בש"פ 6656/06 הראל ישראלי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת י' אמסטרדם) מיום 8.8.06 בב"ש 92552/06, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (השופטת ה' נאור) מיום 25.6.06 בב"ש 2005/06, לפיה ייעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 3237/06.

ב.(1) ביום 20.4.06 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום כנגד העורר, הכולל שלושה אישומים. כתב האישום מייחס לעורר שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב) לחוק.

(2) לפי הנטען באישום הראשון, אסר בית המשפט השלום בתל אביב- יפו על העורר ליצור קשר עם בת זוגו (להלן המתלוננת), שהייתה באותו מועד בחודש הרביעי להריונה. נטען, כי חרף האיסור האמור, ביום 12.4.06 פגש העורר במתלוננת והכה אותה בעורפה. כתוצאה מכך נגרם לה שטף דם. עוד תואר באישום זה, כי עובר ליום 12.4.06 תקף העורר את המתלוננת במספר מקרים. במקרה אחד שרט העורר את המתלוננת בחזה וגרם לקילוף העור ולצלקת באזור זה; במקרה נוסף תקף העורר את המתלוננת, דרך על בטנה וחתך את לחיה השמאלית באמצעות סכין שהחזיק בידו. כתוצאה מתקיפה זו נותרה צלקת על לחיה השמאלית של המתלוננת; במספר מקרים נוספים כיבה העורר סיגריות על גופה של המתלוננת. בעקבות כך נגרמו למתלוננת כוויות רבות על חזה ועל עכוזה.

באישום השני נטען, כי ביום 1.4.06, עת נסעו העורר והמתלוננת במונית, סטר העורר על פניה של המתלוננת, והיא בעטה בו בתגובה. העורר הובא לתחנת המשטרה, שם אמר לשוטרים כי אם לא ימנעו מהמתלוננת לעבוד בזנות הוא יעלים אותה.

האישום השלישי שב ומתאר מעשי אלימות שביצע העורר במתלוננת. כמתואר באישום זה, ביום 30.1.06 סטר העורר על פניה של המתלוננת. כתוצאה מהסטירה נגרמה למתלוננת חבלה אדומה בשפתה ובאזור לחיה השמאלית.

(3) במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 2005/06). בהחלטה מיום 1.5.06 קבע בית משפט השלום, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. צוין, כי הראיות המרכזיות עליה נסמכת קביעה זו הן שתי הודעות שמסרה המתלוננת במשטרה, עדותו של נהג המונית, שהיה עד לאירועים נשוא האישום השני, והודעתו של העורר עצמו. עוד נקבע, כי בנסיבות אלו קמה עילת המסוכנות כנגד העורר. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיכלול התייחסות לשילובו של העורר בקהילה טיפולית סגורה, לצורך טיפול בהתמכרותו לסם. ביום 23.5.06 נתבקשה חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי בשאלת כשירותו של העורר לעמוד לדין, לאחר שבהליך אחר בעברו נמצא לא כשיר. משנתקבלה תשובתו החיובית של הפסיכיאטר, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים בעניינו של העורר.

(4) ביום 25.6.06 ניתנה החלטת בית משפט השלום. בהחלטה נאמר, כי בתסקיר שרות המבחן צוין, שלעורר אין הכוחות להתמודד עם טיפול תובעני. עוד נאמר, כי מהתסקיר אף עולה, שהעורר מתקשה לקבל את הפרידה מהמתלוננת. בנסיבות אלו, כך נאמר, קיים סיכון רב לשלומה ולביטחונה של המתלוננת. משאלה פני הדברים, ובהיעדרה של חלופה שיהא בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים.

(5) כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ב"ש 92552/06). בהחלטה מיום 8.8.06 סמך בית המשפט המחוזי ידיו על החלטת בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה. כן קבע בית המשפט, כי נוכח מהותן של העבירות, נוכח העובדה שמדובר במעשים חוזרים ונשנים, ונוכח האובססיביות שביחסי העורר עם המתלוננת, נשקפת מסוכנות מצד העורר כלפיה. צוין, כי מסוכנות זו נלמדת אף מעברו הפלילי של העורר וכן מהתרשמות שירות המבחן מהציפיות הבלתי ריאליות של העורר כלפי המתלוננת ומתלותו בה. הוטעם, כי גם אם ניתן היה למצוא חלופת מעצר ראויה בעניינו של העורר בדמות פיקוח של אמו או איזוק אלקטרוני, התנהגותו של העורר ויחסו הבעייתי כלפי המתלוננת אינם מאפשרים לשחררו בחלופת מעצר. נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

ג.בערר דנן מופנה עיקר טענותיו של העורר כנגד עצמתן של הראיות לכאורה באישום הראשון. לטענת העורר, האירועים המתוארים באישום זה מבוססים אך על הודעותיה של המתלוננת במשטרה, ואין להם כל ראיה נוספת בחומר החקירה. בהקשר זה נטען, כי לא נמצא בחומר החקירה כל תיעוד, לרבות תיעוד רפואי, בדבר הנזקים שנגרמו למתלוננת עקב מעשי העורר; כי גירסתה של המתלוננת שקרית, ונמסרה כדי לנקום בעורר; כי קיימת סתירה בין דו"ח הפעולה של המשטרה לבין כתב האישום; כי לא נגבתה הודעה מהעורר בנוגע לחלק מהאישומים; כי חלף זמן רב מהמועד בו לכאורה התרחשו האירועים לבין המועד בו התלוננה המתלוננת; כי לא נעשו פעולות חקירה, שהיה בהן כדי לאשש את גירסת העורר ולהפריך את גירסת המתלוננת; כי מגירסתה של המתלוננת עולה חשש כבד למהימנות; חשש זה, כך נטען, עולה אף משקריה של המתלוננת במשטרה עת הזדהתה כאחותה, וכן מחקירתה של האחות עצמה.

באשר לאישומים השני והשלישי נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי שייחס משקל נכבד בהחלטתו לאישומים אלה, שכן לשיטת העורר עסקינן באירועים מינוריים.

באשר לחלופת מעצר נטען, כי בחלופה שהוצעה – מעצר בית מלא בפיקוח אמו של העורר בצירוף איזוק אלקטרוני – יש כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. כן נטען, כי יש לאפשר לעורר לקבל טיפול גמילתי להתמכרות מסמים. בא כוח העורר הוסיף, כי דברי שירות המבחן, לפיהם אין ביכולתו להמליץ על שחרור העורר לטיפול, היו נכונים לשלב בו נאמרו, וכי נוכח הזמן שחלף מאז יש לבחון סוגיה זו פעם נוספת.

ד.(1) בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו בדבר חולשתן של הראיות לכאורה בכל הנוגע לאישום הראשון כפי שפורטו בהודעת הערר. נטען, כי היה זה העורר שפנה למשטרה על מנת למנוע מהמתלוננת להשתמש בסם. בא כוח העורר העלה תמיהה: האם הגיוני הדבר, שהעורר היה מעמיד עצמו בסיכון על-ידי תלונה? נטען איפוא, כי בשל פנייתו של העורר למשטרה העלילה עליו המתלוננת את המעשים שתוארו באישום הראשון.

באשר לאישום השני והשלישי לא חלק בא כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר בגין אישומים אלה אינן מקימות עילת מעצר, וכי העורר שוחרר בעבר לאחר שנעצר בגין העבירות הללו עצמן: פעם במשטרה ופעם בבית המשפט.

באשר לחלופה מסר בא כוח העורר, כי אמו של שולחו, העובדת בבית החולים 'איכילוב', הביעה את הסכמתה ליטול חופשה ולהשגיח על העורר במשך כל שעות היום. כן נטען, כי שירות המבחן המליץ ליתן לעורר הזדמנות נוספת; העורר עצור מזה חודשים ארוכים וההוכחות ייקבעו כמסתבר בעוד חודשים.

(2) מנגד טען בא כוח המדינה, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שכנגד העורר קיימות ראיות לכאורה. לדבריו, באף אחד משלושת האישומים המיוחסים לעורר לא הייתה זו המתלוננת שפנתה למשטרה, וזאת כיוון שלא רצתה להביא למעצרו; צוין, כי המדובר בתופעה מוכרת בעבירות אלימות במשפחה. עוד נטען, כי העובדה שמדובר במעשים חוזרים ונשנים, מלמדת על מסוכנותו של העורר. נטען, כי העורר הפר צו הרחקה שניתן נגדו בבית המשפט, ועל כן אין הוא ראוי לאמון.

ה.(1) בהודעתה מיום 12.4.06 בפני החוקרת ליאת כנפו מסרה המתלוננת, כי "הוא (העורר- א"ר) היה מכה אותי ונותן לי סטירות" (עמ' 1 שורה 4); "לפני חודש בערך בחדר שינה שלנו הוא דרך לי על הבטן, אני בהריון ממנו בחודש רביעי, היה לו סכין ביד והוא חתך לי את הפנים לחי צד שמאל ... אבא שלו בא להתערב והראל נתן לו כמה מכות עם קומקום בראש" (עמ' 1 שורות 8- 10); "הוא היה מכבה עלי סיגריות" (עמ' 1 שורות 20- 21) והחוקרת הוסיפה: "אני מבחינה בסימנים רבים (על) חזה של המתלוננת יש צלקות רבות, חורים"; עמ' 2 שורות 24-23: "הוא גם היה שורט אותי ומוריד לי ממש את העור באיזור הפיטמות" (והחוקרת מעירה כי הוצגו צלקות סביב הפיטמה בימין); "היום בשעה 21:00 ... הוא נתן לי מכה חזקה על העורף עם שקית מלאה בשמפו ומרכך ועוד כלי רחצה" (עמ' 2 שורות 32- 35) והחוקרת מעירה: "הנ"ל מראה לי בעורף שלה שטף דם כחול עם נימים". במזכר מיום 11.4.06 מציינת השוטרת מעיין בקשי, כי בחיפוש על גופה של המתלוננת הבחינה "בחֹרים בחזה העליון שלה של כויות ... בפטמה בצד ימין קילוף של העור ... בטוסיק בצד שמאל חורים עמוקים עם צלקות ... בבטן בפופיק מעליו צלקת כהה מאד ... בצוואר סימן כחול עם וורידים בולטים ... ביד ימין בחלקה התחתון שריטה ארוכה". במזכר מיום 12.4.06 מוסרת השוטרת ליאת כנפו כי "בעת גביית התלונה מהמתלוננת הבחנתי בסימני אלימות קשים על גופה"; בהמשך מפורטים סימני האלימות, ובכללם שריטה ארוכה עמוקה על לחי ימין. מנגד, המתלוננת שללה איומים מצד העורר בפגיעה בנשק, אך מסרה (תוך בכי) על פחדה שיפגע בעובר שברחמה (12.4.06, עמ' 3 שו' 77-74).

(2) בא כוח העורר טען, כי לא ניתן לסמוך על מהימנות דבריה של המתלוננת. לדבריו, עסקינן בבחורה מכורה לסמים קשים ועובדת בזנות. עוד נטען בהקשר זה, כי על מהימנותה של המתלוננת יעידו דבריה של אחותה בהודעתה במשטרה מיום 2.4.06 לאחר האירוע נשוא האישום השני: "היא (המתלוננת- א"ר) כל הזמן משקרת ... אנחנו לא יכולים להאמין לה" (עמ' 1 שורות 18- 19), וכן העובדה, כי המתלוננת נהגה להתחזות לאחותה (ראו הודעת המתלוננת מיום 31.1.06 עמ' 1 שורות 1, 4- 5; הודעתה של האחות מיום 31.1.06 עמ' 1 שורות 2- 4). דומה, כי על פני הדברים, אין המדובר בטענה בעלמא. עם זאת, מהימנות גרסתה של המתלוננת תיבחן בהליך העיקרי ולא בשלב הארכת המעצר (בש"פ 12038/04 הייב ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 6466/06 מוסא עקול נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

(3) עוד טען בא כוח העורר, כי המתלוננת כלל לא פנתה למשטרה, וכי לא ניתן הסבר לכבישת עדותה של העוררת (הודעתה מיום 12.4.06 ניתנה כחודש לאחר האירוע הנטען). ברם, הסבר כזה עולה מחקירתה של המתלוננת במשטרה: "בגלל זה לא התלוננתי עליו במשטרה ... כי אני פוחדת ממנו שיפגע בי ויחתוך אותי" ( הודעה מיום 12.4.06 עמ' 1 שורות 16- 17). הסבר נוסף, שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, הוא שהמתלוננת לא רצתה לגרום למעצרו של העורר: "אני רוצה להתחתן איתו ושלא תפגעו בו אני רוצה רק שתזהירו אותו שלא יבוא אלי לבורסה" (הודעת המתלוננת מיום 31.1.06 עמ' 2 שורה 23; הבורסה היא איזור עיסוקה של המתלוננת בזנות). דומני, כי בדברים אלה יש כדי להסביר את התנהגות המתלוננת. לא למותר להזכיר, כי גם דברים אלה ייאלצו לצלוח את 'כור ההיתוך' של ההליך העיקרי.

(4) סבורני, כי האמור מלמד שאף בנוגע לאישום הראשון קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין זה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)).

ו.אשר לעילת המעצר; אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות לעורר, ריבוין והתקופה הממושכת בה בוצעו, כנטען, יחד עם התמכרותו של העורר לסמים ורקעו הרפואי, מלמדים על מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת (בש"פ 8880/04 קולודנקר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 6768/06 גורודניצין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ראו גם סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996). למסוכנות זו מצטרפת העובדה, כי בתיקי אלימות בין בני זוג קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט (בש"פ 2914/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ריבלין); בש"פ 11378/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ביניש)).

ז.(1) אשר לחלופת מעצר; אכן, גם במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר, יש לשקול חלופת מעצר בעניינו של הנאשם. דברים אלה נכונים אף כשעסקינן בעבירות אלימות במשפחה ולענייננו בין בני זוג (בש"פ 5438/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות)).

(2) לגבי העורר הוגשו שני תסקירים על ידי שירות המבחן. בתסקיר מיום 21.5.06 שהוגש לפי החלטת בית משפט השלום (השופטת ה' נאור) מיום 1.5.06, נאמר, כי "הוא (העורר- א"ר) אינו ער למשמעות ההפרה החוקית ... ולכן מתקשה להגיע לריסון עצמי ולהימנעות מקשר עמה (עם המתלוננת) באופן המצביע על רמת סיכון גבוהה " (הדגשה הוספה- א"ר). עוד צוין, כי העורר מסר, שהוא החל בתהליך גמילה מסם, אותו הוא מבקש להמשיך. לבסוף נאמר, כי "קיים סיכון בשחרורו לחלופת מעצר בהעדר כוחות נפשיים מספיקים מרסנים לעמוד בגבולות ... אין בידנו המלצה לשחררו". בתסקיר משלים מיום 22.6.06 שהוגש לפי החלטת בית משפט השלום מיום 6.6.06, בו נתבקש שירות המבחן לבחון את שחרור העורר לקהילה טיפולית, נאמר, כי "(העורר) יתקשה לגייס כוחות מספיקים על מנת להתמודד עם הדרישות הקשות של קהילה טיפולית סגורה ויתקשה להתמיד בה ... בעיתוי זה אינו בשל לעמוד בתנאים דרשניים וארוכי טווח". בשורה התחתונה נאמר, כי "אין אנו מתרשמים כי רצוי לשחררו לקהילה טיפולית בשלב הנוכחי". חוששני, כי הדברים מדברים בעדם; שירות המבחן הוא כלל הסמן הטיפולי, ובית המשפט לא יטה בהקשרים אלה ללכת מעבר לו ללא טעם מבורר, ואין כזה כאן.

(3) באשר לעברו הפלילי של העורר; לחובת העורר שתי הרשעות מהעת האחרונה: הרשעה משנת 2004 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, והרשעה משנת 2005 בעבירת תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ובעבירת שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר; בגין ההרשעה האחרונה עומד כנגד העורר מאסר על תנאי חב הפעלה בן שישה חודשים בגין עבירות אלימות כנגד גוף.

(4) ואם בכל אלה לא די, הרי שהמעשים המיוחסים לעורר באישום הראשון בוצעו תוך הפרת צו שיפוטי; ראו החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (השופט מ' פלד) מיום 3.4.06 ב- מ 11663/06, לפיה "נאסר על החשוד (העורר- א"ר) ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת וזאת במשך 30 יום מהיום", והנה לא חלפו עשרה ימים וההחלטה הופרה. בכך הוכיח העורר, כי הוא אינו ראוי לאמונו של בית המשפט (בש"פ 5468/99 אבנר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ביניש); בש"פ 1636/06 ע' ש' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), מקרה בו הפר העורר את תנאי השחרור).

(5) נדמה, כי בנסיבות המתוארות אין מקום לחלופת מעצר. ברי מן החומר, כי העורר זקוק לטיפול ולגמילה, ותוצאות ההליכים בתיק יקבעו באיזו מסגרת ייעשה הדבר.

ח.נוכח האמור לעיל, אין בידי להיעתר לערר.