בש"פ 10902/08 הייתם מסרוואה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 20.12.08 בתיק ת"פ 7114/08.

ב.

ביום 16.7.08 הוגש נגד העורר (עם אחד מאחיו) כתב אישום, בו הואשמו בחטיפה לשם חבלה חמורה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977. בתמצית נטען, כי ביום 27.6.08 תקפו קטין לאחר שפנה אל אחותם. נטען, כי שני הנאשמים תקפו את הקטין, חטפו אותם ברכבם לחורשה מרוחקת שם המשיכו להכותו ולאיים עליו - עד שבעקבות מעבר רכב במקום נמלטו, תוך שהם משאירים את הקטין חבול ופצוע. בעקבות האירוע נזקק הקטין לחמישה ימי אשפוז. החלטה מקיפה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ניתנה ביום 31.7.08 (השופט גלעד). ביום 26.8.08, לאחר קבלת תסקיר, הורה בית המשפט על שחרור הנאשמים לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותם בירושלים - בכפוף לפיקוח, הפקדת ערובה, ערבויות ואיזוק אלקטרוני.

ג.

ביום 20.12.08 דחה בית המשפט (השופט שפירא) בקשה לעיון מחדש בתנאי השחרור. נקבע, כי אף שנערכה סולחה בין המשפחות, ואביו של הקטין אף התייצב והצהיר שאינו מתנגד לחזרת הנאשמים לכפר, אין מקום לעת הזאת לשנות מן ההחלטה הקודמת, בעקבות אירוע שיסודו באלימות על רקע "כבוד המשפחה". הוטעם, כי בתיק טרם נשמעו ראיות (אך נקבעו שמונה ישיבות לחודש מארס הקרוב) ולפיכך לא ניתן להתייחס לשינוי בתשתית הראייתית. נקבע עוד, כי "בטרם יעיד המתלונן סבור אני, כי גם הסכם סולחה אינו מפיג את חשש המסוכנות. לאחר שיעיד המתלונן ויעידו בני משפחתו יתכן וניתן יהיה לבחון שוב רכיב זה שהשפיע על שיקולי בית המשפט בהחלטת השחרור". בית המשפט התייחס לטענות העורר בדבר הקשיים הכלכליים הנגרמים בעקבות תנאי החלופה, אך קבע, כי "עם כל ההבנה לקושי בו מצוי המבקש (העורר - א"ר) לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים עיון חוזר".

ד.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, בו נטען בין היתר כי חלופת המעצר מביאה לקריסת חברת הבניה שבבעלות העורר, ממנה מתפרנסים גם הוריו ואחותו. נטען, כי מאז המעצר הוגבלו חשבונות הבנק של העורר ושנכסים בבעלותו ובבעלות החברה עוקלו. הוזכרו הסכם הסולחה שהושג במעורבות נכבדי הכפר, העובדה ששירות המבחן לא הציע להתנות את השחרור באיזוק אלקטרוני, ההנחה כי המשפט עתיד להימשך תקופה ארוכה, וכן היעדר עבר פלילי. סופו של יום, מבקש העורר שיותר לו לשוב לבית הוריו בכפר, שם ממוקם משרדו - ממנו ייצא, כמוצע, לצרכי עבודה בליווי צמוד של מפקח (שכבר אושר במסגרת החלופה הנוכחית). בדיון טען העורר (בעצמו), כי במשך ארבעה חודשים לא הפר את תנאי החלופה, וכי הוא ראוי לאמון. נטען עוד בדבר הקשיים הכלכליים לעורר ומשפחתו, וגם למשפחות פועלי החברה, והוטעם, כי העורר אינו מצליח לנהל את עסקיו מרחוק. עוד הוזכרו עברו הנורמטיבי של העורר, והעובדה שביקר בכפרו פעמיים (באישור), עובדה שיחד עם הסכם הסולחה שנחתם, מעידה כי אין חשש אמיתי לאלימות.

ה.

מנגד טענה באת כוח המדינה, כי ביסוד החלופה עמד הריחוק ממקום האירוע - וביטול עיקרון זה חותר תחת החלופה כולה. נטען, כי קשיים כלכליים מתעוררים בכל מעצר, ושאין בהם כדי להצדיק עיון מחדש. הוטעם, כי ישנם מקרים בהם התקבלה בקשה לעיון חוזר שביסודה קשיים כלכליים (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופטת ארבל) - אך בנסיבות יש לאזן אינטרס זה עם הצורך להגן על המתלונן. הוזכר, כי העורר אינו חתום על הסכם הסולחה, כופר באשמתו וטוען לאליבי – ומכל מקום לא ניתן לראות בקיומו של הסכם חזות הכל. ולבסוף, נטען כי הקשיים הכלכליים לא הוכחו כדבעי, ושאם יוכח כי אכן קשיים אלה קיימים "אפשר למצוא פתרונות יצירתיים אחרים".

ו.

לבקשת העורר עיינתי בתסקיר שירות המבחן, שתיאר חיים נורמטיביים במשפחה נורמטיבית, והנחה כי חלופת מעצר מרוחקת בבית אחותו בירושלים תניח את הדעת.

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש ככל משפטו. דומני, כי ההחמרה במצבו הכלכלי של העורר אינה מהוה בנסיבות, כשלעצמה , עילה לביטול הרכיב הדומיננטי של חלופת המעצר. מנגד, "בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות שיש ליתן ליכולתו של נאשם ששוחרר למעצר בית להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו" (בש"פ 2701/08 גיא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) - השופט דנציגר). הדברים טעונים איזון - אך אין לשכוח כי מדובר בנאשם שנקבע לגביו קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנות על פי דין וכעולה מן העבירה המיוחסת לעורר, ומטבע הדברים לגבי צד זה של המשוואה קיימת גמישות מצומצמת יותר:

"שילובו של נאשם במעגל העבודה עשוי לפעול הן לטובתו ולטובת בני משפחתו והן לטובת החברה כולה. משכך, ייטה בית המשפט להיענות לבקשה לאפשר זאת, ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי אחר או בהליכי המשפט " (בש"פ 844/08 דראושה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת ארבל; ההדגשה הוספה - א"ר).

נדרשת איפוא מלאכת איזון בין המשתנים השונים בנסיבות הספציפיות. בכלל אלה, גם הסכם הסולחה (שעל השלכותיו על שחרור ממעצר עמד השופט שפירא במאמרו, "הגיעה העת לסולחה" הפרקליט מח (תשס"ו) 433, 457-451, וראו גם ההידרשות לנושא בבש"פ 590/08, מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ההקפדה על מילוי תנאי החלופה עד כה וחלוף הזמן. בית המשפט קמא התייחס למועד עדותו של המתלונן כנקודה מרכזית בשאלת האיזון מבלי לקבוע מסמרות ביחס לאירועי העתיד - ובגישתו זו לא ראיתי להתערב. העבירה המיוחסת לעורר היא בעלת חומרה שאינה מתיישבת עם חייו הנורמטיביים, ואם אכן נובעת היא כנאמר מטעמי "כבוד המשפחה", שלא זכינו כי זמנם יחלוף, יש בה פוטנציאל לקושי במסגרת החיים בכפר המשותף לעורר ולמתלונן.

ח.

העורר טען בפנינו, כי ביקר בכפר פעמיים בהסכמת הפרקליטות . סבורני, כי עד למתן עדותו של המתלונן – ויש לבקש כי הפרקליטות תציב אותו במקום מוקדם בסדר העדים – ראוי יהיה לשקול בחיוב ביקורים מדי פעם לצרכי עבודה קונקרטיים (כגון פגישות עם לקוחות וחייבים או העברת חומר לירושלים), בלוח זמנים שיאשר בית המשפט המחוזי ובפיקוח אחד המפקחים שיאושרו. דומני, כי הגמשה נקודתית מסוג זה נדרשת בגדרי האיזון עד לעדות המתלונן, וחזקה על הפרקליטות שתלך לקראת העורר ככל שתוכל באופן "יצירתי" בהקשר הנוגע לפרנסה (להבדיל מנושאים אחרים); באת כוח המדינה גם ציינה בדיון את הצורך בפתרונות "יצירתיים". בכפוף לאלה, לא אוכל להיעתר לערר.