בש"פ 2653/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט מחוזי חיפה (כב' השופט ר' שפירא) לפיה נדחתה בקשתו של העורר לשנות את מקום מעצר הבית בו הוא שוהה ולהתיר לו לשהות בכפר מגוריו – ג'דיידה-מכר. כן נדחתה בקשת העורר להקל בתנאי מעצר הבית ולאפשר לו עבודה במוסך "סטרט" בקרית אתא.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אשום בעבירות אלימות במשפחה. עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (ריבוי עבירות) (להלן: חוק העונשין ), עבירה איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א1) לחוק העונשין.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) מצא שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר והורה על הגשת תסקיר שרות מבחן לגבי מסוכנותו של המשיב.

בשים לב לעברו הנקי של העורר, שלל תסקיר שירות מבחן את שתי חלופות המעצר שהוצעו על ידי העורר, בעיקר בשל התרשמותו כי שני המפקחים המוצעים רואים את המשיב כדמות מקופחת ומסכנה ואינם ערים לכשליו ביחסו לבת זוגו ולהרגלי השתייה לשלו. קצין המבחן הבהיר כי העורר מתקשה לגלות אמפתיה כלפי אשתו המתלוננת, מכחיש כל בעיה בתיפקודו ומאשים אותה בנסיבות שהובילו למעצרו. עוד ציין קצין המבחן כי קיים קושי משמעותי בהכרתו של העורר את חומרת התנהלותו דבר המשמר להערכת שירות המבחן את רמת הסיכון להישנות מעשים פורצי גבולות. בהתאם להתרשמותו זו, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של העורר ממעצר.

בהחלטתו מיום 29.7.10 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' שיף) את עמדתו של שירות המבחן, פסל אפשרות של חלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

בערר שהוגש על ידי העורר לבית משפט זה, החליט השופט א' רובינשטיין לקבל את הערר בחלקו במובן זה שתבחן חלופת מעצר בישוב בדואי בדרום הארץ, המרוחק מסביבת מגוריה של המתלוננת והיתכנות להינזרות מאלכוהול. זאת, תוך שהודגש כי אין בכך כדי לטעת מסמרות באשר לתוצאה, אלא אך הפניה "לבדיקה על ידי שרות המבחן, שלאחריה יוחלט לכאן או לכאן לעניין המעצר" (בש"פ 5756/10 מחול נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.8.10)).

4.

בהחלטתו מיום 26.8.10 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אליקים) את המלצת שרות המבחן שבחן חלופה לפיה ישהה המשיב בישוב רהט בפיקוחם של שני מפקחים. בית המשפט מצא שהמפקחים ראויים וקבע שהעורר ישהה במקום המרוחק בצורה משמעותית מן המתלוננת וכי יותקן במקום מעצר הבית איזוק אלקטרוני.

בהתאם להחלטה זו, שוחרר העורר למעצר בית בישוב רהט בדרום הארץ בתנאים מגבילים, וביום 25.10.10 הוחלט להגדיל את טווח הפיקוח האלקטרוני על מנת להקל על העורר.

5.

בהמשך, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו בדבר שחרורו בתנאים כאמור. העורר ביקש את ביטול תנאי השחרור ולחילופין, ביקש להתיר לו לחגוג את חג המולד בחוג משפחתו בכפר ג'דיידה-מכר ולאפשר לו לצאת ממעצר הבית ברהט, על מנת שיעבוד באזור באר שבע.

בהחלטתו מיום 23.12.10, התיר בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טובי) את יציאתו של העורר לחגוג את חג המולד בחוג משפחתו בכפר ג'דיידה-מכר, אך דחה את בקשתו לשינוי בתנאי השחרור כמו גם את בקשתו להתרת יציאתו לעבודה.

6.

בקשה נוספת לעיון חוזר הוגשה לבית המשפט המחוזי ונדונה בפני כבוד השופט ר' שפירא שמצא שהיא זהה בעיקרה לבקשה שנדונה ביום 23.12.10 בפני כבוד השופט א' טובי.

בית המשפט המחוזי לא מצא שנתקיימו עילות לעיון חוזר. בהחלטתו ציין כי אמנם המתלוננת כבר העידה במשפט המתנהל נגד העורר, אך ההחלטה בדבר הרחקת העורר לא נתקבלה רק יסוד החשש להשפעה על עדים, אלא גם על רקע מסוכנותו של העורר. על כן, ואף שציין כי המפקחים נראו אנשים ראויים, לא מצא בית המשפט שיש מקום לאשר את חזרת העורר להתגורר בכפר מגוריו בשלב זה. עם זאת, ציין בית המשפט כי אין לשלול אפשרות להתיר למבקש לצאת לעבודה באזור בו הוא מתגורר כעת, בתנאי שתוגש הצעה מתאימה, שתכלול סדרי פיקוח סבירים.

7.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני. בערר טענה ב"כ העורר כי בית משפט קמא לא נתן משקל הולם להימצאותו של העורר במעצר בית בתנאים מגבילים במשך תקופה המצטברת כדי למעלה מ-7 חודשים, במהלכה לא הפר את תנאי שחרורו – עובדה המלמדת כי אף ככל שנשקפה מן העורר מסוכנות, היא אינה קיימת עוד. עוד נטען כי גם בעובדה שהמתלוננת סיימה את עדותה בתיק העיקרי יש כדי להוביל למסקנה כי אין עוד מקום להרחקת העורר מן הכפר, שכן אין עוד חשש כי ישפיע על עדותה. זאת, לצד הטענה כי לא ניתן משקל ראוי לכך שמועד סיומו של ההליך אינו נראה באופק. באשר להחלטה בדבר יציאתו לעבודה, נטען כי העורר לא הצליח למצוא אפשרות עבודה באזור הדרום וכי הותרתו ללא עבודה למשך זמן רב תוביל לקריסתו הכלכלית. על כן יש מקום לאפשר את יציאתו לעבודה באזור כפר מגוריו, בליווי מפקחים שנמצאו על-ידי בית המשפט ראויים. לאור האמור, טענה ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא הורה על שינוי מקום חלופת המעצר, כך שיורשה לשהות בכפרו ולעבוד בקריית אתא הסמוכה.

בדיון שנערך לפני הודיעה באת כוח העורר כי בשלב זה העורר מוותר על בקשתו לעניין יציאתו לעבודה והוא עומד רק על הבקשה למעצר בית מלא בכפר מגוריו, שלטענתה מאיין את מסוכנותו למתלוננת.

8.

ב"כ המדינה טענה מנגד בדבר מסוכנותו של העורר למתלוננת וציינה את החשש שהביעה באת-כוחה מחזרתו של העורר לביתו, הסמוך למקום מגוריה הנוכחי בכפר יאסיף. עוד ציינה ב"כ המדינה בהקשר זה כי העורר לא לקח כל אחריות בדבר שימושו באלכוהול, וגם בכך יש כדי ללמד על מסוכנותו. על כן, נטען כי אין למקום לשנות את תנאי החלופה. יחד עם זאת, חזרה ב"כ המדינה והדגישה כי ככל שהעורר ישאר בחלופת המעצר הנוכחית, הרחק מכפרו, לא תתנגד המדינה ליציאתו לעבודה באזור הדרום. באשר לטענה בדבר הימשכות ההליכים, ציינה ב"כ המדינה כי ב"כ העורר טענה במהלך ההליך העיקרי שאין כל דחיפות בעניינו, נוכח שחרורו לחלופה. על כן, ונוכח העובדה כי התקיימו כבר כמה וכמה ישיבות בתיק העיקרי, טענה ב"כ המדינה כי אין מקום לקבל את הטענה בדבר הימשכות ההליכים.

9.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית המשפט, נחה דעתי כי דין הערר להידחות. הכלל, בהתאם ל סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), הוא כי אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו, אלא אם חלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, נוצרו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. טענותיו של העורר נוגעות למעשה הן לרכיב חלוף הזמן והן לשינוי הנסיבות שנוצר משהסתיימה עדות המתלוננת בהליך העיקרי.

אפתח בטענת העורר לשינוי נסיבות. אכן, משנשמעה עדותה של המתלוננת, אין עוד חשש לשיבושה, אולם כפי שציין בית משפט קמא, הרחקתו של העורר מכפרו, נעוצה לא רק בחשש משיבוש הליכי משפט, אלא בראש ובראשונה במסוכנותו של העורר למתלוננת. לשון אחר, נקודת המוצא לבחינת שינוי תנאי השחרור, בפרט מקום בו מדובר באישומים של אלימות במשפחה, המקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים), הינה בחינת יכולתה של חלופת המעצר המוצעת לאיין מסוכנות זו, אף אם השתנו נסיבות (בש"פ 260/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.2.2006); בש"פ 5394/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 26.6.08)). חזרתו של העורר לכפר מגוריו, המרוחק קילומטרים ספורים ממקום מגוריה הנוכחי של המתלוננת בכפר יאסיף, אינה יכולה לאיין מסוכנות זו. בהקשר זה אציין כי הגם שיש לברך על כך שהעורר לא הפר את התנאים המגבילים שהושתו עליו, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה בדבר מסוכנותו למתלוננת.

המוקד השני של טענות העורר נוגע כאמור לחלוף הזמן ולפיו, העובדה כי העורר מצוי למעלה מ-7 חודשים במעצר בית מרוחק מביתו – מצדיקה את החזרתו לכפר. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, הפרשנות שניתנה למונח "זמן ניכר" היא גמישה ומשתנה בהתאם לנסיבות המקרה ( בש"פ 6845/07

קוסטריקין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.8.07)). במסגרת בחינת נסיבות המקרה, יש ליתן את הדעת על מידת הגבלתו של המעצר על העורר. כך נקבע כי חלוף הזמן הנדרש כשהנאשם מצוי במעצר של ממש אינו דומה לחלוף הזמן הנדרש כשהנאשם מצוי במעצר בית ( בש"פ 6317/06

שהואן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.8.06)). בענייננו, לא רק שהעורר מצוי במעצר בית ולא במעצר מאחורי סורג ובריח, אלא שבית משפט קמא אף ציין כי ככל שתוצע הצעה מתאימה – תיבחן אפשרות יציאתו של העורר לעבודה בקרבת מעצר הבית הנוכחי באזור הדרום, וכפי שעלה בדיון שנערך לפני – הודיעה ב"כ המדינה כי אין היא מתנגדת לכך. אפשרות שכזו לא רק שיהא בה כדי להקל על המצוקה הכלכלית שלטענת העורר נקלע אליה, אלא גם להפחית את פגיעתה של חלופת המעצר בשגרת חייו, באופן שלא יסכן את המתלוננת. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ העורר לפיה "העורר

בדק את האופציה ואין לו אפשרות לעבודה בדרום בתחום עיסוקו". הנה כי כן, בידי העורר להציע אפשרויות כאמור ליציאתו לעבודה באזור הדרום וגם בכך יש כדי להפחית מן המשקל שיש להעניק לזמן שחלף מאז נקבעה חלופת המעצר הנוכחית.

לאור האמור, ונוכח האיזון שעל חלופת המעצר להבטיח בין הפגיעה בשגרת חייו של העורר, אל מול השמירה על שלומה של המתלוננת נראה כי בעת הזו, אכן לא היה מקום לשנות מהחלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי. למותר לציין כי במנותק מאפשרות יציאתו של העורר לעבודה באזור בדרום שכאמור ניתן יהיה לבחנה במסגרת בקשה לעיון חוזר, אין בהכרעתי כדי לשלול בחינה מחדש של אפשרות חזרתו של העורר לכפרו בעתיד, עם חלוף הזמן ובהתאם להתקדמות ההליך, שיוכל העורר להגיש גם כן במסגרת בקשה לעיון חוזר.

הערר, אפוא, נדחה.