בש"פ 787/12 מדינת ישראל נ. גברה סלאימה

לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' דרורי ) במ.ת. 32595-10-11 מיום 24.1.2012, במסגרתה הורה על שחרורו של המשיב ממעצרו למעצר בית בתנאים מגבילים.

רקע עובדתי על פי כתב האישום

1.

על פי כתב האישום, ביום 22.6.2011 נסע המשיב יחד עם שני נאשמים נוספים ברכב מירושלים לתל אביב. במהלך שהותם בתל אביב שתו הנאשמים אלכוהול ואחד הנאשמים (נאשם 1) עישן חשיש. בשעה 01:00 לערך אספו הנאשמים את המתלוננת, יצאנית שעבדה באותה עת ברחוב פין בתל אביב, ברכבם. אחד הנאשמים נהג ברכב והציע למתלוננת לקיים יחסי מין בתמורה לתשלום, בזמן ששני הנאשמים הנותרים המתינו בקרבת מקום. המתלוננת, שסברה שהנאשם שנהג ברכב נמצא לבדו, נכנסה לרכב והתיישבה במושב ליד הנהג. לאחר זמן קצר עלו שני הנאשמים הנותרים אל הרכב והתיישבו במושב האחורי, והחלו בנסיעה לכיוון ירושלים.

לאחר שעלו שני הנאשמים הנותרים אל הרכב, ניסתה המתלוננת לצאת ממנו, והנאשמים היכו אותה בבטנה ובפניה ומשכו בשיערה. בהמשך, גררו את המתלוננת למושב האחורי, משכו בשיערה והורידו את ראשה. כאשר ניסתה המתלוננת לזוז, איימו עליה הנאשמים שיכו אותה. במהלך הנסיעה, המתלוננת בכתה וצעקה והנאשמים המשיכו להכותה, איימו שידקרו אותה עם סכין, סתמו את פיה, ואמרו לה שהם נוסעים לירושלים ויעשו איתה דברים שלא תשכח שנים.

בהגיעם לירושלים, ירד אחד הנאשמים (הנאשם 3) מהרכב והמשיב והנאשם הנוסף נסעו עם המתלוננת ליער סמוך, שם הוציאו את המתלוננת מהרכב בכוח והשכיבו אותה על מזרן. השניים החדירו את איבר מינם לפיה של המתלוננת ולאיבר מינה ללא הסכמתה, עד שהגיעו לסיפוקם. כל אותה עת בכתה המתלוננת, התנגדה וביקשה מהם שיפסיקו את מעשיהם ואף ביקשה שישתמשו באמצעי מניעה. השניים המשיכו במעשיהם על אף התנגדותה, וללא שימוש בקונדום.

לאחר מעשה, עזבו השניים את המקום ברכבם והותירו את המתלוננת במקום ללא תחתוניה ונעליה.

לפיכך הוגש כנגד המשיב וכנגד שני הנאשמים הנוספים כתב אישום המייחס להם עבירות חטיפה, אינוס ומעשה סדום לפי סעיפים 369, 345(א)(1) ו-347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב ושני הנאשמים האחרים עד תום ההליכים. בבקשה נטען שבידי העוררת ראיות טובות להוכחת המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. כמו כן טענה העוררת שמעשיהם של הנאשמים התבצעו באלימות חמורה ובאופן אכזרי, ולפיכך קמה נגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בנוגע למשיב דנן נטען כי קיימת הרשעה קודמת בעבירות של התפרצות וגניבה, בגינה נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל.

3.

ביום 3.11.2011 התקיים דיון בשאלת מעצרם של המשיב והנאשם 1. בא כוח העוררת ביקש לדחות את הדיון מאחר והתיק לא הועבר לידיו במועד ולכן הוא אינו ערוך לטעון לעניין הראיות. לגופו של עניין ציין בא כוח העוררת כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשמים, נסיבות ביצוען ועברם הפלילי, אין בחלופת מעצר כלשהי כדי לשרת את מטרות המעצר, ולפיכך אין גם מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את מועד הדיון אך הורה, לבקשת בא כוח המשיב, על עריכת תסקיר בעניינם של המשיב והנאשם 1.

4.

תסקיר מעצר ראשון בעניינו של המשיב הוגש ביום 22.11.2011 ובמסגרתו הומלץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. התרשמות שירות המבחן הייתה כי המשיב נוטה לטשטש כל בעייתיות בהתנהגותו תוך השלכה על האחר וכי גבולות המותר והאסור אינם מחודדים עבורו. לפיכך, העריך שירות המבחן כי המשיב זקוק לגבולות חיצוניים ברורים ונוקשים, וכי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות בלתי חוקית בעתיד. שירות המבחן ציין כי אביו של המשיב נותן לגיטימציה להתנהגות בעייתית מצד בנו, ומכאן כי גם חלופת המעצר אשר הוצעה על ידי המשיב – "מעצר בית" בבית הוריו, בפיקוח אביו, דודו ודודתו – אינה הולמת.

5.

ביום 24.11.2011 התקיים דיון נוסף בשאלת מעצרם של המשיב והנאשם 1. באי כוח הצדדים ביקשו שוב דחייה של מועד הדיון, מטעמים שונים. בהתאם נדחה הדיון תוך שבית המשפט קובע כי במועד זה ייבחן הצורך בהגשת תסקיר משלים. ביום 5.12.2011 התקיים דיון נוסף, במסגרתו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, אך טען ש"עוצמתן מאד נמוכה", וביקש שבית המשפט יורה על הגשת תסקיר משלים, בו תיבחן האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודו ודודתו. בא כוח העוררת שב על עמדתו כי אין בנסיבות העניין לאפשר חלופת מעצר. בית המשפט קבע בתום הדיון כי המשיב היה פחות דומיננטי בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, ויש מקום לערוך תסקיר משלים.

6.

ביום 20.12.2011 נערך תסקיר משלים בעניינו של המשיב, במסגרתו נבחנה חלופת המעצר החדשה שהוצעה על ידי בא כוח המשיב. גם בתסקיר המשלים קבע שירות המבחן כי אמנם דודו ודודתו של המשיב מבינים את האחריות המוטלת עליהם, אך הם "נוהגים לטשטש את בעיותיו של גבארה ונמצאים בעמדה כי כיום אפשר לסמוך על התנהגותו". כמו כן, ציין שירות המבחן כי הדוד עובד משעה 15:00 ועד הלילה ולפיכך הפיקוח בשעות אלה יוטל על אשתו, אשר הינה "דמות פחות סמכותית מבעלה". שירות המבחן ציין כי "מדובר בבחור עם בעיות בריסון דחפיו, בעל ערכים משפחתיים בעייתיים וקושי להציב לעצמו גבולות, דבר שמעלה סיכוי למעורבות נוספת בפלילים" ולכן נקבע כי החלופה המוצעת אינה מספיקה על מנת להפחית את הסיכון.

7.

ביום 25.12.2011 התקיים דיון נוסף, במסגרתו ביקש בא כוח המשיב כי ייערך תסקיר נוסף בעניינו של המשיב, הפעם על ידי דובר ערבית. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על עריכת תסקיר משלים נוסף, הפעם על ידי דובר ערבית. בהחלטתו ביקר בית המשפט את הערכת שירות המבחן כי אי ידיעת השפה העברית אצל הדודה עשויה להקשות על יכולת הפיקוח.

8.

בהתאם להחלטת בית המשפט, נערך תסקיר שלישי על ידי קצינת מבחן דוברת ערבית. גם תסקיר זה לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר. קצינת המבחן קבעה שאביו של המשיב לא יכול לשמש כמפקח, בין היתר, משום שיתקשה להציב גבולות למשיב במידה ויהיו הפרות תנאי מעצר מצידו. בנוגע לדודתו של המשיב, הביעה קצינת המבחן ספקות בדבר יכולתה להציב לו גבולות לאורך זמן ולכן קבעה כי היא אינה מתאימה לשמש כמפקחת. בנוגע לדודו של המשיב נקבע שמדובר באדם אסרטיבי וסמכותי שמבין את האחריות שתוטל עליו כמפקח, אך הוא יוכל לשמש ככזה רק בשעות ובימים שאינו עובד בהם. לסיכום, הערכת קצינת המבחן הייתה שרמת הסיכון להישנות התנהגות עבריינית היא גבוהה ושבתקופה שקדמה למעצרו (בגין עבירת ההתפרצות) חלה התדרדרות בהתנהגותו.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

ביום 24.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב ממעצרו למעצר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי חקר במעמד הדיון את דודתו של המשיב והתרשם כי היא נחושה בדעתה להיות מפקחת ומוכנה לסכן כספים לשם כך. בית המשפט ציין כי לדעתו אין רלוונטיות לעברו הפלילי של המשיב בכל הנוגע לשאלת האמון שניתן לתת בו כמי שנמצא בחלופת מעצר (פס' 16 בעמ' 50 להחלטה מושא הערר). בית המשפט ציין כי במאזן הכולל של מידת הסיכון, היעדר עבר פלילי זולת עבירת ההתפרצות שבוצעה לאחר המעשה המיוחס לו בכתב האישום ויכולתו להימצא בחלופת מעצר הולמת, ללא הכבדה של התמכרות לסמים ואלכוהול (הסיבה המרכזית לפיה שירות המבחן לא המליץ על חלופת מעצר בעניינו של הנאשם 1), ולאור העובדה שהמשיב מצוי במעצר כבר 50 ימים, יש להורות על חלופת מעצר בבית הדודה והדוד, בכפוף לחתימה על ערבות בסך 25,000 ש"ח על ידי המשיב, אביו, הדודה והדוד (סך כל הערבויות – 100,000 ש"ח) ובכפוף להפקדה כספית של כל האמורים לעיל בסך 5,000 ש"ח כל אחד (סך כל ההפקדות – 20,000 ש"ח).

נימוקי הערר

10.

העוררת טוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד י' חמודות – שטיב העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, עברו הפלילי של המשיב והתרשמות שירות המבחן בשלושת תסקירי המבחן מעידים על מסוכנות גבוהה, שאין בחלופת מעצר כלשהי, לא כל שכן חלופת המעצר שנקבעה בהחלטת בית המשפט המחוזי, כדי להפיגה.

העוררת טוענת כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבע שנאשם הנחשד בעבירות מין לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים בלבד, וזאת לאור המסוכנות שטבועה בעבירות אלה, המחייבות בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים.

העוררת מציינת כי ההערכה המקצועית של שירות המבחן בכל שלושת התסקירים הינה עקבית ומצביעה על מסוכנות גבוהה. הערכת שירות המבחן, בשילוב העבירה הנוספת (עבירת ההתפרצות) שביצע המשיב זמן קצר לאחר העבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי, מחזקות את המסקנה בדבר מסוכנותו הגבוהה של המשיב.

כמו כן, מצביעה העוררת על הספקות של שירות המבחן בדבר יכולתם של שניים מהמפקחים להציב למשיב גבולות, ועל כך שהמפקח השלישי (הדוד) צפוי להיעדר שעות ארוכות ממקום הפיקוח.

תגובת המשיב

11.

בדיון שנערך בפני היום טען בא כוח המשיב, עו"ד מ' עווד, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בא כוח המשיב ציין כי אינו חולק בשלב זה על כך שקיימות ראיות לכאורה ועל כך שקיימת חזקת מסוכנות גבוהה יחסית בתיק, שנגזרת בין היתר מהמעשים המיוחסים למשיב ומכך שלא נטל אחריות. אולם, לטענת בא כוח המשיב, בית המשפט נדרש בשלב זה לבחון האם ניתן להפיג את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר על ידי מפקחים ראויים. מאחר שבנקודה זו חקר בית המשפט המחוזי את דודתו של המשיב והתרשם באופן בלתי אמצעי שתוכל לשמש כמפקחת בנסיבות העניין, טוען בא כוח המשיב, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהעדיף להסתמך על התרשמותו הבלתי אמצעית על פני האמור בתסקירי המבחן. לבסוף הצהיר בא כוח המשיב כי בני משפחתו של המשיב מוכנים להגדיל את סכומי ההתחייבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ככל שיידרשו לכך.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על כל נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

13.

המשיב נאשם בעבירות אינוס ומעשה סדום, כמו גם בעבירת חטיפה. המעשים המיוחסים למשיב הם מעשים חמורים. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת שכאשר מדובר באישומים בעבירות מין, לא יורה בית המשפט, ככלל, על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר. שחרור לחלופת מעצר בעבירות מין הינו החריג ולא הכלל. זאת, לאור המסוכנות הטבועה בעבירות מין והחשש להישנות המעשים [ראו והשוו: בש"פ 4073/11 גולדמברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2011) (להלן: עניין גולדמברג ); בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם, 23.1.2008)].

14.

ייתכן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, שעניינו של המשיב היה נמנה עם החריגים לכלל, ככל שתסקיר המבחן בעניינו היה חיובי (השוו לעניין גולדמברג

בפסקאות 12-11 להחלטת השופט מלצר). אלא שאלו אינם פני הדברים כאן. כפי שצוין לעיל, בעניינו של המשיב בוצעו שלושה תסקירי מבחן, על ידי שתי קצינות מבחן. עמדת שירות המבחן בכל התסקירים הייתה עקבית וההמלצה בנוגע לחלופת המעצר הייתה שלילית.

אמנם, מן הראוי להזכיר כי תסקיר המבחן אינו מחייב את בית המשפט בבחינת "כזה ראה וקדש". תסקיר המבחן הינו כלי עזר מקצועי המשמש את השופט, ומחובתו של השופט לעיין היטב בתסקיר ולתת לו משקל ראוי בבואו לפסוק, אך התסקיר אינו כובל את השופט, ולצד קריאה רצינית ומעמיקה של התסקיר ראוי שתבוא גם קריאה ביקורתית. במובן זה התסקיר "אינו טיוטה של פסק דין" [ראו והשוו: אהרן ברק " התסקיר וקצין המבחן למבוגרים " מבחר כתבים כרך

א 653, 657 (חיים ה' כהן ויצחק זמיר עורכים, 2000)].

אלא שלצד האמור לעיל, ראוי שהתערבות השופט בקביעות תסקיר המבחן תיעשה בזהירות ובמשורה, תוך שמירה על מעמדו של קצין המבחן כגורם מקצועי המסייע בידי בית המשפט בהכרעותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר מדובר על חוות דעת שלילית של קצינת המבחן בנוגע לחלופת מעצר בעניינו של נאשם בעבירות מין, ועל אחת כמה וכמה, כאשר ניתנות שלוש חוות דעת שליליות, מפיהן של שתי קצינות מבחן, שמציגות עמדה מקצועית עקבית וברורה. בנסיבות אלה, אינני סבור שהיה מקום להתערב בהערכות קצינות המבחן בנוגע להתאמת דודתו של המשיב לשמש כמפקחת או להתעלם מהערכות קצינות המבחן בדבר אישיותו של המשיב והסיכויים הגבוהים להישנות התנהגות עבריינית מצידו. יוזכר כי בתסקירים נקבע שלמשיב קושי להציב לעצמו גבולות וכי קיימת בעיה בריסון דחפים. לא למותר לציין בנקודה זו כי המשיב ביצע, לאחר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, עבירה נוספת (עבירת התפרצות), בגינה נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, ואינני שותף לעמדת בית המשפט המחוזי כי עניין זה אינו רלוונטי במסגרת ההחלטה בדבר חלופת מעצר.

15.

בשולי ההחלטה אך לא בשולי הדברים, אבקש להתייחס לסוגיה שעלתה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע לעריכת תסקיר המבחן על ידי קצינת מבחן דוברת השפה הערבית. סבורני כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.12.2011, במסגרתה הורה על עריכת תסקיר מבחן נוסף על ידי קצינת מבחן דוברת השפה הערבית, הייתה מוצדקת וראויה בנסיבות העניין. החלטה זו באה לעולם לאחר ששני התסקירים הראשונים נערכו על ידי קצינת מבחן שנעזרה במתורגמן לשפה הערבית (כך צוין במפורש בתסקיר הראשון. התסקיר השני שותק בנקודה זו, אך יש להניח שכך היה גם בו). מן הראוי ששירות המבחן יעשה כמיטב יכולתו, בכפוף לאילוצי כוח אדם וזמן, להתאים את שפת קצין המבחן לשפת הנאשם ולא יסתפק בשירותיו של מתורגמן. התאמה כזו תצמצם את "השיבושים בתקשורת" ותאפשר לקצין המבחן להעריך במידה טובה יותר את עניינו של הנאשם. מודע אני לכך שלא תמיד הדבר אפשרי, אך יש לשאוף לכך במידת האפשר.

16.

לאור האמור לעיל, דין הערר להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר שחרור המשיב לחלופת מעצר מבוטלת, והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים כנגדו.