בש"פ 10886/05 מדינת ישראל נ. מוחמד ענבתאוי

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר (רביעית) של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 1.12.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1035/04 ובתפ"ח 1055/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ב.(1) נגד המשיבים הוגש כתב-אישום המונה שנים-עשר אישומים שונים והמייחס להם עבירות של חברות ופעילות בארגון טרוריסטי, ניסיונות לחטיפת חיילים בנסיבות מחמירות, עבירות חמורות בנשק, הכנת בקבוקי תבערה והשלכתם, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וניסיונות להצתה, שבוצעו לפי הטענה בין השנים 2004-2002. למשיב 1 מיוחסת בנוסף עבירת רצח.

המשיב 1 הוא כיום בן 21, המשיב 2 בן 24, והמשיבים 4-3 הם קטינים בני 17.

(2) ביום 22.7.04 נעתר בית-המשפט המחוזי בנצרת (השופט ארבל) בב"ש 2220/04 לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. נקבע כי קיימות נגדם ראיות לכאורה ועילת מעצר בגין מסוכנות ממשית לשלום הציבור, הנלמדת מדפוס פעילות בדרך רצחנית שרקעה אידיאולוגיה עמוקה ומסוכנת, אשר עיקרה חיסולה של מדינת ישראל. עוד נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנות המשיבים. בית-המשפט דחה בתוך כך את המלצת תסקיר שירות המבחן לגבי המשיבים 4-3 הקטינים לחלופת מעצר במעון חסות הנוער.

(3) ביום 11.8.04 דחה בית-משפט זה (השופט גרוניס) בבש"פ 7203/04 ערר שהגיש המשיב 3 על ההחלטה, בקבעו כי המסוכנות הטמונה וטבועה במעשיו של המשיב 3, אף אם לא נמנה על ראשי החבורה, מובילה לשלילתה מכל וכל של חלופת מעצר.

(4) בימים 1.3.05, 14.3.05 ו-20.3.05 בבש"פ 2009/05 האריך בית-משפט זה (השופטת פרוקצ'יה) את מעצרם של המשיב 2 (בהסכמה) ושל המשיבים 3 ו-4 בתשעים ימים, מחמת מסוכנות המשיבים הנובעת מחומרת העבירות ומהשתייכותם לארגון טרור, ובשל התקדמות המשפט בקצב סביר. לגבי המשיב 3 נקבע, כי לאחר שמוצתה בחינת האפשרויות לחלופת מעצר - על-ידי תסקיר מעצר - שלא הניבה תוצאה אופרטיבית, אין מנוס מהארכת מעצרו, נוכח מסוכנותו.

(5) בימים 29.5.05 ו-31.5.05 בבש"פ 5068/05 שב בית-משפט זה (השופט עדיאל) והאריך (בהסכמה) את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

(6) בימים 29.8.05, 30.8.05 ו-4.9.05 בבש"פ 8090/05 חזר בית המשפט (השופטת ביניש) והאריך את מעצרם של המשיבים 3-1 (בהסכמה) ושל המשיב 4 בתשעים ימים נוספים. נקבע לגבי המשיב 4 כי נוכח מסוכנותו והתקדמות המשפט אין מקום בשלב זה להורות על שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת צוין, כי אם יימשכו ההליכים בעתיד יתר על המידה, ייתכן שיהיה מקום ליתן ביטוי להבדל הקיים בין המשיב 4 לנאשמים האחרים, שהעבירות המיוחסות לו חמורות פחות מאלה המיוחסות ליתר הנאשמים. עם זאת צוין כי אין להקל ראש בעבירות אלה, שכללו יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה על כלי רכב משטרתיים, ושאך בנס נמנעה בהן פגיעה בנפש.

(7) מעצרו של המשיב 2 הוארך עתה בהסכמת בא-כוחו בתשעים ימים החל ביום 1.12.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1035/04 ובתפ"ח 1055/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם (החלטה מיום 24.11.05). הדיון בבקשה מתמקד אפוא בעניינם של המשיבים 1, 3 ו-4.

ג.(1) בבקשת המדינה נטען כי הארכת מעצרם של המשיבים נדרשת נוכח מסוכנות רבה וממשית לשלום הציבור, הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם. בבקשה צוין כי פרשת התביעה נמצאת כעת בעיצומה, לאחר שמיעת ארבעים וארבעה עדי תביעה. כן צוין כי קבועות חמש ישיבות נוספות לשמיעת הראיות בתקופת ההארכה המבוקשת.

(2) באי-כוח המשיבים טענו באשר לחלוף הזמן ובאשר לחלופות.

ד.(1) הדיון נערך בשני המשכים, שכן לבקשת עו"ד מסאלחה, בא-כוח המשיבים 1 ו-4, אשר קיבל באיחור את חומרי הבקשה, נערך הדיון בעניין שולחיו בתום יומיים.

(2) (א) באת-כוח המדינה טענה כי המדובר בתיק מורכב ובעל חשיבות ציבורית, נוכח העבירות הבטחוניות המרובות בהן מדובר. התיק נשמע יחד עם תיק רצח החייל אולג שייחט ע"ה; נכונות המשיבים לפגוע בחיי אדם מדברת בעדה, ומצביעה על מסוכנות בדרגה גבוהה של המשיבים הנובעת גם מרקע אידיאולוגי. ועוד, המשפט מתנהל, לשיטתה, כסדרו, ומועדים לא מעטים קבועים להמשכו.

(ב) באי-כוח המשיבים טענו, בא-כוח משיב 3 בדיון הראשון ובא-כוח משיבים 1 ו-4 בדיון השני, בין השאר, כי יש מקום נוכח התמשכות המשפט וההתמשכות העתידה לשחרור לחלופה.

(3) עיינתי בחומר ובטיעוני הצדדים וכן בפסיקה שהוגשה. ראשית עלי לציין, כי מסוכנותם של כל המשיבים ברורה בעליל; המדובר במעורבות בטרור שבא לקעקע יסודות חברה ומדינה. אכן, בא-כוחו של המשיב 3 עשה מאמץ לגמד את החלק המיוחס לשולחו, אך עיון בחומר מצביע על מסוכנות, גם אם העבירות בהן מדובר יש בהן חומרה פחותה במידה מסוימת מאלה המיוחסות למשיבים אחרים.

(4) באשר למשיב 1, איני רואה מקום אלא להיעתר לבקשה כמות שהיא ולהאריך את המעצר בתשעים יום או עד למתן פסק-דין. אציין כאן, כי נראה לי לשוב ולבקש מבית המשפט המחוזי להוסיף ככל האפשר ישיבות בתיק עוד בהארכה הנוכחית.

(5) באשר למשיבים 3 ו-4, ואני ער להבדלים ביניהם, עלי להידרש לקטינותם, ולמשאלת המחוקק באשר לקטינים כמתבטא בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, כבר ציין בית משפט זה פעמים רבות, בדונו בסעיף 62 לחוק המעצרים, כי לחלוף הזמן משמעות באשר לתזוזתה של נקודת האיזון. סבורני מחד גיסא, כי יש מקום להארכה המבוקשת כשלעצמה לגבי משיבים אלה, אך במקביל, מאידך גיסא, יש מקום כי כבר במהלכה יוכנו תסקירי מעצר מטעם שירות המבחן, שיבחנו אם יש מקום לשקול חלופה שאינה בביתם או בבית קרובי משפחה; אני ער לניסיון שנעשה לגבי משיב 3 בטרם החלטתה של חברתי השופטת פרוקצ'יה מיום 20.3.05. משחלפו קרוב לתשעה חודשים נוספים, ומשטרם תם המשפט, נראה לי כי הדבר ראוי. אציין כי אינני בטוח באשר לאפשרות ולתוצאה; המסוכנות גבוהה, ואני רחוק מהקל בה ראש; אך יש מקום לבדוק את האפשרויות, בזהירות מרובה. התסקירים יונחו בתוך 30 יום על שולחנו של בית המשפט המחוזי, וכאמור בלא קביעת מסמרות, ובידו לשקול ולהחליט. בכפוף לכך יוארך לעת הזאת המעצר כמבוקש.

(6) התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת בכפוף לאמור לעיל לגבי משיבים 3 ו-4.