בש"פ 260/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט האשם חטיב) הדוחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט כתילי) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.כתב האישום מייחס לעורר שורה של עבירות שעניינן תקיפה בנסיבות מחמירות של בת זוג, תקיפת קטין, ותקיפה בנסיבות מחמירות של קטין. עניינן של עבירות אלה במעשי אלימות קשים, המיוחסים לעורר כלפי בת זוגו וכלפי ילדיו הקטינים. בכלל מעשי העבירה נכללים מעשי הצלפה בחגורה בצווארו ובגבו של אחד הילדים, ובעיטות בו; הצלפה בחגורה על גבה של המתלוננת בנושאה תינוק בידיה, והמשך חבטות בגבה באמצעות חגורה כאשר היתה שרועה על הקרקע. במועד אחר, היכה העורר את המתלוננת במספר מקרים על ידי שסטר לה על לחיה, ובהזדמנויות אחרות היכה את שני ילדיו הקטינים וסטר להם. במקרה נוסף, חבט בילד וגרם לו לחבלה, עד שדימם מאפו. בארוע אחר, כאשר סרבה הילדה לאכול, ניגש אליה העורר, משך אותה בשערות ראשה והנחית עליה מכת אגרוף בגבה ובעט בה פעמיים. כתוצאה מכך דיממה הילדה באפה. בהזדמנות אחרת, כשאחד הילדים לא נשמע להוראה שהעורר הורה אותו, הצליף בו בחגורה.

3.בית משפט השלום התמקד בשאלת חלופת מעצר בעניינו של העורר לאחר שהוגשו מספר תסקירי מבחן. בתסקירים אלה הביע שירות המבחן עמדה התומכת באפשרות שילובו של העורר במסגרת טיפולית מוסדית ייחודית לגברים אלימים המתקיימת בתנאים סגורים למחצה. השירות ער לקיומה של סכנה מוחשית להישנות מעשי האלימות מצד העורר כלפי בני משפחתו, ומכאן המלצתו לשלב אותו כבר עתה במסגרת טיפולית ב"בית נועם" שיש בו תוכניות טיפוליות לבעיות אלימות במסגרת המשפחה. בהעדר מסגרת טיפולית כאמור, שירות המבחן סבור כי העורר לא יוכל להתמודד עם בעיות חוסר השליטה וקשיי הריסון העצמי בהן הוא לוקה.

בית משפט השלום ניתח בפירוט את מכלול הנתונים של הענין, ובסופו של דבר ראה לקבל את בקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים. הטעם להחלטתו נעוץ בכך ש"בית נועם" אינה מסגרת סגורה ואינה שקולה אף למעצר בית, ועל רקע זה הסיכונים האורבים לבני משפחתו של העורר מהתפרצויותיו הבלתי נשלטות אינם מקבלים מענה נאות בחלופה שהוצעה.

4.בית המשפט המחוזי אימץ את גישתו של בית משפט השלום, ומצא כי מסוכנותו הרבה של העורר לבני משפחתו אינה מקבלת תשובה ראויה בחלופה שהוצעה. כן מצא כי לאור רמת המסוכנות הגבוהה, גם תנאים של מעצר בית בריחוק מקום מבני המשפחה שהם קרבנות העבירות, לא יענו למטרות המעצר. כן מצא כי החלופות שהוצעו לגופן גם הן אינן מתאימות.

5.בערר שבפני חוזר העורר וטוען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן להורות על חלופת מעצר במסגרת מוסדית בעניינו. הוא מציע לדבוק בחלופה הטיפולית "בבית נועם" בתוספת מעצר בית מחוץ למוסד בפיקוח בני המשפחה, ובמרחק ניכר ממקום מגורי אשתו וילדיו של העורר. יש לציין כי אשתו של העורר הביעה משאלה בבית המשפט כי העורר ישוחרר וציינה כי היא רוצה באיחוד המשפחה ובחזרתו של בעלה הביתה.

המדינה מתנגדת להחלת חלופת מעצר במקרה זה, מחשש ששחרורו של העורר בחלופה כזו או אחרת, לא תהווה תשובה נאותה למסוכנותו, המגעת כדי סיכון חיי אדם ממש.

6.העבירות המיוחסות לעורר כלפי בני משפחתו הקרובים הן חמורות ומזעזעות בברוטליות ובאכזריות הכרוכה בהן, הן כלפי הילדים, בשר מבשרו, והן כלפי בת הזוג. המדובר איננו בארוע נקודתי אחד, חריג, אלא בהתנהגות אלימה מתמשכת ושיטתית לאורך זמן רב, שרק לאחרונה עלתה על פני השטח והובילה להליך חקירה ומשפט. מסוכנותו הממשית של העורר לבני משפחתו נהירה על פניה. מתסקירי שירות המבחן מצטיירת תמונה של מסוכנות המתבטאת בתופעות של אובדן שליטה במצבי לחץ, הכרוכות בהתפרצויות אלימות קשות אשר בעקבותיהן באה חרטה, עד להתפרצות הבאה. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם לא יציב בנפשו, שאובדן השליטה ומעשי האלימות הקשים כלפי בני משפחתו הם דפוס התנהגות החוזר על עצמו לאורך שנים. השירות מוסיף, כלשונו, כי "רמת הסיכון להישנות מקרי אלימות בעתיד הינה גבוהה ביותר".

נתון זה שצויין בחוות הדעת של הגורמים המקצועיים מותיר נורה אדומה מהבהבת, המצביעה על סכנה שאין ליטול אותה בשחרור העורר בחלופת מעצר, ותהא זו חלופה כזו או אחרת. הסיכון להישנות מעשי אלימות כלפי בני המשפחה עקב אובדן שליטה אינו מוקהה גם במעצר בית מחוץ לבית המשפחה ואף בריחוק מקום. אי היציבות הנפשית וחוסר הגבולות והרסן שהעורר לוקה בהם אינם מאפשרים לתת בו אימון כי יכבד את תנאי החלופה שיוטלו עליו ויימנע ממפגש עם בני המשפחה ומפגיעה בהם. אין זה ראוי ליטול סיכון בהותרת ילדים קטנים ובת זוג בני ערובה בידיו של אדם שאינו שולט על יצרי אלימותו, ועלול להמשיך ולפגוע בהם פגיעה גופנית ונפשית אלימה, העלולה להותיר את רישומיה להמשך חייהם. אף שאין להתעלם מרצונה של בת זוגו של העורר כי הוא ישוחרר מן המעצר ויחזור הביתה, יש להגן עליה ועל ילדיה מפני סיכונים, גם אם היא מוכנה ורוצה ליטול את הסיכונים על עצמה. על מערכת אכיפת החוק מוטלת אחריות כבדה לגונן על קרבנות אלימות במשפחה ולבוא לעזרתם גם מקום שהם עצמם מתקשים לקבל את גזירת מעצרו של בן המשפחה האלים והפרדתו מהם, בין מאחר, שחרף פוגענותו, הוא נותר מושא אהבתם, ובין עקב יחסי תלות רגשיים וכלכליים השוררים בינם לבינו. החששות מפני התנהלותו והתנהגותו של העורר כלפי בני משפחתו אינם מותירים מנוס אלא להשאירו במעצר עד תום ההליכים עד סיום משפטו, כדי לבודדו, בבחינת מקור סכנה, מהקרובים לו, משהוא טומן בחובו פוטנציאל נוסף של פגיעה. חלופות המעצר שהוצעו, לרבות החלופה הפתוחה של "בית נועם", אינן נותנות מענה ראוי לסיכון הקיים. במערכות יחסים משפחתיות מורכבות, ועל רקע נטייה מסוכנת למעשים על רקע להט יצרים בלתי נשלט, קשה להשיג את מידת הבטחון והוודאות הנדרשים שחלופת מעצר לא תנוצל בזמן זה או אחר לפגיעה נוספת בקרבנות חסרי ישע.

אין צריך לומר, כי בשלב מסוים בעתיד יהיה בודאי מקום וצורך לשלב את העורר בתהליך טיפול אינטנסיבי כדי שיסייע לו בהתמודדות עם הצורך לתקן את מידותיו, בתקווה כי המשפחה תוכל להתאחד מחדש ותעבור לחיים במסגרת תקינה, בלא חשש למעשי תוקפנות נוספים. שלב השיקום טרם הגיע, ונכון לעת זו יש להתמקד במתן מענה להגנה יעילה על בני משפחת הנאשם מפני מסוכנותו, ויש לקוות כי עת השיקום תגיע בשלב מאוחר יותר.

על יסוד האמור, הערר נדחה.