בש"פ 7943/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט נ' אבו טהה ), בתיק מ"ת 28073-09-12, מיום 1.11.2012, בגדרה שוחרר המשיב למעצר בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים במשפט ו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המיחס לו שלושה אישומים. להלן תמציתם:

א.

האישום הראשון בכתב האישום – נטען כי ביום 17.8.2012, ביצע המשיב מעשים מגונים ב-ש.ט., קטינה ילידת 2001, בת אחיה של אשתו (להלן: המתלוננת 1 ), בעת שזו ביקרה יחד עם הוריה בביתו של המשיב (להלן: הבית ). נטען, כי המשיב הכניס את ידו מתחת לבגדיה של המתלוננת, ליטף את איבר מינה ואת החזה, והורה לה לפשק את רגליה, חרף סירובה. המשיב הניח למתלוננת רק לאחר שעבר אחד מבני משפחה בסמוך לחדר בו שהו בבית.

על יסוד עובדות האישום הראשון הואשם המשיב בביצוע עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין.

ב.

האישום השני בכתב האישום – נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק, בין הימים 23.8.2010-16.8.2010, עת ששהתה המתלוננת בביתו של המשיב, ניגש המשיב למתלוננת, הכניס את ידו מתחת לבגדיה ולתחתוניה ומישש את איבר מינה.

על יסוד עובדות האישום השני הואשם המשיב בביצוע עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין.

ג.

האישום השלישי בכתב האישום – נטען כי בתקופה שבין אוקטובר 2009 לאפריל 2012, ביצע המשיב מעשים מגונים ב-ס.ש. ילידת 1955, אימה של אשתו (להלן: המתלוננת 2 ), בעת שזו התגוררה בביתו של המשיב. נטען כי בהזדמנויות רבות מאוד הכניס המשיב את ידו מתחת לחצאיתה של המתלוננת 2, ליטף את ישבנה ואת רגלה. עוד נטען, כי בהזדמנויות רבות במהלך התקופה הנ"ל, נכנס המשיב לחדרה של המתלוננת 2, התקרב אל המיטה בו שכבה, הכניס את ידו מתחת לשמיכה וניסה לגעת בגופה. באותן הזדמנויות, המשיב הניח למתלוננת 2 רק לאחר שזו אחזה בטלפון ואמרה למשיב כי באם יעשה כן תתקשר לאשתו. בחלק מהפעמים, אמרה המתלוננת 2 למשיב כי התנהגותו אינה הולמת, ובתגובה, השיב לה המשיב כי " הוא אוהב אותה, וזה סתם ".

על יסוד עובדות האישום השלישי הואשם המשיב בעבירות רבות מאוד של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשה נטען כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ובכלל זה, הודעת המתלוננת 1 בפני חוקרת ילדים; דברי הוריה אודות המתלוננת 1 על מצבה הנפשי; הודעת המתלוננת 2; הודעות של אשתו של המשיב; והודייתו של המשיב במיוחס לו. לטענת העוררת, העבירות המיוחסות למשיב מקימות כנגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), לאור החשש כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון הציבור. כמו כן נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מאימת הדין, דבר המקים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

לטענת העוררת, בנסיבות הללו, משאין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

החלטת בית משפט קמא

4.

בהעדר מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה וכן בדבר קיומה של עילת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 13.9.2012, על עריכת תסקיר מעצר אשר ייבחן את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכן יעמוד על קיומה של חלופת מעצר, שיהא בה כדי להשיג את תכליתו.

5.

ביום 9.10.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה, כי המשיב פנה בעברו לטיפול פסיכיאטרי, אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ואף נטל טיפול תרופתי. כן צויין, כי מחוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, מיום 24.9.2012, עולה כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית פעילה, אם כי מצבו הרגשי-אפקטיבי אינו יציב, והוא נוטה לדיכאון ולתגובה רגשית מוגזמת. שירות המבחן סבר, כי על אף שהמשיב הביע נכונות להשתלב בטיפול, הוא אינו מתאים לכך, שכן נכונותו מילולית וחיצונית בלבד, ללא הכרה בקושי כלשהו בתפקודו ומתוך רצון להשפיע על ההליך המשפטי. שירות המבחן העריך, כי נשקפת מצד המשיב רמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות ולחזרה להתנהגות מינית פוגענית כלפי נשים. וזאת, לנוכח נטייתו לטשטש מידע בכל הקשור להתנהגותו ומשיכתו המינית; נטייתו לספק צרכיו המיניים ללא התחשבות בצרכי ורצונות העומדות מולו; וקשייו בהבנת המשמעות של חלופת מעצר. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת בבית אחותו בראשון לציון, והתרשם כי אין בה כדי ליתן מענה הולם לרמת הסיכון הנשקפת מן המשיב.

6.

ביום 22.11.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב, בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. שירות המבחן העריך, כי אין בחלופת המעצר החדשה שהוצעה בעיר טבריה בפיקוח אביו, שתי אחיותיו וגיסו של המשיב, כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב, שעה שהמפקחים המוצעים מתקשים להשלים עם האשמות המיוחסות לו ואינם מודעים לקשיים בהתנהגותו. יתרה מכך, שירות המבחן הביע ספק באשר ליכולתה של חלופת מעצר בפיקוח אנושי, ככל שתהיה, ליתן מענה לסיכון זה, ללא התערבות טיפולית מתאימה. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של המשיב ממעצר.

7.

ביום 1.11.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, לאחר ששמע את טענות הצדדים. בית המשפט עמד על טיבה של חלופת המעצר המוצעת בעיר טבריה, והתרשם לחיוב מארבעת המפקחים המוצעים, אביו של המשיב, שתי אחיותיו וגיסו, תוך שציין כי נראה שהם מבינים את משמעות הפיקוח, ויוכלו להציב למשיב גבולות. בית המשפט שוכנע כי יש בחלופה שהוצגה כדי להשיג את תכלית המעצר, וזאת לנוכח העובדה כי חלופת המעצר מרוחקת גיאוגרפית מאזור מגוריהן של המתלוננות;

העובדה שאין רבב בעברו של המשיב; העובדה כי הוא עבד באופן רצוף עם סיום לימודיו ותואר על-ידי מעבידו כעובד טוב; וכן העובדה שהמשיב פנה מיוזמתו למרפאה פסיכיאטרית בשנים 2007 ו-2012 לקבלת טיפול, על רקע הפרעת הסתגלות ודיכאון.

אשר על כן, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: מעצר בית מלא בעיר טבריה תחת פיקוחם של אביו, שתי אחיותיו וגיסו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 30,000 ₪; חתימה על ערבות עצמית על סך 50,000 ₪; חתימת כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' על סך 50,000 ₪; איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננות.

8.

באותו היום, ניתנה, לבקשת העוררת, החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע החלטתו הנ"ל, וזאת, למשך 48 שעות, לצורך הגשת ערר לבית משפט זה על החלטת השחרור בערובה.

עררה של העוררת

9.

בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר התקבל ביום 1.11.2012, טוענת העוררת, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לשחרר את המשיב לחלופת המעצר בעיר טבריה, מבלי שנתן את דעתו לנושא המסוכנות שיש במעשי המשיב כלפי נשים בכלל ולא רק כלפי המתלוננות. נטען, כי טיב העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען, והתרשמותו של שירות המבחן, מעידות על כי נשקפת מצד המשיב מסוכנות רבה, וכי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיגה. לטענת העוררת, די בהערכה העקבית של שירות המבחן כי מסוכנותו של המשיב נשקפת כלפי נשים בכלל, ובספק שהוטל ביכולתם של המפקחים להציב לו גבולות, כדי להביא לידי מסקנה כי אין לשחררו ממעצר. כמו כן, נטען, כי אף אם המשיב נעדר הרשעות קודמות, הרי שיש ליתן את הדעת לכך שעסקינן במעשים חוזרים ונשנים שנמשכו במשך שנים, בשתי מתלוננות שונות.

לפיכך, סבורה העוררת, כי יש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

10.

בדיון שנערך לפניי, ביום 2.11.2012, חזרה העוררת על טענותיה וציינה כי אין בהחלטתו של בית משפט קמא כל התייחסות למסוכנותו של המשיב כלפי נשים בכלל, ולא רק כלפי המתלוננות, חרף חוות הדעת של שירות המבחן בעניין זה.

מנגד, עמד בא כוח המשיב, על טיבה של חלופת המעצר שהוצעה, וטען כי אין מדובר בעבריין מין סדרתי, וכי אין כל בסיס ועיגון לטענה כי הוא מסוכן לכלל הנשים. כמו כן, ציין בא כוח המשיב, כי המשיב נכון להשתלב בהליך טיפולי, ומסכים להחמרת תנאי חלופת המעצר, בדרך של הכפלת הערבויות לשחרורו.

11.

בתום הדיון, סברתי כי טרם שתתקבל החלטה בערר, מן הראוי כי שירות המבחן יידרש לאפשרויות הטיפול במשיב, במידה שזה ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת. כן הובהר, כי עד למתן ההחלטה בערר, יהא המשיב נתון במעצר.

12.

ביום 14.11.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן, בהתאם להחלטתי הנ"ל. שירות המבחן עמד על אפשרויות הטיפול הקיימות, ומסר כי אין בידו להציע מסגרת טיפולית מוכרת, אשר בה יוכל המשיב להשתלב, שעה שזה אינו מתאים ליטול חלק בהליך טיפולי; אינו מכיר בבעייתיות כלשהי בהתנהגותו המינית ובשליטה בדחפיו המיניים; אינו נמצא במצב המאפשר בחינה עצמית כלשהי בשלב זה; וכאשר רמת הסיכון המתוארת דורשת טיפול אינטנסיבי אשר אינה ממוקדת במתלוננות בלבד. בהתייחס למסגרות פרטיות לטיפול בעברייני מין, צויין, כי אלו נותנות טיפול קבוצתי ופרטני, אך הן פועלות במרכז הארץ, אינן מפוקחות ואינן פועלות תחת רישיון ממשלתי. עוד נמסר, כי הקבוצה הטיפולית לעברייני מין בעפולה נמצאת בתפוסה מלאה, וכי לא ניתן יהא לקלוט משתתפים חדשים, עד לסוף חודש ינואר 2013.

13.

ביום 20.11.2012, מסרו העוררת והמשיב את התייחסותם לתסקיר המשלים הנ"ל. המשיב, הביע נכונות להשתלב בקבוצה הטיפולית בעפולה, מיד לכשיתפנה מקום, ולאחר שישוחרר לחלופה המוצעת. כמו כן, הוצע כי המשיב יטופל במרכז " התחלה חדשה " של הפסיכולוג ד"ר נמרוד שני, תוך מסירת דוחות מעקב חודשיים לשירות המבחן, וכי הוא יופנה לפסיכיאטר בצפון הארץ, עם שחרורו מהמעצר.

מנגד, מסרה העוררת כי היא עומדת על עמדתה, וציינה כי אין בחלופת המוצעת כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מצד המשיב. עוד נמסר, כי אין בהצעת המשיב להשתלב במרכז " התחלה חדשה " כדי להפיג את החשש מפני מסוכנותו, שעה שזו מצויה במרכז הארץ, אינה מפוקחת, ואינה פועלת תחת רישיון ממשלתי.

14.

לבקשת המשיב, החלטתי כי עניינו ידון בפניי בשנית ביום 27.11.2012. במעמד זה, עמדה נציגת שירות המבחן, הגב' ברכה וייס, על כך שבמקרה הנדון הטיפול הוא הכרחי, וכי חרף העובדה שעסקינן במפקחים חיוביים, עולה חשש שמא לא יהא בכוחם למנוע התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב.

מנגד, ציין בא כוח המשיב, כי בית משפט קמא בחן את המפקחים, סבר כי הם מודעים למשמעות הפיקוח ומצא אותם ראויים לכך. כמו כן, חזר בא כוח המשיב על הצעותיו להחמרת החלופה המוצעת, בדרך של הכפלת הערבויות, טיפול במרכז טיפולי פרטי, וטיפול על-ידי פסיכיאטר בצפון הארץ.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה

כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, אשר הורה על שחרור המשיב למעצר בתנאים מגבילים.

זאת, היות ש שוכנעתי כי אכן ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב בדרך של חלופת המעצר שאומצה, בכפוף להחמרת תנאיה.

16.

בענייננו, כאמור לעיל, אין מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל סביר לביסוס אשמתו של המשיב, כמו גם על קיומן של עילות מעצר העומדות כנגדו. יחד עם זאת, סעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים מורנו כי גם כאשר קיימת עילת מעצר, על בית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. לעניין זה, יש ליתן את הדעת לכך שהחלטה על שחרור לחלופת מעצר כלשהי, נגזרת, בין היתר, מעוצמתן של הראיות לכאורה לביסוס אשמתו של הנאשם ומחוזקה של עילת המעצר העומדת לחובתו (ראו, לעניין זה, בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011), פס' 4; בש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי (לא פורסם, 6.11.2012), פס' 15; בש"פ 8056/12 מדינת ישראל נ' פילטקין (לא פורסם, 8.11.2012), פס' 16).

17.

במקרה דנן, שירות המבחן הניח כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר, ולהפיג את מסוכנותו של המשיב, בדרך של החלופה המוצעת. בית משפט קמא בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, וסבר כי החלופה המרוחקת נותנת מענה לעיקר הסיכון הנשקף מצד המשיב, אשר עניינו " החשש שמא ישוב ויפגע במתלוננות ". בית המשפט בחן את המפקחים המוצעים וציין כי " התרשמתי לחיוב מהמפקחים המוצעים, ונראה כי הם מבינים את משמעות הפיקוח, ויוכלו להציב למשיב גבולות ".

18.

סבורני, כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג, גם אם לא לאיין כליל, את מסוכנותו של המשיב. בית משפט זה קבע, לא אחת, ואף במקרים חמורים יותר, כי ניתן לאשר חלופת מעצר, כשזו נותנת מענה לנושא המסוכנות, גם אם אין בכך משום מענה מוחלט והרמטי, ועוד נקבע כי כל מקרה ייבחן לגופו (ראו, למשל, בש"פ 9106/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.11.2009); בש"פ 5927/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2010); בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהרן (לא פורסם, 6.7.2011); בש"פ 5669/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2012)).

ואכן, ניכר בעיניי כי תנאיה של חלופת המעצר שאושרה, ובעיקר בשים לב לנכונות להחמירה, אכן מצמצמים את המסוכנות הנשקפת מצד המשיב למתלוננות ולכלל הנשים, במידה נאותה, גם אם לא הרמטית. זאת, לנוכח העובדה כי מסוכנותו של המשיב אינה עומדת על הרף הגבוה ביותר; לאור נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו; בשים לב לכך שהמשיב נעדר כל עבר פלילי; ולנוכח נכונותו המוכחת, כפי שאף נעשה בשנים קודמות, לפנות לטיפול בבעיותיו.

הנני סבור , כי יש בטעמים אלו, בנסיבותיו של המקרה הנדון, כדי לאפשר סטייה מעמדתו של שירות המבחן בעניינו של המשיב, שעה שכזכור, בית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו, ואינו מחויב לפעול על-פי המלצות שירות המבחן (ראו, לעניין זה, בש"פ 10870/06

ציצו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2007); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 5024/12 מסעאד

נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.10.2012)).

19.

בנסיבות אלו, וכפי שקבע בית משפט קמא , נראה כי שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת (והמוחמרת) תפגע בחירותו של המשיב באופן מידתי והיא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי.

20.

סוף דבר, דין הערר להידחות, והמשיב ישוחרר לחלופת המעצר, בתנאי הערובה הבאים: מעצר בית מלא בדירה השכורה בעיר טבריה תחת פיקוחם של אביו, שתי אחיותיו וגיסו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 45,000 ₪; חתימה על ערבות עצמית על סך 100,000 ₪; חתימת כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪; איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננות.

כמו כן, המשיב יטופל, כמוצע, במסגרת מרכז " התחלה חדשה " של הפסיכולוג ד"ר נמרוד שני, תוך מסירת דוחות מעקב חודשיים לשירות המבחן, ויופנה לטיפול פסיכיאטרי בצפון הארץ.