בש"פ 5965/14 אחמד עתאמנה נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (מ"ת 26560-02-14, כב' השופטת ד' סלע ), במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1966, לעיון חוזר בתנאי השחרור בהם מצוי, כך שיתאפשר לו לצאת ולעבוד.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בתאריך 12.2.2014, המייחס לו עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. לפי עובדות כתב האישום, העורר ירה מספר יריות באוויר באזור מגורים, באמצעות אקדח שנשא עימו. שוטרים שהיו בסמוך למקום התקרבו לעברו, העורר נמלט מהם והסגיר את עצמו למשטרה למחרת.

בקשת המשיבה לעוצרו עד לתום ההליכים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי במהלך חודש מאי. זאת לאחר שנערכו שלושה תסקירים בעניינו, לרבות תסקיר לבחינת חלופת מעצר הולמת. העורר שוחרר לחלופת מעצר במספר תנאים. בין היתר נקבע כי הוא ישהה במעצר בית 22 שעות ביממה, בבית שנשכר במיוחד למטרה זו הרחק מחבריו, תחת פיקוחם של בני משפחתו, תוך שימוש באיזוק אלקטרוני ויוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. בחודש אוגוסט הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לשינוי תנאי שחרורו, כך שיתאפשר לו לצאת ולעבור, אך זו נדחתה לאחר שהתקיים בנושא דיון. מכאן הערר שבפניי.

העורר הדגיש את סוגיית התקדמות ההליך העיקרי. תחילה נקבעו שני מועדי דיונים ביולי, אך אלו נדחו בשל התעכבות תיקים אחרים שנידונו באותו היום בבית המשפט ובשל התקיימות דיון מקביל של בא כוח העורר. המשך ההוכחות קבוע נכון לעת כתיבת שורות אלו לחודש נובמבר.

2.

בערר שהונח לפניי עותר העורר שיוכל לצאת לעבוד בעבודות ביוב בימים א'-ה' בשעות 16:00-6:30, תחת פיקוחו של מנהל העבודה. לטענת בא כוח העורר, הזמן הרב שצפוי לחלוף מאז שחרורו של העורר לחלופת מעצר ועד למתן פסק הדין בעניינו מהווה עילה מספקת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי. בשל הימשכות ההליך הצפויה, ראוי לעמדתו לאפשר לעורר לצאת ולפרנס את משפחתו וניתן לתת בו אמון לאור כך שמקפיד לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו לו.

מנגד, טוענת באת כוח המשיבה כי אין מדובר בתיק מורכב אשר צפויים להידרש בו לדיונים רבים, ולכן אין מדובר בהליך שיתמשך באופן המצדיק כשלעצמו עיון חוזר והקלה בתנאי השחרור של העורר. לעמדת המשיבה, ההקלה המבוקשת היא משמעותית, היות ובכך יורשה לו לעזוב את ביתו שעות רבות ביום ולמעשה יבוטל גם תנאי האיזוק האלקטורני שנקבע. לטענתה לא ניתן להיעתר לערר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, בין היתר בשל העובדה כי ביצע לכאורה את המעשים האמורים בכתב האישום המתואר עת עמד נגדו כתב אישום נוסף ועובדה זו לא הרתיעה אותו.

3.

ככלל, יש מקום לשקול לאפשר לנאשם המצוי בחלופת מעצר לצאת ולעבוד. אולם זאת כל עוד הדבר לא פוגע באינטרס הציבורי ובהליכי המשפט, ובכפוף לתנאים אשר יאיינו את מסוכנותו (בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (19.8.2007)). לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המצורף, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי כי דין הערר להידחות.

בקשת העורר לעיון חוזר הוגשה לבית המשפט המחוזי כשלושה חודשים בלבד מאז שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בעוד כחודשיים יתקיים דיון בהליך העיקרי. בנסיבות העניין לא נראה כי התקופה כשלעצמה מהווה שינוי נסיבות במידה המצדיקה את שינויה של ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בדבר תנאי שחרורו. החלטה מקורית זו ניתנה בעקבות שלושה תסקירים שנערכו בעניינו של העורר ולאחר בדיקה קפדנית של חלופת המעצר.

במסגרת עריכת תסקירים אלו בחן שירות המבחן באופן מעמיק את חלופות המעצר שהוצעו, את מיקומן הגיאוגרפי וההשלכות האפשריות של כל חלופה. כמו כן נפגש קצין מבחן עם שלושת המפקחים – אביו, אמו ודודו של העורר. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פורצת גבולות על ידו. יודגש בהקשר זה כי כאמור, המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום התבצעו לכאורה כאשר היה תלוי ועומד נגדו הליך פלילי נוסף בגין עבירות של החזקת תחמושת וסמים. עוד יצויין כי שירות המבחן המליץ תחילה שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בשל החשש כי מפקחיו "יתקשו להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהתנהגותו, באם יווצרו מצבי סיכון". על כן נקבע שניתן לשחררו לחלופת מעצר רק אם זו תהא מחוץ לאזור מגוריו וזרה עבורו מבחינה חברתית, תוך פיקוח עליו במשך 24 שעות ביממה. על כן, תנאי השחרור המחמירים שנקבעו לעורר על ידי בית המשפט המחוזי בחודש מאי הם מבוססים. עינינו הרואות כי בבקשה שלפניי מבקש העורר להקל במידה משמעותית על תנאי השחרור הללו, במידה החורגת באופן ממשי מהמלצות שירות המבחן בעניינו. לפיכך בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפלה טעות ויש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.

הערר נדחה.