בש"פ 10865/08 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן - חוק המעצרים ).

העובדות

1.

כנגד המשיב הוגש ביום 5.7.07 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו איומים (מספר רב של פעמים), עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ); שבע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (בן זוג), עבירה לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין; חמש עבירות אינוס, עבירות לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מעשה סדום, עבירה לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק זה והחזקת סם לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2.

לפי כתב האישום, המשיב והמתלוננת גרושים מזה 18 שנים. מנישואיהם נולדו להם 2 ילדים משותפים, כיום בגירים. המתלוננת היא אם לשלושה קטינים נוספים. הקטינים מתגוררים עם אמם. על פי הנטען באישום הראשון, במהלך חודש מאי 2007 או בסמוך לכך, ביקש המשיב לחדש את הקשר עם המתלוננת. במשך שבועיים, התקשר אל המתלוננת פעמים רבות ודרש ממנה להגיע לדירתו, אך המתלוננת סירבה לעשות כן. המשיב מאן להשלים עם סירובה זה של המתלוננת והחל לאיים עליה כי אם לא תגיע לדירתו יגיע הוא אל דירתה. בין היתר, שאל המשיב את המתלוננת אם היא רוצה "ששוב יחכה לה" במדרגות ביתה או ש"יבוא אליה הביתה" כשיש לה ילדים קטנים. בשל חששה מן המשיב ונוכח החשש שיפגע בילדיה, ניאותה המתלוננת להגיע לדירתו. שם, איים עליה המשיב בסכין ואמר לה כי מבחינתו הגיע הזמן המתאים לרצוח אותה לאחר 18 שנות גירושין המשולות עבורו למאסר עולם. בעודו אוחז בידו בסכין, דרש העורר מן המתלוננת להמציא לו את רשימת הכתובות של כל הגברים שעימם עמדה בקשר במשך השנים. משסירבה המתלוננת לעשות כן, הכה אותה המשיב בפניה, בראשה ובגבה. בהמשך, אנס המשיב את המתלוננת. לאחר אירוע זה, המשיך המשיב להתקשר אל המתלוננת פעמים רבות, תוך שהוא דורש ממנה להגיע לדירתו ומאיים עליה כי אם לא תענה לדרישתו הוא יגיע לדירתה. נוכח פחדה הרב מפני המשיב, הגיעה המתלוננת לדירתו חמש פעמים נוספות בין החודשים מאי עד יוני 2007 בהן שב ואיים המשיב על המתלוננת בפגיעה בחייה, בין היתר, באמצעות סכין, תקף אותה וקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה.

3.

באישום השני נטען כי ביום 13.6.07 המתין המשיב מתחת לביתה של המתלוננת. בשלב כלשהו הבחין בידיד בנה של המתלוננת הנוקש על דלת ביתה. המשיב שסבר כי אותו אדם "מנהל רומן" עם המתלוננת, קילל אותו, צעק עליו ודחף אותו לעבר המדרגות. למשמע הצעקות פתחו המתלוננת וילדיה הקטינים את הדלת. בשלב זה נכנס המשיב אל תוך הבית, הכה את המתלוננת באגרוף בפניה והטיח אותה על הרצפה. בהמשך, נטל הוא את הנשק הצה"לי של בנו (מסוג M-16 ), כוון אותו אל עבר המתלוננת והקטינים ואיים עליהם באומרו כי יהרוג אותם ואת כל מי שייכנס לבית. בהמשך, התיישב המשיב בסלון הבית ובמשך

שעות הטיל אימה על המתלוננת וילדיה הקטינים כשהנשק מונח סמוך לרגלו.

4.

באישום השלישי נטען, כי בחיפוש שנערך ביום 26.6.07 נתפס בביתו של המשיב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 9.5 גרם

ברוטו.

הליכים קודמים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 92419/07), במסגרתה נטען כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי קמה נגדו חזקת מסוכנות כלפי המתלוננת וילדיה הקטינים הנלמדת, בין היתר, מאלימותו כלפי המתלוננת ומאיומיו החוזרים ונשנים על חייה. בהחלטתו מיום 21.8.07 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' קרא ) כי הודעותיה של המתלוננת נתמכות בראיות רבות נוספות ומבססות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב וכי עוצמתה של תשתית ראייתית זו לא נחלשה גם בהתחשב בראיות שונות שהביא המשיב לטובתו. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי למעשה המשיב אינו חולק על האירועים שהתרחשו בלילה בו הגיע לביתה של המתלוננת וכי דווקא אירועים אלה מלמדים עד כמה אובססיבי המשיב ביחסו למתלוננת. משכך, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

6.

על החלטה זו של בית המשפט קמא הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 8610/07). בהחלטתו מיום 30.10.07 קבע כבוד השופט ע' פוגלמן כי הודעותיה של המתלוננת מגוללות מסכת לכאורית קשה של ביצוע עבירות של הטרדות, איומים, אלימות ומין על ידי המשיב וכי קיימות אינדיקציות ראייתיות לכך שהמשיב הטריד לכאורה את המתלוננת באורח כפייתי.

השופט פוגלמן הוסיף כי אף אם היה מקבל את השגותיו של המשיב לעניין עוצמתן של הראיות הלכאוריות להוכחת האישום הראשון בהתחשב בטענות שהעלה, לרבות היותה של המתלוננת "מתלוננת סדרתית" כהגדרתו, לא היה בכך כדי לשנות את עמדתו הואיל והמשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני ואירוע זה, לא זו בלבד שיש בו חיזוק לכל האמור לעיל בדבר דפוס ההתנהגות של המשיב כלפי המתלוננת, אלא שהוא אף מצדיק, כשלעצמו, את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בנוסף, קבע השופט

פוגלמן כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(ג)(4)(5) לחוק המעצרים, כאשר הם מעידים על מסוכנות רבה, וכי דפוס התנהגותו של המשיב מלמד על מסוכנות כללית ולא כזו הממוקדת במתלוננת בלבד. משכך, ונוכח עברו הפלילי של המשיב אשר כולל הרשעה בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת סמים מסוכנים, קבע השופט פוגלמן כי לא

ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר ודחה את הערר.

7.

ביום 7.4.08 האריך בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 5.4.08. בהחלטתה התבססה השופטת נאור , בין היתר, על הודעת עדכון מטעם המשיבה לעניין מועדי ההוכחות בתיק העיקרי, על פיה נקבעו שני מועדי הוכחות בחודש מאי ושניים נוספים בחודש ספטמבר. על החלטה זו הוגשה בקשה לעיון חוזר בשל שגגה שנפלה בה בנוגע למועדי ההוכחות, כאשר התברר כי המועדים בחודש מאי רק הוצעו לצדדים על ידי בית המשפט קמא. בהחלטתה מיום 10.6.08 דחתה

השופטת נאור את הבקשה בציינה כי החלטתה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים ניתנה שעה שכבר נצפה כי ככל הנראה תתבקש הארכת מעצר נוספת בעניינו וכי בנסיבות אלה אי קביעתם של מועדי הוכחות קרובים אינה מטה את הכף לטובת שחרורו של המשיב. ביום 21.7.08 האריך בית משפט זה (כבוד השופט א' לוי ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 4.7.08. ביום 6.10.08 הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה (כבוד השופטת א' חיות ) בתשעים ימים נוספים החל מיום 2.10.08.

נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ל' בלומנפלד מגד – אלימותו של המשיב כלפי המתלוננת, עבירות המין החמורות שביצע בה, האיומים החוזרים ונשנים על חייה, בין היתר באמצעות סכין ורובה M-16 , כמו גם עברו הפלילי של המשיב, מלמדים על מסוכנותו הרבה, לא רק כלפי המתלוננת אלא כלפי הציבור בכללותו, מסוכנות עליה עמדו ארבעה שופטים בבית משפט זה במסגרת הליכים קודמים בתיק דנן.

9.

עוד טוענת המבקשת כי אף שפתיחת המשפט בתיק העיקרי התעכבה נוכח בעיות בהסדרת ייצוג וקשיים בקביעת מותב בבית המשפט קמא, הרי שבחודשים האחרונים נשמע המשפט כסדרו ויש להניח כי ניתן היה לסיים את שמיעת הראיות במועד ההוכחות האחרון לו התייצבו בו כל עדי ההגנה, הואיל ובית המשפט קמא הורה מבעוד מועד כי ביום זה תסתיים פרשת ההגנה. המבקשת מציינת כי נכון לעת הזו קבוע מועד הוכחות ליום 18.2.09 וטוענת כי ניתן לצפות שבמועד זה יסתיים שלב שמיעת הראיות במשפטו של המשיב, כאשר צריכים להעיד בו שלושה עדי הגנה בלבד. לטענתה, משפטו של המשיב יסתיים, ככל הנראה, במסגרת הארכת המעצר המבוקשת.

10.

לאור האמור לעיל, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 31.12.08 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1078/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

טענות המשיב

11.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ש' פלישמן – מציין כי דיון במסגרת התיק העיקרי שאמור היה להתקיים ביום 5.10.08 בוטל בשל מחלתה של שופטת במותב שדן בתיק העיקרי, כאשר במקומו נקבעה אך ישיבת תזכורת ליום 30.10.08 ובימים 24.11.08 ו-15.12.08 התקיימו שתי ישיבות הוכחות. לטענתו, משנקבעה ישיבת ההוכחות האחרונה בתיק ליום 18.2.09, כחודשיים ימים לאחר ישיבת ההוכחות הקודמת, וזאת ככל הנראה בשל שבתון אליו יצא אחד משופטי המותב, אין מקום להחזיקו במעצר כל אותה תקופה.

12.

בנוסף, מציין המשיב כי באת כוח המבקשת בתיק העיקרי עומדת על כך כי יוגשו בתיק זה סיכומים בכתב. לטענתו, עריכת סיכומים בכתב על ידי בעלי הדין תארך זמן רב, כך שמשפטו של המשיב יתארך אף מעבר להארכת המעצר המבוקשת, וגם בשל כך אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש על ידי המבקשת.

13.

המשיב מציין לזכותו את העובדה כי עברו הפלילי הינו ישן, כאשר הרשעותיו הן משנת 1998. כן, מפנה המשיב לבש"פ 4301/08 מדינת ישראל נ' סטואר (לא פורסם, 12.6.08) (להלן – עניין סטואר ) , בו הורה בית משפט זה לבחון חלופת מעצר בעניינו של נאשם שהואשם בעבירות חמורות יותר מן העבירות בהן מואשם המשיב, כחיזוק לטענתו כי אין להאריך את מעצרו של המשיב. לבסוף, טוען המשיב כי משמוחזק הוא במעצר למעלה מתשעה חודשים, כאשר מעצרו כבר הוארך שלוש פעמים על ידי בית משפט זה, הרי שהשתנתה נקודת האיזון בין השיקולים השונים שעל בית המשפט לבחון בטרם יחליט על הארכת מעצרו של נאשם, כך שיש להעניק משקל עדיף לחירותו של המשיב ולהימנע מהארכת מעצרו.

14.

לאור האמור לעיל, טוען המשיב כי אין להיעתר לבקשת המבקשת.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות בעלי הדין במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה, כך שמעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים החל מיום 31.12.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1078/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

16.

המעשים החמורים המיוחסים למשיב, הכוללים אלימות קשה, עבירות מין ואיומים, לרבות איומים בנשק, אשר בוצעו לכאורה לאורך תקופה ארוכה, באופן שיטתי ומתוך אובססיביות ביחס למתלוננת, מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב ביחס אליה. יתר על כן, המשיב לא היסס להפעיל, לכאורה, אלימות כלפי ידידו של בנה של המתלוננת אך בשל חשד בלתי מבוסס כי זה מנהל עם המתלוננת פרשיית אהבים, דבר המעיד על מסוכנותו גם ביחס לכלל הציבור. האובססיביות של המשיב ביחס למתלוננת, העובדה שאיים על המתלוננת והפעיל את האלימות הפיזית והמינית כנגדה בהזדמנויות רבות ולאורך זמן וכן עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות של איומים, אלימות והחזקת סמים מסוכנים, קרי עבירות מסוג העבירות נשוא כתב האישום, מעלים חשש כבד כי אם לא יוחזק בעת משפטו מאחורי סורג ובריח, יחזור המשיב על מעשיו פעם נוספת. גם אם עבירות האיומים, האלימות והסמים הקודמות של המשיב בוצעו על ידו לפני כעשר שנים, הרי שהעובדה שהמשיב חזר לכאורה על ביצוען של עבירות דומות במעשיו נשוא כתב האישום מקהה את השפעתו של עבור הזמן על רמת המסוכנות של המשיב, מסוכנות עליה עמדו ארבעה שופטים של בית משפט זה במסגרתן של חמש החלטות שונות בעניינו של המשיב.

17.

באשר להתארכות ההליכים בתיק העיקרי, הרי שלא ניתן לגלגלה לפתחו של מי מבעלי הדין ומקורה בעומס הרב ששורר לצערי בבתי המשפט בכלל ובבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפרט, כמו גם בנסיבות אישיות של שופטי המותב שדן בתיק העיקרי. הגם שישיבת הוכחות נוספת בתיק זה נקבעה רק ליום 18.2.09, הרי שזו צפויה להיות ישיבת ההוכחות האחרונה בתיק, ויש לקוות כי ההליכים בו יסתיימו במסגרתה של הארכת המעצר המבוקשת, כפי שטוענת המבקשת.

18.

בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין חירותו של מי שטרם הורשע ועדיין עומדת לו חזקת החפות לבין האינטרס של הבטחת שלום הציבור [ראו למשל: בש"פ 10393/08

מדינת ישראל נ' י' ג' (לא פורסם, 16.12.08) ]. נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב הן ביחס למתלוננת והן ביחס לציבור בכלל, כאמור לעיל, אני סבור כי במקרה דנן האיזון האמור מוביל למסקנה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

19.

באשר להסתמכות המשיב על עניין סטואר

הנ"ל, אינני סבור כי יש בה כדי לחזק את טענותיו. גם באותו עניין הורה בית משפט זה על מעצרו של הנאשם בתשעים ימים נוספים, אלא שבנוסף לכך הורה על בחינתה של אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר על ידי בית המשפט המחוזי. במקרה שלפניי, אינני סבור כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר, כאשר המעשים המיוחסים למשיב, אשר בוצעו במשך כחודשיים ימים, מעידים, כאמור, על אובססיביות בלתי נשלטת שלו ביחס למתלוננת אשר עלולה להתפרץ בהתקף אלימות נוסף כנגדה.

יתרה מזאת, עברו הפלילי של המשיב בעבירות אלימות ואיומים דווקא, מלמד על כך שאין ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר.

20.

נוכח כל האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים, החל מיום 31.12.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1078/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.