בש"פ 666/08 מדינת ישראל נ. שמעון לוי

לפניי בקשה להאריך מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: החוק ).

1.ביום 7.5.07 הוגש כתב אישום נגד משיבים 1 ו-3. ביום 31.5.07, לאחר שנעצר משיב 2 הוגש גם נגדו כתב אישום בגין אותה פרשה. ביום 5.7.07 הוגש כתב אישום מאוחד ומתוקן (להלן: כתב האישום ) בעניינם של שלושת המשיבים. כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה (ביצוע בצוותא), ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, החזקת נשק בלא רשות על פי דין, ונשיאת נשק בלא רשות על פי דין.

למשיב 2 מייחס כתב האישום עבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, החזקת נשק בלא רשות על פי דין ונשיאת נשק בלי רשות על פי דין.

למשיב 3 מייחס כתב האישום עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה (ביצוע בצוותא), קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) וניסיון שוד בנסיבות מחמירות (ביצוע בצוותא).

2.על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש ינואר 2007 קשרו המשיבים, שהינם מכרים זה לזה, קשר בצוותא חדא עם מאור כהן (להלן: מאור ), אשר עבד במרכול "חצי חינם" בחולון (להלן: המרכול ), לבצע מעשה שוד אלים במרכול, תוך שימוש בנשק חם. על פי הנטען, על מנת להוציא לפועל את תוכנית השוד, מסר מאור למשיב 3 "מידע פנים", אשר כלל, בין היתר, אינפורמציה באשר לנהלי האבטחה הפנימיים במרכול, לשעות הפתיחה והסגירה, לסכומי הפדיון היומיים, לנהלי העברת הכספים ולאפשרויות הכניסה למשרדי המרכול (להלן: המידע ). על דעתו של מאור, העביר משיב 3 את המידע למשיבים 1-2, ובאמצעותו רקמו השלושה תוכנית פעולה מפורטת לביצוע השוד. על פי התוכנית, משיבים 1-2 הם שיבצעו את השוד בפועל תוך שהם משתמשים בנשק חם, כאשר משיב 1 יעמוד חמוש בפתח המרכול בעוד שמשיב 2 ייקח בכוח, תחת איומי נשק, את כספי הפדיון מהקופה הראשית. המשיבים ומאור הסכימו כי אם תצלח התוכנית, יחלקו ביניהם את השלל בחלוקה שווה.

לשם קידום הקשר ומימושו הצטיידו משיבים 1 ו-2 בשני אקדחים גנובים, באופנוע שטח גנוב (להלן: האופנוע ) ובמסכות סקי שחורות. ביום 29.3.07 אחר הצהריים הגיע משיב 3 למרכול וביצע במקום סיור מקדים כהכנה למעשה השוד. על פי המתואר בכתב האישום, בשעה 1:30 בלילה, עת היה המרכול פתוח לקהל הקונים אשר סיים לערוך קניותיו לרגל חג הפסח, הגיעו משיבים 1 ו-2 אל המרכול באמצעות האופנוע אותו החנו בחניון האחורי של המרכול. הם נכנסו אל המרכול במהירות, כשהם חמושים באקדחים ועוטים על פניהם את מסכות הסקי, הסתערו על שני המאבטחים, יום טוב דוויק ז"ל ויצחק יונייב (להלן: דוויק ו יונייב ) שניצבו בכניסה, הדפו אותם, הכו אותם בראשם באמצעות כתות האקדחים והפילו אותם ארצה. משיב 2 נטל את אקדחו של דוויק וירה בראשו מטווח קצר ירייה אחת שגרמה למותו. משיב 1, אשר עמד בסמוך למשיב 2 וצפה בהתרחשויות, רץ אל הקופה הראשית במטרה ליטול את שק הכסף שהיה במקום, תוך שהוא יורה לכל עבר, בעוד שמשיב 2 עומד בפתח המרכול ומחפה עליו כשגם הוא יורה לכל עבר. בשעה שנכנס משיב 1 אל הקופה הראשית, הגיח מאחוריו אחד מעובדי המרכול, מיכאל סופייב (להלן: סופייב ), ולפת את גופו בחוזקה במטרה למנוע ממנו לבצע את זממו. במהלך מאבק אלים שהתנהל בין השניים, ירה משיב 1 לעבר גופו של סופייב שהצליח להתחמק מפגיעת הכדור. בתום המאבק הצליח סופייב, באמצעות עובדי מרכול נוספים, להשתלט על משיב 1 ולרתקו לרצפה עד לבואם של כוחות הביטחון. משהבחין משיב 2 כי משיב 1 נלכד, מיהר להימלט בריצה מן המקום. לאחר יותר מחודש נעצר משיב 2 בדירת מסתור באילת.

3.בד בבד עם הגשת כתבי האישום נגד המשיבים ביקשה המדינה את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, בטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם וכי העבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר סטטוטורית ומלמדות על מסוכנותם.

לאחר שביקשו מספר דחיות לצורך הסדרת הייצוג ולימוד החומר, הסכימו באי כוחם של משיבים 1 ו-3 לבקשה, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ע' מודריק) הורה על מעצרם עד תום ההליכים.

לאחר שהתקיים דיון בעניינו של משיב 2 הורה בית המשפט גם על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה חזקה מאוד להוכחת אשמתו, וביניהן: בדיקות ד.נ.א מדגימות שנמצאו על מסכה שחורה שעטפה שני אקדחים שנמצאה בסמוך למרכול, איכוני מיקום של מכשיר הטלפון הסלולארי של משיב 2, פלטי שיחות של המשיבים המוכיחים כי השלושה קיימו ביניהם קשר, התוודותו של משיב 2 בפני אדם שהוחזק עימו במעצר והתנהגותו המפלילה.

4.הגם שנתן את הסכמתו למעצר, הגיש משיב 3 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) ביקש משיב 3 להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו, ובית המשפט נעתר לבקשתו, תוך שהוא מדגיש כי אין בכך כדי להביע עמדה בשאלת מעצרו של משיב 3. בהתחשב בתסקיר שהוגש ולאור כתב האישום שהוגש נגדו, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר שהגיש משיב 3, והורה כי הוא יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

5.לעת הזו, טרם החלו להישמע ראיות בתיק וקבועים שישה מועדים לשמיעת הראיות לפברואר-מרץ 2008. יצויין, כי המשפט נגד מאור מתנהל בפני מותב אחר, ובקשה להארכת מעצרו הוגשה בנפרד.

6.בבקשה שלפניי מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק. לטענתה, המעשים הקשים המיוחסים להם מלמדים על מסוכנות גבוהה אשר לא ניתנת לאיון בחלופת מעצר. כן, נטען כי העונש החמור הצפוי להם אם יורשעו מקים חשש מובנה להימלטות מהדין, המחייב את המשך מעצרם. הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס למשיב 2 שכבר נמלט בעבר. המדינה טוענת עוד כי השיהוי בתחילת שמיעת משפטם של המשיבים רובץ גם לפתחם של באי כוח המשיבים אשר ביקשו מספר דחיות מועד לצורך הסדרת הייצוג ולימוד חומר הראיות.

7.עובר לדיון מסר בא כוח המשיב 1 את הסכמתו להארכת המעצר, ומעצרו הוארך ב-90 ימים מיום 7.2.08 או עד תום ההליכים נגדו. בדיון שנערך בפניי טענו באי כוחם של משיבים 2 ו-3 כי אין מקום להאריך את מעצרם נוכח העובדה כי חלפו 9 חודשים והמשפט בעניינם טרם החל. לדבריהם, המחוקק קבע כי מעצר של נאשמים יוארך מעבר לתשעה חודשים אך במקרים חריגים, בעוד שענייננו אינו נכנס בגדר אותם מקרים. בעניין זה טוענים באי כוחם של המשיבים, כי מדובר במשפט מורכב ומסובך, ומשכך שש הישיבות שנקבעו לחודש מרץ 2008 הן אך "אפס קצהו", ולאחריהן תידרשנה הארכות מעצר נוספות וכי לא ניתן להטיל את האשמה להתארכות ההליכים על כתפיהם בלבד.

בא כוחו של המשיב 3 טען טענה נוספת לגבי מרשו, שעניינה אפליה שנעשתה בין משיב 3 ובין מאור. בבש"פ 10977/07 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 3.1.08) (להלן: פרשת כהן ) אשר דן בעניינו של מאור, הורה השופט רובינשטיין על הגשת תסקיר מעצר משלים לבית המשפט המחוזי לשם בחינת חלופת שחרור מתאימה. לטענת בא כוח משיב 3, נסיבותיו של משיב 3 קלות יותר, ועל כן יש מקום להשוות את מצבו למצבו של מאור.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש. כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סע' 62 לחוק, על בית המשפט לאזן בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם - המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו - לבין ההגנה על חירותו של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 614/08

מדינת ישראל נ' פרץ (טרם פורסמה, 23.1.08)).

משיבים 2-3 אינם חולקים כי קיימות ראיות לכאורה נגדם. העבירות המיוחסות להם הן חמורות ביותר, ודומה כי אין צורך להכביר על כך במילים. מלבד הפגיעה בנפש שגרמו המשיבים במעשים המיוחסים להם, הם סיכנו קהל גדול של אזרחים תמימים שכל מבוקשם היה לסיים קניותיהם לקראת החג הקרב. טיבן של העבירות ונסיבות ביצוען מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם לציבור אשר לא ניתנת לאייון באמצעות חלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 476/08 מדינת ישראל נ' סואלמה (טרם פורסמה 22.1.08)). בעניין זה יש לציין גם את עברו הפלילי של משיב 2 ואת ההערכה בתסקיר המעצר שהוגש בעניין משיב 3, לפיה "רמת הסיכון למעורבות (המשיב 3- ע.א) בפלילים גבוהה". לא זו אף זו. העונש הכבד שעלול להיות מוטל על המשיבים במידה ויימצאו אשמים בדין, מעלה חשש כי ינסו להימלט מאימת הדין. הדברים נכונים ביתר שאת באשר למשיב 2 שנמלט מזירת האירוע ונמצא בדירת מסתור באילת לאחר כחודש ימים. לפיכך, נראה כי חרף חלוף הזמן המסוכנות הנובעת מהמשיבים אינה ניתנת לאיון ועודנה מצדיקה המשך החזקתם במעצר.

9.אני ערה לכך כי משפטם של המשיבים טרם התחיל, ואני אף מוכנה להניח כי אין לתלות את האשמה כולה במשיבים עצמם. אכן, צודקים באי-כוחם של המשיבים כי אין לעשות שימוש שבשגרה בסעיף 62 לחוק, ונכון הוא כי קיים יחס ישיר בין התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם ובין זכותו להתהלך חופשי - ככל שמתארכת תקופת מעצרו עד תום ההליכים נגדו כך גובר משקלה של זכותו שחירותו לא תיפגע למעלה מן המידה המוכתבת בסעיף 61 לחוק (ראו למשל: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (טרם פורסמה, 1.1.03); בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין (טרם פורסמה, 23.6.03).; בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (טרם פורסמה, 29.1.04); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (טרם פורסמה, 9.11.05)). יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, כל מקרה לנסיבותיו. יפים לעניין הדברים הבאים:

"...השיקול של התמשכות ההליכים, על אף שהוא כבד משקל, אינו השיקול הבלעדי, ומולו יש להעמיד את האינטרס הציבורי הקיים לעיתים בהמשך מעצרו של הנאשם על אף התמשכות ההליכים המתנהלים נגדו" (בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם

(טרם פורסמה, 25.8.04)).

בעניינו מסוכנותם של המשיבים אליה מצטרף החשש להימלטות מהדין, כאמור לעיל, מחייבים את המשך מעצרם חרף חלוף הזמן. יתר על כן, עניין לנו בבקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים, וכפי שציינו באי כוח הצדדים קבועות 6 ישיבות של הוכחות בתקופה הקרובה, כך שלא ניתן לומר כי משפטם של המשיבים "קופא על שמריו". מכל מקום, בטוחני כי התמשכות מעצרם של המשיבים תעמוד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי כגורם מרכזי בקביעת לוחות הזמנים לסיום ההליך, וברי כי השיקול של חלוף הזמן יעמוד גם הוא לנגד עיניו של בית משפט זה אם וכאשר יוגשו בקשות נוספות להארכת מעצרם של המשיבים.

10.דינה של טענת האפליה שהעלה בא כוחו של משיב 3 להידחות. לא ברור כלל ועיקר כי חלקו של משיב 3 קטן מזה של מאור, כפי שניסה בא כוחו לטעון, ולא בכדי כונה משיב 3 "המוח שמאחורי הפרשה" (ראו: בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 29.6.07) - השופט רובינשטיין). בנוסף, תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של משיב 3 מלמד כי הוא נמנע מלשתף פעולה עם שירות המבחן באשר לפרטי הנסיבות שקדמו למעצרו, ומשכך קבע שירות המבחן כי אין ביכולתו להעריך את אופיה של חלופת המעצר הנדרשת. כאמור, שירות המבחן סבר כי רמת הסיכון למעורבותו של משיב 3 בפלילים גבוהה. יתר על כן, בעניינו של מאור קיימות נסיבות המבחינות אותו מהמשיב 3, והדברים עולים, בין היתר, מהתעודה הרפואית שהוגשה בעניינו של מאור באשר למצבו הנפשי והפיזי (ראו פרשת כהן , בפסקאות ב(3) ו-ב(4)). על כן, איני רואה מקום להשוואה בין מאור למשיב 3.

לאור האמור, יוארך מעצרו של משיב 3 ב-90 ימים החל מיום 7.2.08 או עד למתן פסק דין בת.פ 1066/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם. מעצרו של משיב 2 יוארך ב-90 ימים החל מיום 29.2.08 או עד למתן פסק דין בת.פ 1066/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.