בש"פ 194/10 מחמוד חמודה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט יונתן אברהם) מיום 3.1.10, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

לעורר מיוחסת בכתב האישום עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מעובדות כתב האישום עולה, כי הרקע לרצח הוא קטטה שארעה ביום 4.11.09 בין שתי חמולות: האחת משפחת שתיווי והשניה משפחת חמודה, במהלכה נדקר בחזהו המנוח חסן שתיווי ז"ל (להלן: המנוח ).

2.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך הקטטה התגודדו בני משפחת שתיווי מעבר אחד של הרחוב, ומהעבר השני התגודדו בני משפחת חמודה. במהלך הקטטה נדקר בנו של העורר בידו השמאלית. העורר, שהבחין במנוח שעמד על אי תנועה באמצע הכביש, זינק לעברו כשהוא אוחז בידו סכין בעלת להב של 13 ס"מ , ותוך שהמנוח מנסה להימלט מפניו נעץ את הסכין בליבו. המנוח הספיק ללכת מספר צעדים עד שהתמוטט, ואילו העורר ברח לביתו.

הראיות כנגד העורר מתבססות על שלושה נדבכים. הנדבך הראשון הוא עדויות של מספר עדי ראיה, שחלקם טענו כי ראו את העורר דוקר את המנוח. הנדבך השני הוא עדויות או ראיות המכרסמות או מפריכות את טענת האליבי שמסר העורר ולפיה שהה בביתו בעת הקטטה. הנדבך השלישי הוא הקלטה של שיחה שהתנהלה בין העורר לבין בנו אמין, במסגרת תרגיל חקירה שביצעה המשטרה, שבמהלכה מתייחס העורר לסכין בה בוצע הרצח.

3.

בית משפט

קמא סקר בפירוט את מסכת הראיות לאור טענות ההגנה, והגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר. בהתחשב בכך שמדובר בעבירת רצח ובחזקת מסוכנות סטטוטורית, סבר בית משפט קמא כי נוכח המסוכנות הגבוהה שעולה מהמעשה המיוחס לעורר, אף אין טעם לשקול שחרור לחלופת מעצר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

על כך נסב הערר שבפני, שהתמקד, בעיקר, במישור הראיות לכאורה.

אקדים ואומר, כי העורר לא חלק על כך שיש ראיות לכאורה, אך לטענתו עוצמת הראיות אינה גבוהה בהתחשב בסתירות ובפירכות בהודעות שנגבו מהעדים. לאור זאת, עתר העורר להחזיר את הדיון ל בית משפט קמא על מנת שיבחן חלופת מעצר, לאור ההלכה לפיה כאשר עוצמת הראיות נמוכה, יש לשקול ביתר שאת אפשרות של חלופת מעצר (ראו: בש"פ 5280/02 מירפולוסקי נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5) 361, 363; בש"פ 1918/01 מדינת ישראל נ' אבו כף (לא פורסם, 08.03.2001); בש"פ 8320/00 אשואל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 30.11.2000)).

4.

בא כוח העורר, שטען בפני באריכות ובלהט, כדרכו, עמד על חולשות ופגמים שלשיטתו עולים מחומר הראיות. נוכח טענות העורר היורדות לפרטי הראיות, בחנתי את חומר הראיות המשתרע על מספר קלסרים. אעמוד להלן על מסכת הראיות לכאורה על שלושת נדבכיה, ועם הקורא הסליחה אם הארכנו בדברים.

הנפשות הפועלות

5.

טרם נתחיל בסקירת הראיות, נציג בפני הקורא את הנפשות הפועלות וחלק מ"העץ המשפחתי" של שתי המשפחות שהיו מעורבות בקטטה.

משפחת הקורבן היא משפחת שתיווי. סאלח שתיווי הוא אביו של המנוח ולו אח בשם תאופיק שתיווי המתגורר בסמוך למקום האירוע. לתאופיק בנים בשם מחמוד ועבד אלראזק, נער כבן 18 (להלן: עבד ), ומספר אחיינים שאותם נכיר בהמשך: מוחמד, בלאל, ג'אבר ופארג'. כל אלה, ובני משפחה נוספים, היו מעורבים בקטטה מצד משפחת שתיווי

במשפחת חמודה הידועה גם כמשפחת זועבי, נכיר את העורר ושמו מחמוד חמודה (חמודי) המוכר גם בכינוי מחמוד אלפרו או אבו-מוחמד. לעורר אטליז הממוקם ברחוב הראשי בכביש יפיע-נצרת והוא גם הבעלים של חוות בקר בקיבוץ שריד, שם הוא עובד מדי יום וחוזר בשעות אחר הצהריים לביתו בנצרת. לעורר ולבני משפחתו מספר רכבים, ביניהם מכונית פולקסווגן בורה וג'יפ איסוזו ירוק (להלן ובהתאמה "הבורה" ו"הג'יפ"). לעורר מספר בנים ושמם: מוחמד (הבכור), אמין, אמיר ואחמד. כל הבנים, למעט אמין, עובדים בעסקי הבשר, אם באטליז ואם בחווה ואילו אמין מנהל עסק לאביזרים ומערכות לרכב הנמצא בסמוך לאטליז. לעורר אח בשם סמיח (ולו בן בשם איאד) ואח בשם עבדאללה זועבי ולו בן בשם עמאר. כל אלה, ובני משפחה נוספים, היו מעורבים בקטטה מצד משפחת חמודה.

נספר לקורא כבר בשלב זה, כי התקרית שהביאה בסופו של יום לקטטה ולאירוע הטרגי בסופה, החלה בעימות בין עבד (בנו של תאופיק) המשתייך למשפחת שתיווי לבין אמין (בנו של העורר) המשתייך למשפחת חמודה.

מקום הארוע

6.

הקטטה בין שתי המשפחות התרחשה ביום רביעי בשבוע, על הכביש הראשי נצרת-יפיע. בצד אחד של הכביש ממוקם האטליז שבבעלותו של העורר (אטליז אלפרו), ולידו החנות לאביזרי רכב של אמין. העורר ובניו הלא נשואים מתגוררים מעל האטליז. באמצע הכביש יש אי תנועה, ומהעבר השני של הכביש יש עסק לשטיפת מכוניות בשם VIP בבעלות אחד בשם ענאן סברי, מעדניה בשם זטמה, חנות נברשות ואביזרי תאורה בשם סטאר-לייט, חנות בשם T&R וחנות לחומרי בניין שבבעלותו של תאופיק

שתיווי. הבית של תאופיק נמצא בצד זה של הכביש מעל החנויות. במקום יש תאורת רחוב ותאורה מהחנויות הסמוכות.

השתלשלות האירועים עד לדקירתו של המנוח למוות

7.

מהעדויות הרבות שנגבו על ידי המשטרה, עולה תמונה של מחזה בשלוש מערכות.

המערכה הראשונה ארעה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. עבד, בנו של תאופיק, הציק לנער בשם מוחמד שתיווי (למרות שם המשפחה הזהה לא מדובר באותה משפחה) ואף היכה אותו עד זוב דם ליד העסק של שטיפת המכוניות. למראה המחזה, יצא אמין מחנותו, חצה את הכביש, ובמהלך דין ודברים בינו לבין עבד, הנחית על האחרון שתי סטירות. עבד המשיך להעז פניו כלפי אמין המבוגר ממנו, ואמין הגיב שוב בשתי סטירות מצלצלות. סוף מערכה ראשונה.

במערכה השניה, עבד הפגוע והנעלב עד עמקי נשמתו, מספר לאחיו מחמוד כי אמין הכה אותו. מחמוד מרים טלפון לבן דודו פראג', שמתקשר בתורו לאחיו ג'אבר, והשניים חשים ומגיעים לחנות של אמין. בתוך החנות של אמין, מתפתח דין ודברים בינם לבין אמין, בנוכחות אנשים נוספים שנכחו בחנות, והרוחות מתחילות להתלהט. בשלב זה מגיע תאופיק, אביו של עבד, שפעל מהרגע הראשון ל"הפרדת כוחות" ולסיום התקרית בעודה באיבה. תאופיק פנה בדברי כיבושין אל אמין, ובמקביל, הניס לביתו בצעקות ובקללות ותוך שימוש במקל, את בניו עבד ומחמוד. גם ג'אבר ופארג' התלוו אל עבד וכולם עלו לביתו של תאופיק בצד השני של הכביש. סוף מערכה שניה.

ומכאן למערכה השלישית שהסתיימה במות המנוח בסביבות השעה 20:00. בביתו של תאופיק, המשיכה המהומה לאחר שתאופיק המשיך לצעוק ולהכות את בניו מחמוד ועבד והתרה בהם שיישארו בבית ולא יצאו החוצה. בשלב מסויים, חמק עבד החוצה וג'אבר ופארג' יצאו אחריו. בשלב זה התחולל מפגש נוסף בין אמין ואנשים נוספים שהיו עמו לבין עבד ובני משפחת שתיווי, והחלה תגרה רבתי. כל צד נטל לידו מכל הבא ליד – אבנים, מקלות ואפילו מתקני מנגל שעמדו בערימה ליד מעדנית זטמה – והחל להכות בצד שכנד, וגם המנוח הצטרף לתגרה. בשלב מסוים, אמין נדקר בידו ולאחר מכן נדקר המנוח, שעמד על אי תנועה באמצע הכביש. המנוח החל ללכת בצעדים כושלים לכיוון מעדנית זטמה, שם התמוטט על המדרגות. רופאה בשם רובא סברי שהגיעה למקום, החלה מייד לטפל במנוח והנוכחים הזעיקו אמבולנס. במרחק של כ- 200 מטר ממקום האירוע, נמצא מוקד שירותי רפואה ורפואת חירום של חברה בשם "הצלה". אמבולנס של החברה ופרמדיק ורופא של החברה הגיעו מייד למקום והצטרפו לרופאה בפעולות ההחייאה, ולאחר מכן פינו את המנוח לבית החולים האנגלי בנצרת – לשם הגיעו פצועים נוספים מהתקרית - שם נקבע מותו של המנוח. ביני לביני הגיעו למוקד "הצלה" מספר פצועים וביניהם אמין שנדקר בידו השמאלית. סוף מערכה שלישית.

המשטרה, שהגיעה מייד למקום בעקבות דיווח על קטטה, מצאה בפח אשפה בסמוך למכון לשטיפת רכב את הסכין בה נדקר המנוח (סכין עם ידית מעץ בצבע חום) ובאותו פח נמצאה גם סכין יפנית בצבע צהוב-שחור עם להב סגור. זאת, לאחר שאחד העדים הסב את תשומת לב השוטרים כי הסכין הושלכה לשם. סכין נוספת הושלכה על ידי אמין בדרכו למוקד של חברת הצלה ובסמוך למוקד (סכין עם ידית בצבע צהוב-כתום).

זו אפוא בקווים כלליים השתלשלות הדברים עד לסוף הטרגי, כפי שעולה ממכלול העדויות שנגבו על ידי החוקרים. על רקע זה, נבחן את שלושת הנדבכים של הראיות לכאורה, ונבחן אם יש ממש בטענת העורר לחולשה משמעותית בעוצמת הראיות. נפתח בעדויות הראייה הישירות לפיהן דקר העורר את המנוח

נדבך ראשון: שלושה עדים שראו את המנוח דוקר את העורר

הודעותיו של ג'אבר

8.

מג'אבר נגבתה הודעה בשעה 23:05, כשלוש שעות לאחר האירוע. על פי עדותו, כאשר הוא ואחיו פארג' ירדו מביתו של דודו תאופיק בתחילת "המערכה השלישית" כמתואר לעיל, הם נתקלו באמין, באחיו אחמד ובדודו סמיח ושני ילדיו, ואלו החלו לחרף ולגדף. ג'אבר הבחין כי אמין מחזיק בידיו נבוט וסכין באורך של כ- 20 ס"מ בצבע אדום, אך מייד תיקן את עצמו ואמר כי מדובר בסכין של אטליז שהידית שלה בצבע צהוב ולא אדום כפי שאמר, ושאר האנשים החזיקו סכינים בצבעים אדום ושחור. ג'אבר פירט כי עבדאללה (אחיו של העורר) החזיק סכין בצבע שחור של אטליז, העורר החזיק סכין כתומה בהירה, וסמיח גם החזיק סכין. הוא הבחין כי אמין נס על נפשו וכאשר אמין התקרב אליו הוא נטל אבן והשליך אותה עליו. בחלוף מספר שניות, אחמד, אחיו של אמין, השליך על ג'אבר אבן שפגעה בו והוא התחיל להימלט, תוך שהוא מבחין במנוח שעמד על שטח ההפרדה בכביש וזורק אבנים על האנשים שעמדו מולו, ואלו השליכו עליו אבנים חזרה. בנקודת זמן זו "ראיתי שמחמוד (העורר – י.ע.) הגיע מאחורי חסן (המנוח – י.ע.) תפס אותו מהבגדים שלו ונתן לו דקירה עם הסכין הכתומה שהיתה לו ביד". הוא הבחין כיצד המנוח מתמוטט, וכאשר בני משפחת חמודה ראו שהמנוח נפל, הם נסו התפזרו ונכנסו לבתים שלהם. את האירוע ראה ג'אבר ממרחק של 9- 6 מטרים , ולדבריו העורר לבש חולצה בצבע אפור עם קוביות או משהו דומה בצבע ירוק.

בין ג'אבר לבין העורר נערך עימות קצר בחדר החקירות, בשעות הראשונות שלאחר האירוע, ועל כך נעמוד בהמשך.

בהודעתו מיום 2.12.09 הוצגו בפני ג'אבר הסרטים מהמצלמה בחנותו של אמין. ג'אבר חזר וסיפר כיצד ב"מערכה השניה" נכנס עם פארג' אחיו לחנותו של אמין ועל חילופי הדברים ביניהם. לאחר מכן הוצגו בפניו צילומים שנתפסו במצלמה המותקנת בחנות T&R , וג'אבר זיהה את אמין בסוודר שחור כשהוא עם סכין בידו.

בהמשך, מזהה ג'אבר בחור שהולך לכיוון הקטטה ושמו נזאר חמזי. לדבריו, נזאר הגיע בדיוק כאשר בת דודתו הרופאה ביצעה החייאה במנוח, וכששמע כי מדובר במנוח,

הרים מקל וזרק אותו בעצבים. לדבריו, נזאר פגש אותו כמה ימים לאחר הרצח ואמר לו כי נודע לו שהעורר טוען במשטרה שהוא בכלל לא היה במקום, והוא (נזאר) מוכן להישבע על כך שראה את העורר בעת התגרה. נקדים ונאמר כי לדברים אלה של ג'אבר, שנאמרו באופן ספונטני לאחר שהוצגו בפניו הצילומים, יש חשיבות לענייננו מאחר שבעקבות הודעה זו הגיעו החוקרים אל נזאר, שעל עדותו נעמוד בהמשך.

הודעותיו של

ראא'ד אבו-גוש

9.

בהודעתו הראשונה מיום 6.11.09 סיפר ראא'ד כי הוזעק למקום על ידי בן דודו מחמוד (בנו של תאופיק). לדבריו, במהלך הקטטה, בני משפחת שתיווי אחזו באלות, ובני משפחת חמודה אחזו באלות וחלקם החזיקו גם בסכינים. ראא'ד הבחין במנוח, בן דודו, כשהוא עומד על אי התנועה, מקלל וזורק אבנים. אז הבחין באדם מבוגר מגיע מהצד השני, מתקדם לכיוון אי התנועה כשהוא אוחז בידו סכין, ככל הנראה בצבע צהוב. אותו אדם תפס את המנוח בכתף, המנוח ניסה לברוח והסתובב כדי להשתחרר, ואז אותו אדם דקר אותו דקירה אחת בחזה. המנוח רץ לכיוון מעדנית זטמה, ומי שדקר אותו הסתלק לכיוון הבית שלו. הדוקר היה אדם מבוגר כבן 60, עיניים כחולות, מבנה גוף מלא ובדיעבד, לאחר שתיאר אותו בפני אנשים, ידוע לו כי מדובר במחמוד חמודה (העורר).

בהודעתו הנוספת מיום 9.11.09, חזר ראא'ד על עיקרי הדברים. לדבריו, תיאר את הדוקר בפני אנשים כאדם מבוגר בעל גוף מלא ובריא שהיה לבוש בבגד בצבע אפור ונאמר לו כי מדובר בעורר. הוא יודע כי לעורר יש אטליז בשכונה, הוא עצמו קנה באטליז לפני הרבה זמן ובטוח שהוא ראה את העורר בעבר.

ראא'ד נשאל אם הוא נכון לזהות את העורר במסדר זיהוי, אך השיב כי הוא חושש מכך והוא מוכן לזהות אותו בתמונות. לדבריו, מאחר שהבחין בדוקר הוא חש שהוא חייב לספר את הדברים למשטרה כי מי שדקר צריך לקבל את עונשו, אך מצד שני הוא לא רוצה להסתבך עם משפחת חמודה ולכן הוא מבקש להסתפק במסדר זיהוי תמונות בלבד. לעד נערך מסדר זיהוי תמונות והוצגו בפניו שמונה תמונות של אנשים מבוגרים עם שיער מלבין. ראא'ד הצביע מיידית על העורר, באומרו "אני מזהה את האדם בתמונה מספר 1 ב-100 אחוז שזה האדם שדקר את חסן שתיווי עם סכין בכניסה לכפר יפיע" (ראו המזכר והתמונות קכד-קכה). בהודעתו אמר ראא'ד כי העורר מוכר לו כבעל אטליז וכי לאחד מילדיו יש עסק של אביזרי רכב.

[במאמר מוסגר: משורה של תזכירים עולה כי באי כוחו של העורר חזרו ודרשו מהמשטרה לבצע מסדר זיהוי חי, אך המשטרה טענה תחילה כי אין לה ניצבים הדומים לעורר והסניגורים התבקשו לארגן ניצבים דומים, בקשה שנדחתה על ידם. כאמור, בסופו של דבר, נערך לראא'ד מסדר זיהוי תמונות לאחר שסירב למסדר זיהוי חי, אף לא מאחורי פרגוד].

הודעתו של בלאל

10.

בלאל נחקר כחשוד במעורבות בקטטה ביום 11.11.09, כשבוע לאחר הארוע. לדבריו, נזדמן למקום דרך מקרה, כאשר נסע במכוניתו וראה התקהלות אנשים ליד העסק של אמין. הוא עצר וירד מהמכונית, וראה כי ליד הבית של דודו תאופיק יש התקהלות של אנשים שמתקוטטים ביניהם, כאשר חלק מהאנשים מחזיקים אלות וסכינים, ביניהם זיהה את אמין ואחיו מוחמד ואת דודם עבדאללה. הוא הבחין באמין מחזיק סכין ביד אחת וביד השניה מנופף באלה. כאשר הגיע למקום התנפלו עליו אמין ומוחמד, והוא ספג מכות אלות בראשו ובכתפיו. לדבריו, נסוג לאחור כי ראה שעבדאללה מנסה לדקור אותו בסכין. תוך כדי כך הבחין במנוח עומד על אי התנועה ומנופף בידיו לכיוון משפחת חמודה, ואז ראה את העורר מגיע לכיוונו של המנוח, מושך את המנוח אליו. הוא צעק "תשימו לב לחסן" ושניה לאחר מכן הבחין כי המנוח שם את ידו על החזה שלו, והולך לכיוון המעדניה של

זטמה. לדבריו, לא הבחין בסכין בידו של העורר, רק הבחין שהוא מושך את המנוח לכיוונו ו"מחבק אותו. מה עשה או לא עשה, אני לא יודע ... אני ראיתי אותו עושה תנועה של מכה, אני חשבתי שהוא מכה אותו ביד ועזב אותו, ואחרי זה ראיתי את חסן עוזב אותו והולך ורץ". לאחר מכן הבחין כי העורר נפל על הכביש ואז שמע את אמין צועק "אבא שלי, אבא שלי". באותה עת, אמין עמד במרחק של 10- 8 מטרים

מהמנוח.

בלאל ציין כי הוא מכיר היטב את העורר כבעל האטליז וכבעלים של חוות בקר, ותיאר את העורר כבעל מבנה גוף מלא, שיער מלבין, עיניים ירוקות, שלבש בעת האירוע משהו בצבע אפור. לדבריו, הוא מכיר את אמין ומוחמד, ואת הילדים האחרים של העורר הוא מכיר בפנים אך לא בשמותיהם. ידוע לו כי לעורר יש ג'יפ איסוזו ירוק והוא הבחין בג'יפ אחרי שהמנוח נפגע, וראה את הג'יפ חונה מולו.

סיכום ביניים : לפנינו שלושה עדי ראייה הטוענים כי ראו את העורר דוקר את העורר. לכל השלושה קרבת משפחה למנוח ונראה כי כולם היו מעורבים בתגרה.

11.

בנקודה זו, נעבור לנדבך השני הקשור לאליבי של העורר לפיו ישן בביתו בעת האירוע. נפתח בגרסת העורר ולאחר מכן נסקור מספר הודעות של עדים שטענו כי הבחינו בעורר בעת האירוע.

טענת האליבי וגרסתו של העורר

12.

כפי שעולה מדו"ח הפעולה ומדו"ח המעצר, כאשר העורר נעצר בביתו בשעה 23:45 והודיעו לו שהוא עצור בחשד לרצח המנוח, העורר השיב "אני ישנתי ואני לא יודע כלום".

העורר נחקר לראשונה בשעה 02:00, כשלוש שעות לאחר מעצרו. הוא הכחיש כי היה בזירה, ואז הוכנס ג'אבר לחדר החקירות, הטיח בפניו שהגיע לזירה עם הג'יפ שלו, והדגים כיצד דקר את המנוח. העורר הגיב כי מדובר בשקר. לדבריו, כאשר ירד מהבית שלו ראה הרבה אנשים ליד החנות ואלו סיפרו לו שהיה סכסוך עם בנו אמין, ושלא ילך לשם והוא הסתלק מהמקום. כן טען כי הג'יפ שלו היה בחווה עם בנו מוחמד. לדבריו, בעת הקטטה היה בבית לבדו .

בהודעתו מיום 8.11.09 חזר העורר על גרסתו וסיפר כי חזר מהחווה באותו יום ברכב הבורה בסביבות השעה ארבע אחר הצהרים, ואת הג'יפ השאיר באותו יום בחווה. בעת האירוע הג'יפ היה בחווה ובנו מוחמד היה עדיין בחווה. את הג'יפ ראה כשהורידו אותו מהגרר במשטרה, והוא לא יודע איך השוטרים תפסו את הג'יפ וממי לקחו את המפתחות. הוא עצמו הגיע לזירה לאחר האירוע וראה כי בנו אמין נדקר בסכין. כאשר הוטח בו כי יש עדים שראו אותו דוקר את המנוח הגיב שמדובר בשקר.

בהודעתו מיום 16.11.09 סיפר העורר על שיגרת יומו, מתי הוא יוצא לחווה ומתי חוזר ממנה. לדבריו, ביום המקרה ירד לאטליז בסביבות 20:00, ובנו אמיר סיפר לו כי היתה קטטה וכי בנו אמין הוכה. אז נאמר לו על ידי אנשים, שהבן שלו כבר הועבר לבית החולים.

העורר טען בתוקף כי הג'יפ נשאר בחווה באותו יום, והוא חזר לביתו במכונית הבורה. לדבריו, הג'יפ נשאר בחווה ברציפות כעשרה ימים מאחר שהוא מעדיף להשאיר שם את הג'יפ כדי שלא יגנבו אותו. כאשר נשאל הכיצד בנו אמיר טוען כי נסע איתו באותו יום לחווה וחזר עם הג'יפ, וכי הג'יפ חנה בשעות הצהריים ליד האטליז, חזר והשיב כי הג'יפ נשאר בחווה.

[במאמר מוסגר נציין כי אמיר סיפר בהודעתו שאביו חזר עם מכונית הבורה לבית. הוא עצמו נשאר עוד חצי שעה בחווה, חזר לאטליז עם הג'יפ והחנה אותו ליד האטליז, ואז מוחמד אחיו לקח את הג'יפ בשעות אחר הצהריים ונסע עמו לחווה, אך לא ידוע לו מתי מוחמד חזר].

ובקיצור, העורר חזר על הכחשתו הטוטאלית כי היה במקום הארוע בעת הקטטה. כאשר הוצגה בפניו הסכין בה נדקר המנוח והוא נשאל האם יש לו באטליז סכין כזו, השיב כי הוא לא עובד באטליז אלא בניו אמיר ומוחמד.

בבואנו לסקור את גרסתו של העורר כפי שעולה מהודעותיו, נתמקד במקום הימצאו בעת האירוע, וכן בג'יפ שעמד במוקד טיעוני ההגנה.

עדים שראו את העורר בעת הקטטה

הודעתו של עבד אלקאדר

13.

עבד אלקאדר הגיע למשטרה ביום 15.11.09, מיוזמתו, בטענה שלא יכול היה לישון בגלל מה שראה בקטטה. נקדים ונספר לקורא, כי בהודעתו זו סיפר שראה את העורר דוקר את המנוח, אך בהודעה מאוחרת הודה ששיקר בנקודה זו. עם זאת, מאלף לקרוא את הודעתו בשל פרטים נוספים שיש בה, המצטלבים עם עדויות אחרות.

עבד אלקאדר סיפר כי הבחין שאמין ועבד הולכים מכות באמצע הכביש ליד העסק של אמין, כי מוחמד ואחמד חמודה הגיעו למקום עם אלות בידיהם, וכולם תקפו את עבד. למקום הגיעו פארג' וצעירים נוספים ממשפחת שתיווי, שהחלו ללכת מכות עם בני משפחת חמודה. בשלב מסוים תקפו את פארג' חמישה אנשים עם אלות, השכיבו אותו על הרצפה והחלו לבעוט בו.

העד הבחין במנוח מגיע למקום על הווספה שלו, עוצר, מוריד את הקסדה שלו ורץ לכיוון הקטטה. מוחמד שתיווי (אחיו של עבד) נטל מנגל מערימת המנגלים שהיו מסודרים ליד המעדניה של זטמה והחל להכות את מוחמד חמודה (בטעות נרשם בהודעה מחמוד חמודה, כשמו של העורר, אך מדובר במוחמד, בנו של העורר. ראו שורה 65 להודעה שם מדובר על מוחמד). או-אז, המנוח לקח את המנגל ממוחמד שתיווי (שהחל לחפש בינתיים מקל או חפץ אחר כדי להשתמש בו בקטטה) והחל להכות עם המנגל את מוחמד חמודה, ואז העורר תפס אותו ודקר אותו בסכין של בשר עם ידית מעץ בצבע חום שרוף, משהו "כמו אדום כהה".

לאחר שניסו להחיות את המנוח והוזעק אמבולנס, הוא הבחין בעורר כשהוא עומד כבר במרפסת ביתו המשקיפה לעבר הכביש, והבחין כי העורר כבר הספיק להחליף בגדים.

עבד אלקאדר נחקר פעם נוספת ביום 18.11.09, כחשוד ששיקר בהודעתו הראשונה מיום 15.11.09. כאשר הוטחה בו ההאשמה, הודה מייד באומרו כי הוא לא רוצה יותר לשקר, כי המנוח היה חברו הטוב והוא אמר את שאמר כי רצה שמי שדקר אותו ילך לכלא. אך כעת הוא יספר את האמת. לדבריו, הגיע למקום הארוע וראה את הקטטה בין המשפחות "אבל לא ראיתי אף דקירה ורק ראיתי את חסן נופל אבל לא ראיתי מי דקר אותו. את זה האמת לא ראיתי". כן חזר בו מדבריו בהודעתו הראשונה כי הבחין שהעורר החליף בגדים, ואישר כי רק שמע אנשים מדברים על כך שהעורר החליף בגדים. לדבריו, נקב בשמו של העורר כי כל האנשים נקבו בשמו של העורר. לדבריו, בהודעתו הראשונה הגיע מיוזמתו, אבל הוא באמת מכיר את העורר מהאטליז, ויודע שהעורר הוא אבא של אמין מהחנות של אביזרי רכב. העד תיאר את העורר כאדם גבוה, בריא, עיניים ירוקות, שיער שיבה לבן, פנים אדומות, וציין כי ידוע לו שלעורר יש רכב מסוג איסוזו.

הודעתו של עבד אלראזק שתיווי (עבד)

14.

עבד נחקר ביום 8.11.09 כחשוד בקטטה. בהודעתו מסר כיצד התפתחה התקרית, לאחר שהוכה על ידי אמין ליד מכון שטיפת המכוניות. בהודעה תיאר כי אמין הגיע למקום כשהוא מחזיק בידו אלה וסכין קצבים עם ידית בצבע צהוב, ויחד איתו היו אחיו אחמד ושניים מבני דודו. במהלך הקטטה הבחין במנוח עומד על אי התנועה ולאחר מכן שמע את בעל המעדניה צועק שצריך להזעיק אמבולנס. בהודעתו סיפר כי ראה את העורר, שאותו הוא מכיר כאביו של אמין, מגיע עם רכב ירוק ואחרי שהחנה את הג'יפ הלך לכיוון הקטטה. הוא לא ראה את העורר מחזיק משהו בידו, אך כאשר הגיע עם הג'יפ היה עוד מישהו לידו. הוא לא ראה את הדקירה אך ראה את המנוח הולך עם יד על החזה שלו וחשב שהמנוח קיבל מכה, המנוח הספיק להגיד לו "הפתיעו אותי" אך הוא לא הבין למי המנוח מתכוון כי המנוח לא נקב בשם. לדבריו, לא ייתכן כי אמין דקר את המנוח, מאחר שבאותה עת, הוא עצמו נאבק באמין שהחזיק בידו סכין.

בהודעתו מיום 3.12.09, הוטח בעבד כי שיקר בחלק מהדברים שמסר. העד השיב כי הוא מבקש סליחה, וכי שיקר כאשר אמר שראה את העורר יורד מהג'יפ. לדבריו, במהלך התגרה התעמת עם אמין ועם אחד בשם וליד. משנשאל אם הבחין בעורר בקטטה, השיב בחיוב. משנשאל אם ראה את העורר דוקר את המנוח השיב בשלילה אך טען כי ראה אותו עומד קרוב למנוח. כאשר נשאל למה שיקר בהודעתו הראשונה, השיב כי ראה את הג'יפ והסיק כי מאחר שמדובר בג'יפ של העורר, הניח שהעורר ירד מהג'יפ. כך חשב אז בתום לב ולכן אמר זאת.

הודעתו של פארג'

15.

פארג', אחיו של ג'אבר, נחקר ביום 8.11.09 כחשוד בהשתתפות בקטטה. לדבריו, כאשר החלה הקטטה במערכה השלישית, הם ירדו לעזור לעבד. הוא הבחין באמין, באחיו אחמד, בעורר, בעבדאללה (אחי העורר) ובעמאר (בנו של עבדאללה) שהשליך לעברו אבן והיכה אותו באלה. כאשר פארג' הבחין בעורר לידו, הוא היכה את העורר באגרוף בחלק העליון של גופו והעורר ברח לכיוון האטליז והבית שלו. כאשר הפרידו ביניהם אנשים והרחיקו אותם, הבחין במנוח כשהוא מתמוטט ונופל מול מעדניית זטמה.

פראג' תיאר את מעשיהם של חלק מהמעורבים בקטטה בסמוך לזמן בו המנוח התמוטט על המדרכה: עמאר הלך איתו מכות, זרק לכיוונו אבן ותקף אותו באלה. איאד, אחיו הצעיר של עמאר, נופף באלה, ועבדאללה אביהם היה שותף לקטטה והחזיק משהו ביד. כן הבחין בעורר שקיבל ממנו אגרוף וברח. הוא יכול לומר בוודאות כי עמאר, איאד ועבדאללה לא דקרו את המנוח, וגם לא אמין שהיה מרוחק ממנו והחזיק ביד אלה וסכין. הוא הבחין באחמד, אחיו של אמין, אך לא שם לב מה הוא עושה, וכן הבחין באנשים ממשפחת סברי וממשפחת חרירי שהפרידו בין הניצים. לדבריו, ראה סכין רק בידו של אמין, עוד מתחילת הקטטה, וגם הבחין באנשים אחרים מבני משפחת העורר שהחזיקו בסכינים. הוא הבחין כי העורר לבש בגדים כהים אך לא זכר באיזה צבע. הוא גם לא הבחין מה עשה המנוח במהלך הקטטה ולא ראה מי תקף את המנוח ומי דקר אותו.

את העורר הוא מכיר כבעל האטליז בכביש הראשי נצרת-יפיע, ולדבריו הוא לא מסוכסך איתו ואין לו קשר איתו. לדבריו גם אין לו סכסוך עם אמין ואחיו אחמד. כאשר נשאל אם יש לו מה להוסיף, השיב שהוא חושב שיש אנשים שראו את הרצח ולא מעיזים למסור עדות.

הודעתו של מחמוד שתיווי מיום 8.11.09

16.

מחמוד, אחיו של עבד, סיפר על השתלשלות הדברים עד לתגרה. הוא הבחין באחמד, אמין, עבדאללה וסמיח מבני משפחת חמודה כשכל אחד מהם מחזיק סכין בידו, סכינים של קצבים. הוא לא ראה מי דקר את המנוח שעמד באמצע הכביש על אי התנועה. משנשאל אם ראה את העורר השיב כי הוא בטוח בתשעים אחוז שראה אותו, כי העורר לבש סוודר בצבע אפור או בז' והוא שמע את אמין צועק עליו "אבא לך הביתה" כמה פעמים. את הג'יפ של העורר ראה חונה ליד הבית של עדנאן סברי (שהוא הבעלים של החנות לאביזרי רכב המושכרת לאמין – י.ע.).

הודעתו של מוחמד שתיווי מיום 17.11.09

17.

מוחמד, אחיינו הקטין של תאופיק, נחקר כמעורב בקטטה. בהודעתו סיפר כי בתחילת הקטטה הבחין שבלאל ספג מכות ונפצע בראשו לאחר שהותקף על ידי מספר אנשים ממשפחת חמודה. הוא נטל מנגל מערימת המנגלים שליד מעדנית זטמה, הלך עד אמצע הכביש לשטח ההפרדה, והבחין באדם מבוגר שהחזיק סכין ביד וקילל. הוא ניסה לתקוף עם המנגל אך לא העז להתקרב ואז הבחין לפתע כי חסן מוטל על המדרכה ליד המעדנייה ובחורה מנסה להחיות אותו. לדבריו, לא תקף אף אחד במהלך הקטטה, לא זכור לו שהמנוח החזיק בו כדי שהוא לא יתקוף אחרים, ולא זכור לו שהמנוח נטל מידיו את המנגל כי מאז אותו אירוע הוא בהלם. בתשובה לשאלה אם ראה מי דקר את המנוח, השיב בשלילה. בתשובה לשאלה אם ראה את עבד אלקאדר במקום, השיב בחיוב.

הודעתו של נזאר מחמוד

18.

הזכרנו כי שמו של נזאר הועלה לראשונה בהודעתו של ג'אבר מיום 2.12.09. כבר למחרת זומן נזאר למסור הודעה במשטרה. בהודעתו סיפר כי הוא מתגורר במרחק של כ- 150 מטר

ממקום הארוע וכתושב השכונה הוא מכיר היטב את שתי המשפחות. ביום האירוע, לאחר ששמע צעקות ורעש, ירד מביתו והבחין בהתקהלות של אנשים ליד העסק של אביזרי הרכב של אמין. הוא ראה ליד העסק של אמין את העורר, ניגש לעורר ושאל אותו מה קרה, אך העורר לא השיב לו ו"ראיתי שהוא המום כזה ואפילו לא התייחס אלי. אני הבנתי שעבר עליו משהו, אבל לא ידעתי בשלב זה מה קרה". העד עבר לצד של השני של הכביש, הבחין שם בהתקהלות ובאמבולנס ובנער שוכב על המדרכה ועושים לו החייאה. כשנאמר לו במי מדובר, הוא נכנס לשוק, הרים מקל שהיה זרוק על הרצפה וזרק אותו בחוזקה על הכביש מרוב התרגשות. זכור לו כי ראה במקום גם את בלאל ועוד הרבה אנשים, ובלאל אמר לו שראה את העורר דוקר את המנוח. כאשר סיפר בשכונה כי ראה את העורר במקום, שמע כי אנשים ממשפחת חמודה מפיצים שמועות שהעורר לא היה במקום.

העד לא זכר מה העורר לבש, אך לדבריו יש לו היכרות מצויינת עם העורר, שאותו הוא מכיר מילדותו, כבעל האטליז שמול הבית שלו. כאשר נשאל מדוע לא פנה למשטרה למסור עדות, השיב כי לא פנו אליו והוא עצמו הגיע למקום רק אחרי הארוע, וכעת שביקשו ממנו להגיע למשטרה, הוא התייצב למסור עדות.

עדותו של ענאן אבו תאיה

19.

ענאן זומן לחקירה ומסר הודעתו ביום 10.11.09. בהודעתו סיפר כי תוך כדי נסיעה בכביש הראשי הבחין בהתגודדות ושמע צעקות ומישהו אומר "הרגת אותו". תוך כדי זיהה את העורר בין האנשים שהיו במרוצה. העד אף סיפר, שבמהלך מרוצתם של האנשים, התרשם שהעורר "כאילו" רצה לחזור למקום הקטטה, והאנשים שהיו איתו משכו אותו בידו לכיוון הבית שלו.

העד תיאר כיצד העורר ואנשים ממשפחתו חצו את הכביש ועברו לצד השני שבו נמצא הבית שלהם, וכאשר חצו את הכביש לצד השני, הבחין במישהו שתוך כדי ריצה פתח את פח האשפה ליד מכון שטיפת המכוניות והשליך סכין לכיוון הפח. אבל הסכין נפלה על הרצפה ליד הפח, והוא ראה כי מדובר בסכין בגודל 20- 30 ס"מ עם ידית מעץ, סכין שנראתה ישנה, ועליה סימני דם בלהב, והבחור שהשליך את הסכין המשיך בריצה עם אנשי משפחת חמודה. העד עצר את מכוניתו, השאיר את האורות דלוקים ברכב, ירד מהרכב והלך לכיוון המעדנייה, שם הבחין במנוח שוכב על מדרגות המעדנייה וסביבו אנשים רבים שקיללו את משפחת חמודה. תוך כדי שמטפלים במנוח הבחין בילד "קצת שמן בריא שהוא לא נראה ממשפחת חמודה כי הוא לא ברח והוא נשאר במקום", כשהוא מחזיק את הסכין שניסה הבחור להשליך אל תוך הפח, כשהוא מחזיק את הסכין בקצה הידית, פותח את פח האשפה וזורק את הסכין לפח. כאשר הגיעה המשטרה העד פנה לשוטרים ושאל אותם אם הם רוצים לדעת היכן הסכין, והפנה אותם לפח. הוא ראה שהשוטרים הוציאו סכין יפנית בצבע צהוב ושחור, ואמר להם שזו לא הסכין וצריכה להיות עוד סכין. השוטר שם כפפה על ידו, חיפש בפח והוציא את הסכין מהפח, והוא זיהה אותה כסכין שהושלכה על ידי הבחור בעת ריצתו.

העד ציין כי אין קרבה משפחתית בינו ובין משפחת שתיווי, ואין לו כל סכסוך עם משפחת חמודה.

סיכום ביניים : לפנינו מספר עדויות לפיהן נראה העורר במקום בעת התגרה. להודעותיהם של עבד ושל עבד אלקאדר יש להתייחס בחשדנות, גם בשלב זה של ראיות לכאורה, לאחר שהודו בפה מלא כי שיקרו. פראג', מחמוד שתיווי, נזאר וענאן – כל אלה מעידים כי העורר היה נוכח במקום בעת התגרה, מה שסותר את טענת האליבי של העורר לפיה ישן באותה עת בביתו. לעדויות אלה יש להוסיף את הודעותיהם הסותרות של בני משפחת העורר, ועל כך נעמוד להלן.

[במאמר מוסגר: בתיק החקירה ישנן הודעות שנגבו מעדים נוספים, חלקם עדים שטיפלו במנוח סמוך לאחר הדקירה. נציין בקצרה את עדותו של בעל המוקד לשירותי רפואה "הצלה" שסיפר כי במהלך הטיפול שניתן למנוח הבחין בסכין במרחק של כחצי מטר מהמנוח, ועליה כתמי דם. גם הרופאה רובא שהייתה הראשונה שהחלה לטפל במנוח סיפרה כי הבחינה בסכין טפטים בצבע צהוב על הרצפה, סכין שהייתה מגואלת בדם. השכנה סמירה מרעי סיפרה בהודעתה, שנגבתה מספר שעות לאחר האירוע, כי הבחינה באמין כשהוא מחזיק בידו סכין וזורק אותה לפני שנכנס לאמבולנס ליד המוקד הרפואי].

עדויות בני משפחתו של העורר הקשורות לטענת האליבי

עדותה של ראא'דה (אשתו של העורר)

20.

בהודעתה מיום 9.11.09 סיפרה אשתו של העורר כי באותו יום, בעלה-העורר נסע לעבודה עם הג'יפ הירוק וחזר עם הג'יפ בשעה 16:00. בכך סותרת ראא'דה את טענת העורר כי הג'יפ היה עשרה ימים בחווה וכי חזר מהחווה ברכב הבורה. לדבריה, בעלה התקלח, אכל, צפה בטלויזיה ואחר כך הלך לישון, והיא ובתה ית'רב נסעו לבקר את אחיה ארסלאן. כאשר יצאו מהבית, בעלה עדיין ישן והם ראו כי הג'יפ בחניה. כאשר היא ובתה חזרו בשעה 21:30 אף אחד לא היה בבית, אך בקומה התחתונה הייתה התקהלות של גברים, ובעלה גם היה שם עם אותם בגדים בהם חזר מהעבודה.

עדותה של ית'רב (בתו של העורר)

21.

בתו של העורר סיפרה בהודעתה במשטרה, כי אביה חזר הביתה באותו היום בסביבות השעה 17:00-16:30, וכהרגלו, אכל, צפה בטלויזיה, ראה חדשות בערך עד השעה 18:30 והלך לישון. אחמד ואמיר שעובדים באטליז עלו לאכול, כאשר כל פעם כשאחד מהם עולה השני נשאר באטליז. לדבריה, היא זוכרת שגלשה באינטרנט הרבה זמן, בערך עד לשעה 20:00, ואביה ישן בבית, אפילו הטלפון שלו צלצל והוא לא ענה והיא לא ענתה. בסביבות 19:30 עד 20:00 התקשר אחיה מוחמד, שביקש להעיר את אביה ולהגיד לו כי יש קטטה בין אמין לבין בני משפחת שתיווי. היא העירה את אביה, שלקח לו בערך עשר דקות להתלבש ולרדת, ולמיטב זכרונה לבש חולצה בצבע אפור. היא עמדה במרפסת והבחינה כי אמין הולך לכיוון המוקד הרפואי (ההצלה) כשהוא מחזיק את היד שלו. לדעתה, אביה ראה את אמין ונכנס איתו למוקד הרפואי, אם כי לא ראתה זאת. לאחר מכן אביה עלה הביתה וביקש ממנה להתקשר לאמה שתחזור.

לדבריה, אביה לא החליף בגדים לאחר שחזר מהקטטה.

כאשר נשאלה הכיצד על פי עדות אמה היא לא היתה כלל בבית באותו זמן אלא שהתה עמה בביקור אצל הדוד שלה, השיבה כי אמה שיקרה כי "פחדה שלא יקרה לי משהו" (שורה 50). אציין כי עדותה של ית'רב לא רק שעומדת בסתירה לעדות אמה, היא סותרת גם את עדות העורר כי שהה בבית לבדו.

טרם נעבור לנדבך השלישי במסכת הראיות, נסקור את הודעות בניו של העורר.

הודעתו של אמין

22.

בהודעתו הראשונה, שנגבתה בשעה 23:15, כשלוש שעות לאחר האירוע, סיפר אמין כי הוכה ונדקר בידו, והלך רגלית למוקד הרפואי. לדבריו, הותקף על ידי 30-40 איש מבני משפחת שתיווי שהגיעו למקום עם סכינים וקרשים.

בהודעתו השניה מיום 8.11.09 סיפר אמין כי הותקף על ידי כעשרים אנשים ונמלט למוקד הרפואי במרחק של כ- 250 מטר ממקום האירוע שם קיבל עזרה ראשונה ומשם פונה לבית החולים האנגלי. לדבריו, לא ראה היכן היה אביו בעת המקרה. הוא עצמו החזיק בידו קרש, הוא לא החזיק סכין במהלך האירוע ולא השליך מידו סכין תוך כדי ריצה. כאשר נשאל שוב אודות הסכין הכחיש שוב שהייתה לו סכין וגם אם הייתה לו הוא בטוח שלא דקר אף אחד. בהמשך, נראה כי אמין כבר פחות בטוח בתשובתו ומשיב כי יכול להיות שהחזיק סכין ושזרק את הסכין, אבל "אותה סכין לא מעורבת ברצח וזה מליון אחוז".

בהודעתו מיום 16.11.09 אמין כבר לא הכחיש כי אחז בסכין, אלא שלגרסתו, ספג מכות ודקירה בסכין משני אנשים שאינו יודע את שמותיהם אך הוא יכול לזהותם. התוקפים, שהיו לבושים בבגדים שחורים, השכיבו אותו על הרצפה והיכו בכל חלקי גופו, אחד החזיק אותו והשני דקר אותו בניסיון לרצוח אותו (אציין כי אמין נדקר בחלק העליון של ידו השמאלית ולא מן הנמנע כי הדקירה אכן כוונה לחזה – י.ע.). לדבריו, כאשר נפל על הרצפה מצא סכין בצבע צהוב, נטל את הסכין על מנת להגן על עצמו וברח מהמקום לכיוון המוקד הרפואי של "הצלה", שם השליך את הסכין (במאמר מוסגר נציין כי עד בשם עורסאן חסן הבחין באמין משליך את הסכין). כאשר החוקר מטיח באמין כי ראו אותו מחזיק אלה ביד, השיב כי אכן בתחילת האירוע אחז בידו קרש קטן שאותו לקח כדי להגן על עצמו. לדבריו, בלאל ניסה לתקוף אותו, אבל הוא ברח לכיוון החנות שלו ושם נדקר בסכין, אך לא בלאל הוא שדקר אותו.

אמין טען כי אביו לא היה כלל בעת הקטטה וכי בדרך כלל בשעות אלה אביו ישן בבית. אמין הכחיש כי תקף יחד עם אחרים את המנוח באלות ובעיטות.

הודעתו של מוחמד

23.

לעדותו של מוחמד יש חשיבות בעיקר בנושא הג'יפ. בהודעתו מיום 9.11.09, סיפר מוחמד כי נסע בסביבות שעה 17:15 לחוות הבקר עם הג'יפ הירוק שחנה ליד האטליז, שם החנו אותו אמיר או אביו. עודנו בחווה, דווח לו על קטטה שבה מעורב אחיו אמין

והוא חזר מיד עם הג'יפ. כאשר הגיע למקום כבר היה פקק בכביש, הוא נסע בנתיב הנגדי מול כיוון התנועה והחנה את הג'יפ בכניסה ליד ביתו של סברי (הבעלים של החנות שאחיו אמין שוכר), אך כאשר הגיע למקום הקטטה כבר הסתיימה. משנשאל אם מישהו אחר נסע לפניו בג'יפ באותו יום השיב כי הג'יפ היה אצל אחיו אמיר שנסע עמו לחווה, אחר כך תיקן את עצמו ואמר כי הג'יפ נשאר בחווה. משנשאל איך אמיר חזר באותו יום מהחווה, השיב כי אמיר נסע במכונית הבורה יחד עם אביו, ולא ידוע לו מי החזיר את הג'יפ. בהמשך הסביר כי אמיר ואביו היו אותו יום בחווה ושניהם חזרו בשני רכבים, כאשר אמיר חזר בג'יפ ואביו נוסע בבורה, ואמיר החנה את הג'יפ ליד האטליז.

גרסתו של מוחמד כי הגיע למקום בג'יפ, נתמכת בעדותו של אמיר סברי (שאחותו היא הרופאה שניסתה להחיות את המנוח). הנ"ל סיפר כי במהלך הקטטה הגיע מוחמד בג'יפ, ובשל ההתקהלות ברחוב נסע נגד כיוון התנועה, עצר וירד מהג'יפ. כאשר החלו צעקות כי יש להזעיק אמבולנס, העד הבחין כי נוצר פקק אדיר, וכי הג'יפ חוסם נתיב אחד. העד עלה לג'יפ, התניע אותו והחנה את הג'יפ בכניסה לחנייה של הבית של דוד שלו הקרוב למקום.

תשומת לב הקורא כי על פי עדויות אלה, במהלך התגרה הג'יפ היה בסמוך לזירה. בנקודה זו אנו מגיעים לנדבך השלישי במסכת הראיות.

השיחה שהוקלטה

24.

המשטרה עשתה תרגיל חקירה, כאשר הושיבה על ספסל את העורר ובנו אמין והקליטה אותם באודיו ובוידיאו. במזכר שערך החוקר סעיד, שצפה בקלטת, נכתב כי השניים נשמעו משוחחים, וכך כותב החוקר לגבי הקטע הרלבנטי לענייננו (הדגשה שלי – י.ע.):

"אמין: תפסו את הסכין שהיתה אצלי (לא מובן). הרצח היה בה .

מחמוד: הסכין שהיתה איתי ?

אמין: לא. לא.

מחמוד: אז איפה היתה הסכין הזאת?

אמין: כך סתם חלאס, תשכח.

מחמוד: איפה היתה?

אמין: אצלי.

מחמוד: מצאו אותה ברכב ?

אמין: הסכין שהיתה אצלי".

בשל מחלוקת עם ההגנה על טיב התמלול ועל היכולת לשמוע את הדברים, הגיעו הצדדים להסכמה להעביר את הקלטת לתמלול ופענוח לגורם חיצוני, שתימלל את חילופי הדברים בשלמותם כלהלן:

"אמין: היה לי סכין.

מחמוד: איזה סכין היה לך?

אמין: סכין הרצח ...

מחמוד: זו שהיתה איתי ?

אמין: אהה (הכוונה ל'כן').

לאחר מכן מנענע בראשו ל'לא' ואומר לא.

מחמוד: איפה מצאת אותה?

אמין: זהו. תשכח.

(הכוונה, אמין לא מעוניין לדבר על זה. ברגע שהבן דיבר עם אבא שלו, עשה סימן ביד והמשיך לדבר בקול נמוך עד שמישהו יצא מהחדר, הסתכלו לכיוון החדר ושתקו).

מחמוד: איפה היתה?

אמין: (לא עונה).

מחמוד: באוטו ?

אמין: היתה איתי.

מחמוד: מתי?

אמין: נכון שהלכתי ...

מחמוד: כן.

אמין: אמרתי לו.

מחמוד: למה שתגיד את זה? הלכת איתם?

אמין: לא.

אמין: כן, הייתי אצלהם אבל לא נסעתי איתם.

מחמוד: איפה המקום?

אמין: בן אדם אמר לי יא זלמה.

מחמוד: באיזה אוטו היה?

אמין: אמרתי לו אתה לא זוכר שהיה בידי. סכין, יעני?

מחמוד: ???

אמין: לא, אמרתי לו יכול להיות.

מחמוד: באיזה אוטו? ... איפה מצאו את הרכב ?

אמין: ???

מחמוד: איזה אוטו?

אמין: ???

מחמוד: ??? אמרתי לו לך".

כאשר נשאל העורר בחקירתו לאיזו סכין התכוון בשיחה זו, השיב:

"יכול להיות שאני אמרתי לו מאיפה לקחת את הסכין מהאטליז, זו כוונתי.

שאלה: אני אומר לך שהבן שלך אמין בכלל מכחיש שהחזיק סכין בדקירה, ואתה אומר שהוא סיפר לך שהחזיק סכין ואתה שאלת אותו מה תגובתך.

תשובה: אכן שסיפר לי אני שאלתי אותו מאיפה לקחת אותה מהעסק, והוא אמר לי לא. לא" (שורות 188-185).

כאשר נשאל אמין בחקירתו על השיחה המוקלטת, השיב כי "דיברנו על הסכין שהיה איתי". ובהמשך:

"שאלה: אני אומר לך, כי אביך שאל אותך, לאחר שאתה סיפרת לו את זה, אם תפסו את הסכין שהיתה לאביך, דבר המעיד על כך שהיה בקטטה ואף היה לו סכין, מה יש לך להגיד?

תשובה: זה לא נכון, הוא לא שאל אותי על סכין או על שום דבר" (שורות 131-129).

25.

כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, ההסבר כי העורר התכוון כי הוא מחזיק סכינים מסוג כזה באטליז, לא רק שלא עולה ממהלך השיחה, אלא העורר הרחיק עצמו מהאטליז בתשובותיו בחקירה, בטענה כי הבנים שלו הם שעובדים באטליז והם שמתעסקים בסכינים.

וכעת, משעמדנו על שלושת הנדבכים במסכת הראיות, נסקור את טענות העורר.

טענות העורר

26.

העורר טען לחולשה בעוצמת הראיות. לטענתו, העובדה כי שניים מהעדים (עבד אלקאדר ועבד אלראזק) הודו בפה מלא כי שיקרו באומרם שראו את העורר כשדקר את המנוח, אך מעידה על התופעה של תיאום עדויות, וכי העדים קשרו ביניהם כדי להפליל את העורר. בהקשר זה הצביע הסניגור המלומד על הודעתה של חנאן מרעי, שכנה המתגוררת בבית על הכביש הראשי סמוך למקום הארוע. על פי הודעתה של חנאן, שנגבתה למחרת האירוע, בעת התגרה היא ישבה על המרפסת עם בעלה, והבחינה ב"מערכה השניה" של האירוע, כאשר אמין היכה את עבד ותאופיק, אביו של עבד, הגיע למקום והניס את בנו לביתו. בהמשך, תיארה העדה את התפתחות התגרה בין עבד וצעירים נוספים שהיו עמו לבין אמין ושלושה הצעירים שהיו איתו וכי נוצרה עירבוביה במהלכה שתי המשפחות תקפו את השניה. היא הבחינה כי אמין ושלושת הצעירים שהיו איתו היכו את אחד מילדי משפחת שתיווי, כשהם תוקפים אותו באלות בכל הגוף ורודפים אחריו, ולאחר מכן ראתה לפתע שאנשים מתקהלים במקום, והיא ראתה שמרימים את הילד שהותקף באלות והניחו אותו ליד החנות של זטמה עד שהגיע אמבולנס למקום ופינה אותו.

משנשאלה אם ראתה את העורר בעת הקטטה, השיבה שלא ראתה אותו בכלל. לדבריה, גם לא הבחינה באנשים שהחזיקו ביד סכינים והיא רק ראתה את אמין ושלושת הצעירים הנוספים כשהם מכים את הילד (המנוח) באלות ליד החנות של זטמה ולאחר מכן הוא טופל והועבר לאמבולנס.

גרסתה של חנאן אינה מתיישבת עם העובדה שלא נמצאו על גופו של המנוח סימני חבלה ממכות אלות, כפי שניתן היה לצפות נוכח התיאור שלה על ארבעה אנשים, ביניהם אמין, מכים וחובטים באלות במנוח. היא גם לא מתיישבת עם הכחשתו של

אמין את הטענה כי היכה את המנוח באלות יחד עם אחרים. גרסה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבסופו של דבר המנוח מת מדקירת סכין. דברי העדה כי לא ראתה סכינים באירוע, לא מתיישבת עם מכלול העדויות ועם העובדה כי נתפסו 3 סכינים בזירה.

ייתכן כי חנאן אינה דוברת אמת, ייתכן כי לא הבחינה בין המנוח לבין מישהו אחר שהוכה על ידי אמין וחבר מרעיו. מכל מקום, בשלב זה של ראיות לכאורה, אין בעדותה הבודדת, שעומדת בניגוד לראיות אובייקטיביות כמו דו"ח הנתיחה לאחר המוות, כדי לכרסם בעוצמת הראיות.

27.

העורר הצביע על סתירות בהודעות שמסרו העדים. ג'אבר מסר בהודעתו כי אמין החזיק בנבוט לפני הקטטה ובסכין בצבע אדום, ואחר כך תיקן את עצמו לגבי צבע הסכין, טען שכולם החזיקו סכינים של האטליז וכי אמין החזיק בסכין כתומה. ראא'ד דיבר בעדותו הראשונה על סכין בצבע צהוב, אך בעדותו השניה לא היה בטוח בצבע הסכין. ג'אבר מתאר כיצד העורר תופס את המנוח מאחור ודוקר אותו בתנועה סיבובית, ובלאל מתאר דקירה מלפנים או מכה.

לטעמי, מדובר בסתירות שוליות ומלאכותיות, בוודאי בשלב זה של ראיות לכאורה. ההבחנה בין סכין צהובה לסכין כתומה כתיאורו של ג'אבר לעומת סכין עם ידית מעץ (כסכין עליה נמצא דמו של המנוח) אינה מהותית, מה עוד שהיו מספר סכינים בזירה. אזכיר כי סכין הרצח נתפסה בפח ליד מכון השטיפה וסכין נוספת הושלכה מידו של אמין ליד מוקד "הצלה". כך גם ההבדלים הלא מהותים בתיאור אופן הדקירה, בהתחשב בכך שכל עד ראה, לגרסתו, את הדקירה מהזוית שלו.

28.

ציר מרכזי בטענות העורר הוא נושא ג'יפ האיסוזו הירוק שהעדים התייחסו אליו. כאשר ג'אבר הוכנס לחדר בו נחקר העורר, הוא הטיח בעורר כי הגיע עם האיסוזו הירוק, החנה במקום, ירד מהאיסוזו ודקר את המנוח. על דברים אלה לא חזר ג'אבר בהודעתו השניה ולא בשחזור.

אין ספק כי יש בכך נקודת חולשה בהודעתו של ג'אבר, שלא חזר על הדברים בהודעותיו הנוספות. עם זאת, עמדנו על העדויות מהן עולה כי במהלך התגרה, מוחמד הגיע למקום והחנה את הג'יפ לא הרחק מהזירה. מכאן, שהג'יפ הגיע למקום האירוע בעת האירוע, ומאחר שהג'יפ מוכר כרכבו של העורר, ייתכן שחלק מהעדים קישרו בינו לבין הופעת העורר בזירה. יש בכך כדי להסביר הן את דברי ג'אבר והן את דברי בלאל ואלראזק כי ראו את הג'יפ במקום בעת האירוע. לטענת העורר, הג'יפ אותר במרחק מה מהזירה, אך אין בכך ולא כלום שהרי ייתכן כי לאחר האירוע מוחמד או מי מילדיו האחרים של העורר הזיזו את הג'יפ ממקומו. בהקשר זה אזכיר כי בהקלטה הסמויה של השיחה בין העורר לבנו אמין, העורר שואל היכן מצאו את הרכב.

משהזכרנו את הג'יפ, אציין כי העורר ובני משפחתו נסתבכו בסתירות בנושא זה. בעוד שלטענת העורר, הג'יפ היה בחווה בכל הימים שקדמו לאירוע והוא חזר לביתו בנצרת במכונית הבורה, אשתו סיפרה כי נסע באותו יום לעבודה עם הג'יפ וחזר עם הג'יפ. לכך יש להוסיף את גרסאותיו השונות של מוחמד בעניין זה. עם זאת, ניתן "לחלץ" ממכלול הראיות בנושא זה את הגרסה הבאה: העורר חזר מהחווה במכונית הבורה (ואשתו לא ידעה על כך). בנו אמיר חזר אחריו מהחווה עם הג'יפ (והעורר לא ידע על כך) והחנה את הג'יפ ליד האטליז. מוחמד נטל את הג'יפ בסביבות השעה 17:00, נסע לחווה וחזר עם הג'יפ כאשר התגרה הייתה בעיצומה.

29.

העורר הצביע על כך שלא נמצא DNA

שלו על המנוח, לא נמצא דם על בגדיו,

ולא נמצאו טביעות אצבע שלו על סכין הרצח. על פי העדויות, המנוח השליך אבנים ולא היה מעורב בקטטה הפיזית, דבר שעומד בסתירה לכאורה עם פצעי השפשוף שנמצאו על גופו.

אומר בקצרה כי על פי תיאור הדקירה של עדי הראייה, אין כל סיבה להימצאות DNA של העורר על המנוח או של סימני דם על בגדי העורר (מבלי להידרש לטענה שהעורר החליף את בגדיו). גם בהיעדר סימני טביעת אצבע על סכין עם ידית עץ, אין משום ראיה פוזיטיבית לזכות העורר, בשל הקושי להפיק טביעות אצבע מעץ. מדו"ח הפתולוג לא עולה כלל כי המנוח נחבל, וסימני שפשוף זעיר או קרע זעיר בשפה בוודאי שאינם מגיעים כדי "פצעי שפשוף" המוכיחים כי המנוח היה מעורב פיזית בקטטה. נהפוך הוא, בחוות הדעת נכתב כי לא

נמצאו חבלות טריות על גופו של המנוח, מה שסותר את הודעתה הנ"ל של חנאן, לפיה כביכול ארבעה אנשים חבטו נמרצות במנוח באלות.

30.

באי כוח העורר הלינו על כך שהמשטרה לא דאגה לבצע "בדיקת חיים" לעורר למרות שפארג' סיפר כי היכה את העורר באגרוף. בהתחשב בכך שפארג' מסר את הודעתו רק מספר ימים לאחר האירוע, ובהתחשב בכך שלא ברור מעדותו באיזו עוצמה פגע באגרופו בעורר, איני רואה ליתן משקל יתר למחדל זה, אם בכלל.

31.

העורר הצביע על כך שהוא לא נראה במצלמות שהותקנו בחנויות משני צידי הכביש, למרות שניתן היה לצפות כי המצלמות יקלטו כל מי שיוצא מצד הכביש בו נמצא האטליז והחנות של אמין. לא אכחד כי ניתן לזקוף נקודה זו לזכות העורר. עם זאת, המצלמות לא קולטות את אי התנועה באמצע הכביש, שם נדקר המנוח, והעורר יכול היה להגיע מ"שטח מת" שלא נקלט בעין המצלמה.

סיכומו של דבר, שאין בנקודות שהועלו על ידי העורר כדי לכרסם בעוצמת הראיות לכאורה.

32.

ומכאן להגיונם של דברים. המנוח הוא בן למשפחת שתיווי, ויש להניח שנדקר למוות על ידי מאן דהוא מבני משפחת חמודה. מדוע בחרו העדים לשקר דווקא בנוגע לעורר? על כך השיב העורר כי העדים הצעירים חמומי המוח ממשפחת שתיווי העלילו דווקא עליו כאביו של אמין וכראש משפחת חמודה.

תזה זו מוקשית על פניה בשל מספר טעמים. אמין מצטייר כדמות מרכזית מאוד בקטטה, מי שבעטיו החלה הקטטה, וניתן היה לצפות כי בני משפחת שתיווי ינסו "להדביק" לו את הדקירה. במיוחד נכון הדבר לגבי עבד, שטעם מנחת זרועו של אמין, והתקרית ביניהם היא שהביאה להתפרצות התגרה עד לסופה הטרגי. והנה, כל העדים הרחיקו את אמין מהמנוח, למרות שלא חסכו בתיאורים על חלקו בקטטה ועל כך שהחזיק סכין בידו.

התזה של העורר מוקשית גם בהתחשב בכך שכבר בחקירתו הראשונה של ג'אבר, מספר שעות לאחר האירוע, הוא נקב בשמו של העורר כמי שדקר את המנוח. אילו בעלילה עסקינן, ניתן היה לצפות כי כל העדים יתייצבו כבר למחרת במשטרה ויעלילו על העורר, אך לא כך היה. ראא'ד ובלאל הגיעו למשטרה רק כעבור מספר ימים, ומהמזכרים עולה, כי החוקרים הגיעו אל בלאל לאחר שנודע להם שהיה עד לארוע (מזכר קסג ו-קנט).

33.

לכך נוסיף שורה של אינדיקציות שיש בהן כדי לחזק לכאורה את ההודעות:

אילו רצה ראא'ד לשקר, מדוע לא נקב מייד בשמו של העורר, אלא זיהה אותו כאדם המוכר לו מהאיטליז ושאותו זיהה במסדר התמונות.

ומדוע פארג', אחיו של ג'אבר, לא הצטרף למעלילים ולא סיפר אף הוא כי ראה את העורר דוקר את המנוח? ולא רק זאת, אלא שפארג' אף מפליל את עצמו בעדותו כמי שהיכה את העורר באגרוף כאשר הלה חלף לידו (לפארג' ולג'אבר היה חלק נכבד בהתפתחות האירוע "במערכה" השניה, והם בוודאי משתייכים לפלג הצעיר במשפחת שתיווי).

ומדוע מוחמד שתיווי, אחיו של עבד (המשתייך אף הוא לפלג הצעירים במשפחת שתיווי) לא מצטרף למעלילים, ולא רק זאת, אלא שאפילו אומר כי לא הבחין בעורר בעת הקטטה?

ומדוע עבד אלקאדר מפליל בעדותו את מוחמד שתיווי כמי שנטל מנגל והחל להכות בו, ואף מתאר את חלקו של המנוח באירוע כמי שחבט סביבותיו במנגל?

אילו בעלילה עסקינן, ניתן היה לצפות כי סאלח, אביו של המנוח,

יצטרף למעלילים. אך לא כך היה. סאלח, שנפצע במהלך הקטטה ונחקר כחשוד בקטטה, סיפר בהודעתו

מיום

10.11.09 כי

ראה את בנו כשהוא כבר שרוע על גבו בפתח המעדניה של זטמה, אך לא ראה מי דקר אותו. לא רק שסאלח לא מייחס את הדקירה לעורר, הוא אפילו משיב בשלילה על השאלה אם ראה את העורר במהלך הקטטה. אף ניכר בהודעתו כי הוא מבקש לדייק, וכאשר נשאל אם ראה מישהו מחזיק בסכין, השיב כי ראה את בני משפחת חמודה אוחזים נבוטים ואבנים אך לא ראה סכינים. גם תאופיק, אביהם של עבד ומוחמד, לא הפליל את העורר ואמר כי לא ראה מי דקר את המנוח וכי לא ראה את המנוח.

מול התזה אודות עלילה שנרקמה כנגד העורר, הרי שהעורר עצמו, בהודעתו מיום 16.11.09, השיב בשלילה כאשר נשאל אם יש סכסוך בינו לבין כל אחד ואחד מהעדים שטענו כי ראו אותו דוקר או ראו אותו במקום בעת התגרה, והשיב כי הוא לא יודע מדוע מצביעים עליו כמי שדקר.

34.

באי כוח העורר תמהו, הכיצד ייתכן כי העורר, אדם מבוגר ללא עבר פלילי, יזנק לעבר המנוח וינעץ בו סכין. על כך ניתן להשיב כי ייתכן שהעורר, שראה כי בנו אמין נדקר, נתקף בחמת זעם, ואזכיר כי נזאר תיאר את העורר בתום התגרה כמי שהיה בהלם.

35.

אין לשלול כמובן את האפשרות כי בבוא היום, כאשר העדים יעלו לדוכן וייחקרו שתי וערב על ידי ההגנה, וכאשר ההגנה תביא את ראיותיה שלה, התמונה תשתנה. אך בשלב זה, בית המשפט

לא נדרש למהימנות עדים ולסתירות כאלה ואחרות, ועניין זה מקומו בתיק העיקרי. כאשר מדובר בסתירות מהותיות על פני הדברים, אין כלל הצדקה למעצר או שניתן להסתפק בחלופת מעצר, אך לא זה המקרה שבפנינו (ראו בש"פ 4692/06, 4715/06, 4718/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.06). המבחן המנחה הוא אם יש בחומר הראיות את הפוטנציאל ההוכחתי להקים סיכויי הרשעה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133; בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 31.10.2007); בש"פ 3673/08 גילקרוב נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (לא פורסם, 25.5.2008); בש"פ 8611/09 סטבינסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 5.11.2009); בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 14.5.2008)). במקרה דנן, ונוכח מסכת הראיות על שלושת נדבכיה כפי שנסקרה לעיל באריכות, ברי כי יש בחומר הראיות כדי לעמוד במבחן הפוטנציאל הראייתי.

36.

אשר לעילת המעצר דומה כי אין צורך להכביר מילים, ולו נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית. אכן, גם בעבירת רצח ניתן לשקול שחרור בערובה (ראו, לדוגמה, החלטת כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.07). עם זאת, שחרור בערובה בעבירת רצח הוא נדיר נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בעבירה ואף חשש להימלטות נוכח העונש החמור הצפוי לעורר אם יורשע. לא נעלם מעיני עברו הנקי של העורר, אך מי שמסוגל לשלוף סכין ולדקור למוות בדרך המיוחסת לעורר, כפי שעולה לכאורה מחומר הראיות, מעיד על מסוכנתו ועל כך שלא ניתן להסתפק בעניינו בחלופת מעצר (השווה להחלטתה של כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) בבש"פ 6304/02 איסאקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.7.02).

36

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.