בש"פ 1669/10 סאמר ג'ברין נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 9.2.2010 לפיה יוותר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין ניסיון רצח, עבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה), הצתה ושיבוש הליכי משפט. לפי המתואר בכתב האישום, בין משפחת העורר למשפחתו של עבד אל כרים אגבאריה, יליד 1988 (להלן:

המתלונן ), קיים מזה מספר שנים סכסוך במסגרתו התקיימו שני אירועי אלימות הרלוונטיים לאישום: באירוע הראשון נדקר המתלונן על-ידי קרוב משפחה של העורר ובאירוע הנוסף היה המתלונן מעורב בתקיפת אחיינו של העורר בעקבותיה נגרמה לו חבלה של ממש. על רקע סכסוך זה החליט העורר לגרום למותו של המתלונן, ולשם כך הצטייד באקדח ובתחמושת. ביום 5.12.2009, בשעות הבוקר, נסע העורר יחד עם אחר ברכב מסוג סובארו בצבע לבן (להלן:

הרכב ) השייך לאחיו של העורר. השניים חלפו מספר פעמים ליד ביתו של המתלונן אשר עסק אותה עת בהעברת אבנים לציפוי קירות שהונחו על הכביש אל עבר ביתו הנמצא בסמוך. בשעה 12:45 לערך הגיע העורר לקרבת ביתו של המתלונן כשהוא יושב במושב הקדמי שליד הנהג ואילו האחר נוהג ברכב. עם התקרב הרכב אל עבר המתלונן שעמד אותה שעה מחוץ לבית לצד אדם נוסף, קטין, ובעודו בנסיעה, הוציא העורר את פלג גופו העליון מהחלון שבדלת הקדמית-ימנית של הרכב והחל לירות באקדח אל עבר המתלונן. הירי לא פסק גם כשהמתלונן החל לברוח לעבר ביתו ובמהלכו נורו לא פחות מ-9 כדורים ממרחק של מטרים בודדים. בעזבו את המקום פגע הרכב שבו נסע העורר ברכב אחר שחנה בצד הכביש בקרבת ביתו של המתלונן. המתלונן שנפצע כתוצאה מן הירי פונה לבית החולים שם נותח. מספר שעות לאחר האירוע שילח הנאשם בעצמו או יחד עם אחר אש ברכב שחנה אותה עת במרחק של כ- 300 מטרים מביתו וזאת לצורך העלמת ראיות והכשלת החקירה הפלילית.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 9.2.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) את הבקשה, בקובעו כי ישנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו, אף שייתכן כי לא יוכחו כל יסודות העבירות בהן הוא מואשם. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי קיימים שלושה עדי ראייה הקושרים את העורר לאירוע הירי: המתלונן ושני קטינים נוספים שנמצאו עימו במהלך האירוע, אחד מהם נזכר בכתב האישום והוא בן דודו של המתלונן ואילו השני הוא אחיו (להלן, בהתאמה: בן-הדוד ו - האח הקטין ). בית משפט קמא הפנה בהקשר זה אל הודעותיהם במשטרה וכן אל העימותים שנערכו בין המתלונן והאח הקטין לבין העורר ואל מסדר הזיהוי בתמונות שנערך לשני הקטינים. עוד ציין בית משפט קמא כי אח נוסף של

המתלונן (להלן:

מוחמד ) מסר שכשעה לפני הירי הבחין בעורר יחד עם האחר, שזוהה על-ידו כאחמד ג'בראין (להלן:

אחמד ) חולפים פעמיים סמוך למקום האירוע ברכב מסוג סובארו; כי דודו של המתלונן (להלן:

הדוד ) מסר שלאחר ששמע יריות וחריקות בכביש ראה רכב

סובארו שדלת מושב הנוסע שליד הנהג בו היתה פתוחה והנוסע היה עם רגל אחת בחוץ והחזיק ביד ימין אקדח; כי עדים נוספים העידו שהבחינו ברכב סובארו מדגם ישן חולף במהרה בקרבת מקום אירוע הירי בסמוך לאחריו; כי עדי האליבי אליהם הפנה העורר לא בהכרח ידעו למסור היכן היה בשעה שבוצע הירי; כי ניסיונות המשטרה לאתר וללכוד את העורר במשך כשבוע לא צלחו; כי רכב הסובארו שלכאורה היה מעורב באירוע והשייך לאחיו של העורר נמצא מוצת ביום האירוע במרחק של כ- 300 מטרים

מבית העורר ובו תרמיל חרוך; כי ניתן להבחין בפגיעה בצידו הימני הקדמי של הרכב התואמת את הפגיעה ברכב שניזוק בתום אירוע הירי; וכי הגם שלא אותר הנשק בו בוצע הירי, תשעת התרמילים שנתפסו בזירת האירוע נורו מכלי נשק אחד. אשר לעילת המעצר קבע בית משפט קמא כי במעשים המיוחסים לעורר טבועה מסוכנות רבתי וכי שחרורו עלול לסכן את בטחונו של המתלונן ומשפחתו כמו גם את שלום הציבור בכללותו, מה גם שקמה בעניינו חזקת מסוכנות סטטוטורית. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי קיים אף חשש כבד לשיבוש הליכי משפט והנאת עדים ממתן עדות, וזאת נוכח הסכסוך המתמשך בין שתי המשפחות והחשש שהביעו חלק מעדי התביעה בהקשר זה. בנוסף לכך נקבע כי קיים חשש להימלטות העורר נוכח אי התייצבותו במשטרה לאחר האירוע וניסיונו להסתתר בעת שהגיעה המשטרה לביתו, וכן נוכח העונש הצפוי לו אם יורשע.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר על דרך של חלופת מעצר, בהדגישו כי מקום שבו מדובר בעבירת רצח נדרשות נסיבות חריגות ביותר שיצדיקו הימנעות ממעצר של מי שקיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינו והוא הדין באשר לעבירה של ניסיון לרצח, והדגיש כי רק בדרך נס לא קופחו חיי אדם במקרה דנן. בית המשפט ציין עוד כי לעורר שורה של הרשעות קודמות לרבות בעבירות אלימות וכי מאסרים על תנאי שהוטלו עליו בעבר לא היה בהם כדי להרתיעו, ומכאן שלא ניתן לתת בו אמון בשלב זה. לבסוף קבע בית המשפט כי העובדה ששותפו לכאורה של העורר, אחמד, שוחרר ממעצר אינה מעלה ואינה מורידה בעניינו של העורר נוכח התשתית הראייתית הרחבה יותר הקיימת בעניינו של האחרון.

3.

מכאן הערר שלפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו שקיימת תשתית ראיות לכאורה המצדיקה את מעצרו. לטענת העורר, רוב העדויות הקושרות אותו לפרשה הן עדויות "מזוהמות" שנמסרו על רקע סכסוך

המשפחות, ישנן סתירות רבות בדברי העדים וגרסאותיהם התפתחו במהלך החקירה. אשר לעדות המתלונן מצביע העורר על פער בין האמרות שנגבו ממנו מיד לאחר האירוע בהן טען כי אינו זוכר דבר ולא מסר פרטים לגבי זהות היורה, לבין הודעותיו המפורטות במשטרה בהן השלים את שהחסיר. עוד טוען העורר כי בעוד שבהודעה הראשונה אמר המתלונן שאינו יודע פרטים על העורר, מאוחר יותר ציין כי הוא מכיר אותו תקופה ארוכה; וכן כי בניגוד לדברי המתלונן בהודעה הראשונה לפיהם אחיו מוחמד נכח עימו בשעת האירוע, בהודעה נוספת ציין כי היו אלו בן דודו ואחיו הקטין ששהו עימו מחוץ לבית בעת האירוע. קושי נוסף טמון לשיטת העורר בכך שבהודעה הראשונה מסר המתלונן שלא סיפר לאיש על זהות המעורבים, וכן בכך שבמסגרת העימות בין אחמד למתלונן לא ידע האחרון למסור תיאור לגבי בגדיו של היורה אף שקודם לכן סיפר כי ראה את היורה מוציא את פלג גופו העליון מן הרכב. לטענת העורר, ההסבר שסיפק המתלונן לחלק מן הסתירות בדבריו, לפיו היה מטושטש לאחר האירוע, אינו מניח את הדעת. העורר סבור שעדות המתלונן "מזוהמת" וכי אחרים הם שמסרו לו את שמו כמי שירה בו. העורר מוסיף וטוען כי גם עדותו של בן-הדוד רצופה קשיים ועומדת בסתירה לגרסת המתלונן, וכי זיהויו על-ידי בן הדוד הוא ספקולטיבי משום שלטענת בן-הדוד היורה והנהג היו רעולי פנים. אמנם בהודעה מאוחרת טען בן-הדוד כי זיהה את היורה בוודאות מאחר שפניו היו גלויות אך לטענת העורר עדותו בשלב זה הייתה פגומה וההסבר שנתן לשינוי גרסתו אינו משכנע. העורר מציין כי לעמדת המשיבה בן הדוד נמנע תחילה מלמסור פרטים מזהים ברורים בעדותו משום שחשש לשלומו, אך לטענת העורר התנהלותו של העד מלמדת דווקא על כך שהוא מעוניין בהפללתו.

אשר לעדות אחיו הקטין של המתלונן טוען העורר כי בשים לב לגרסתו של בן הדוד, לפיה ייתכן שהאח הקטין כלל לא היה בעת הירי במקום האירוע, הרי שגרסת האח הקטין אינה אמינה. כמו כן טוען העורר כי האח הקטין לא ידע לספר על נסיבות פינויו של המתלונן לאחר הירי; כי הוא השתהה שלושה ימים עד שפנה למשטרה; כי אפילו רשויות החקירה שאלו את האח הקטין האם מישהו ביקש ממנו למסור שהעורר הוא שביצע את הירי; כי בעימות שינה האח הקטין את גרסתו לגבי היכרותו עם העורר; וכן כי חרף טענת האח הקטין לפיה עמד בכביש בצד הקרוב לנהג הוא לא ידע לזהות את הנהג. בכל הנוגע לגרסתו של מוחמד טוען העורר כי הוא סיפר שזיהה רק את הנהג ולא את העורר, וזאת על מנת להצטייר כעד "אובייקטיבי" ולמסור פרטים שיתר העדים

החסירו, וכן כי בעוד שהאח הקטין מסר כי מוחמד נמצא על גג הבית בן הדוד ציין כי הוא היה בתוך הבית. אשר לעדותו של הדוד מדגיש העורר כי לדבריו, ובניגוד לגרסאותיהם המאוחרות של עדי הראייה, היורה והנהג היו עם כיסויי ראש מה גם שבהודעה שדווחה למוקד 100 על אירוע הירי נמסר כי מעורבים בו שני רעולי פנים. לטענת העורר, ראיה חותכת לכך שגרסאות העדים אינן אמינות היא העובדה שבדיעבד התגלה כי ביום

האירוע בשעה 13:01 תועד אחמד יחד עם חברה בתחנת דלק בכרכור. בשים לב לכך שהאירוע התרחש, כנטען, בשעה 12:45 לערך, ולהערכת העורר היציאה משכונת אלכלאיל עד לכביש הראשי באום אל-פחם ביום שבת מחייבת נסיעה של לא פחות מחצי שעה וכן מתחייבת נסיעה נוספת של 20 דקות מאום אל פחם לצומת כרכור, חנייה וכניסה לחנות שבתחנת הדלק, מתבקשת המסקנה כי לא ייתכן שאחמד הוא שנהג ברכב ביום האירוע והדבר מלמד על שקריהם של המתלונן ומוחמד. לבסוף טוען העורר כי אין בעניינו ראיות ממשיות המעידות על חשש מפני הימלטות מן הדין, ומטעמים אלה כולם יש לשחררו מן המעצר בתנאים מתאימים.

4.

המשיבה, מצידה, סבורה כי דין הערר להידחות והיא סומכת ידיה על החלטתו של בית משפט קמא וטוענת כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של העורר. לטענת המשיבה, האישומים מבוססים בראש ובראשונה על ארבע הודעות של אנשים שנכחו בשלב כזה או אחר של אירוע הירי, סיפרו בפירוט על מעורבותו של העורר באירוע ועמדו על המניע לאירוע. המשיבה סבורה כי הסתירות עליהן מצביע העורר אינן סתירות מהותיות וגלויות היורדות לשורש הדברים. המשיבה מוסיפה ומפנה לראיות שנמצאו לאחר האירוע, דהיינו הרכב השרוף ששייך לאחיו של העורר והתרמילים, ועוד היא טוענת כי טענת האליבי שהעלה העורר לא הוכחה וכן כי העורר לא התייצב לחקירה והתנהל בדרך האופיינית לאדם המנסה להימלט מן הדין.

5.

דין הערר להידחות. הלכה היא כי בשלב המעצר בית המשפט אינו נדרש למשקלן של הראיות לכאורה, למהימנות העדים או לסתירות כאלה ואחרות בגרסאותיהם, וכל שעליו לבחון בשלב זה הוא את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות (ראו: בש"פ 1332/07 אבו טראש נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (טרם פורסם, 11.3.2007); בש"פ

8646/09

עמר נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 10.11.2009)). יחד עם זאת, ככל שבית המשפט הדן בבקשת המעצר מוצא בחומר הראיות סתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר להובילו לכלל מסקנה כי אין הצדקה למעצרו של הנאשם או שיש מקום להורות על חלופת מעצר (ראו בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (לא פורסם, 20.6.2006)).

במקרה שלפנינו ניתן אכן להצביע על סתירות מסוימות בין גרסאות העדים אך אלה ראוי להן כי תתלבינה בשלב ההוכחות בתיק העיקרי. אין לומר, על פני הדברים, כי יש באותן סתירות כדי לאיין כבר בשלב זה את משקלן של עדויות הראייה ושל יתר הראיות לכאורה הקיימות בתיק וראיות אלה יש בהן בהחלט כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. כוונתי לכך שהעורר זוהה על-ידי המתלונן כמי שירה בו (בעימות אף אמר לו המתלונן "אני ראיתי אותך יורה בי" - ראו דו"ח עימות מיום 16.12.2009); וכן עדותם של בן-הדוד ושל האח הקטין שאף הם זיהו את העורר כמי שירה (ראו למשל מזכר מיום 7.12.2009 ודו"ח עימות מיום 13.12.2009). בנוסף לכך, זיהו האח הקטין ובן-הדוד את העורר במסדר זיהוי תמונות שנערך להם. מוחמד, אחיו הנוסף של המתלונן, לא ראה אומנם את אירוע הירי אך ראה את הרכב ובו העורר ואחמד "מסתובב" ליד הבית סמוך לפני האירוע (ראו דו"ח עימות מיום 13.12.2009). המתלונן סיפר אומנם בתחילה כי אחיו מוחמד היה עד לאירוע ולא הזכיר את בן-הדוד והאח הקטין, אך בשלב זה לא ניתן לדחות את הסברו כי היה מטושטש, ובכל מקרה אין מדובר בסתירה שיש בה כדי לפגוע באופן מהותי בעדותו הנחרצת לכאורה של המתלונן. מסקנה זו יפה גם ביחס לעובדה שלאחר האירוע אמר המתלונן כי הוא אינו זוכר דבר (כמתואר בדו"ח פרטי הטיפול הראשוני באירוע). זאת ועוד, נראה שלפי רוב העדויות היורה והנהג חבשו דבר מה שחור שלא כיסה לחלוטין את פניהם (ראו: הודעת המתלונן מיום 7.12.2009; הודעת רפיק אגבאריה מיום 7.12.2009; והודעת האח הקטין מיום 8.12.2009), והעובדה שבעדויות אחרות צוין כי מדובר ברעולי פנים אינה פוגעת בשלב זה בתמונה הראייתית העולה לכאורה מעדויות אלה. לעדויות הראייה שפורטו יש להוסיף את הרכב השרוף של אחי העורר (הרשום על שם אשתו של האח) אשר נמצא לאחר האירוע ובו תרמיל 9 מ"מ חרוך משריפה, את ההתאמה בין הפגיעה ברכב שהוצת לבין הפגיעה ברכב שחנה בסמוך למקום האירוע (ראו מזכר בעניין בדיקת רכבים ונזקים מיום 10.12.2009), וכן את התנהגותו המפלילה לכאורה של העורר לאחר האירוע. כך, כשבוע לאחר האירוע אותר העורר בביתו כשהוא "מנסה להסתתר" (ראו דו"ח פעולה וכן דו"ח מעצר מיום 12.12.2009). כאשר נשאל ביום מעצרו היכן שהה מאז האירוע אמר העורר כי שמע שמאשימים אותו במה שאירע בכפר והתחבא: "ואני פחדתי וברחתי יש חדר איפה הכבשים ושם ישנתי לא כל השבוע, ישנתי לילה ואחרי זה... הייתי ישן שם בלילה וביום אני בעבודה".

העורר טען בחקירתו כי בעת האירוע הוא שהה במסיבת אירוסין (ראו הודעתו מיום 12.12.2009), וגרסה זו אכן נתמכת בדבריהם של חלק מבני משפחת העורר. יחד עם זאת, לא ברור האם מדובר בשעות החופפות לגמרי את אירוע הירי (ראו למשל הודעת אשתו של העורר מיום 13.12.2009), ובכל מקרה לא ניתן לומר כי יש בגרסה זו כדי לאיין את עדויות הראייה הישירות המסבכות לכאורה את העורר באירוע הירי. לבסוף, אשר לטענה כי אחמד נצפה בשעה 13:01 במקום המרוחק מזירת האירוע, אף שהדבר עולה לכאורה מצפייה בתיעוד הוידיאו שנקלט בחנות שבתחנת הדלק, אין בכך כדי לשלול את הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר. בן-הדוד והאח הקטין זיהו את העורר אך לא זיהו את נהג הרכב, ומשכך אין לכרוך בהכרח בין השניים. במילים אחרות גם אם נניח שאחמד לא נהג ברכב אין בכך בהכרח כדי לסייע לעורר (ראו הודעת בן-הדוד מיום 7.12.2009 וכן הודעת האח הקטין מיום 8.12.2009 ומיום 17.12.2009).

בכל הנוגע לעילות המעצר, למסוכנות הנשקפת מן העורר ולסוגיית חלופת המעצר מקובלות עלי קביעותיו של בית משפט קמא ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

אשר על כן, הערר נדחה.