פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3370/11
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ד' באייר התשע"א (8.5.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד ענת חולתא
בשם המשיב 1:
עו"ד ליאור אייזנפלד
בשם המשיב 2:
עו"ד אורי בן-נתן
החלטה
לפני בקשה להארכת מעצר שלישית מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
רקע עובדתי
1.
לפי עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים, ביום 1.3.2010 לאחר מרדף משטרתי נעצרו המשיבים כשהם עוסקים, בשיתוף פעולה עם אזרחים מצריים, בהברחת סמים מסוג הרואין (במשקל נטו מחושב של כ- 18 ק"ג ) וקוקאין (במשקל נטו מחושב של כ- 20 ק"ג ) מירדן לישראל.
2.
ביום 22.3.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיבים ושניים אחרים. במסגרת כתב האישום יוחסו למשיבים העבירות כדלקמן: ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 19 ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; מתן מחסה או סעד אחר למסתנן לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954; והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.
3.
עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר עד תום ההליכים בה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום וכי קמה בעניינם חזקת מסוכנות סטטוטורית ואף קיים חשש להימלטותם מפני אימת הדין.
הליכי המעצר עד כה
4.
ביום 16.6.2010 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חימוביץ ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.
5.
בסמוך לתום תשעת החודשים שחלפו מאז הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצרם של המשיבים. ביום 19.12.2010 נעתר השופט נ' הנדל לבקשה באופן חלקי והורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים, תוך שהוא עומד על חומרת העבירות המיוחסות למשיבים ומסוכנותם מחד גיסא, ועל התמשכות ההליכים וקצב שמיעת המשפט מאידך גיסא [ראו: בש"פ 9299/10 מדינת ישראל נ' אלחואסה (לא פורסם, 19.12.2010)]
6.
בסמוך לחלוף 45 הימים ממועד הארכת המעצר שניתנה בבש"פ 9299/10 הנ"ל, הגישה המבקשת בקשה שנייה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצרם של המשיבים לבית משפט זה (בש"פ 825/11) (להלן: הבקשה השנייה ). עוד תלויה ועומדת הבקשה השנייה, השיבו המשיבים לאשמה ונקבעו מועדים להוכחות. נוכח זאת הסכימו באי כוח המשיבים להארכת המעצר, וביום 13.2.2011 נתן השופט ס' ג'ובראן החלטה המאריכה את המעצר ב-90 ימים [ראו: בש"פ 825/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.2.2011)].
7.
מאז הוארך מעצרם של המשיבים במסגרת בש"פ 825/11 התקיימו שלושה דיוני הוכחות במסגרתם נשמעו 10 עדי תביעה ומועד רביעי נדחה לבקשת ההגנה לשם ניהול משא ומתן עם המאשימה. במהלך דיון ההוכחות הראשון אף נדונה בקשת המשיב 1 כי אחד משופטי המוטב הדן בתיק יפסול עצמו, אשר נדחתה ואף הערעור עליה נדחה. כן נקבעו שלושה דיוני הוכחות לחודש זה.
נימוקי הבקשה
8.
המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ענת חולתא – טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם, וכי ככלל העבירות מהסוג המיוחס למשיבים מצביעות על מסוכנות שאין להפיגה בחלופת מעצר. עוד מציינת המבקשת כי מסוכנותם של המשיבים מתעצמת נוכח עברם הפלילי, הכולל ריצוי עונשי מאסר בגין עבירות נשק, ביחס למשיב 1, ועבירות סמים, ביחס למשיב 2. עוד טוענת המבקשת כי העונש הצפוי למשיבים מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין.
9.
המבקשת מציינת כי היא מודעת לכך שההליכים בעניינם של המשיבים התארכו, בשל עיכובים בהעברת חומר החקירה, הליך הוצאת תעודת חיסיון ודחיות לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים, ומביעה את תקוותה כי שמיעת התיק תתקדם משמעותית במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.
טענות המשיבים
10.
המשיבים – המשיב 1 באמצעות בא כוחו, עו"ד ליאור אייזנפלד והמשיב 2 באמצעות בא כוחו, עו"ד אורי בן-נתן – טענו כי עיקר העיכוב בניהול ההליך נובע מהתנהלותה של המבקשת שהתעכבה בהוצאת תעודות החיסיון של השר לביטחון פנים ושל שר הביטחון, ובמקום שהוצאת התעודות תארך מספר ימים היא ארכה למעלה מתשעה חודשים. רק לאחר מכן ניתן היה להגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה. בהקשר זה מפנים המשיבים להחלטה קודמת להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בה הורה השופט הנדל על הארכה במחצית התקופה שנתבקשה, 45 ימים, נוכח העובדה כי משפטם התנהל בעצלתיים.
11.
לטענת המשיבים גם בעניינים שאינם חוסים תחת החסיונות מערימה המאשימה קשיים בקבלת חומרי החקירה. כך למשל, התברר כי בתיק אחר מצא בית משפט כי המדובב העיקרי בעניינם נמצא דובר שקר, ולאחר תקופה ממושכת בה ביקשו את תוכן התיק נשלח אליהם פסק הדין, אותו היה ביכולתם במאגרים האלקטרוניים בלי סיועה של התביעה. עוד טענו המשיבים כי אף "מפת הקוד" של המבצע, המתייחסת למיקומם של המשיבים ושותפיהם, אליה מתייחסים עדי התביעה, לא ניתנה להם על אף בקשותיהם החוזרות ונשנות.
12.
עוד נטען על ידי המשיבים כי נוכח העיכובים הקשים הם נאלצו לקיים חלק מישיבות ההוכחות במקביל לישיבות לגילוי חומרי חקירה, דבר הפוגע באופן ממשי בהגנתם נוכח העובדה כי במהלך החקירות לא כל חומר החקירה חשוף בפניהם באופן שאף עלול להביא לסרבולו של ההליך אם יתגלו חומרים שיחייבו להחזיר לדוכן העדים עדים שכבר העידו.
13.
בנוסף, נטען כי לאחרונה תוקן כתב האישום ונוספו כ-20 עדים חדשים על 31 העדים שנמנו בכתב האישום המקורי, זאת בשעה שבכל ישיבות ההוכחות שהתקיימו עד כה העידו רק 10 עדים. כך שאותה התקדמות של צעד אחד קדימה לוותה, לטענת המשיבים, בנסיגה של שני צעדים אחורנית וההליך צפוי להתארך עוד זמן רב.
14.
עוד טוענים המשיבים כי הנאשם העיקרי שוחרר נוכח חולשת הראיות נגדו ומקל וחומר יש לשחרר גם אותם.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
16.
נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם, הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים, ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום בו נמצא כי חרף המאמצים שנעשו לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. לפיכך, השיקולים העיקריים המנחים בבחינתה של בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הינם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, חומרת העבירה או העבירות המיוחסות לנאשם, רמת המסוכנות הנשקפת ממנו והחשש מפני הימלטותו [ראו, למשל: בש"פ 8013/09 מדינת ישראל נ' לייזרזון , סעיף 22 (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 8087/09
מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2009)].
17.
למרות שהחלה שמיעת הראיות בעניינם של המשיבים, משפטם צפוי להתארך עוד זמן לא מבוטל. בהליך המתנהל בעניינם של המשיבים אכן חלו מספר דחיות, בין היתר אותן דחיות שנדרשו לשם הוצאת תעודות החיסיון הנדרשות וכן דחיות הנוגעות לגילוי חומרי חקירה. אף אין להקל ראש בטענתם של המשיבים כי ניהול ההליך לגילוי חומרי חקירה במקביל לניהולו של ההליך העיקרי עשוי להביא לסרבול ההליך העיקרי בהמשך. דומה כי המאשימה יכולה הייתה להתנהל ביעילות רבה יותר, בייחוד בהתחשב בכך שבינתיים נמצאים המשיבים במעצר טרם הוכחה אשמתם. ואולם, גם המשיבים לא טמנו ידם בצלחת ונראה כי הם מנהלים את המשפט תוך הקפדה על קוצו של יו"ד. כך למשל, ניתן לראות כי במועד ההוכחות הראשון שנקבע הגיש המשיב 1 בקשה לפסול את אחד משופטי ההרכב, בקשה שנראה שלא הייתה מניעה להגישה בשלב מוקדם יותר, וודאי לא תרמה לשמיעת ההוכחות באותו המועד, הגם שלא הביאה לשינוי במועדי הדיונים הקבועים. באשר לטענתם של המשיבים כי ההליך צפוי להתמשך פרק זמן ניכר נוכח הוספתם של 20 עדים ביוזמת המאשימה, הרי שנראה כי חלק ניכר מאותם עדים אינם אלא עדים טכניים, כגון העדים דרכם יוגשו האזנות הסתר ופלטי נתוני חברת התקשורת, ומשכך העדתם אינה אמורה להימשך פרק זמן חריג באורכו, על אף הערכה שונה של המשיבים.
18.
מאידך גיסא, נראה כי מאז ההחלטה בבש"פ 9299/10 הנ"ל, שמיעת התיק עלתה על המסלול הנכון, התקיימו שלושה מועדי הוכחות ונקבעו עוד שלושה מועדים לחודש זה.
19.
בנסיבות העניין איני סבור כי נקודת האיזון בין אינטרס המשיבים לחירות לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור נעה באופן המצדיק את שחרורם. כאמור לעיל, קצב התקדמות המשפט אינו חזות הכל, שכן יש לבחון את רמת מסוכנותם של המשיבים ואת החשש מפני הימלטותם.
20.
המשיבים חשודים בביצוען של עבירות של יבוא סמים, אשר לגביהן נקבע כי ככלל אין לשחרר את המעורבים בהן לחלופת מעצר, זאת נוכח המסוכנות האינהרנטית אשר למעט מקרים חריגים, לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר [בש"פ 8139/09 מדינת ישראל נ' עומר (לא פורסם, 22.10.2009)]. איני סבור כי מדובר במקרה חריג המחייב, בעת הזו, את בחינת אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. על פי המיוחס למשיבים בכתב האישום, המשיבים היו מעורבים בהברחת סמים מסוכנים ובכמויות גדולות אל תחומי מדינת ישראל. מעשים אלה מקימים כנגד המשיבים עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים וכן מעידים על מסוכנות רבה לציבור, אשר ספק אם ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר [בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (לא פורסם, 9.12.2008)].
21.
מסוכנותם של המשיבים אף עולה מעברם הפלילי הטרי יחסית והעובדה כי ריצו עונשי מאסר: המשיב 1, בגין עבירות נשק; המשיב 2, בגין עבירות סמים, ולחובתו אף עומדות הרשעות בגין עבירות של תקיפת שוטר. נוכח חומרת העבירות בהן מואשמים המשיבים והעונש הצפוי להם אם יורשעו בדין הרי שיש בסיס לחשש מפני הימלטותם.
22.
בנסיבות העניין איני רואה אפשרות להקיש מחולשה ב"ראיות לכאורה" כלפי הנאשם הנוסף, תהא מרכזיותו אשר תהא, לעניינם של המשיבים.
23.
יצויין כי בדיון לפני עלה כי ייתכן שאחד מדיוני ההוכחות אשר נקבע לערב יום הזיכרון יידחה. נראה כי נוכח התמשכות ההליך ראוי יהיה למצוא מועד קרוב חלופי בהתחשב באילוצי יומנו של בית המשפט. כן ראוי כי המבקשת תעשה כל שביכולתה להעביר מהר ככל הניתן את חומרי החקירה שאינם חוסים תחת החסיונות לידי המשיבים.
24.
אשר על כן, הבקשה התקבלה. מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים יום החל מיום 6.5.2011 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם מביניהם.
ניתנה היום, ז' באייר התשע"א (11.5.2011).
ש ו פ ט