בש"פ 6895/12 מדינת ישראל נ. פארס טאהא

בקשה חמישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן:

חוק המעצרים ).

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המשיבים ושניים נוספים הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים. שני האישומים הראשונים בכתב האישום מייחסים למשיבים 3-1 (וכן לנאשם נוסף) עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בצירוף סעיף 382(א) לחוק הנ"ל (שתי עבירות); והחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק. האישום השני בכתב האישום מייחס למשיבים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו-(2) לחוק (מספר עבירות); איומים, לפי סעיף 192 לחוק; וכן עבירות נוספת של החזקת סכין. האישום השלישי מתייחס לנאשם השני בכתב האישום שעניינו אינו בפנינו במסגרת בקשה זו.

2.

עיקרי האירועים בכתב האישום המתוקן תוארו בהחלטות קודמות של בית משפט זה (ראו, למשל, בש"פ 7981/11 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 15.12.2011), השופט ס' ג'ובראן; בש"פ 853/12 מדינת ישראל נ' טאהא

(לא פורסם, 2.2.2012), השופט

י' דנציגר ). בקצרה ייאמר, כי כתב האישום מגולל מסכת של אירועים אלימים בהם נקטו המשיבים ושני נאשמים נוספים . באישום הראשון נאמר, כי ביום 25.1.2011 הגיעו המשיבים 3-1 למרכז מסחרי בבאר-שבע, בו פרצה באותה העת קטטה, שאחד מהמעורבים בה היה קטין. כאשר אֶחיו של הקטין

(להלן:

האח ) הגיע למקום, תקפו אותו המשיבים 1 ו-3. המשיב 3 תקף את האח באמצעות סכין ואלה והמשיב 1 חבט בו בצלעות. המשיבים 3-1 המשיכו להכות את האח עד אשר נפל ארצה.

באישום השני

נאמר, כי בסמוך לאחר האירוע האלים שתואר באישום הראשון הגיעו הקטין, בני משפחה אחרים וחברים (להלן: המתלוננים ) לאזור ביתו של המשיב 1 בניסיון לערוך סולחה בין הצדדים. המפגש הפך לקטטה אלימה שבמהלכה, המשיב 1, בסיועם של יתר הנאשמים, דקר את האח וניסה להטיח אבן בראשו, כמו כן הוא ניסה לדקור אח נוסף וכן את אבי הקטין, כאשר המשיבים מכים את האב אף הם. הנאשמים היכו גם את הקטין ואף המשיכו להכות בו באמצעות אלות גם לאחר שזה התמוטט ארצה שותת דם. כתוצאה אובחן הקטין כסובל מחבלת ראש קשה ונאלץ לעבור ניתוח בראשו. האב סבל, בין היתר, משטפי דם בראשו ואושפז למשך מספר ימים. אחיו של הקטין סבלו אף הם מפציעות שונות כתוצאה מהקטטה.

3.

לאחר הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשורה של החלטות שונות, על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. משההליך המשפטי לא הסתיים לאחר תשעה חודשים הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרם. בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 7981/11 הנזכר) השהה את החלטתו בבקשה עד אשר עודכן כי נקבעו מועדי דיונים נוספים בתיק, וביום 15.12.2011 הורה על הארכת מעצרם של המשיבים (ונאשם נוסף) בתשעים יום. משחלפה תקופה זו וטרם הסתיים משפטם של המשיבים הגישה המשיבה בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים. בהחלטתו מיום 2.2.2012 הורה השופט י' דנציגר (בש"פ 853/12 הנזכר) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום, אך ציין כי יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב 4 (וכן בעניינו של נאשם נוסף שבהמשך אכן שוחרר לחלופת מעצר), ועל כן הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינם.

בתסקיר מיום 21.2.2012 לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב 4 לחלופת מעצר; זאת, בין היתר, נוכח טיב החלופה שהוצעה: בבאר-שבע, היכן שמתגוררים המתלוננים, ובבית אימו של המשיב 4, כאשר אביו, שהוא נאשם נוסף בתיק, מתגורר אף הוא במקום. נוכח הודעת המשיב 4, לפיה תיתכן עבורו חלופה אחרת בעיר צפת, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר משלים, אך משהמפקחים המוצעים הודיעו, כי אין ביכולתם לפקח על המשיב 4, שוב נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה לשחרורו לחלופה. בהחלטתו מיום 6.6.2012 קבע בית משפט קמא, כי בהיעדר חלופה עבור המשיב 4 ההחלטה על המשך מעצרו נותרת בעינה.

4.

ביני לביני הוארך מעצרם של המשיבים בפעם השלישית (בש"פ 3138/12 מיום 23.4.2012) תוך שבית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) מציין, כי יש לעשות מאמץ ולקבוע מועדי דיון נוספים בתוך תקופת הארכת המעצר הנוכחית. ביום 22.7.2012 הגישה המשיבה לבית משפט זה בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים. בהחלטתו בבקשה (בש"פ 5661/12 מיום 31.7.2012) ציין השופט א' שוהם, כי המשפט בעניינם של המשיבים מתנהל "בקצב התקדמות בלתי משביע רצון, וזאת בלשון המעטה" אף שאין מדובר "בתיק מורכב במיוחד, שבו מופיעים עדים בהיקף בלתי שגרתי". נוכח האמור, הורה בית המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים בלבד. כמו כן, קבע בית המשפט, כי אף שישנה החלטה עקרונית לשחרורו של המשיב 4 לחלופת מעצר – לא ניתן לשחררו לחלופה שהוצעה בעיר צפת, שאינה כוללת פיקוח, ואין די בהתייצבות בתחנת המשטרה מספר פעמים ביום.

הבקשה הנוכחית

5.

כאמור, זוהי הבקשה החמישית להארכת מעצרם של המשיבים. בבקשה נמסר, כי בעקבות ההחלטה בבש"פ 5661/12 הנזכר הגישה המבקשת בקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים לחודשים ספטמבר ואוקטובר; זאת נוסף על הישיבות שהיו קבועות לתאריכים: 16.10.2012, 1.11.2012, 15.11.2012, 29.11.2012, 6.12.2012, 18.12.2012 ו-27.12.2012. עוד נאמר, כי ביום 20.8.2012 הוחלט על הגשתם בהסכמה של מסמכים שערכו חלק מעדי התביעה. בדיון שהתקיים ביום 2.9.2012 הוגשו אותם מסמכים וכן ניתנה הודעת הסניגורים, לפיה הם מוותרים על שמיעת חלק מעדי התביעה. בבקשה נאמר, כי ביום 12.9.2012 הגישה המבקשת בקשה נוספת לקביעת מועדי הוכחות, אך בקשתה נדחתה על-ידי בית המשפט (כב' השופטת ט' חיימוביץ ) נוכח העומס המוטל על יומן בית המשפט. עוד נאמר בהחלטה, כי פרשת התביעה עתידה להסתיים בתוך שלוש ישיבות, ועל כן די לעת עתה במועדים הקבועים.

6.

בבקשה נטען, כי יש מקום להורות על המשך מעצרם של המשיבים נוכח המסוכנות הרבה הנובעת מהם, אשר נלמדת הן מהתנהגותם, כפי שעולה מכתב האישום, והן מטיב העבירות המיוחסות להם. הוזכר גם, כי למשיבים 3-1 עבר פלילי מכביד. עוד נאמר, כי אופי העבירות המיוחס לנאשמים מעלה גם חשש לשיבוש מהלכי משפט וניסיון להימלטות מן הדין.

הדיון בבקשה

7.

בדיון בפניי התנגדו המשיבים לבקשה. בא כוח המשיבים 1 ו-2, עו"ד כהן, טען, כי במצב הדברים הנוכחי, בו המשיבים עצורים כמעט שנתיים והתיק אינו עתיד להסתיים בזמן הקרוב (ונראה שלא יסתיים בתקופת הארכה המבוקשת) יש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינם של המשיבים 2-1.

בא כוח המשיב 3, עו"ד שחק, ציין כי הוא אינו שותף להערכת המדינה בנוגע למועד סיום הדיון בתיק והעריך, כי נוכח קצב ההתקדמות עד כה והזמן המוקצה לכל ישיבה, הוא צופה כי יתכנו עוד שלוש הארכות מעצר נוספות עד לסיום התיק. עו"ד שחק ציין, כי מחומר הראיות שהוצג עד כה עולה, כי חלקו של המשיב 3 אינו חמור כפי שתואר בכתב האישום וכן, כי למעצר הממושך היתה עליו השפעה, ועל כן הגיעה העת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

באי כוח המשיבים 3-1 הדגישו, כי בשלב זה בקשתם היא כי תינתן לשירות המבחן הוראה להכין תסקירי מעצר, שבין היתר יבחנו גם את האפשרות לשחרר את מרשיהם לחלופת מעצר.

בא כוח המשיב 4, עו"ד פוגל, עמד על כך שחלקו של המשיב בכתב האישום הוא מינורי יחסית, וכי הזמן הממושך בו נתון המשיב 4 במעצר הקהה את המסוכנות המיוחסת לו. עו"ד פוגל חזר על הבקשה לשחרר את המשיב 4 לחלופת מעצר וציין, כי ישנן שתי חלופות אפשריות: הראשונה, בעיר צפת, וכיוון שלא ניתן להציע מפקחים לחלופה זו הוצע, כי המשיב 4 יידרש להתייצב בתחנת המשטרה מספר פעמים ביום או שיותקן איזוק אלקטרוני; החלופה השנייה היא בבית הוריו בבאר-שבע ובפיקוח בני משפחה.

הסניגורים ציינו, כי לאחר סיום פרשת התביעה בדעתם להעיד את הנאשמים בתיק וכן מספר לא רב של עדי הגנה נוספים.

באת כוח המדינה, עו"ד זוארץ-לוי, טענה כי האינטרס הציבור מחייב את הארכת מעצרם של המשיבים, אשר לקחו חלק באירוע אלים ומסוכן. נאמר, כי חרף הימשכותם של ההליכים, שאין להקל בהם ראש, יש לזכור שלמשיבים 3-1 עבר פלילי, וחלקם אף ריצו עונשי מאסר בעבר. לגבי המשיב 4 נטען שאף שאין מניעה עקרונית לשחררו לחלופה - טרם הוצגה חלופה ראויה, שכן לא ניתן לשחררו לחלופה בה אין פיקוח או לחלופין לחלופה בבית הוריו, שלגביה קבע שירות המבחן, כי טמונה בה בעייתיות רבה נוכח יחסה המגונן של אמו של המשיב 4 למעשי בנה, הקירבה לאביו, שנאשם אף הוא בתיק, ולמתלוננים (אף שצויין בדיון, כי הם אינם מתגוררים באותה שכונה בה מתגורר המשיב 4).

בדיון התברר כי במרבית "מועדי ההוכחות" העתידיים המפורטים בבקשה, הדיונים נקבעו לשעות ספורות (בדרך כלל לארבע שעות בכל פעם), ואין מדובר ביום דיונים מלא.

דיון והכרעה

8.

כידוע, כאשר בית משפט זה דן בשאלת הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, עליו לאזן בין שני אינטרסים מתחרים – ההגנה על שלום הציבור וזכות הנאשם לחירות. לשם עריכת האיזון הראוי על בית המשפט לשקול שני שיקולים מרכזיים: הראשון , קצב התנהלות ההליך העיקרי וההערכה לגבי מועד סיומו, ובגדר כך יש גם לשקול מיהו הגורם האחראי להימשכות ההליכים; ו השני , מסוכנות הנאשם וההכבדה האפשרית על המשך ניהול ההליך במידה וישוחרר לחלופת מעצר, למשל, נוכח סכנת ההימלטות או שיבוש מהלכי החקירה (ראו, למשל, בש"פ 6214/12 מדינת ישראל נ' דרורי (לא פורסם, 23.8.2012)).

9.

בכל הנוגע לשיקול הראשון, יש מקום להזכיר שזוהי הבקשה החמישית להארכת מעצרם של המשיבים. מעיון בנתונים שהוצגו בפניי ובהחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המשיבים בבית משפט זה עולה, כי התיק העיקרי אינו מתקדם בקצב משביע רצון כבר מראשיתו . על אף העובדה, כי חלפה למעלה משנה וחצי מאז הוגש כתב האישום, טרם הסתיימה שמיעת פרשת התביעה. חוששני גם, כי נוכח מספר הישיבות הנוספות הקבועות בתיק, הזמן המוגבל שהוקצה לכל ישיבה , סירובו של בית משפט קמא לקבוע ישיבות נוספות, ומספרם הרב של הנאשמים והסניגורים - שמיעת התיק לא תסתיים גם בתוך תקופת הארכת המעצר הנוכחית. אכן, אין גורם אחד שאחראי להימשכות ההליכים בתיק, כפי שגם נטען בפניי בדיון. הימשכות ההליכים בתיק נובעת, בין היתר, מהקושי בניהול הליך הכולל שישה נאשמים והצורך לתאם מועדי ישיבות עם מספר רב של סניגורים אל מול יומנו העמוס ממילא של בית המשפט . אמנם גם הסניגורים מחויבים להתאים עצמם במידה רבה ליומנו של בית המשפט, בפרט אם לקוחותיהם מצויים במעצר (ראו: ע"פ 4865/09 עו"ד פלדמן נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם, 9.7.2009)), אך בסופו של יום יש לזכור שעל בתי המשפט, ולא על כל גורם אחר, מוטלת האחריות להבטיח שההליך יתקדם בקצב נאות חרף יומנם העמוס (ראו בעניין זה, למשל, בש"פ 6674/09 אבו צאלח נ' מדינת ישראל , פסקה ו' (לא פורסם, 1.10.2009)), ועל בית המשפט היה לעשות כל שלאל ידו כדי לזרז את קצב שמיעת ההוכחות בתיק.

כאמור, תפקידו של בית משפט זה בדונו בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים , הוא בפיקוח על קצב התקדמות ההליך העיקרי, וכפי שעולה מהבקשה שלפניי ומהחלטות קודמות - קצב ההתקדמות בתיק זה איננו משביע רצון, זאת אף שהמשיבים מצויים במעצר כבר זמן רב ועל אף הערות חוזרות ונשנות של שופטי בית משפט זה. לנתון זה יש משקל משמעותי במכלול השיקולים בנוגע לבקשה להארכת המעצר. בהחלט יתכן כי אין בידו של השופט המנהל את התיק להקדיש זמן רב יותר לדיון בו, נוכח מצב יומנו, אך במצבים כגון אלה, במיוחד כשבית משפט זה התריע כבר בהארכת המעצר הראשונה לאחר תום תשעת החודשים שיש צורך לקבוע מועדים נוספים, ועל אף זאת מאז הארכת המעצר הקודמת ועד היום התקיים דיון אחד בלבד, אין מנוס מהקביעה שנקודת האיזון השתנתה ויש עתה ליתן משקל רב יותר לזכות המשיבים לחירות.

10.

מנגד, אין להתעלם ממסוכנותם של המשיבים הנלמדת מהאלימות האכזרית והמאורגנת שנקטו נגד המתלוננים, ביניהם גם קטין. מסוכנותם של המשיבים 3-1 נלמדת גם מעברם הפלילי: למשיב 1 הרשעות קודמות, בין היתר, בגין עבירה של תגרה במקום ציבורי; המשיב 2 ריצה בעבר עונשי מאסר בגין הרשעותיו, בין היתר, בעבירות של חבלה, החזקת סכין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והוזכר גם, כי את העבירות בתיק דנא ביצע כשתלוי ועומד נגד עונש מאסר; למשיב 3 עבר פלילי מכביד והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בגין הרשעתו, בין היתר, בעבירות של חבלה חמורה, תגרה במקום ציבורי תקיפת שוטר במילוי תפקידו, גניבה, החזקת סכין ועוד. המשיב 3 ביצע אף הוא את המיוחס לו בכתב האישום כאשר תלויים נגדו שלושה עונשי מאסר מותנים.

11.

הנה כי כן, בחינת השיקולים המרכזיים בהחלטה על הארכת מעצרם של המשיבים מעלה, כי נקודת האיזון השתנתה ויש ליתן עתה משקל משמעותי יותר להימשכות ההליכים בעניינם של המשיבים ולכך, שככל הנראה, אופן ניהול התיק יגרום להתארכות נוספת. סבורני, אפוא, כי הכף נוטה כעת לבחינת האפשרות לשחרורם של המשיבים 3-1 לחלופת מעצר. עם זאת, נוכח מסוכנותם של המשיבים 3-1, כפי שפורטה לעיל, אין להורות על שחרורם לאלתר (דבר שאף לא התבקש), אלא לאחר שתמצאנה עבורם חלופות מעצר ראויות, אשר יאיינו, ככל הניתן, את מסוכנותם ויבטיחו את ההגנה על שלום הציבור. אשר על כן, מתבקש שירות המבחן להגיש תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 3-1 עד ליום 30.10.2012. לאחר הגשת התסקירים, וככל שבית המשפט המחוזי יקבע כי נמצאו עבורם חלופות ראויות, יקבע בית משפט קמא את יתר תנאי השחרור בעניינם של המשיבים 3-1.

12.

בעניינו של המשיב 4 כבר נקבע בעבר כי אין מניעה עקרונית לשחררו, אך טרם נמצאה עבורו חלופה הולמת. משמעות הקביעה לעיל, לפיה הוסטה עתה נקודת האיזון, היא שיש להורות על הגמשה מסוימת בבחינת תנאי שחרורו, זאת "מבלי להתעלם מהצורך להבטיח ככל שניתן מפני מסוכנות המשיבים. יש לזכור, בהקשר זה, כי בכל מקרה חלופת מעצר אינה הרמטית ואין בה בהכרח מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מהנאשם. ניתן להסתפק בחלופה המבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה" (בש"פ 2889/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.2012)). נוכח האמור, סבורני כי יש לשחרר את המשיב 4 לחלופה המוצעת בעיר צפת, בתוספת איזוק אלקטרוני ובכפוף לבדיקה עדכנית שתיעשה על ידי שירות המבחן, אשר יגיש תסקיר משלים עד ליום 21.10.2012, בנוגע לאפשרות שהמשיב יוכל אכן להתגורר בביתם של חבריו בצפת. לאחר שידווח לבית משפט קמא אם חלופה זו עודנה אקטואלית, ואם ניתן להתקין בה את האמצעים הנדרשים לשם האיזוק האלקטרוני, ייקבע בית משפט קמא את יתר תנאי השחרור.

13.

סיכומם של דברים. זו הבקשה החמישית להארכת מעצרם של המשיבים. כפי שפורט לעיל, סיומו של ההליך אינו נראה באופק. חרף הנחיותיו והפצרותיו של בית משפט זה לזרז את קצב שמיעת התיק, כמפורט בהחלטות קודמות, טרם הסתיימה שמיעת פרשת התביעה בתיק. אף שאין להקל ראש במעשיהם של המשיבים והמסוכנות הנלמדת מהם, סבורני כי חלוף הזמן והמעצר הממושך בו נתונים המשיבים מחייב בחינת אפשרות לשחרורם לחלופת מעצר.

התוצאה היא שמעצרם של המשיבים יוארך בתשעים יום החל מיום 1.10.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 9967-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם; זאת בכפוף לאמור בפסקאות 11 ו-12 לעיל, קרי, הגשת תסקירי מעצר בנוגע למשיבים 3-1 ותסקיר משלים לעניין בחינת ישימותה של חלופת המעצר בצפת בנוגע למשיב 4.