בש"פ 6210/07 מדינת ישראל נ. מיכאל גנסר

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 25.7.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1128/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם.

1.

בכתב אישום אשר הוגש ביום 25.10.06 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו נטען, כי בתאריך 13.10.06 ערך שכנו של המשיב מסיבה בחצר האחורית של בניין המגורים בו הוא מתגורר, אליה הוזמנו גם המתלוננת והמשיב. במהלך המסיבה שתה המשיב לשכרה. בשעה 22:00 לערך פנתה המתלוננת לביתה, אולם מפתחות ביתה אבדו לה. המשיב ואדם נוסף סייעו למתלוננת להיכנס לביתה דרך החלון, לאחר שהמשיב עקר את סורגי הבית. המתלוננת נכנסה למיטתה בהניחה שהמשיב עזב את ביתה, אולם כעבור זמן מה הבחינה בו עומד לצד מיטתה. המשיב החל מכה את המתלוננת נמרצות, תוך שהיא מנסה להיאבק בו, עד שאיבדה את הכרתה. או-אז, הפשיט המשיב את המתלוננת מבגדיה, קרע את תחתוניה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה וקיים עמה יחסי מין בניגוד לרצונה. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלוננת חבלות בפניה ובידה. לאחר המעשה המתואר, עזב המשיב את דירת המתלוננת, ונטל עמו את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה. בבוקר למחרת, על פי המיוחס, חזר המשיב לדירת המתלוננת והציע לה תשלום על מנת שלא תגיש נגדו תלונה. באותו יום, עת נחקרה המתלוננת במשטרה, התקשר אליה המשיב שנית, ואיים עליה לבל תתלונן נגדו. ביום 22.10.07, בעת עימות שנערך בין המשיב והמתלוננת בתחנת המשטרה, חזר המשיב על בקשתו מהמתלוננת להימנע מהגשת תלונה, ואמר לה שבתמורה, יעזור לה בכל דרך אפשרית.

בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה, לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכי מעשיו מקימים חזקה שיסכן את המתלוננת ואת הציבור, ואף ישבש הליכי משפט.

ביום 25.10.06 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) כי הדיון בבקשת המעצר יתקיים ביום 29.10.06, והורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לעכב את ביצוע המעצר עד ליום המחרת, על מנת שיוכל לערור על ההחלטה, ואילו המשיב הגיש בקשה לבית משפט זה, לעיכוב ביצוע מעצרו עד להכרעה בבקשה. בקשה זו התקבלה ביום 26.10.06 (כבוד השופט א' רובינשטיין ), תוך שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום בשלב מעצר הימים, הכוללים התחייבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדה בסך 15,000 ש"ח (בש"פ 8778/06).

3.

ביום 27.11.06, הודיע המשיב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ד' רוזן ), כי הוא מסכים למעצרו. זאת, הואיל ולא עלה בידו להפקיד את סכום הערבות. בהתאם, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אולם קבע כי שמורה זכותו לחזור לבית המשפט בהצעת חלופת מעצר, ללא שינוי נסיבות (ב"ש 93640/06).

4.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. המבקשת מדגישה את חומרת העבירות המיוחסות למשיב וטוענת כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, הנלמדת הן מחומרת העבירה, הן מן החשש כי ישוב וינסה להדיח את המתלוננת. המשיב מצדו טוען, כי כעת – בשונה מהתקופה בה נעצר – קיימת חלופת מעצר אפשרית בדמות מעצר בית אצל חברים קרובים, והוא אף מסוגל להפקיד ערבויות. טענה נוספת בפי המשיב היא, כי משפטו טרם החל, ולפיכך זמן רב עתיד לחלוף טרם סיומו.

5.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. בהחלטה על הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, על בית המשפט לאזן "בין שיקולי השמירה על שלום הציבור ובטחונו והגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין שיקולי הגנה על חירותו האישית של הנאשם והצורך להבטיח מפני פגיעה בערך זה אלא מקום שמדובר באינטרס ציבורי חיוני ובעל משקל מכריע" (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.03)). משפטו של המשיב טרם החל, ולמעשה צפוי להתחיל רק באמצע חודש ינואר 2008. היינו – תידרשנה שתי הארכות מעצר לתקופה של שלושה חודשים, קודם שיוחל בשמיעת הראיות. ניסיונותיה של המבקשת להקדים את מועדי הדיונים לא צלחו, וביום 30.7.07 התקבלה – על פי החלטתי מיום 23.7.07 – תגובת בית המשפט המחוזי, לפיה לא ניתן, לעת הזו, להקדים את המועדים, על רקע חילופי מותבים שנערכו. כפי שנפסק, ככל שתקופת המעצר מתארכת מועתק מרכז הכובד אל עבר האינטרס של הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה (ראו: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי

(לא פורסם, 20.6.06); בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם, 11.5.00); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 19.9.04); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא (לא פורסם, 11.11.05).

יחד עם זאת, העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות. מעשה האונס הנטען – אשר בוצע באלימות, ותוך גרימת חבלות למתלוננת – מצביע על המסוכנות הנשקפת מהמשיב (לעניין המסוכנות האינהרנטית הנובעת מנאשם בעבירת אונס, ראו גם בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.98)). לכך יש להוסיף את ניסיונו של המשיב להדחת המתלוננת ולשיבוש הליכי משפט.

חרף התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, הרי נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, וכאשר לא נבחנה עד כה חלופת מעצר, אני רואה – בשלב הנוכחי – להורות על הארכת מעצר לתקופה מוגבלת. בפרק זמן זה יוכל המשיב, אם יחפוץ בכך, להעלות בפני בית המשפט המחוזי את בקשתו לבחינת חלופת המעצר אותה הציע, זכות שהיתה שמורה לו, כפי שעולה מהחלטות קודמות בעניינו עליהן עמדנו, גם בלא קשר להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים . במהלך תקופה זו ניתן יהיה לבחון שוב את האפשרות להקדים את מועדי שמיעת ההוכחות בבית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. מעצרו של המשיב יוארך בששים ימים, החל מיום 25.7.07.