בש"פ 4275/14 פיאד טוויל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) שדחה בקשה לעיון מחדש בתנאים המגבילים של מעצר הבית שאליו שוחרר העורר כדי לאפשר לו לעבוד כנהג מונית.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 2.2.2014, הואשם העורר בעבירות של חטיפה וסחיטה באיומים. לפי הנטען בכתב האישום, העורר ושניים אחרים קשרו קשר לחטוף את צ' א' (להלן: המתלונן ), במטרה לאיים עליו ובכך לגרום לו להודות שבנו, ר' א' רצח את א' ט' בקטטה בין שתי המשפחות שבגינה הועמד ר' א' לדין באשמת גרימת חבלה בכוונה מחמירה. בתמצית, ביום 24.10.2013 עקב העורר יחד עם קרובי משפחתו (להלן: האחרים ) אחר המתלונן ואשתו. בשלב מסוים הבחינו השניים במעקב ונכנסו לחנות על מנת להזעיק עזרה. העורר נכנס אחריהם לחנות ועימו האחרים, הציג עצמו בפני המתלונן כאביו של הנרצח, ואמר לו שאשתו וקרוביו יפגעו אם תוך 24 שעות הוא לא יודה בכך שבנו הוא הרוצח. לאחר מכן עזב העורר את החנות ועימו האחרים. המתלונן ואשתו המשיכו בדרכם, אספו את בתם מבית ספר ועלו על מונית במטרה לנסוע לביתם. במהלך הנסיעה עקף את המונית רכב ובו שני הנאשמים האחרים ואדם נוסף, כולם רעולי פנים, וחסם אותה. השלושה יצאו מהרכב והורו למתלונן להיכנס אליו תוך שהם מושכים בידו. לאחר נסיעה שנמשכה כ-25-20 דקות הורידו השלושה את המתלונן מהרכב. כאשר הסירו מעיניו את הכיסוי שהושם עליהן במהלך הנסיעה, מצא עצמו המתלונן מול העורר ועשרה גברים נוספים בלתי מזוהים. בשלב זה זיהה עצמו העורר בפני המתלונן כאביו של הנרצח וחזר על האיום האמור. לאחר מכן הסיע העורר את המתלונן לביתו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 6.2.2014 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי קיימת תשתית לכאורית בעוצמה מספקת ועילת מעצר של מסוכנות, וביקש משירות המבחן לערוך תסקיר מעצר. שירות המבחן התרשם שאשתו ואחיותיו של העורר – שהוצעו כמפקחות – מגוננות עליו וכי יתקשו לשמש עבורו גורם סמכותי ומציב גבולות. אשר על כן מצא שירות המבחן כי אין די בחלופה שהוצעה ולא המליץ לשחרר את העורר. ביום 20.2.2014 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים להורות על שחרור העורר לחלופת המעצר וזאת עקב עברו הפלילי הנקי; גילו המבוגר; אורח חייו הנורמטיבי קודם לביצוע העבירה והרקע החריג לביצועה – מות בנו בגיל צעיר; המסוכנות הנקודתית שנשקפת ממנו הנוגעת למתלונן בלבד; עוצמתה הפחותה בשל הסולחה שנערכה בין המשפחות והצהרות המתלונן בנושא; והתרשמותו החיובית מהמפקחים שהוצעו. בית המשפט הורה על שחרור העורר למעצר בית מלא בפיקוחן של אשתו, אחותו וגיסו, בכפוף להפקדת ערבויות ולכך שלא יצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

3.

ביום 9.6.2014 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) בקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו כך שתתאפשר יציאתו לעבודה כנהג מונית. בית המשפט קבע כי אף שיש מקום לאפשר לעורר לצאת לעבוד במקום קבוע וסגור, לא ניתן להתיר לו לנסוע באופן חופשי ברחובותיה של העיר נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו למתלונן. עם זאת הותר לעורר – נוכח הסכמת המשיבה – לצאת מדי יום בין השעות 13:00-10:00 להתאווררות בליווי ובפיקוח של אחד מהמפקחים שאושרו.

4.

מכאן הערר שלפניי. לטענת העורר, בשל חלוף הזמן – ארבעה חודשים שבהם הוא מצוי במעצר בית מלא – יש מקום לשקול מחדש את תנאי שחרורו ולהקל בהם. לטענתו, המסוכנות הנשקפת ממנו אינה גבוהה על רקע השיקולים שמנה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לשחררו לחלופה כמו גם התנהגותו המופתית במעצר הבית. לטענת העורר, מאז ומעולם הוא התפרנס כנהג מונית, ואין לו אפשרות, בין היתר נוכח גילו, למצוא עבודה אחרת במקום "קבוע וסגור" כדרישת בית המשפט המחוזי. נטען כי דרישה זו מפלה אותו ביחס לנאשמים צעירים שיכולים למצוא עבודה ביתר קלות בתנאים האמורים. עוד נטען כי העורר הוא המפרנס היחיד ועל כן הימצאותו במעצר בית מלא מייצרת תסכול רב ומחמירה את המצוקה הכלכלית הקשה של בני משפחתו. העורר הביע נכונות לכך שאחד המפקחים ילווה אותו באופן צמוד במסגרת עבודתו כנהג מונית.

5.

מנגד סמכה המשיבה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. באת כוח המשיבה הבהירה כי אין למשיבה התנגדות ליציאה לעבודה באופן עקרוני, וכי ההתנגדות היא לעבודה הספציפית כנהג מונית – שלא מאפשרת לשיטתה לפקח על מעשי העורר ולהגן על המתלונן מפניו.

6.

לאחר בחינת נימוקי הערר ושמיעת טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. משנמצא כי אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר – השאלה העומדת להכרעה היא אם חלוף הזמן מצדיק לבחון הקלה מסוימת בתנאי מעצר הבית שבו מוחזק העורר. אמנם, העורר מואשם בעבירות חמורות שנשקפת מהן מסוכנות. עם זאת בית המשפט מחויב לבחון אם קיימת חלופת מעצר שיש בכוחה להגשים את תכלית המעצר. כך על אחת כמה וכמה ככל שחולף הזמן ועימו הולכת ומחריפה הפגיעה בחירותו של הנאשם הנהנה מחזקת החפות. בענייננו העורר אומנם שוהה בחלופת מעצר, אך גם מעצר בית מלא מגביל את חירותו ופוגע ביכולתו לפרנס את עצמו ואת משפחתו התלויה בו (ראו, למשל, בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (8.8.2011 )). יפים לכך דברי השופטת ע' ארבל :

"ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת" (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.4.2006)).

בענייננו, האיזון בין עוצמת הפגיעה בזכות לחירות והפגיעות הנלוות לה לבין תכלית המעצר, מטה את הכף לאפשר לעורר לצאת ולעבוד כנהג מונית – בשעות מוגדרות ובליווי צמוד של מפקח מאושר. העורר הוא המפרנס היחיד במשפחתה בת שבע נפשות, השרויה במצוקה כלכלית קשה. כאדם מבוגר, שעיקר עברו התעסוקתי מתמצה בעבודה כנהג מונית, ברי כי יקשה עליו להשתלב במסגרת תעסוקתית שונה. במצב דברים זה, דומה כי עוצמת הפגיעה הגלומה בשלילת יכולתו לעבוד כנהג מונית גבוהה היא. לצד זאת, המסוכנות הנשקפת ממנו היא נקודתית כלפי המתלונן. לכך יש להוסיף כי העורר הוא בן 59, ללא עבר פלילי, אשר עד לביצוע העבירה – שבוצעה על רקע חריג של מות בנו – ניהל, ככלל, אורח חיים נורמטיבי. הוא לא הפר עד כה את תנאי שחרורו ובכך הוא ומפקחיו הוכיחו כי הם ראויים לאמון שניתן בהם; הותר לו לשהות מחוץ לביתו לצרכי התאווררות למשך שלוש שעות ביום לכל מטרה, ואף המשיבה אינה שוללת יציאתו לעבודה, והתנגדותה ממוקדת בסוג עבודתו של העורר. אשר על כן, אף בהנחה שקיימת מסוכנות קונקרטית של העורר כלפי המתלונן, פיקוח צמוד צפוי לצמצמה באורח ניכר. בהינתן כל אלה מצאתי כי האיזון הראוי בין עוצמת הפגיעה לבין תכלית המעצר מטה את הכף להתיר לעורר לצאת ולעבוד – בפיקוח צמוד – כנהג מונית כאמור.

7.

סוף דבר, הערר מתקבל. העורר ייוותר במעצר בית אך יותר לו לצאת ולעבוד כנהג מונית בין השעות 7.00 בבוקר ל-17:00 אחר-הצהריים – בכפוף לליווי ופיקוח צמוד של אחד מהמפקחים שאושרו אשר יתלווה אליו בכל משך שעות עבודתו. יתר התנאים המגבילים לשחרורו של העורר שנקבעו בהחלטות בית המשפט קמא יוותרו ללא שינוי.