואשם העורר בכך שביצע, בין היתר, עבירה של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, כאשר חלקו בפרשה לא היה שולי. נוכח דברים אלה, לא נראה לי, כי מקרהו של העורר נמנה על המקרים החריגים המצדיקים חלופת מעצר.

הערר נדחה.