בש"פ 5340/15 דוד מלול נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) במ"ת 54339-09-14 מיום 28.7.2015 בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון מחדש בתנאי שחרורו.

1.

נגד העורר הוגש ביום 23.9.2014 כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חטיפה והתפרצות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.8.2014 קשרו העורר ושניים נוספים קשר לשדוד אדם הלוקה בשכלו (להלן: המתלונן ). ביום 18.8.2014, בסמוך לחצות, התחזו העורר ואחד משותפיו (להלן: השותף ) לשוטרים, ניגשו למתלונן בעודו יוצא מאולם אירועים, אזקו אותו והכניסו אותו לרכבו של השותף שלישי. ברכב דרשו העורר והשותף מהמתלונן לרוקן את כיסיו והמתלונן מסר להם את חפציו האישיים וסכום כסף מזומן בסך 20,000 ש"ח שנשא עליו. לאחר מכן דרשו העורר והשותף מהמתלונן למסור להם את כתובתו בטענה כי עליהם לערוך חיפוש בביתו. המתלונן עשה כדבריהם והעורר והשותף חסמו את פיו, הכניסו אותו לתא המטען של הרכב, נסעו לביתו וניסו לפרוץ אליו. לאחר זמן מה חזרו העורר והשותף לרכב הוציאו את המתלונן מתא המטען ודרשו ממנו לנטרל את מערכת האזעקה בבית. המתלונן הפסיק את פעולת האזעקה ולדרישת השותף הצביע על צנצנת שהכילה כמה אלפי שקלים. משחזרו לרכב, אזקו העורר והשותף את המתלונן בשנית והודיעו לו כי הם מסיעים אותו לכלא שאטה לצורך חקירה. לאחר נסיעה קצרה שחררו השניים את המתלונן בסמוך לצומת נחשון על כביש מס' 1 ונסעו מהמקום.

1.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו וביום 27.10.2014 החליט בית המשפט המחוזי לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בירוחם. בהחלטתו עמד בית המשפט קמא על כך שבתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר העריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה שיבצע עבירות נוספות בעתיד. עם זאת, ציין בית המשפט כי שירות המבחן התרשם שהעורר מגלה מוטיבציה לערוך שינוי בחייו ושיתף בעבר פעולה עם גורמי טיפול. לפיכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו בירוחם. בית המשפט קמא קבע כי אף שאין חולק שהמעשים המיוחסים לעורר מצביעים על כך שנשקפת ממנו מסוכנות ניכרת, יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו למעצר בית. זאת, כך קבע בית המשפט קמא, נוכח גילו הצעיר של העורר, העובדה שעברו הפלילי אינו מתחום העבירות בהן הוא מואשם כעת, והתרשמותו של שירות המבחן כי מסוכנותו נעוצה בעיקרה באפשרות שיחבור לחברה שולית. לפיכך, סבר בית המשפט קמא כי בחלופת המעצר המוצעת יש להפחית במידה מספקת מן המסוכנות הנשקפת מהעורר.

2.

ארבעה וחצי חודשים לאחר מכן, ביום 11.2.2015, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו בה עתר לאפשר לו לצאת ממעצר הבית לעבודה. בית המשפט קמא הפנה את העורר לקבלת תסקיר מעצר משלים בעניינו, ובתסקיר שהוגש העריך שירות המבחן כי ביציאתו של העורר לעבודה יהיה כדי לצמצם את הסיכון הנשקף ממנו ולסייע לו בהליך שיקומו ולפיכך המליץ להיעתר לבקשתו. עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 11.3.2015 חזר בו העורר מבקשתו בעקבות הערות בית המשפט. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 1.7.2015, הגיש העורר בקשה נוספת לעיון מחדש בתנאי שחרורו בה עתר לאפשר לו לצאת לעבודה במלון "פירסט קלאב" באילת (להלן: המלון ). בעקבות בקשה זו הפנה בית המשפט קמא את העורר פעם נוספת לקבלת תסקיר מעצר משלים בעניינו. בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי ממנהל המלון נמסר שעבודתו של העורר תדרוש ממנו ללון במלון ולשהות בו גם במהלך סופי השבוע. עוד נמסר ממנהל המלון כי באפשרותו לפקח על העורר במהלך שעות העבודה בלבד וכי אין ביכולתו לעקוב אחר מעשיו בשעות הלילה או בסופי השבוע. כמו כן, נמסר ממנהל המלון כי במלון מתארחים אנשים סיעודיים ובעלי מוגבלויות. בנסיבות אלו, העריך שירות המבחן כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר וסבר כי היא אינה הולמת את יכולותיו בשלב זה.

3.

נוכח האמור בתסקיר המשלים דחה בית המשפט קמא את בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי מקובלת עליו עמדת המבקש לפיה התמשכות ההליכים בעניינו והעובדה שבמשך תקופה משמעותית לא הפר את תנאי שחרורו, מצדיקות להקל בתנאי מעצר הבית בו הוא נתון ואף להתיר לו לצאת לעבודה. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להתעלם בהקשר זה מחומרת העבירות המיוחסות לעורר ומן העובדה שאם יתאפשר לו לעבוד במלון יבוא במגע עם אוכלוסייה מוחלשת. בנסיבות אלו, ונוכח הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות מצדו של העורר במידה וישוחרר לחלופה המוצעת, קבע בית המשפט קמא כי אין להתיר לעורר לצאת לעבודה במלון. עם זאת, ציין בית המשפט קמא כי ככל שיעלה בידי העורר למצוא מקום עבודה בירוחם יהיה באפשרותו להגיש בקשה נוספת בנושא.

מכאן הערר.

4.

העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשתו לצאת לעבודה במלון. לטענתו, התגלו פערים בין דבריו של מנהל המלון ובין האמור בתסקיר שירות המבחן והוא מציין בהקשר זה כי מנהל המלון מכיר אותו באופן אישי כי שימש בעבר כמדריך לנוער בסיכון וכי הוא ייטיב לפקח עליו. בנסיבות אלו, כך לטענת העורר, עבודה במלון תפחית את מסוכנותו ותהווה עבורו חלופת מעצר הולמת. העורר סבור כי שגה בית המשפט קמא שהסתמך באופן בלעדי על האמור בתסקיר והוא מציין כי אפשרויות התעסוקה בירוחם מצומצמות וכי היה על בית המשפט קמא להתחשב בהתמשכות ההליכים בעניינו ובכך שמועד ההוכחות בתיק העיקרי קבוע לסוף חודש פברואר 2016.

המשיבה מתנגדת לערר ולטענתה החלטתו של בית המשפט קמא מאזנת כראוי בין זכויותיו של העורר מצד אחד והמסוכנות הנשקפת ממנו מצד שני.

מעצר בית ההולך ונמשך כמו זה בענייננו יש בו אכן משום הגבלה של ממש על חירותו של נאשם (ראו: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (8.8.2011)). לפיכך, כבר נפסק כי במקרים מתאימים יש להתיר לנאשמים הנתונים במעצר בית לצאת לעבודה, מתוך הכרה בחשיבות יכולתו של אדם לעבוד למחייתו ולפרנס את עצמו (ראו: בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.4.2006)). עם זאת, היתר כאמור ינתן רק כאשר אין ביציאתו של הנאשם לעבודה כדי לסכן את שלום הציבור או לפגוע בתקינות ההליך המשפטי (שם, וכן בש"פ 4011/15 ערטול נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (14.6.2015)). במקרה דנן העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות מצד העורר אם יצא לעבודה במלון, בייחוד בשל המפגש הפוטנציאלי של העורר עם אוכלוסיות מוחלשות המתגוררות שם. כמו כן התרשם שירות המבחן כי מדובר בחלופת מעצר שהפיקוח בה אינו מספק. בעקבות כך החליט בית המשפט קמא שלא לאפשר את החלופה האמורה ובנסיבות שתוארו מדובר בהחלטה שקולה ומאוזנת שאין מקום להתערב בה בייחוד משהראיות לכאורה מלמדות כי העורר וחבריו בחרו במתלונן הלוקה בשכלו לביצוע השוד האכזרי המיוחס להם בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט קמא כי פתוחה בפני העורר האפשרות לצאת לעבודה בעיר ירוחם (ולדידי – גם בעיר אחרת ובלבד שתנאי הפיקוח יהיו הולמים), והוא יוכל לפנות בבקשה נוספת לעיין מחדש בתנאי מעצר-הבית ככל שתימצא לו עבודה כזו.

אשר על כן, הערר נדחה.