בש"פ 877/05 מדינת ישראל נ. יניב יהודה

א.ביום 8.4.04 הוגש נגד המשיב, ושני נאשמים נוספים, כתב אישום המייחס להם, יחד עם אחרים, עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות, שוד בנסיבות מחמירות, נסיון לחבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונות מחמירות, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. בפרט האישום הראשון נטען כי המשיב ואחרים התחזו לשוטרים, וחטפו ושדדו את המתלונן עומר זקזוק, תוך שהם מכים בו בכל חלקי גופו. שני פרטי אישום נוספים עניינם תקיפה, ונסיון לתקיפה, של מאבטחי מועדונים, ובאישום האחרון נטען כי במהלך ויכוח דקר המשיב את אחד משותפיו לפרטי האישום הקודמים (רועי אבידן, שבינתיים נדון על עבירות, שחלקן משותפות למשיב, למאסר לא קצר).

ב.עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 21.6.04, לאחר שעיין בתסקירי מעצר, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט כבוב) את הבקשה ועצר את המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטה נקבע כי אף ששני הנאשמים האחרים שוחררו לחלופות מעצר, חלקו של המשיב גדול משלהם, והסכנה הנשקפת ממנו חמורה יותר. בית המשפט התחשב גם בעובדה ששירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. ביום 15.8.04 דחה בית משפט זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך, וכי פגמים שנפלו - ככל שנפלו - בהליכי החקירה אינם מכרסמים בראיות באופן השולל קיום ראיות לכאורה. ביום 31.12.04 הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 6.1.05 החליטה השופטת חיות להאריך את המעצר בשלושים ימים בלבד, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת מועדים נוספים בתיק לחודשים פברואר ומארס שנה זו (בש"פ 12048/04).

ג.בעקבות החלטת השופטת חיות נערכה ביום 12.1.05 ישיבת תזכורת בבית המשפט המחוזי, ובה הציע בית המשפט לצדדים שישה מועדים בהם ניתן לקיים דיוני הוכחות. כעולה מן הפרוטוקול התנגדו הסנגורים למרבית המועדים המוצעים, בגלל עומס ביומניהם שלהם (המועדים היו מקובלים על באת כוח המדינה), ולבסוף נקבעו שתי ישיבות נוספות בראשית חודש פברואר (חצי יום דיונים) ולקראת סוף חודש מארס (יום דיונים שלם). זאת מעבר לחמישה מועדי הוכחות שנקבעו עוד קודם לכן בחודשים אפריל ומאי. לאחר מכן הוגשה הבקשה דנא. יצויין, כי בקשה לעיון חוזר במעצר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) ביום 30.1.05.

ד.בבקשה טוענת המדינה, כי מסוכנותו של המשיב בעינה עומדת, וכי נעשו מאמצים ניכרים לזרז את ניהול המשפט. נטען כי כבר בתקופת המעצר הראשונה התנגדו הסנגורים לקביעת מועדים נוספים בתוך התקופה, וכי גם לאחר החלטת השופטת חיות הסכימו הסנגורים רק למקצת המועדים שהציע בית המשפט. כן נטען, כי בתוך תקופת ההארכה המתבקשת קבועים שישה מועדים לשמיעת הוכחות, וכי משפטם של שני שותפים כבר הסתיים, כך שניתן להעידם בתוך תקופת הארכה זו. בנוסף נטען, כי נקבעה ישיבת גישור, ויתכן שלא יהיה צורך להעיד את חלק מעדי התביעה. לסיכום טוענת המבקשת, כי "משחלק בלתי מבוטל מהעיכוב בשמיעת ההליך רובץ לפתחה של הסנגוריה, אין לזקוף זאת על חשבון הציבור ולסכנו".

ה.בדיון טענה באת כוח המשיב כי ספק אם יסתיים המשפט בתוך תקופת ההארכה המבוקשת (ישיבות גישור טרם הביאו לפתרון). עוד נאמר מפיה, כי למשיב טענת אליבי, כי היה משוחרר עד הגשת כתב האישום, וכי מי שנטען כי נדקר על ידי המשיב המשיך לגור אצלו לאחר האירוע, עובדה המכרסמת בטענות התביעה. ביחס להתארכות המשפט נטען כי אין לייחס זאת לסנגורים. לעניין זה טענה באת כוח המשיב, כי באמצע דיוני ההוכחות "נשלפו" ראיות נוספות: תיק חקירה וקלטות, וכן כי המדינה טעתה ולאחת הישיבות לא הובאו העדים. עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב אינו כבד, וכי ההארכה המבוקשת ככל הנראה אינה אלא ראשיתה של בקשה להארכה נוספת. לבסוף נטען, כי נוכח ההתמשכות הצפויה נוטה נקודת האיזון אל עבר שחרור המשיב לחלופת מעצר, כשינוי נסיבות.

ו.אכן, התמשכות הליכים פליליים מהווה בעיה מערכתית קשה, קשה מקל וחומר כאשר הנאשם עצור עד תום ההליכים (ראו בש"פ 3520/04 מדינת ישראל נ' ארובס (טרם פורסם) שם התייחסה השופטת נאור גם לדרכים לפתרונה, אף שפתרונה היסודי, כנאמר שם, הוא בהגדלת מספר השופטים והפרקליטים, כיוון ש"אין הבור מתמלא מחולייתו" (בבלי ברכות נ', ע"ב)). ואכן, כפי שכבר קבע בית משפט זה בעבר, התמשכות ההליכים צריך שתהווה שיקול כבד משקל בין השיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם ראוי להאריך את המעצר (בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (טרם פורסם), השופטת ביניש). אך נוספים עליו שיקולים אחרים: כפי שנאמר בעבר "השיקול של התמשכות ההליכים, על אף שהוא כבד משקל, אינו השיקול הבלעדי, ומולו יש להעמיד את האינטרס הציבורי הקיים לעיתים בהמשך מעצרו של הנאשם על אף התמשכות ההליכים המתנהלים נגדו" (בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' בדראן אבו גאנם (טרם פורסם), השופטת חיות). כמו כן, אין להתעלם מסיבת התארכות ההליכים. כאמור, החלטת השופטת חיות להאריך את המעצר בשלושים יום בלבד, נועדה לאפשר לצדדים לקבוע מועדים נוספים כדי למנוע את התארכות ההליך. ברם, אף שבית המשפט הציע לצדדים שישה מועדים נוספים, הצליחו הסנגורים - כאמור - להגיע להסכמה על שניים בלבד. יתר על כן, עיון בפרוטוקולים של הדיונים שקדמו להחלטת השופטת חיות מעלה, כי גם בעבר התקשו הסנגורים להסכים על הוספת מועדי הוכחות. אכן, מדובר בתיק ובו מספר נאשמים, המיוצגים על ידי מספר עורכי דין, שמטבע הדברים מופיעים גם בתיקים אחרים, ויש קושי אובייקטיבי בתיאום, דבר שאיני מקל בו ראש. ברם, בנסיבות ראוי היה לנסות במשנה תוקף לקבוע יותר ישיבות, אולי אף על ידי בקשה לשינוי מועדים בתיקים אחרים, עם כל הקושי שבדבר (ראו בהיקש דברי השופט מצא בבש"פ 2872/04 מדינת ישראל נ' איטח (טרם פורסם), מצוטט גם בבש"פ ארובס הנזכרת). בנסיבות, קשה - בכל הכבוד - לקבל את טענת באת כוח המשיב בדבר התארכות ההליכים. בידוע, טענת התארכות ההליכים.

ז.ועוד, במקרה דנן מדובר בנאשם בעבירות חמורות, בעל עבר פלילי עשיר, מצער ביותר בגילו הצעיר, בעבירות שראשיתן בהיותו כבן חמש עשרה, ובכלל זאת גם עבירות אלימות. המשיב אכן הציע חלופת מעצר, וזו נבדקה על ידי שירות המבחן ונמצאה כשלעצמה ראויה, אך גם שירות המבחן נמנע מלהמליץ על עצם שחרורו לחלופה.

ח.נוכח האמור, איני רואה מנוס עתה מהיענות לבקשה, והחלטתי איפוא להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.2.05, או עד לסיום התיק, הכל לפי המוקדם. הצדדים יתנו דעתם לשוב ולבקש מבית המשפט המחוזי מועדים בתקופת ההארכה כדי לקרב את המשפט במידת האפשר אל סיומו במהלכה.