בש"פ 2857/06 אליהו ממן נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ), לפיה נדחתה בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבודה, במסגרת פנייתו לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית שנקבעו לו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו (יחד עם אחרים) עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ), עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודה, וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

בעקבות הגשת כתב האישום נעצר העורר עד תום ההליכים, ושהה במעצר תקופה של חודשיים ימים, שאז הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי חרף קיומה של עילה למעצרו של העורר וכן ראיות לכאורה לביצוע העבירות האמורות על-ידו, הרי שהאיזון בין שיקולים אלו לנסיבותיו האישיות, ובפרט גילו הצעיר של העורר והעדר עבר פלילי, מוביל למסקנה כי במקרה זה ניתן להסתפק בחלופת מעצר בתנאים מגבילים. חלופת המעצר שאושרה על-ידי בית המשפט היתה שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח צמוד של אמו, לדירה שהושכרה במיוחד לשם כך בעיר רמלה.

3.כשלושה חודשים לאחר שחרורו למעצר בית, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על-פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשתו, ביקש העורר מבית המשפט לאפשר לו לצאת לחגוג את חג הפסח יחד עם בני משפחת אמו בעיר לוד, וכן לאפשר לו להשתלב במסגרת עבודה סדירה. בתום דיון בבקשה, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה הראשונה, אולם דחה את הבקשה השנייה, וזאת מן הטעם שלא הוצגו בפניו נימוקים המצדיקים עיון חוזר בהחלטה. לדברי בית המשפט, לא הצביע העורר על שינוי נסיבות מהותי, המהווה תנאי להצדקת עריכתו של עיון חוזר על-פי סעיף 52 לחוק המעצרים.

4.בהודעת הערר, וכן בדיון בפניי, ציינה באת כוח העורר כי הדרישה ל"שינוי נסיבות", לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, ראוי לה שתתפרש בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. לטענתה, בעניינו של העורר, שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל ראוי לכך שבמצב הנוכחי, בו העורר נמצא במעצר בית מלא כשאמו מפקחת עליו במשך כל שעות היממה, לא יוכלו הם, לאורך זמן, לעמוד בהוצאות הנובעות מתנאי שחרורו של העורר. לדבריה, היותם של הורי העורר גרושים וכן העובדה כי לעורר ולאמו אין כל מקורות הכנסה נוספים, מהווים נסיבות יוצאות דופן, היות ובדרך כלל, כאשר נאשם משוחרר בערובה, אחד מבני משפחתו הקרובים משגיח עליו, בעוד אחר יוצא לעבודה ומהווה מקור פרנסה למשפחה. עוד בהיבט הכלכלי, הדגישה הסנגורית כי העורר ואמו נדרשים לשאת בהוצאות שכר הדירה ברמלה, אשר נשכרה בהתאם להמלצת בית המשפט קמא, אף שברשות האם דירה אחרת בעיר לוד; כי קצבת הביטוח הלאומי שקיבלה אמו של העורר הופסקה לאחרונה; וכן כי אף אחד מן הערבים המפקחים על העורר לא הצהיר כי יוכל להוות מקור למימון מחייתם של העורר ואמו, והם אכן לא יכולים לעשות כן. שנית, ציינה באת כוח העורר, אף שלא עבר זמן רב מאז ההחלטה לגבי שחרור העורר למעצר בית, הרי שנוכח מורכבותו של התיק והמועדים שנקבעו לשמיעת הראיות בו, וכן נוכח המספר הרב של נאשמים, של עורכי הדין המייצגים ושל העדים הצפויים להעיד, ניתן להעריך כי המשפט יתנהל במשך זמן רב, ולכן ראוי לאפשר לעורר להשתלב בעבודה כבר כעת. הגם שלא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, הוסיפה באת כוח העורר כי קיים ספק רב אם הראיות תבאנה להרשעתו של העורר. לבסוף, הדגישה באת כוח העורר את העובדה כי העורר הינו אדם צעיר, הנעדר עבר פלילי, שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, וכן כי מאז תחילת מעצרו, לא הפר את תנאי השחרור שנקבעו לו. לפיכך, סבורה היא כי יש לתת בו אמון ולאפשר לו לצאת לעבוד בפיקוח. יצוין, כי העבודה שהוצעה לעורר הינה עבודה במפעל לשיווק והפצה של כלים חד פעמיים, מוצרי פלסטיק וניקיון, אשר נמצאת במושב מצליח. המעביד התחייב לקחת את העורר מביתו לעבודה ולהחזירו לביתו בסיום יום העבודה, וכן לפקח כי במהלך שעות העבודה יקיים העורר את התנאים שעליהם יורה בית המשפט.

בא כוח המשיבה חזר על שנטען בפני הערכאה דלמטה, כי לא הוכחו נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחודש בהחלטת בית המשפט בדבר שחרור העורר למעצר בית מלא. לדבריו, נסיבותיו האישיות של העורר, הקשיים הכלכליים עימם מתמודדים הוא ואמו, וכן מורכבות התיק והתמשכותו, הם נתונים שהיו צפויים וידועים לבית המשפט קמא עת קיבל את החלטתו, ועל כן אין הם מצדיקים את שינויה כעת. יתר על כן, לדבריו, מספרם הרב של הנאשמים המעורבים בתיק זה, אשר חלקם הגדול שוהה במעצר עד תום ההליכים, תורם לניהול ההליך באופן יעיל יחסית, ובכך פועל, בעקיפין, דווקא לטובת העורר. בא כוח המשיבה ציין גם כי לעורר חוב של 63 אלף ₪ הקשור לעסקי הסמים, דבר המצביע על מעורבותו העמוקה בתחום, וכן הטיל ספק במידת הפיקוח האפשרית במקום העבודה שהוצע על-ידי העורר. לסיכום, הדגיש בא כוח המשיבה כי ביחס בין העובדה שלעורר מיוחסות עבירות המצדיקות על פי טיבן החזקה במעצר עד תום ההליכים לבין זכותו של העורר לחירות, הגיע בית המשפט קמא לאיזון הולם וראוי בכך שאפשר שחרורו למעצר בית, ולכן אין להתערב ולפגוע באיזון זה.

5.דין הערר להתקבל. אכן, ענייננו בעבירות סמים, לגביהן נוהג הכלל כי בהעדר נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, דינו של העוסק בסחר בסמים להיעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 6725/97 אמסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.11.97); בש"פ 8593/01 מדינת ישראל נ' מונדר (לא פורסמה, ניתנה ביום 6.11.01); בש"פ 5152/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 16.6.03)). אולם, למרות הכלל האמור, בכל מקרה ומקרה מחויב בית המשפט לבחון האם נסיבותיו מלמדות על קיומה של חלופת מעצר אשר עשויה להפיג את מסוכנותו של הנאשם, כפי שאכן נהג בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר. אף לאחר החלטה על קיומה של חלופת מעצר בעניינו של נאשם פלוני, בבחינת בקשתו לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשתו, כדי לפגוע בתכליתה של חלופה זו. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי במתן היתר לעורר לצאת לעבודה יש כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו.

6.ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת.

במקרה דנן, מכלול הנסיבות עליהן הצביעה באת כוח העורר, ובפרט הקשיים הכלכליים עימם מתמודדים העורר ואמו, וכן היותו של העורר נטול כל עבר פלילי עובר לעבירות בהן הוא מואשם כעת, הביא אותי למסקנה כי יש להעניק לו אפשרות לקיים את חלופת המעצר בתנאי עבודה בפיקוח, מה שגם יאפשר לו להוכיח כי אכן רצונו בשיקום ובאימוץ אורח חיים נורמטיבי. גם ההתמשכות הצפויה של ההליך השיפוטי הוכרה בעבר כשיקול לגיטימי בבחינת מתן היתר לנאשמים השוהים במעצר בית לצאת לעבודה (ראו: בש"פ 5334/04 משה ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 13.6.04); בש"פ 5042/04 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 7.6.04)), ונראית היא לי שיקול רלוונטי גם במקרה דנן, שכן משפטו של העורר ודאי יארך זמן, מורכבותו רבה היא, ותוצאתו מי יידע.

יודגש, גם אם - כטענת המשיבה - מדובר בנסיבות אשר מלכתחילה צפויות היו להתעורר, ושאינן מצדיקות עיון חוזר, הרי שבמקרה זה, שילובן יחד בנסיבותיו הקונקרטיות של העורר, ובהן, עברו הנורמטיבי, מצוקתה הכלכלית של המשפחה, והפתרון שהוצע על-ידי המעביד ובפיקוחו, מצדיק, לטעמי, עיון מחודש בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי.

7.ערה אני לחשש שמא היענות חיובית לפניותיהם החוזרות ונשנות של נאשמים השוהים במעצר בית לשינוי תנאי מעצרם, תביא בסופו של יום ל"שחרורם בשלבים" גם מחלופת המעצר שנקבעה להם. בעניין זה נאמר בעבר על-ידי בית משפט זה (מפי כב' השופט קדמי):

"תופעה שהיא חוזרת בבתי המשפט, וגם בבית משפט זה היא שנאשם שנעצר, או שמבקשים את מעצרו, שוטח תחינתו בבית המשפט ומבקש לשחררו, ומציע כי תנועותיו תוגבלנה בכל שעות היממה; בית המשפט נענה לו ולא חולפים ימים רבים ובאה בקשה לשנות את התנאי הזה, כי הוא מכביד (במקרה דנן כי הוא מפריע למבקש לעבוד בעבודה שהוצעה לו). הענות חיובית לפניות כאלה תתפרש בעיני הציבור, נאשמים וסניגוריהם כי הנה נפתחה דרך להשתחרר מהמעצר וגם ממה שנקרא 'מעצר בית' בשלבים. הנאשם המציע את המגבלות שהושתו עליו חייב להיות נאמן להצעתו. רק נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המלמדות על שינוי מהותי במצב יצדיקו עיון חוזר ושינוי התנאי. במקרה דנן לא הצביע המבקש על שום שינוי מהותי שכזה" (בש"פ 4152/91 וגנר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 26.11.91)).

בענייננו, לא התרשמתי כי ביציאתו של העורר לעבודה, בפיקוח צמוד של מעבידו, עלול הוא להוות סכנה לציבור או להביא לשיבוש הליכי משפט, ולפיכך, נראה לי כי יהיה זה נכון וצודק להקל בתנאי המעצר המוטלים עליו, ולאפשר לו לצאת מן הבית לעבודה במסגרת שהוצעה. כמובן, יש להניח כי נהיר לעורר שכל הפרה של תנאי השחרור שנקבעו לו עלולה להחזירו אל מאחורי סורג ובריח.

8.סוף דבר, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת פרטי הסדר יציאתו של העורר לעבודה והתנאים לכך. למותר לציין, כי עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, ימשיך העורר לשהות בתנאי מעצר הבית כפי שנקבעו, וכי גם לאחריה, מלבד יציאתו לעבודה יעמדו בעינן יתר ההגבלות שהושתו עליו על-ידי בית המשפט.