בש"פ 1393/07 יהודה אלחנטי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן), בתיק ב"ש 6924/06 מיום 16.1.07, לפיה דחה בית-המשפט את בקשתו של המבקש לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר.

כנגד העורר ושמונה נאשמים נוספים הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק; עבירה של הובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, העורר היה מעורב בעסקה למכירת כלי נשק והעברתם מנתניה לירושלים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 18.07.06, החליט בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן) לדחות את הבקשה ולשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוחם של שני מפקחים; חתימת המפקחים על ערבות בסך 20,000 ש"ח כל אחד; שתי ערבויות נוספות בסך 50,000 ש"ח; הפקדה עצמית בסך 50,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ; וכן איזוק אלקטרוני.

על החלטתו של בית-המשפט המחוזי הגישה המשיבה ערר לבית-המשפט העליון, אשר נדחה ביום 24.7.06.

מספר חודשים לאחר ששוחרר לחלופת מעצר, הגיש העורר לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, בה ביקש לאפשר לו לצאת לעבוד במסעדה בין השעות 20:00-10:00 כל יום. לבקשה צירף תצהיר של אדם בשם יגאל רופא (להלן: רופא) אשר הצהיר כי בכוונתו להעסיק את העורר במסעדה אשר בבעלותו וכי הוא נמצא במסעדה במהלך כל שעות הפעילות. כן ציין רופא, כי הוא מודע לכך שבימים בהם לא יימצא במסעדה, העורר לא יוכל להגיע לעבודה. רופא אף התייצב לדיון בפני בית-המשפט המחוזי והביע בפניו את נכונותו לפקח על העורר במהלך שעות העבודה.

ביום 2.1.07 ביקש בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן) ממנהלת האיזוק האלקטרוני לבדוק האם קיימת אפשרות לפיה העורר ישהה בשני מקומות במהלך כל שעות היממה. ביום 16.1.07 החליט בית-המשפט לדחות את בקשתו של העורר וזאת לאור ההודעה של מנהלת האיזוק האלקטרוני ממנה ניתן ללמוד כי ניתן להקצות לכל אדם הנמצא בפיקוח מערכת אחת ולכן לא ניתן לפקח עליו באמצעי זה מחוץ למקום השהייה של מעצר בית. עוד ציין בית-המשפט בהחלטתו, את העובדה, כי התיק קבוע לשמיעת הוכחות לעשרה מועדים במשך מספר שבועות ברציפות, כאשר הראשון ביניהם הינו ביום 16.1.07 ולכן יש סיכוי כי ההליך יסתיים בקרוב. לבסוף הוסיף בית-המשפט, כי במידה וההליך יימשך עוד זמן רב, המבקש יהיה רשאי לפנות בבקשה נוספת לעיון חוזר.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העורר, שגה בית-המשפט בכך שלא אפשר לו לצאת לעבוד וזאת לאור העובדה שהוא נמצא במעצר בית מזה תקופה ארוכה ולאור מצבו הכלכלי הקשה ורצונו להתפרנס בכבוד ולכלכל את בני משפחתו. בנוסף, טוען העורר, כי בית-המשפט דחה את בקשתו אך בשל העובדה שלא ניתן להוסיף עוד אזיק אלקטרוני, וזאת בשל שיקולים כלכליים אשר אין בהם כדי להוות נימוק מספק למנוע מהעורר לצאת לעבוד.

מנגד, טוענת המשיבה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתו של העורר. לטענתה, שירות המבחן לא המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אך בכל זאת החליט בית-המשפט לשחררו וזאת בתנאים מגבילים, כאשר האיזוק האלקטרוני הינו בגדר תנאי מרכזי. אשר על כן, לא ניתן לאפשר לעורר לצאת מהבית בו הוא שוהה במסגרת מעצר הבית ללא פיקוח של איזוק אלקטרוני וזאת לאור מסוכנתו ועברו הפלילי.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר,

ובהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

העורר שוחרר למעצר בית מחמת כרסום בעוצמת הראיות בעניינו. בהחלטה לשחררו לחלופת מעצר, התחשב בית-המשפט, בין היתר, בכך שחלקו של העורר בעבירות המיוחסות לו אינו גדול וכי אמנם יש לו עבר פלילי, אך מדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות. עוד יש לציין, כי מאז ששוחרר עמד העורר בתנאי שחרורו ולא הפר אותם. בנסיבות אלו, ולאור הזמן הרב שעבר מאז שוחרר העורר למעצר בית, מצבו הכלכלי הקשה והתמשכות ההליכים בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לאפשר לו לצאת לעבודה. בעניין זה חשוב להדגיש, כי במידה והדבר לא פוגע באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט, יש מקום לאפשר לנאשמים המשוחררים לחלופת מעצר לעבוד ולהתפרנס, וזאת כמובן בכפוף לתנאים מסוימים אשר יאיינו את מסוכנותם.

אשר-על-כן, הערר מתקבל באופן חלקי במובן זה שהעורר יהיה רשאי לצאת מביתו לעבודה במסעדת "שאול" ברחוב אילת ביפו בכל יום בין השעות 16:00-10:00. יתר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.7.06 יישארו על כנם.

התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי בירושלים על-מנת לקיים דיון במעמד הצדדים ובנוכחותו של מר יגאל רופא לשם קביעת התנאים להעסקתו של העורר והפיקוח עליו וכן ערבויות נוספות, ככל שימצא לנכון ולפי שיקול דעתו.