בש"פ 1332/07 יוסף אבו טראש נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 22314/06 (כב' השופטת צ' צפת) להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון; נהיגה ללא ביטוח; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; וחבלה במזיד לרכב. על פי הנטען בכתב האישום, בשעות הלילה המאוחרות של יום 20.12.06 נהג העורר ברכבו, על אף שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף ומראת הצד של הנהג הייתה תלושה ממקומה. כשעצר העורר באור אדום בצומת מרומזר, נעצר לידו רכב משטרתי. עובר לאירועים אלה קיבלו השוטרים מידע שלפיו בכוונת הנהג שברכב שבו נהג העורר, לבצע שוד מזוין. אחד השוטרים שישבו ברכב פתח את החלון, ולאחר שהזדהה, ביקש מהעורר כי יעצור בצד הכביש לאחר שיחצה את הצומת. העורר הנהן בראשו, אולם לא שעה להוראות השוטר, ותחת זאת לחץ על דוושת הגז ועבר את הצומת במהירות. בתגובה, החלו השוטרים דולקים אחר העורר תוך שהם מסמנים לו לעצור.

העורר התעלם מהוראות השוטרים, והמשיך לנסוע בפראות תוך שהוא חוצה צמתים באור אדום, נוהג במהירות רבה, נע בין נתיבי התנועה בתנועת עקלתון ("זיג-זג") ומסכן את הולכי הרגל ואת כלי הרכב האחרים שהיו באותה העת בכביש. במספר מקרים, נאלצו הולכי רגל לקפוץ הצידה בכדי למנוע את דריסתם בידי העורר, וכלי רכב נאלצו לסטות מדרכו של העורר כדי למנוע התנגשות ברכבו. בסמוך לאחד הצמתים, הסיט העורר את הגה הרכב בחדות לעבר הרכב המשטרתי שנע משמאלו, כשהוא לוחץ על דוושת הבלם ומשפשף את הרכב המשטרתי בצדו הימני. השוטרים נאלצו בתגובה לבלום ולסטות מנתיב נסיעתם. לטענת המשיבה, עשה זאת העורר כדי להתנגש בשוטרים וברכב המשטרתי, לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום, וכדי למנוע את מעצרו. בהמשך נסיעתו, חצה העורר צומת במהירות באור אדום, תוך שהוא מאלץ נהג אמבולנס שהגיע לצומת באותה העת, ונסע נסיעת חירום, לבלום בלימת חירום ולעצור את האמבולנס באמצע הכביש, כדי למנוע התנגשות ברכבו של העורר. בסך-הכל חצה העורר, על-פי הנטען,

שישה צמתים באור אדום.

בשלב מסוים בעת נסיעתו, הסב העורר את פלג גופו העליון לאחור לעבר השוטרים והושיט ידו לעברם, כשהוא אוחז חפץ הנחזה מרחוק כאקדח. בתגובה, ולאור הסכנה שחש, ירה אחד השוטרים (להלן: השוטר ) באוויר. היריות לא הרתיעו את העורר, אשר המשיך לנסוע במהירות, לנוע בין נתיב לנתיב ולסכן את כלי הרכב האחרים שעל הכביש ואת השוטרים. משכך, ירה השוטר לעבר גלגלי רכבו של העורר על מנת לעצור את העורר מנסיעתו. העורר המשיך לנהוג בכביש וזמן קצר לאחר מכן, סטה שמאלה וירד לשולי הכביש, עלה על אי תנועה, חצה את הכביש במהירות במסלול הנגדי וירד לשטח משמאל. הרכב המשטרתי הוסיף ודלק אחר העורר עד שעצר, שאז גילו השוטרים כי העורר נפגע מהירי והזעיקו סיוע רפואי.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המבקשת, כי נגד העורר קמה עילת מעצר, שכן אופי העבירות המיוחסות לו ונכונותו הבוטה לסכן חיי אדם, מלמדים על מידה רבה של מסוכנות. עוד הוסיפה המבקשת, כי אם ישוחרר העורר, קיים יסוד סביר לחשש כי הוא יימלט מאימת הדין. בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה "במובן הטכני", כך לדבריו, אך סבר כי עוצמתן מצדיקה בחינתה של חלופת מעצר.

בהחלטתו לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, התייחס בית המשפט לתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של העורר ביום 18.1.07. תסקיר זה לא בא בהמלצה לחלופה, זאת לאור קשיי שירות המבחן להעריך את מידת הסיכון הנשקפת מן העורר ולאור קשייו לקבוע האם יש בחלופה שהוצעה על ידי העורר, מעצר בית מלא בבית דודו, כדי לצמצם את רמת הסיכון להישנות מעשים "פורצי גבולות" מן הסוג המיוחס לו בכתב האישום. במסגרת התסקיר אופיינה אישיותו של העורר כאדם בעל תפיסה קורבנית, המתקשה לזהות דפוסים מרכזיים בעייתיים בהתנהגותו והסובל מקושי לקחת אחריות על חייו. לאור האמור בתסקיר ולאור החומרה הרבה שהשתקפה מן המעשים המיוחסים לעורר, קבע בית המשפט כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר ויש לעצרו עד תום ההליכים. מכאן הבקשה שבפניי.

3.

בבקשתו טוען העורר, כי חרף הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה "במובנן הטכני", הוא העלה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בשאלת המעצר עד תום ההליכים טענות שעניינן סתירות ותהיות שעולות, לטענתו, מעדויות השוטרים המעורבים בפרשה. לדידו, סתירות ותהיות אלה בדברי השוטרים, שעל בסיסם מושתת כתב האישום, מלמדות כי אין לתת בדבריהם אמון מלא. בעניין זה, מפנה העורר למספר סתירות ספציפיות: כך, טוען העורר, כי על-פי חומר הראיות, במשטרת באר-שבע התקבל מידע שעל פיו אמור היה להתבצע שוד מזוין על-ידי שני בני מיעוטים שנוסעים ברכב מאזדה, כזה שבו נהג העורר. לטענת העורר, עובדת היותו ברכב לבדו לא מנעה מן השוטרים לזהותו כמי שהמידע שקיבלו מתייחס אליו. סתירה נטענת אחרת, שאליה מפנה העורר, נוגעת לעדותו של השוטר, שעל-פיה לאחר שהעורר הנהן עם הראש לעברו, המתין העורר שהרמזור יתחלף לירוק, ורק אז החל בנסיעה. לטענת העורר, עדות זאת עומדת בסתירה לעדותו של שוטר אחר שהיה ברכב המשטרתי, ושעל פיה החל העורר בנסיעה בעת שצבע הרמזור בצומת היה אדום. לצד זה העלה העורר תמיהה בנוגע לעדותו של השוטר, שעל פיה במהלך הנסיעה הוא הבחין בעורר כשהוא מסתובב עם פלג גופו העליון וראשו לאחור ומושיט את ידו הימנית לעבר הרכב המשטרתי, כשבידו חפץ מנצנץ אשר זוהה על ידו כאקדח. לטענת העורר, אין זה ברור כיצד הצליח השוטר לראות את אשר הוא מתאר במהלך מרדף, שלדבריו ולדברי השוטרים האחרים התרחש במהירות רבה, בשעות הלילה ובכביש שאינו מואר. עוד טוען העורר, כי הדבר תמוה עוד יותר בשים לב לעובדה כי ברכבו לא נמצאו בסופו של יום כל אקדח או חפץ דומה.

לצד טענותיו בסוגיית הראיות לכאורה, מעלה העורר מספר טענות בנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את חלופת המעצר שהוצעה. לדעת העורר, שגה שירות המבחן כשנמנע מלהעריך את יעילותה ואמינותה של חלופת המעצר בבית דודו, בשל תחושות הקורבנות שלו ושל בני משפחתו. לדידו, אך טבעי הוא שהעורר ומשפחתו יחושו תחושות קורבנות בשל הפגיעה הקשה והמיותרת, כך לטענת העורר, אשר הם חוו. עוד מוסיף העורר כי אין זה ברור כיצד הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיים חשש להישנות התנהגות פורצת גבולות בזמן שהוא נעדר עבר פלילי לחלוטין.

בנוסף, טוען העורר, כי שגה בית המשפט עת הסיק כי שחרורו ממעצר מסכן את הציבור, בשים לב למצבו הבריאותי. לטענת העורר, כתוצאה מירי השוטרים לעברו במהלך המרדף הנטען, הוא נפגע באופן קשה בריאתו, עד כי נכון להיום, הוא מוגדר כנכה. לדברי העורר, סבלו מתעצם בשל שהייתו הממושכת בבית המעצר לצד אנשים מעשנים. לטענת העורר, מצבו הבריאותי טומן בחובו שתי השלכות הנוגעות לשאלת מעצרו: האחת, עניינה בייסורים הרבים שהוא נאלץ לסבול כאדם חולה בבית המעצר, שיש בהם כדי להטות האיזון לטובת שחרורו. השנייה, עניינה בכך שבמצבו הבריאותי, אין כל חשש כי הוא יסכן את הציבור, באופן שיש בו כדי למנוע את שחרורו ממעצר.

לאור הדברים האלה, סבור העורר כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית דודו, אשר נבחנה על-ידי שירות המבחן ולא נשללה על ידו, או למצער להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו לשם בחינת חלופת מעצר מתאימה.

4.

בתגובה טוענת המשיבה, כי בימים אלה מתקיימת חקירת מח"ש בנוגע לירי שביצעו השוטרים בעורר. לדבריה, חומר החקירה המצוי בידי מח"ש כולל קלטת שמע ובה הקלטה של קו הקשר בין השוטרים למוקד בעת האירוע. קלטת זו, כמו גם חומרי חקירה אחרים שהיו בידי מח"ש, צורפו לתיק זה, על-פי הנחייתי, ביום 4.3.07. לגופו של עניין, טוענת המשיבה,

כי כשם שנקבע בבית המשפט המחוזי, קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובכלל זה עדויותיהם של השוטרים ועדותו של נהג האמבולנס שאישר כי רכב המאזדה שבו נהג העורר חצה את הצומת באור אדום, ואילץ אותו לבלום את האמבולנס שבו נהג במסגרת נסיעת חירום, כדי למנוע התנגשות. עוד מוסיפה המשיבה, כי טענתו של העורר כי השוטרים מבקשים להעצים את חומרת המרדף שהתנהל כדי להצדיק את הירי שאירע בסופו של האירוע, הינה טענה שבמהימנות, ואין דינה להתברר בשלב זה של הדיון. בשאלת המסוכנות, טוענת המשיבה, כי היותו של העורר מסוכן עולה מעצם חצייתו מספר כה רב של רמזורים באור אדום, תוך שהוא מסכן הולכי רגל ונהגים אחרים ומאלצם לסטות מדרכם או להאיץ את מהירות נסיעתם. בעניין מצבו הבריאותי, מפנה המשיבה לתסקיר שירות המבחן, שממנו עולה כי אין במעצר כדי לפגוע במצבו הבריאותי של העורר, וכי אם סבור הוא כי עליו לשהות בבית חולים, הרי שגם בבית המעצר קיימות דרכים להיענות לצורך זה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה השונים, כמו גם בחומר שצירפה המשיבה מתיק

החקירה המתנהל במח"ש, מצאתי כי דין הערר להידחות. כבר עתה אומר, כי לאחר עיון בחומר החקירה במח"ש, והאזנה לקלטת שצורפה, לא מצאתי כי יש באלה כדי לשנות את התמונה שהצטיירה מחומר החקירה בתיק זה, וגם לא לשנות את תוצאת החלטתי, כל זאת מבלי להביע עמדה באשר למסקנות שיוסקו מהחומר.

אציין בתחילה, כי פשר אמירתו של העורר שלפיה הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה "במובנן הטכני" אינו ברור לי. מחד גיסא, טען העורר טענות שעניינן מהימנות עדותם של השוטרים באשר לאירועים שאירעו. מאידך גיסא, בקשתו של העורר, במסגרת עררו, היא כי יתאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר ואין הוא טוען כי אין בראיות לכאורה כדי להקים עילת מעצר. על כל פנים, לא מצאתי כי יש בטענותיו של העורר בדבר "סתירות ותמיהות" כדי לשמוט את הקרקע תחת הראיות הלכאוריות הקיימות בתיק. אף אם נתגלה במקום זה או אחר חוסר אחידות בין דברי השוטרים השונים שנכחו באירוע, לא מצאתי כי מדובר בסתירות מהותיות כשם שטען העורר. כך לדוגמא בשאלת נסיעתו של העורר בצומת הראשון באור אדום, הרי שבין אם נסע העורר באור אדום בהזדמנות זו, ובין אם המתין שהאור יתחלף לירוק, בין השוטרים קיימת תמימות דעים שבצמתים הבאים נסע העורר באור אדום, דבר שזכה לחיזוק בעדותו של נהג האמבולנס. באשר לתמיהה שהעלה העורר ביחס לדברי השוטר, שלפיהם ראה את העורר פונה לעברו כשבידו חפץ הנדמה בעיניו לאקדח, הרי ששאלה זו תלויה ועומדת במח"ש ואף אם אניח כי יימצא בחקירה, שהדברים אינם נכונים, אין בכך לדעתי כדי להפחית ממסוכנותו של העורר בשים לב למעשים האחרים המיוחסים לו. מכל מקום, כשם שציינה המשיבה, השאלות שהעלה העורר הינן שאלות של מהימנות ומקומן להתברר בערכאה הדיונית. בשלב זה נבחנות הראיות באופן לכאורי בלבד, תוך בדיקת הפוטנציאל ההוכחתי בהן וסיכויי התפתחותן העתידית (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)). לאחר עיון בחומר הראיות, לא מצאתי

כי נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר .

6.

גם בשאלת חלופת המעצר שהוצעה, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, שהסתמכה על התסקיר מטעם שירות המבחן. העורר הלין בעררו על החלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה השהייה אצל דודו אינה יכולה לשמש חלופת מעצר ראויה. לדידו, תחושת הקורבנות שהוא חש הינה אותנטית ומוצדקת, ואין לזקוף אותה לחובת המשפחה. בעניין זה אומר, כי שאלת צידוקה של תחושת הקורבנות אינה עומדת במוקד הדיון, והעורר לא "נענש" על עצם תחושתו, אלא תחושת הקורבנות מקימה קושי לסמוך על דודו של העורר כי יקפיד בקיום תנאי מעצר הבית על-ידי העורר, ולפיכך מקשה על שחרורו לחלופה. לצד זה ייאמר, כי המעשים המיוחסים לעורר מבטאים רמיסה של החוק ברגל גסה, תוך התעלמות מוחלטת ואף מתריסה מהאחראים לאכיפתו ותוך סיכון חיי אדם. אדישותו הרועמת של העורר לסימוני השוטרים כי יעצור, כך על-פי המיוחס לו,

מעלה ספק של ממש באשר לשאלה אם דווקא לבן משפחתו אשר, כשם שצוין, סבור כמוהו כי נעשה לעורר עוול, ייאות העורר להקשיב, ואם הוא זה שיוכל להניאו מלהפר את תנאי השחרור.

לפני סיום אוסיף, כי בפני העורר פתוחה הדרך להציע חלופת מעצר קונקרטית נוספת בפני בית המשפט המחוזי. במקרה שכזה יחליט בית המשפט המחוזי, על-פי שיקול דעתו, האם יש מקום להורות על עריכת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, אשר יבחן את החלופה המוצעת.

לאור הדברים האלה, מצאתי כי דין הערר להידחות.