בש"פ 1636/06 עובדיה עדי שלום נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט רוזן) בב"ש 90509/06 מיום 20.2.06, בגדרה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ב.(1) ביום 30.10.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו בשני אישומים שונים עבירות של תקיפת בן-זוג, תקיפת בן-זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים, חטיפה, אינוס והפרת הוראה חוקית. על פי כתב האישום נעשו העבירות לכאורה כנגד בת-זוגו של העורר (המתלוננת), ההרה לו כיום, עקב התקפי קינאה וזעם. האישום הראשון כולל מסכת אירועים שבין ספטמבר 2004 ל- 23.10.05, ועניינם תקיפת בן זוג כאמור ואיומים. האישום השני נסב על אירועים שלאחר התלונה נשוא האישום הראשון, ועניינם בין השאר אינוס על ידי החדרת אצבע לאבר מינה של המתלוננת כדי לבדוק אם קיימה יחסי מין עם ידיד. באותו אישום נכלל הפרת הוראתו של בית משפט השלום שהרחיקו את העורר מן המתלוננת. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר עד לתום ההליכים. יצוין, כי בראשונה שוחרר למעצר בית מלא בבית אביו, על ידי בית משפט השלום.

(2) בהחלטותיו מימים 2.11.05 ו- 29.11.05 קבע בית המשפט המחוזי, כי די בעדות המתלוננת לקבוע כי יש ראיות לכאורה, אך עוצמתן "אינה מרשימה". כן נקבע כי קמה חזקת מסוכנות ביחס לעורר. על אף האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למעצר עד תום ההליכים, והותיר על כנם את תנאי מעצר הבית שהוטלו על העורר לפני כן, תוך הטלת ערבויות נוספות. בית המשפט המחוזי הדגיש בפני העורר כי אל לו ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת, וכי אם יפר את תנאי השחרור ייעצר לאלתר.

ג.(1) ביום 26.1.06 התלוננה המתלוננת כי העורר מפר את תנאי השחרור. ביום 4.2.06 נעצר העורר בחשד להפרת תנאי השחרור. בית משפט השלום בתל-אביב שחרר את העורר בתנאים שחלו לפני כן.

(2) ביום 9.2.06 הוגשה על ידי המשיבה בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי בעת שעוכב לחקירה ביום 4.2.06 נמצא העורר מחוץ לביתו באזור החנייה הסמוך, וכי הגיע לאורך תקופה שקדמה מספר פעמים לבית המתלוננת, ניסה לשכנע לחזור בה מגרסתה ואיים עליה.

בעיון החוזר הורה בית המשפט המחוזי ביום 20.2.06 על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, כאמור, בקבעו כי העורר הפר באורח בוטה את תנאי השחרור והיא הפרה היורדת לשורשה של החלטת בית המשפט. בית המשפט נסמך על הודאת העורר כי ניהל שיחות טלפוניות עם המתלוננת, ועל עדות המתלוננת, המחוזקת בעדותה של חברתה כי חזתה בפגישה של המתלוננת עם העורר, ובעדות אם המתלוננת.

ד.בערר דנן מבקש העורר את שחרורו לחלופת מעצר. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שיקלל את ה"בעייתיות הראייתית" בתיק המקורי, שיש בה כשלעצמה כדי להשליך על מהימנות התלונה. עוד נטען כי אין לעורר עבר פלילי, ונוכח סיכויי ההרשעה הקלושים סביר כי מעצר זה יהיה לשווא. הוסף, כי המשיבה השתהתה בנקיטת הליך הבקשה לעיון חוזר. עוד נטען כי הודאת המתלוננת כי יזמה שיחות עם העורר מחזקת את גרסתו שהיא סוחטת אותו רגשית.

ה.(1) בדיון פירט בא כוח העורר, כי אין להתעלם מן ההקשר הכולל ומנושא מהימנותה של המתלוננת על פי הודעותיה שלה, בכך שבין היתר לא הזכירה, יומיים לאחר תלונתה על אינוס (25.10.05), את נושא האינוס בחקירתה מיום 27.10.05, והדבר הועלה באותה חקירה רק על ידי המשטרה. עוד נטען, כי המדינה השתהתה בנקיטת הליכים נגד העורר בקשר להפרות הנטענות ולהדחה שבה כופר העורר, למעט פניות בטלפון מאת המתלוננת אליו ויציאה לרגע מפתח ביתו. תלונה הוגשה ב- 26.1.06, ורק ב- 9.2.06 הוחל בהליך החדש, דבר שאינו מצביע על מסוכנות גם לשיטת המדינה. הוצעה חלופת מעצר בבאר שבע, לרבות אפשרות לאיזוק אלקטרוני. סוף דבר, בשל העדר עבר פלילי, תשתית ראייתית לא מרשימה באישום המקורי וכל הנטען לעיל, נתבקשה החלטה על חלופה נאותה.

(2) באת כוח המדינה טענה, כי בית המשפט המחוזי הזהיר את העורר בדבר קיום התנאים אך הוא הפרם. ועוד, האירועים מיום 25.10.05 קרו יומיים לאחר שניתן צו הרחקה נגד העורר על-ידי בית המשפט. מסוכנות העורר עולה מקנאתו למתלוננת (כאמור, הכנסת אצבע לאיבר מין כדי לבדוק אם היתה המתלוננת עם אחר), ויש חשש ברור לשיבוש והדחה. חלק מן השיהוי בטיפול לאחר 26.1.06 נבע מתקלה במערכת האכיפה.

(3) עיינתי בבקשה ובנספחיה, בחומר שהגיש בא כוח העורר כדי לתמוך את טענותיו באשר למהימנות המתלוננת, ובחומרי התיק הקשור בהפרות לכאורה של תנאי השחרור. תנאים אלה ראשיתם בהחלטת השופט שטרק מבית משפט השלום מיום 23.10.05 לפיה נאסר על העורר למשך 60 יום להתקרב ברדיוס של קילומטר אל המתלוננת או ליצור עמה קשר. לאחר מכן, בהחלטה הנזכרת מיום 29.11.05 נקבע על ידי בית המשפט המחוזי מעצר בית מוחלט ונאמר מפי השופט רוזן: "הדגשתי בפני המשיב והוריו כי באם יפר צו מעצר הבית וכף רגלו תדרוך מחוץ לדלת ביתו – ייעצר לאלתר וכל הערבויות תחולטנה. כמו כן מודגש בפני המשיב כי נאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת או עדי תביעה אחרים". דברים ברורים וחדים אלה צריכים היו לחדור לתודעתו של העורר, אך על פני הדברים ולפי הראיות לכאורה כך לא אירע כל עיקר. עוצמת הדברים בהקשר ההפרות אינה מוחלשת גם אם היו תקלות והמדינה השתהתה בנושא האכיפה באשר להפרה, ומעיון בתיק עולה כי היו תקלות כאלה.

(4) אכן, לא כל הפרה של תנאי שחרור תביא למעצר מאחורי סורג ובריח; אך הפרה בעלת חומרה תביא לכך. כבר ציין בית משפט זה לא אחת, כי הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט הדן, על פי הנסיבות וטיב ההפרה; הכל מכוח הוראת סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים, המרשה את בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם, בין היתר, אם הופר תנאי מתנאי הערובה (ראו בש"פ 3962/00 גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט זמיר); בש"פ 3200/00 זנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 4901/05 סלים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט עדיאל); בש"פ 10696/05 לבנון

נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות בהם.

(5) בנידון דידן באתי לכלל מסקנה, כי אכן אין מנוס מהחזרת העורר למעצר ואין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר הוכיח עצמו עד כה לכאורה כמי שאינו מכבד חוק, ולענייננו אין המדובר אך בעבירות המקוריות המיוחסות לו, אלא ספציפית בעבירות הקשורות בהפרת התנאים המגבילים בקשר למעצר. שני בתי המשפט הטילו הגבלות, והעורר הוזהר מפורשות לכבדן. והנה, טרם יבשה הדיון על החלטת בית משפט השלום מיום 23.10.05 שבה נצטוה להתרחק מן המתלוננת, והעורר הסתבך לכאורה בעבירות נוספות אל מול המתלוננת ביום 25.10.05. מששב בית המשפט המחוזי והזהיר את העורר ביום 29.11.05, לא נחה לכאורה דעת העורר וחזר לסורו, ולא בהפרות בלבד אלא גם בנסיונות לכאורה להניא את העוררת לשנות גירסתה. העיון בראיות לענין ההפרות שלאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.11.05, מאשש – ברמה הנדרשת על פי הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת

ישראל פד' נ(2) 133, מפי הנשיא ברק – את התשתית הראייתית. בא כוח העורר בכשרונו מבקש להסתייע בטיעונים הקשורים למהימנות המתלוננת. פשיטא שטיעונים אלה, מבלי שבידי לקבוע עמדה לגביהם, יומם ושעתם יבואו בדיון הוכחות ככל שיתנהל. אבל לעת הזאת ישנן ראיות לכאורה להפרות בוטות, ואף אם ציין בית המשפט המחוזי לגבי התשתית הראייתית את אשר ציין, ניתן לכך המשקל בהחלטת השחרור בשעתו, ואין לכך דבר עם הפרת תנאי השחרור. אכן, העורר מכחיש את ההפרות הנטענות וההדחה, למעט שיחות טלפוניות שלשיטתו באו ביוזמתה של המתלוננת ולמעט הימצאותו מחוץ לביתו בסמוך. ואולם – כאמור – העיון בראיות, ובהן הודעות המתלוננת, אמה וחברתה, מגלה תשתית לכאורית רחבה יותר של ראיות להפרות, לרבות תאריכים ספציפיים.

(6) סוף דבר, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, ואין מקום להתערבות בה. העורר ייעצר עד תום ההליכים, אך כפי שציין בית המשפט קמא יוכל לפנות בבקשה לעיון מחדש לאחר עדות המתלוננת. העורר יתייצב לשם מעצרו ביום ב' 27.2.06 עד שעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב.