בש"פ 1048/07 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ש' ברוש), לפיה קיבל בית המשפט את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט ה' פינשטין) לשחרר את העורר לחלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברחובות המייחס לו עבירה של שהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 1 + 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1953, ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום הגיח העורר, ששה בישראל שלא כדין, מאחורי המתלוננת שצעדה ברחוב בעיר רחובות, תפס בידיו את ישבנה ואיבר מינה מעל למכנסיה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

2.

בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, אך ביקש להורות על קבלת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות ראויה לחלופת מעצר בשטחי ישראל. בית המשפט קיבל את הבקשה ודחה את הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר. ביום 16.1.07 התקבל תסקיר אשר מצא את החלופה המוצעת כבלתי מגובשת דיה. לפיכך נדחה הדיון פעם נוספת למציאת חלופה אחרת. ביום 25.1.07 קיבל בית משפט השלום החלטה לפיה ישוחרר העורר למעצר בית מלא בבית אביו בחברון תוך הפקדת ערבויות מתאימות לצורך הבטחת התייצבותו של העורר לדיון. ביצועה של החלטה זו עוכב, לבקשת המשיבה, לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי.

3.

עררה של המשיבה התקבל, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי אין דרך אפקטיבית להבטיח את התייצבותו בפועל של העורר לדין מאחר שהוא אינו תושב ישראל, וכי אין לשחררו למעצר בית בישראל וכך לאפשר את שהייתו הבלתי חוקית בישראל.

4.

בא-כוח העורר טען בפניי כי מעצר בית שלא בישראל יאיין את מסוכנותו של העורר וכי ניתן להבטיח את התייצבותו של העורר באמצעות ערבויות כספיות מתאימות. עוד טען כי בית המשפט המחוזי הסתמך על החלטה של בית משפט זה המורה שלא לשחרר שוהה בלתי חוקי למעצר בישראל, אך מאז ניתנו החלטות רבות אחרות המאפשרות מעצר בית של שוהה בלתי חוקי בישראל. לטענתו, בחברון פועלת משטרת ישראל כך שאין בעיה ביישום אפקטיבי של מעצר הבית. הוא סבור כי ישראלי שהיה נעצר בגין עבירה דומה לא היה נעצר עד תום ההליכים נגדו. הסנגור טוען כי הערב שהוצע על ידי העורר נבחן על ידי בית משפט השלום, ובית המשפט שוחח עימו והתרשם ממנו ועל בסיס זה הורה על שחרורו של העורר. כן ציין הסנגור כי העורר נעדר עבר פלילי וזו מעידה חד פעמית שלו.

באת-כוח המשיבה טענה כי נפסק על ידי בית משפט זה שכאשר מצטרפת לעבירת השהייה הבלתי חוקית עבירה נוספת וישנו חשש להימלטות, יש מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים. כן נטען כי העבירה בה מואשם העורר הינה חמורה, ודווקא האקראיות שבה, בביצועה באישה תמימה ברחוב מדגישה את המסוכנות הטמונה בעורר. הפרקליטה ציינה כי התיק נקבע להוכחות ולסיכומים ליום 14.3.07, אך יש נכונות מצד התביעה להיערך לדיון כבר בשבוע הבא, אם יעתר לכך בית המשפט.

5.

דין הערר להתקבל בחלקו. אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי כאשר מואשם אדם בעבירה נוספת מלבד שהייה בלתי חוקית בישראל, הרי שיש להורות אוטומטית על מעצרו עד תום ההליכים. האסמכתאות שהובאו לכאורה לתמיכה בהלכה זו אין בהן כדי לבססה. ההלכה מורה כי שהייה בלתי חוקית של נאשם בישראל מהווה אמנם נסיבה בעלת משקל לעניין בחינת חלופת מעצר, אך אין בה כדי למנוע שחרורו לחלופה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. באשר למקרים בהם מצטרפת לעבירת השהייה הבלתי חוקית עבירה או עבירות נוספות, הרי שיש בכך כדי ללמד על מסוכנות רבה יותר, בהתאם לעבירות הנוספות בהן הוא מואשם, וכן להגביר את החשש להימלטותו של הנאשם מן הדין. עם זאת, עדיין יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ולבדוק האם ניתן לאיין הן את מסוכנותו של הנאשם והן את החשש להימלטותו מן הדין (ראו בש"פ 1308/05 עביד נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 2820; בש"פ 3136/06 עטיר נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(2) 551).

6.

בנסיבות המקרה הנדון, אני סבורה כי המסוכנות הנשקפת מהעורר, למרות חומרת המעשה בו הוא מואשם, ולאור העדר עבר פלילי, הינה נמוכה יחסית, ולפיכך ההתמודדות העיקרית הינה עם החשש מהימלטות מפני הדין ואי התייצבות לדיונים. כן הבאתי בחשבון את הצהרתה של באת-כוח המשיבה כי ניתן יהיה לנסות ולהקדים את הדיון בעניינו של העורר לשבוע הבא ולסיים את ההליכים נגדו כבר במועד זה. לפיכך, אני סבורה כי יש להגביל את המשך מעצרו של העורר למשך שבועיים נוספים, בהם יעשו הצדדים, בסיועו של בית המשפט, מאמצים לסיים את התיק ואת ההליכים כנגד העורר. אם לא יסתיימו ההליכים עד למועד זה, יובא העניין בפני בית משפט השלום אשר ישחרר את העורר למעצר בית בחברון כפי שקבע, וכן יקבע תנאים וערבויות מכבידים מאלו שקבע בהחלטתו הקודמת, על מנת לאיין את החשש מהימלטותו של העורר מן הדין.

7.

לסיכום, העורר ישאר במעצר עד ליום 21.2.07, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. אם עד למועד זה לא ינתן פסק דין, ישוחרר העורר למעצר בית בחברון לאחר שיובא בפני בית משפט השלום אשר יקבע תנאים וערבויות לשחרורו.