בש"פ 8430/10 בורהאן בלעום נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' ברנט) לפיה נדחתה בקשת העורר לשנות את תנאי שחרורו באופן שיותר לו לצאת לעבודה.

1.

העורר נאשם בעבירה של ניסיון לבצע עסקה אחרת בנשק. כתב האישום הוגש נגדו ונגד שמונה אחרים ואוחז עשרה אישומים. לעורר מיוחסת מעורבות באישום החמישי בלבד. על-פי הנטען באישום זה, העורר ונאשם אחר סיכמו ביניהם כי הנאשם האחר ירכוש מן העורר אקדח מסוג גלוק בתמורה לסכום של 16,500 ₪. העסקה לא יצאה לפועל לאחר שהנאשם האחר הגיע על-פי סיכום בין השניים לבית העורר, אך הלה לא היה בבית.

בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של העורר למעצר בית, תחת איזוק אלקטרוני.

2.

העורר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לשינוי תנאי שחרורו כך שיותר לו לצאת לעבודה אצל קבלן שיפוצים בין הימים א' – ו' בין השעות 06:00 – 18:00. כאמור, בית המשפט המחוזי מרכז דחה את הבקשה. הנמקתו של בית המשפט מבוססת על מספר טעמים: מדובר בעבירה חמורה ;

לחובתו של המבקש הרשעה קודמת בעבירה של ניסיון לגנוב רכב ;

העבודה המוצעת היא לשעות ארוכות מדי יום ;

והמלצת שירות המבחן לאפשר לעורר יציאה לעבודה אינה מתיישבת עם האמור בתסקיר, ולפיו העורר מגלה קושי לחשוף פרטים מעולמו הפנימי, גישתו חשדנית ושירות המבחן מתקשה לעמוד על מצבו והסיכון להישנות העבירות על ידו. לאור האמור סבר בית המשפט המחוזי כי לא בשלה העת לאפשר יציאתו של העורר לעבודה, הגם שהתרשם לחיוב מן המפקח המוצע, דודו של העורר, שהינו קבלן שיפוצים, ועל אף שבית המשפט התרשם כי אופי עבודתו של הדוד יאפשר פיקוח על העורר.

3.

בא כוח העורר סבור כי היה מקום להיעתר לבקשת מרשו. לא נתן משקל לשיקולים רלוונטיים, ובפרט: חלוף הזמן והעובדה שעד כה העורר הקפיד על קיום תנאי השחרור ;

מצבו הכלכלי של העורר הולך ומתדרדר ;

קיים מעסיק המוכן לפקח עליו. הוא מטעים כי למרות שחלפו אך כחמישה חודשים מאז שוחרר העורר לחלופת מעצר, וההקראה קבועה לחודש דצמבר, מדובר בתיק עב כרס המונה תשעה נאשמים, כאשר לעורר מיוחס אישום אחד בלבד.

לא נשמעו טיעוני המשיבה מאחר שפרקליט מטעמה לא התייצב בעטיה של שביתת פרקליטי המדינה.

4.

החלטתי לקבל את הערר.

בהתאם לסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, העילות לעיון חוזר בהחלטה על מעצר או על שחרור הן גילוין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או אם עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בהתאם לפסיקה, פרשנותה של העילה באשר לחלוף הזמן היא פרשנות גמישה הנבחנת בכל מקרה לנסיבותיו, תוך חתירה לאיזון ראוי בין הפגיעה בנאשם מעצם חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי (ראו למשל: בש"פ 5825/6 גולדבלט נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.8.06).

בהחלטות קודמות ציינתי כבר כי אני סבורה כי יש לראות בחיוב בקשה של נאשם להתיר לו יציאה לעבוד ולהתפרנס, כל עוד אין בכך כדי לפגוע באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט, ובתנאים אשר יבטיחו את איון המסוכנות (בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.8.07) וההפניות שם ; בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.4.06) ; בש"פ 3460/10 בצר נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 17.5.10)). לטעמי, יש ערך רב, במקרים המתאימים, בתעסוקה למי ששוחרר למעצר בית. הדבר מתיישב עם השמירה על כבודם של מי שחזקת החפות עוד עומדת להם ועם הצורך לאפשר להם להתקיים בכבוד. לא למותר גם להניח כי להיותו של אדם מועסק יש ערך ותועלת נוספים על השהיה בין כתלי הבית.

שיקול נוסף שאני רואה כרלוונטי ביותר בהקשר זה נוגע להתמשכות ההליכים. התמשכותו הצפויה של ההליך המשפטי הוכרה בעבר כשיקול לגיטימי עת שנשקלת האפשרות להתיר יציאה לעבודה למי ששוחרר למעצר בית (בש"פ 2857/06 הנ"ל וההפניות שם). אכן, במציאות בה בתי המשפט עמוסים והליכים מתארכים, דומה כי יש ליתן יתר משקל לעובדה שאדם שוהה במעצר בית ממושך ואינו יכול להתפרנס משך זמן רב. כמובן, ודומה שהדבר מובן מאליו, האפשרות להתיר יציאה לעבודה מחייבת כי ניתן יהיה אמון ליתן אמון בנאשם, כי ניתן להבטיח את שלום הציבור מפניו ואת ניהולם התקין של הליכי המשפט.

5.

בענייננו העורר שוחרר לפני כחצי שנה למעצר בית. העבירה המיוחסת לעורר היא אמנם חמורה, אך לא ניתן להתעלם מכך שהחלק המיוחס לו לפי כתב האישום מצומצם למדי ומדובר באירוע בודד. העובדה שמדובר בתיק מרובה נאשמים שטרם החל להישמע משמעה כי אין זה בלתי סביר להניח כי ניהול ההליך ייארך זמן. על כך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי, כשירות המבחן לפניו, התרשם לחיוב ממעסיקו המוצע של העורר שהינו גם קרוב משפחתו. אכן, שירות המבחן לא הצליח להעריך את הסיכוי להישנות המעשים בשל שיתוף פעולה מצומצם של העורר עימם ולחובתו הסתבכות נוספת בפלילים. אלה הם ללא ספק שיקולים רלוונטיים, אולם אני סבורה כי העובדה שמדובר במפקח ראוי אשר אופי עבודתו מאפשר לו לפקח את העורר גם משך שעות עבודה ממושכות ביום ראויה למשקל הולם. העורר נעדר עבר פלילי בעבירות ממין אלה המיוחסות לו ויש לקוות כי בתנאים המתאימים יהיה בכך, כמו-גם בעובדה שהוא ער לתוצאות הכלכליות והאחרות הכבדות של מעצר הבית בו שהה עד עתה, כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות.

מכלול השיקולים שלעיל מצדיק לטעמי להיעתר לערר, במובן זה שיתאפשר לעורר לצאת לעבודה בין הימים א' – ו', בין השעות 06:00 עד 18:00, כאשר בעת שהוא בעבודה יימצא כל העת בפיקוחו הצמוד של דודו, מר עאזם תחסין. מר תחסין יהיה מחויב בדיווח בגין כל הפרה של תנאי השחרור מצד העורר. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר יקבע את הערבויות המתאימות, של העורר ושל המפקח, ואת יתר התנאים הרלוונטיים, ואלה יתווספו ליתר תנאי השחרור שיחולו על העורר בעת שהוא שוהה בבית.

הערר מתקבל אפוא.