בש"פ 2748/10 אורן מלכה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) במ"ת 31231-01-10 מיום 24.3.2010 בו נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לגבי תנאי השחרור של העורר, במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להתיר את יציאתו לעבודה.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו מיוחסת לו עבירה של שוד בחבורה [לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]. על פי כתב האישום, ביום 21.1.2010 הגיעו העורר ונאשם נוסף לסניף הדואר ברמת גן ברכבו של העורר. העורר חבש קסדת אופנוע שהסתירה את פניו. העורר והנאשם הנוסף פנו אל שתי פקידות הדואר שעבדו במקום בצעקות (בעוד הנאשם הנוסף התקרב בגופו באופן מאיים אל עבר האשנב בו הן ישבו), ודרשו כי יכניסו שטרות כסף הנמצאים ברשותן אל תוך שקית ניילון שהביאו עימם מבעוד מועד. לאור התנהגותם המאיימת, מסרו עובדות סניף הדואר לידי העורר והנאשם הנוסף שטרות כסף מזומן בסך של 2,270 ש"ח, ומיד לאחר מכן נמלטו העורר והנאשם הנוסף מסניף הדואר.

2.

ביום 24.1.2020 הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 17.2.2010 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר למעצר בית בפיקוח אמו ואחותו, כאשר הותרו לעורר שעתיים "התאווררות" ביום בפיקוח. במסגרת החלטה זו של בית המשפט המחוזי נקבעו תנאים כספיים נוספים לשחרור העורר, ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ, והיה על העורר להפקיד את דרכונו. עוד נקבע כי העורר יהיה בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים.

כן עמד בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו על העובדה כי אין מחלוקת בשאלת הראיות לכאורה, כי תסקיר שירות המבחן בענייננו של העורר היה חיובי, וכי מדובר בבחור נורמטיבי אשר הסתבכותו הפלילים הינה חריגה לאורחות חייו. תנאי השחרור שנקבעו היו בהתאם להמלצות שירות המבחן.

3.

ביום 24.3.2010 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במסגרתה ביקש העורר כי בית המשפט יתיר לו לצאת לעבודה, וזאת עקב קשיים כלכליים, בקובעו כי קשיים אלו עמדו לנגד עיניו כאשר הורה לשחרר את העורר למעצר בית כמפורט לעיל, כי לא התקיימו נסיבות חדשות המצדיקות את קבלת הבקשה וכי חלוף הזמן אינו מצדיק שינוי בתנאי השחרור.

4.

מכאן הערר שלפניי.

טענות

העורר

5.

העורר - באמצעות בא כוחו, עוה"ד א' כהן - טוען כי הינו אדם נורמטיבי, למעט עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו שביצע בשנת 2002 ועבירה של גניבה שביצע בשנת 2006; כי נגרר לביצוע העבירה וכי אין חולק כי לא נהג באלימות או באיומים כלפי איש וכי לא החזיק כלי נשק. כן טוען העורר כי מצבו הכלכלי ומצבה הכלכלי של אמו קשה לאחר שנקלעו לחובות כבדים וכי החשמל בביתם נותק. עוד טען העורר כי הוא משתף פעולה עם שירות המבחן וכי הוא עומד בתנאים המגבילים שהוטלו עליו. לבסוף טוען העורר כי הגיש בקשה להגשת תסקיר מעצר משלים שיתייחס לאפשרות יציאתו של העורר לעבודה, וכי ביום 7.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו זו ללא כל דיון בבקשה. נוכח כל זאת טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 24.3.2010.

טענות המשיבה

6.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עוה"ד א' קדוש - טוענת כי טרם בשלה העת לתת אמון בעורר ולאפשר לעורר לצאת לעבודה. המשיבה עומדת בהקשר זה על שתי העבירות בהן הורשע העורר ועל העובדה כי פרנסת העורר לא נגדעה עקב מעצרו אלא כי היה מובטל מספר חודשים קודם למעצרו. כן טוענת המשיבה כי מצבה הכלכלי של משפחת העורר עמדה לנגד עיני בית המשפט שעה שהעורר שוחרר למעצר בית.

דיון והכרעה

7 .

לאחר עיון בהודעת הערר ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, סבורני כי דין הערר להידחות.

8.

על פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בנוגע לתנאי שחרור של נאשם "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

העורר טוען לפניי כי כיום, בניגוד למועד בו נשלח למעצר בית, קיים מעסיק שנכון להעסיק אותו. סבורני כי נסיבה זו היא הנסיבה היחידה שהשתנתה מאז ניתנה החלטת בית המשפט באשר לתנאי שחרורו לחלופת מעצר. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיבה כי מצבה הכלכלי הקשה של משפחת העורר עמד לנגד עיני בית המשפט בעת מתן החלטתו האמורה.

9.

אמנם נמנה אני על אלו הסבורים כי יש לבחון בחיוב במקרים המתאימים את אפשרות יציאתו של אדם הנתון במעצר בית לעבודה [ראו גם עמדתה של השופטת

ע' ארבל בבש"פ 3708/09 ניימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2009)] וזאת ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי אחר או בהליכי המשפט, ובהתאם לשיקולים הנוספים שהתוותה השופטת ע' ארבל בבש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.2006). ברם, במקרה שלפניי סבורני כי טרם בשלה העת לבחון אפשרות זו בעניינו של העותר, על אף מצבו הכלכלי הקשה, וזאת נוכח העובדה כי חלף רק חודש מאז החלטת בית המשפט בעניין שחרורו לחלופת מעצר. כאשר העורר נתון במעצר בית איני סבור כי תקופה של חודש עולה כדי "זמן ניכר" כמשמעותו בסעיף 52(א) לחוק המעצרים. בכל מקרה סבור אני כי פרק זמן זה אינו ממושך דיו על מנת לבחון את עמידתו של העורר בתנאים בהם שוחרר לחלופת מעצר ולקבוע האם יש לתת בו אמון ולאפשר את יציאתו לעבודה [ראו: בש"פ 9865/09 אבו ראס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 20.11.2008); בש"פ 6469/09 שרוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.8.2009), פסקה 6 להחלטתה של השופטת ע' ארבל ].

10.

למותר לציין כי אין בשלילת אפשרות יציאתו של העורר לעבודה כעת, משום הבעת דעה לגבי אפשרות יציאתו לעבודה בעתיד, ככל שייפנה בבקשה לעיון חוזר בהתעורר נסיבות חדשות או כאשר התקופה בה יהיה מצוי במעצר בית תתארך.

11.

סוף דבר: הערר נדחה.