בש"פ 5927/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת כוחן) מיום 5.8.10 בתיק עמ"ת 45619-07-10, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (השופט דרויאן) מיום 14.7.10 בתיק מ"ת 26537-04-10, ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר - יליד 1982 - הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בכוח (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ג.

להלן תיאור האירועים בקצרה כעולה מכתב האישום. בתקופה הרלבנטית, בחמישה מקרים שונים, בשעות לפנות בוקר בארבע ואף שלוש הגיח העורר במפתיע, התנפל על המתלוננות ולפת אותן, לאחר מכן החדיר את ידו אל תוך בגדיהן ונגע באבריהן המוצנעים. בכל פעם, לאחר שעשה זאת, נמלט מן המקום. במועד האחרון, בו נלכד באפריל שנה זו, היו שני מקרים בזה אחר זה; אגב, דומה שבכתב האישום נפלה טעות בתאריך באישום הראשון וצריך להיות 23.10.09 (לא 23.10.10 שטרם הגיע).

ד.

ביום 14.7.10 החליט בית משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין, שהגם ששירות המבחן המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר, עיון בגוף התסקיר מלמד שההמלצה נובעת בעיקר מהתרשמות חיובית ממשפחתו, ולעומתה מוצגת דמותו של העורר באור שאינו חיובי. הודגש, כי טבע האירועים - התגנבות באישון לילה לביצוע המעשים - מגלם סיכון שספק אם מעצר בית יוכל להפיג. כן צוין, כי מועדי ההוכחות קרובים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ה.

בית המשפט המחוזי, כאמור, דחה את הערר; זאת, בנימוק שבתסקיר המבחן נאמר, כי ישנה הסלמה בדפוסי התנהגותו של העורר ובאי יכולתו לשלוט על דחפיו; זאת, יחד עם חומרת המעשים המיוחסים לו ומסוכנותם. כן צוין כי התיק קבוע להוכחות בחודש ספטמבר 2010. כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר

ו.

בערר נטען, כי היה על בית המשפט לשעות להמלצת שירות המבחן ולהורות על חלופת מעצר. נטען, כי המסוכנות שיוחסה לעורר על-ידי בית המשפט היא חזקת מסוכנות סטטוטורית ולא אינדיבידואלית.

ז.

בדיון טען עורך הדין קינן לעורר, כי בעברו הרשעה אחת בלבד (שאינה בעבירה מעין אלה) והוא אב למשפחה בת שני ילדים; נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בהבנת התסקיר, וכן במארג העובדתי, שכן העורר לא יצא לעבירות מביתו באישון לילה אלא כעובד במשמרת לילה בחברה מסודרת; למשפחה יש נכונות להוסיף מפקחים ולטיפול רפואי.

ח.

עורכת דין רוסו טענה למדינה, כי המדובר במעשים רבים המעידים על מסוכנות, ואין מקום לשחרר לחלופה.

הכרעה

ט.

עיינתי בהחלטות הקודמות ובתסקיר. על פי התסקיר, אמנם לעורר רקע נורמטיבי למעט הרשעה ומאסר על תנאי מ-2006 בשל הטרדה באמצעות מתקן בזק, אך נוכח אופי האישומים, התרשם השירות מהסלמה בדפוסי ההתנהגות וביכולות לשלוט בדחפים, ובשלב זה הוערכה רמת סיכון להישנות הבעייתיות. מאידך גיסא היתה התרשמות טובה מן ההורים ומהתגייסות המשפחה למעורבות צמודה ואינטנסיבית, ועל כן הומלץ השחרור. כן הומלץ על פיקוח מעצר.

י.

לאחר העיון, ולא בלי התלבטות רבה (קל יותר לקבל החלטה הדוחה את הערר), החלטתי להיעתר לערר תוך קביעת תנאים מחמירים. אין כל ספק בחומרת העבירות והמסוכנות העולה מהן וכל מלים אך למותר (חלק מהתלבטותי נבע מן השאלה מה עשה העורר בשעות לפנות בוקר ברחובות; המענה הוא שעבד לכאורה במשמרת לילה או בוקר מוקדמת, דבר שלא נסתר). ואולם, מצוות המחוקק לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 היא לבחון אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה", וכך גם בהינתן מסוכנות. אין הדבר סותר את האפשרות כי העורר עלול להישפט למאסר, בלי שאטע מסמרות. תסקיר שירות המבחן מצא כי חרף בעייתיות העורר, למעצר עד הנה השפעה מציבת גבולות לעורר, וכי המדובר במשפחה נורמטיבית לחלוטין הראויה לשמש כמפקחת והמליץ איפוא; עברו הפלילי של העורר מועט ואינו בתחום עבירות אלה; וכדברי השופטת נאור בבש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהרן (לא פורסם):

"אכן, כל מי שעבר לכאורה עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים, ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות למימוש הסיכון. נראה לי כי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק, מקטין את ממדי הסיכון".

אצא גם מן ההנחה והתקוה כי ארבעה ויותר חודשים של שהות במעצר אף לימדו את העורר לקח, ולא יעז להוסיף עבירות בעודו ממתין למשפטו הקרב. על כן נראה לי כי ניתן להפיג במידה נאותה את הסיכון לציבור, וניתן לשחררו לחלופה בתנאים אלה: העורר ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח מתמיד של שני מפקחים (ולא אחד), שיוכלו להיות מי שהמליץ עליהם שירות המבחן (ההורים וכן האח ובן הדוד) או נוספים שיאשר בית משפט השלום. העורר יפקיד סך 25,000 ש"ח וכן יחתום התחייבות עצמית בסכום דומה, וכן יפקיד כל עָרֵב סך 5,000 ש"ח ויחתום על התחייבות בסך 20,000 ש"ח. העורר ייאזק איזוק אלקטרוני, והוא מוזהר כי בהפרה ייפתחו מחדש - קרוב לודאי - דלתות המעצר מאחורי סורג ובריח. כן יוצא צו עיכוב יציאה, וככל שיש לעורר דרכון – יופקד בבית משפט השלום. העורר יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן. המשטרה תוכל לבקר את מקום המעצר בבית ההורים לבדיקת קיומו כראוי. כל התנאים, למעט האיזוק הנעשה כנמסר לי רק בהגיע העורר למקום המעצר, ימולאו

בטרם ישוחרר העורר, ובית משפט השלום מתבקש לבדוק את שמם המדויק של המפקחים, כתובת המעצר וכל פרטי טלפון וכדומה. בכפוף לאלה מתקבל איפוא הערר.

י"א.

בטרם חתימה אציין, כפי שכבר נזדמן לי לומר לא אחת בעבר, כי רצוי היה שהפרקליטות תציג בבית משפט זה נתונים בדבר הפרות משמעותיות של מעצר בית בתיקים, במיוחד תוך עבירות במהלך ההפרה (הקורות בודאי לעתים, והשאלה היא באיזה היקף), כדי שניתן יהא לעמוד על תמונה כוללת. זאת - גם אם ההכרעות ניתנות – כמובן – בתיקים פרטניים, שכל אחד מהם נדון לגופו.