בש"פ 7162/07 מדינת ישראל נ. עומר אבו עסא

בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה; נהיגה ללא ביטוח; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על-פי העובדות הנטענות בכתב האישום, למשיב אין, ומעולם לא היה, רשיון נהיגה. אף על פי כן, בשעת לילה ביום 2.12.06 הבחינו שוטרים בתל שבע במשיב נוהג ברכב וסימנו לו לעצור. משעצר, הזדהה המשיב בפני השוטרים בשם יוסף, שאינו שמו האמיתי. כאשר התקרב קצין המשטרה אל המשיב, לחץ הלה על דוושת הגז והחל בנהיגה מהירה ופרועה. השוטרים דלקו אחריו, אך המשיב לא שעה להוראותיהם לעצור ואף ניסה להתנגש ברכב המשטרתי עד שהשוטרים נאלצו לבלום את רכבם ולסטות מן הדרך. המשיב המשיך בנסיעה פרועה, לרבות נסיעה בנתיב הנגדי לכיוון התנועה, תוך שהוא מאלץ רכבים שבאו מולו לסטות לשולי הכביש ולבלום בלימת חירום.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אלון) נעתר לבקשה. ראשית, ציין בית המשפט - בהתייחס לטענת בא-כוח המשיב בדבר דיות הראיות הקיימות נגד מרשו - כי חומר החקירה עולה לכדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. שנית, התייחס בית המשפט למסוכנות הקשה והחמורה הנשקפת מהמשיב, לאור מהותם של המעשים המיוחסים לו, וציין בפרט את העובדה כי המשיב לא נרתע מנהיגה פרועה אשר סיכנה חיי שוטרים ונהגים בכביש. בנוסף, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה קמה עילה נוספת למעצרו של המשיב שעניינה החשש מפני שיבוש הליכי משפט, וזאת הואיל ובמעשיו גילה המשיב עצמו כמי שאין עליו מוראו של איש. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר ועל כן הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.

המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו הגבוהה לבטחון הציבור, הנלמדת מאופי העבירות ומנכונותו לסכן חיי אדם. בהקשר זה מזכירה המבקשת כי בית משפט זה ציין במספר הזדמנויות את הצורך להילחם בנגע הנהיגה הפראית ועל כן קבע כי ככלל, יש להשאיר נאשמים בעבירות מסוג זה במעצר עד תום ההליכים. כן מתייחסת המבקשת לחשש מהימלטותו של המשיב מן הדין, הנלמד מנחישותו להימלט משוטרים ומהזלזול הבוטה שהפגין בחוק ובנציגיו. אשר להתנהלות משפטו של המשיב, מציינת המבקשת כי שמיעת הראיות בתיק הסתיימה, סיכומי המבקשת הוגשו ביום 2.9.07 והמועד להגשת סיכומי המשיב יחול ביום 11.9.07, כך שמשפטו של המשיב צפוי להסתיים במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

4.

בא-כח המשיב מתנגד לבקשה וסבור כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים המצדיקים הארכת מעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים. לטענתו, קיימת עדיין מחלוקת ביחס לחומר הראיות בכתב האישום וכן לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב משום שחומר הראיות הוצג זה מכבר לבית המשפט על ידי הצדדים והתיק נמצא בשלב הסיכומים. בנוסף, מציין בא-כח המשיב כי העיכובים בדיון בתיק לא נגרמו בעטייה של ההגנה, אלא כתוצאה ממחדליה של התביעה, וכן כי צפוי עיכוב במועד הגשת סיכומי ההגנה בשל העובדה כי סיכומי התביעה לא הומצאו לו במועד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. אשר לשיקול המסוכנות, צודקת המבקשת בטענה כי בית משפט זה קבע כעניין שבמדיניות כי יש להילחם בנגע הנסיעה המסוכנת והפראית, בין היתר באמצעות מעצר עד תום ההליכים (ראו לדוגמה: בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסמה, 11.10.2005); בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסמה, 27.11.2006)). אולם, כידוע,

ככל שחולף הזמן מתום תקופת המעצר הסטטוטורית, נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם להלך חופשי לבין אינטרס ההגנה על שלום הציבור ובטחונו מפני מסוכנותו, מוסטת אל עבר הזכות לחירות, תוך שבכל מקרה ומקרה מתקיימת שקילה ובחינה פרטנית. במקרה שבפניי, מעשיו של המשיב, אשר נסע בפראות ברכב, מבלי שברשותו רשיון נהיגה ותוך שהוא מפר חוקי תנועה רבים ומסכן חיי נהגים אחרים בדרך, מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה לציבור. זאת ועוד, הימלטותו הפרועה של המשיב מן השוטרים מעידה על זלזול בוטה בחוק ובנציגיו, באופן המעלה חשש ממשי להימלטותו מאימת הדין. בנסיבות אלו, אני סבורה כי אין בחלוף הזמן שלעצמו כדי לאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולפיכך כי אין מנוס מלהאריך את מעצרו. לכך מתווספת העובדה כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה בתום תקופת המעצר על-פי חוק. מבקשת המדינה עולה כי משפטו של המשיב נמצא בישורת האחרונה, ועל פניו נראה כי בהארכה זו יהיה די לשם סיום המשפט, וכי לא תידרש הארכה נוספת.

6.

בשולי הדברים אוסיף, כי ככל שיש בפי בא-כוח המשיב טענות בדבר

דיות הראיות נגד מרשו, ראוי היה שהן תועלינה בפני הערכאה הדיונית הדנה בעניינו של המשיב, ובמידת הצורך בפני בית משפט זה, במסגרת ערר על החלטותיה. כלל הוא, כי אין תפקידו של בית המשפט הדן בשאלת הארכת מעצר להכריע בשאלת עוצמת הראיות ומשקלן אלא במקרים חריגים ביותר של מהפך ראייתי, שאינם המקרה שבפנינו (ראו למשל: בש"פ 10280/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.11.2005)). על כן, אין מקומן של טענות אלו בהליך שבפניי.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 14.9.07, או עד למתן פסק דין בת"פ 8358/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.