פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2701/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
אלדד גיא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
מיום 17.3.08 בב"ש 90513/08 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' נויטל.
תאריך הישיבה:
ג' בניסן התשס"ח
(8.4.08)
בשם העורר:
עו"ד ציון אמיר
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 17.3.08 בב"ש 90513/07 (כבוד השופט ג' נויטל), אשר דחה את בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטתו מיום 9.1.08 בב"ש 94113/07, במסגרתה שחרר את העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.
העובדות
2.
העורר הואשם בעבירות של ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(3) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ושל ניסיון להטרדה מינית, לפי סעיפים 3(א)(6)(א)
ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.
על פי כתב האישום, במועדים שונים בחודשים נובמבר-דצמבר 2007 קיים העורר שיחות במסגרת "צ'אט" באינטרנט יחד עם נערה שהציגה את עצמה כ"מורנוש" בת 13. שיחותיו של העורר עם "מורנוש", המפורטות בהרחבה בכתב האישום, נשאו אופי מיני וכללו תכנים מיניים בוטים.
ביום 11.12.07 בשעות הערב, הגיע הנאשם לדירה בתל-אביב שם קבע להיפגש עם "מורנוש" לאחר שהודיעה לו כי הוריה בחו"ל והיא נמצאת לבדה בבית. העורר מואשם בכך שהגיע לדירה בכוונה לבצע את התכנים המיניים שהביע בשיחותיו באינטרנט, כשהוא מצויד בחבילת קונדומים. בדירה המתינה לעורר שחקנית בת 18, הנראית צעירה מכפי גילה, שקיבלה את פניו והציגה עצמה כ"מורנוש" ולאחר זמן מה יצאה מהדירה באמתלה כלשהי, כך שהמפגש בין השניים הופסק.
3.
ביום 9.1.08, לאחר שהתקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שחרר בית המשפט קמא את העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים כדלקמן: הפקדה במזומן על סך 8,000 ₪; ערבות עצמית ושלוש ערבויות צד ג' של אבי העורר ושני אחיו (להלן – המפקחים ) על סך 20,000 ₪ כל אחת, להבטחת הודעה למשטרה במקרה בו יצא העורר מביתו; פיקוח צמוד משך 24 שעות ביממה על ידי המפקחים; איסור על כל שימוש במכשיר תקשורת, לרבות מחשב ואינטרנט וכן טלפון (למעט בתנאים מגבילים); איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון במזכירות בית המשפט וצו פיקוח של שירות המבחן למשך תקופה בת שישה חודשים.
תסקיר המעצר המשלים
4.
ביום 16.3.08 הוגש תסקיר מעצר משלים בעניינו של העורר. במסגרת התסקיר המשלים צויין כי העורר החל טיפול פסיכולוגי על רקע מצבו הנפשי הירוד וכן צויינו תובנותיו של העורר עקב הטיפול. בנוסף, צויין כי הפסיכולוגית המטפלת בעורר התרשמה כי העורר אינו בעל מאפיינים פרפיליים מסוג פדופיליה או הבופיליה והוא אינו מועד לחזור על מעשיו.
5.
עוד צוין בתסקיר המשלים כי משיחה שנערכה עם מנהל חברה בתחום הנדסת כבישים המעוניין לקבל את העורר לעבודה אצלו (להלן – המעביד ), עולה כי העורר אמור לשמש מפקח על צוותים בתחום סלילה ושיקום כבישים באיזור המרכז. המעביד מסר כי בתחילת העבודה ישהה במחיצת העורר "עד שילמד את העבודה" ובהמשך העורר יעבוד באופן עצמאי כאשר המעביד יפקח על עבודתו באופן טלפוני, הואיל ולדבריו מדובר בעבודת שטח שאינה כרוכה בשימוש במחשב.
6.
לבסוף, ציין שירות המבחן כי מהפגישה עם העורר התרשם כי מדובר באדם:
"בעל אישיות ילדותית וחלשה המרוכז בעצמו ובצרכיו, סגור ומופנם המתקשה לתת ביטוי ורבלי לרגשותיו, חווה תחושות נחיתות וערך עצמי וגברי נמוך ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים ואינטימיים."
יחד עם זאת, ציין שירות המבחן:
"לא התרשמנו מקיומן של נטיות פדופיליות או מפתולוגיה ספציפית בתחומי המין אך בשלב זה לא ניתן לשלול בעייתיות מינית לחלוטין. עם זאת נראה כי מעצרו, החשיפה הרבה בתקשורת והמחירים האישיים והמשפחתיים שמשלם כיום מהווים גורם מרסן ומרתיע כשהשתלבותו בתהליך טיפולי מסייעת גם כן להפחתת הסיכון לחזרה על מעשיו כיום".
7.
לאור האמור לעיל, סבר שירות המבחן כי יש מקום לשקול הקלות בתנאי מעצרו של העורר, לאפשר לו לצאת לעבודה ולמפגשים עם ילדיו, המתקשים לקבל את פרידתו של העורר מאמם בעקבות האירוע נשוא האישום, לאפשר לו לשוחח בטלפון, בשעה שמעצר הבית והאיסור על שימוש במחשב יוותרו על כנם, והכל בתנאי של המשך פיקוח המעצר של שירות המבחן והמשך הטיפול הפסיכולוגי.
החלטתו של בית המשפט קמא
8.
לאחר שעיין בתסקיר המעצר המשלים ושמע את טענות המשיבה, אשר התנגדה להקלות בתנאי המעצר של העורר, החליט בית המשפט קמא ביום 17.3.08, להקל בתנאי מעצרו של העורר באופן חלקי, כך שיוכל לצאת לעבוד תחת פיקוח המעביד.
9.
בית המשפט קמא קבע כי אמנם לא חלף זמן ניכר מאז ששוחרר העורר לחלופת המעצר, אולם בהתחשב באמור בתסקיר המשלים ובעברו הנקי של העורר, הסכים הוא לאפשר את יציאתו לעבודה, בימים א'-ה' בין השעות 7:30-16:30, כאשר נוסף על הפיקוח של המעביד במהלך שעות העבודה, ילווה המעביד או איזה מבין המפקחים שנקבעו בהחלטה מיום 9.1.08, את העורר אל מקום העבודה וחזרה ממנו. בנוסף, נקבע כי על המעביד לחתום על ערבות צד ג' בסך 40,000 ₪.
10.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר, נוכח הזמן הקצר שחלף מאז השחרור לחלופת מעצר ונוכח הצורך להפחית את מסוכנותו של העורר, אין לאפשר לעורר לשוחח בטלפון באופן חופשי, אלא בפיקוח של אחד המפקחים.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
11.
לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את המלצותיו של שירות המבחן לעניין הפיקוח עליו בזמן העבודה וכן לעניין שיחות הטלפון.
12.
טוען העורר כי מאז שחרורו לחלופת מעצר במשך כחודשיים פעל במרץ רב כדי להשיג מקום עבודה, ולאחר מאמץ רב הצליח למצוא מקום עבודה אצל המעביד. לטענתו, התניית היציאה לעבודה בפיקוח צמוד עליו משך כל שעות העבודה, כמוה כדחיית בקשתו.
13.
מוסיף העורר וטוען כי שירות המבחן בחר להמליץ על הקלה בחלק מתנאיה של חלופת המעצר, ואולם בית המשפט קמא התעלם מהמלצה זו ומהנימוקים שעמדו בבסיסה.
לטענתו, שירות המבחן הגיע לכלל מסקנה לפיה מעצרו של העורר, החשיפה התקשורתית של האירוע נשוא האישום ונסיבות חייו הינם גורמים מרתיעים ומרסנים המפחיתים את מסוכנותו. בנוסף, טוען העורר כי שירות המבחן סבר כי ההליך הטיפולי שעובר העורר מהווה אף הוא גורם משמעותי המפחית את הסיכון להישנות המעשים, אולם גורמים אלו לא מצאו ביטוי בהחלטתו של בית המשפט קמא. העורר מדגיש כי הן הפסיכולוגית המטפלת בו והן שירות המבחן שללו את קיומן של נטיות פדופיליות ועובדה זו מפחיתה אף היא את מסוכנותו ומצביעה על מסוכנות נקודתית, שיחד עם הגורמים המרסנים שצויינו בידי שירות המבחן מפיגים את מסוכנותו של העורר.
14.
עוד טוען העורר כי מעצר הבית שנגזר עליו הינו גזירה מכבידה ביותר וכי לאחר פרסום שמו ותמונתו באמצעי התקשורת השתנו חייו ללא היכר, הוא פוטר מעבודתו, רעייתו פתחה בהליכי גירושין נגדו וחבריו ניתקו עימו קשרים.
לטענתו, הוא פנה לטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית המטפלת בו תומכת במתן ההקלות המבוקשות על ידו. לטענתו, חסימת האפשרות כי יצא לעבודה ואי מתן אמון ביכולתו לעבוד תחת פיקוח טלפוני (במקום פיקוח צמוד של המעביד), פוגמים ביכולתו להשתקם ואף במוטיבציה שלו להשתקם.
15.
לבסוף, מציין העורר כי משפטו טרם החל ונקבע ליום 28.4.08 לשם שמיעת טענות מקדמיות ולפיכך, כל החלטה שתתקבל בעניינו תחייב למשך זמן ארוך. לטענת העורר, על אף האישום התלוי ועומד כנגדו, יש להידרש לכך שבמעשיו לא גרם נזק, לא פגע בערך מוגן וכי הוא אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי ומקפיד למלא אחר תנאי המעצר במשך התקופה בה הוא משוחרר.
16.
לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן ולהורות על יציאתו לעבודה בתנאים המפורטים בתסקיר וכן לאפשר לו לשוחח בטלפון ללא פיקוח. בנוסף, במסגרת הדיון שבפניי ציין בא כוח העורר כי מן הראוי להסיר את כל התנאים המגבילים שהושתו על העורר, לרבות שהותו במעצר בית.
טענות המשיבה
17.
לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, שהיא שקולה ומדודה. לטענתה, האפשרות שניתנה לעורר לצאת לעבודה תחת פיקוח מלא הינה הקלה בתנאי מעצרו, ונוכח המעשים המיוחסים לו ותסקירי המבחן, המגבלות אותן השית בית המשפט קמא על העורר הינן מידתיות ואין להתערב בהן.
18.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי לאור תסקירי המעצר החיוביים בעניינו, שוחרר העורר לחלופת מעצר בבית אביו והותר לו לצאת לעבודה בפיקוח. לטענתה, במידה שהעורר יצא לעבודה בפיקוח ויגיש לאחר מכן בקשה מתאימה להסרת הפיקוח יתכן כי יהיה מקום להיעתר לבקשתו, אולם אין לכך מקום בשלב זה.
19.
לאור האמור לעיל, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערר.
דיון והכרעה
20.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
21.
בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות שיש ליתן ליכולתו של נאשם ששוחרר למעצר בית להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל בבש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.05):
"ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת."
22.
הגם שהמעשים המיוחסים לעורר מעוררים שאט נפש, התיר בית המשפט קמא את שחרורו לחלופת מעצר ואף את יציאתו לעבודה תחת פיקוח. סבורני כי בנסיבות העניין, בפרט לאור המסקנות הכלולות בתסקיר המעצר המשלים, לפיהן מעצרו של העורר, חשיפתו בתקשורת והמחירים האישיים ששילם על מעשיו מהווים עבורו גורם מרתיע וכי הטיפול הפסיכולוגי בו הוא נוטל חלק מסייע להפחתת הסיכון כי יחזור על מעשיו, מטים את הכף לטובת הקלה בתנאי מעצרו של העורר.
כמו כן, התרשמתי כי ניתן להשיג את תכליתה של חלופת המעצר גם אם תותר יציאתו של העורר לעבודה ללא פיקוח, בהתאם לתנאים המגבילים שיפורטו להלן, וכי לא יהיה ביציאתו לעבודה ללא פיקוח בתנאים מגבילים אלו משום סכנה לציבור או פגיעה בהליך המתנהל כנגד העורר.
23.
לפיכך, סבורני כי לאחר תקופה ממושכת בה שוהה העורר במעצר בית, יש לאפשר את יציאתו לעבודה בהדרגה, כדלקמן:
בכפוף להפקדת ערבות צד ג' של המעביד בסך 40,000 ש"ח, כפי שקבע בית המשפט קמא, העורר יהא רשאי לצאת לעבודה, בימים ובשעות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט קמא בלבד, בפיקוח וליווי מלאים של המעביד או מי מבין המפקחים האחרים, אשר ילווה אותו מהדירה בה הוא שוהה בחלופת מעצר ועד למקום העבודה וישהה עימו משך כל שעות העבודה, והכל עד ליום 28.4.08.
במהלך תקופה זו, הכוללת מספר מצומצם יחסית של ימי עבודה לאור חג הפסח ושלושה סופי שבוע, יכשיר המעביד את העורר לעבודה אצלו והעורר יסתגל לעצם יציאתו לעבודה ולהשתלבותו בה.
החל מיום 28.4.08, יהא רשאי העורר לצאת ממעצר הבית לעבודה, בימים ובשעות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט קמא בלבד, כאשר המעביד או מי מבין המפקחים האחרים ילוו אותו מהדירה בה הוא שוהה בחלופת מעצר ועד למקום העבודה, אך לא יהיה עליהם להמשיך ולשהות עימו במקום העבודה עד למועד סיומה, הכל בכפוף להפקדת בטוחות כספיות כדלקמן, וזאת במקום הבטוחות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא:
א.
הפקדת מזומן בסך של 20,000 ש"ח.
ב.
הפקדת ערבות עצמית של העורר ושלוש ערבויות צד ג', של אביו ושל כל אחד משני אחיו, בסך 40,000 ש"ח כל אחת.
הערבות שאותה יעמיד המעביד בסך 40,000 ש"ח תישאר על כנה.
יתר ההגבלות שאותן קבע בית המשפט קמא לעניין השימוש באמצעי תקשורת תוותרנה על כנן, ואולם המשיב יהא רשאי לקיים שיחות טלפון הנוגעות לעבודתו.
ניתנה
היום, ג' בניסן התשס"ח (8.4.08).
ש ו פ ט