בש"פ 8880/04 בוריס קולודנקר נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא י. אברמוביץ) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.לעורר מיוחסות מספר עבירות אלימות חמורות כנגד בת זוגו. האירועים אירעו במהלך השנים 2003 ו-2004, הן בתקופות בהן עדיין גר העורר עם המתלוננת והן בתקופה בה גרו בנפרד. בארוע אחד תקף העורר את המתלוננת בביתה, זרק אותה על המיטה וקרע את שמלתה . באותו אירוע תקף העורר גם את בתם המשותפת (שהייתה בהריון) ואת בנם, שניסו לגונן על המתלוננת. בארוע אחר תקף העורר את המתלוננת, ואיים עליה ועל אמה בכך שצעק "אני אהרוג אותך, את אמא שלך ואת עצמי". בחצי השנה הסמוכה לאותו אירוע נהג העורר לאיים על המתלוננת ועל אמה שיהרוג אותן. בארוע נוסף, על רקע ויכוח עם המתלוננת, השליך העורר בבית בקבוק בירה עשוי זכוכית. הבקבוק התנפץ ופצע את המתלוננת, שנזקקה לטיפול רפואי בידה. במהלך ארוע זה איים העורר על המתלוננת כי יהרוג אותה. באישום נוסף בכתב האישום המתוקן מיוחסת לעורר חבלה בכוונה מחמירה, בכך שביום 7.7.04 בשעות הלילה הגיע לחצר הבית בו מתגוררת המתלוננת ושחרר את ההברגה של בלוני הגז במטרה לפגוע במתלוננת. בהמשך לכך, מיוחס לעורר כי ביום 9.7.04, בהיותו מוחזק בתחנת המשטרה, איים בנוכחות השוטרים כי יפגע במתלוננת בכך שצעק: "היא צריכה למות על כל מה שהיא עשתה לי".

3.בעניינו של העורר הוגש תסקיר מעצר. שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר ממעצר לבית אחותו בבאר שבע תוך איסור יצירת קשר עם אשתו ובני משפחה, ותוך העמדת העורר בפיקוח שירות המבחן ושילובו בקבוצה טיפולית לגמילה מאלכוהול. עם זאת, בתסקיר המעצר גופו מצויין ביחס לעורר ולמתלוננת כי מדובר במערכת יחסים זוגית בלתי יציבה, המלווה במאבקי כח קשים, וכי בשנים האחרונות חלה הסלמה ביחסי בני הזוג ובתלותו של העורר באלכוהול. "נראה כי במצבי לחץ וכעס הוא עשוי לפרוץ גבולות", נאמר בתסקיר. אי לכך, נכתב שם ביחס לעורר כי "להערכתנו, קימת רמת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות בעייתית ופוגענית". חרף האמור, המליץ שירות המבחן ביחס לעורר על חלופת מעצר בית בבית אחותו תוך שילוב חלופה זו בפיקוח מבחן ובמסלול טיפולי באלכוהול.

4.בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. הוא מצא כי ישנן ראיות לכאורה לאישומים כנגד העורר, וכי בנסיבות הענין אין להורות על חלופת מעצר. זאת, לאור מסוכנות העורר, הרשעותיו הקודמות, והרושם הכללי המתקבל ממכלול הנתונים העובדתיים, מהם עולה כי החלופה המוצעת לא תאיין את הסכנה הנשקפת למתלוננת מפני העורר.

5.עיקר טענות העורר בערר שבפנינו הן, ראשית, כי לא הוקמה תשתית ראיות לכאורה בענין האישום הנוגע לפגיעה בבלוני הגז – אישום אשר בעקבותיו הוגשה בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים. אשר ליתר האישומים נטען כי מדובר בתשתית ראייתית בעוצמה נמוכה, נוכח העובדה כי מדובר בראיות מגמתיות המתבססות בעיקר על הודעותיה של המתלוננת, אשר בינה לבין העורר מתנהל מאבק גירושין מר וממושך. הוא מפנה להחלטה קודמת של בית משפט השלום בנצרת, קודם להגשת כתב אישום מתוקן, אשר על פיה שוחרר העורר בחלופת מעצר, בנימוק של העדר ראיות מספיקות (ב"ש 1772/04 מיום 29.2.04 שניתנה על ידי כב' השופטת רוטפלד-האפט). העורר טוען עוד כי תנאי השחרור שהומלצו על ידי שירות המבחן הם הולמים ומתאימים.

6.מכלול הראיות בתיק התביעה תומך במסקנת בית המשפט המחוזי, בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה המספיקה לצורך מעצר עד תום ההליכים. האישום העיקרי הנוגע לפגיעת העורר בבלוני הגז נתמך בהודעתה של המתלוננת מ-7.7.04, המתארת את הארוע לפרטיו. תמיכה לעדותה ניתן למצוא בעדותו של חתנה, ליאוניד, אשר הגיע למקום מיד לאחר שהמתלוננת הבחינה בעורר כשהוא בורח, והוא מעיד על ריח חריף של גז, על שחרור ההברגה של צנורות הגז, ועל זיהוי העורר בבריחתו מן המקום. גם לגבי יתר האישומים כנגד העורר ישנן ראיות לכאורה המצביעות על מעשי אלימות חוזרים ונישנים מצידו כלפי בת זוגו, הנתמכים גם בעדויות שוטרים ועדויות עדי ראייה אחרים. כן ישנן עדויות על דבר היותו של העורר נתון להשפעת משקאות אלכוהול.

7.אופי העבירות המיוחסות לעורר, ריבויין והמשכיותן על פני תקופה ארוכה מצביעים על מסוכנות ממשית של העורר כלפי המתלוננת ובמידה מסוימת גם כלפי בני משפחה אחרים. היות העורר נתון להשפעת אלכוהול מגבירה באופן ניכר את הסכנה הנשקפת מפניו. תסקיר המעצר מצביע באופן ברור על רמת מסוכנות גבוהה ביחס לעורר ועל קיום חשש של ממש כי בעיתות לחץ אין הוא מסוגל לשמור על גבולות , וכי קימת סכנה של ממש להישנות התנהגותו הפוגענית. החששות הבאים לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן אינם מתיישבים בדרך כלשהי עם ההמלצה המופיעה בסופו של התסקיר לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחותו. בהינתן עוצמת הסיכון מפני העורר, המתבטאת בהתנהגות פורצת גבולות המושפעת, בין היתר, מצריכת אלכוהול, לא ניתן לשחררו בחלופת מעצר, אשר יעמיד למבחן את שלומה ואת חייה של המתלוננת. ריבוי מעשי האלימות המיוחסים לעורר, המגיעים לשיאם בפגיעה בצנורות גז וחשש להרעלת המתלוננת אינם מותירים מירווח כלשהו שבגדרו ניתן לתת אימון בחלופת מעצר אשר תאיין את הסכנה. היזקקות העורר לאלכוהול מחריפה את הקושי בענין זה. לכך מצטרפים איומיו של העורר בפני אנשי משטרה כי יפגע בחיי אשתו. לאיומים אלה אין להתייחס בביטול על רקע הפגיעות האלימות בפועל המיוחסות לעורר, שהתרחשו לאורך זמן ונוכח ההסלמה שחלה בחומרתם בעת האחרונה. לא ניתן גם להתעלם מעברו הפלילי הקודם של העורר בסוג זה של עבירות, גם אם הוא מתייחס לארועים שהתרחשו לפני זמן רב.

לאור האמור, אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים, כדי לקדם פני סכנה ממשית הנשקפת למתלוננת מפניו.

הערר נדחה.