בש"פ 6845/07 אלכסנדר קוסטריקין נ. מדינת ישראל

הערר שבפניי עניינו החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאים המגבילים שנקבעו לשחרורו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: שוד, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, הפרת הוראת תמרור, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח. על פי עובדות כתב האישום, ניגש העורר אל המתלונן שעה שעמד עם רכבו לפני הרמזור, פתח את דלת הנהג, בעט בו והוציאו בכוח מן הרכב. לאחר מכן, התיישב העורר במושב הנהג, ונמלט מן המקום עם הרכב, תוך שהוא חוצה את הצומת ברמזור אדום. במהלך נסיעתו, התנגש העורר במכונית שעמדה בדרכו. המכונית הנפגעת התנגשה בעמוד תאורה, ונהגה נפצע באורח קל, ופונה אל בית החולים. לאחר התאונה, נטש העורר את הרכב בו נהג, ונמלט מהמקום רגלית. על פי הנטען בכתב האישום, המעשים המיוחסים לעורר נעשו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול, וכשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף וביטוח רכב.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בתאריך 27.3.07 נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' יעקב) החלטה, בה נבחנה חלופת המעצר אותה הציע העורר. בית המשפט ציין כי למשיב אין עבר פלילי, אך הוא בעל 58 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, ובהן נהיגה תחת שכרות. על כן, קבע בית המשפט, כי הגם שכנהג מסכן הוא את הציבור, לא נשקפת ממנו מסוכנות לציבור בתחום הפלילי. לפיכך, נקבע כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. בסופו של יום שוחרר העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בדירתו, כאשר כל העת יימצא עימו אחד מהוריו או ידידו, מר דוד סרי (להלן: מר סרי ) ; התחייבות עצמית בסך 30,000 ש"ח ; ערבות בנקאית בסך 5,000 ש"ח ; ערבות צד ג' בת 50,000 ₪ שתומצא על ידי כל אחד מהערבים הבאים: אביו, אמו ומר סרי.

3.

כחודשיים וחצי לאחר מכן הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בעניינו, במסגרתה ביקש לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוחו של אחד הערבים, בטענה כי ההרעה במצבה הכלכלי של משפחתו מהווה "שינוי נסיבות". יצויין, כי אל בית המשפט קמא נשלחו שני מכתבים מחברת "אס.בי.טי" העוסקת בעבודות שיפוצים בכל רחבי הארץ, בהם נאמר כי היא מוכנה להעסיק את העורר שילווה כל העת על ידי מר סרי. בית המשפט המחוזי קבע כי ברור היה לעורר שלא יוכל לסייע בפרנסת ביתו לאור התנאים שנקבעו לשחרורו, ודחה את בקשתו.

ביום 2.8.07 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי) בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש העורר, משנקבע כי אין בקביעת התיק להוכחות למועד רחוק כדי להצדיק את הבקשה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לא ניתן יהיה לקיים ביקורת ראויה על נוכחותו של העורר בעבודה, כפי שניתן לקיים ביקורת כזו כשהוא במעצר בית.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת העורר, מתקיים בעניינו שינוי נסיבות נוכח העובדה שמתאפשרת יציאתו לעבודה בפיקוח מתמיד של אחד הערבים. לטענתו, אף העובדה ששמיעת ההוכחות נקבעה למועד רחוק, כך שפרשת התביעה תחל כתשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, מצדיקה שינוי בתנאים המגבילים בהם הוא שוהה. לגופו של עניין, טוען העורר כי לאור נסיבות המקרה תאפשר יציאתו לעבודה כשהוא מלווה במר סרי, רמת פיקוח זהה לזו הקיימת כשהוא נתון בביתו. מכל מקום, מוכן העורר להעביר לכל המעוניין בכך, הודעה על מיקום העבודה של החברה, שתעסיק את העורר על פי הבקשה, בפרקי זמן שייקבעו על ידי בית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית המשפט קמא, והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, אני מוצאת כי יש מקום להיענות, בתנאים מסויימים, לבקשתו של העורר. העילות הקבועות בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1966 לשם עיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר או לשחרור, הן: התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. הדרישה באשר לחלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, היא גמישה, והפרשנות הניתנת לה מותאמת לנסיבות כל מקרה ומקרה, תוך יצירת איזון ראוי בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי:

"נראה כי הקביעה שעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ"ניכר" בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות" (בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.8.2006)).

במכלול השיקולים יש ליתן את הדעת גם למהות הבקשה. במידה שמדובר בבקשה מצד נאשם המשוחרר לחלופת מעצר לעבוד ולהתפרנס, יטה בית המשפט להיענות לבקשה, וזאת ככל שהדבר לא פוגע באינטרס הציבור או בהליכי המשפט, ובכפוף לתנאים מסויימים אשר יאיינו את מסוכנותם (ראו למשל: בש"פ 1393/07 אלחנטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.2.07) ; בש"פ 1565/07 שלוקיל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.2.07)).

6.

בענייננו הנסיבות מטות את הכף לטובת הקביעה כי עבר פרק זמן

שמשכו מצדיק עיון חוזר בתנאי השחרור. אכן, העבירות שיוחסו לעורר, כמו גם הרשעותיו הקודמות בתחום התעבורה, מלמדות כי כנהג הוא מהווה סיכון לעוברי אורח תמימים ולמשתמשים אחרים בדרך. יחד עם זאת, אני סבורה כי משקלה של מסוכנות זו פוחת, לאור חלוף הזמן והפגיעה הכלכלית ההולכת וגדלה הנגרמת לעורר ובני משפחתו. אכן, כאשר אדם שוהה במעצר בית ללא היתר לצאת לעבודה, מחריף מצבו הכלכלי ביחס ישר לאורך התקופה בה אינו עובד (ראו למשל: בש"פ 5825/06 גולדבלט נ' מ"י (טרם פורסם 10.8.2006)). לכך יש להוסיף כי לעורר אין כל עבר פלילי, וכי נכון להיום הוא עומד בתנאים המגבלים שהטיל עליו בית המשפט קמא.

לאור האמור, אני מוצאת לקבל את הערר במובן זה שיתאפשר לעורר לצאת לעבודה במשך ימי השבוע בכפוף לפיקוחו המתמיד והצמוד של מר סרי, שיהא מחוייב בדווח בגין כל הפרה של תנאי השחרור מצידו של העורר. עם זאת אני סבורה כי יש מקום להעלות את סכום הערבויות שהופקדו בהתאם להוראת בית המשפט קמא, כך שערבותו של העורר תעמוד על 70,000 ₪, וזו של מר סרי תעמוד על 50,000 ₪. כמו כן, מחוייב העורר בדיווח שבועי באשר למקום עבודתו לתחנת המשטרה במחוז מגוריו, ובמידה ויחול שינוי כלשהו יעדכן בהתאם. יתר התנאים שקבע בית המשפט קמא יעמדו בעינם.