בש"פ 5042/04 יעקב אברג'יל נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל ) מיום 13.5.04 אשר דחתה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת ר' לורך ) מיום 4.4.04, שהורה על שחרורו לחלופת מעצר בית מלא.

ביום 4.4.04 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 25.3.04 החזיק העורר בארון חשמל הסמוך לדירתו, במלון דירות בו התגורר, אקדח מסוג ברטה 0.22 מ"מ טעון במחסנית ובה 8 כדורים. העורר הטמין את האקדח, כך נטען, בתוך גרב ועטפו בשתי שקיות ניילון. בנוסף, כך עולה מכתב האישום, החזיק העורר בדירתו 20 כדורים בקוטר 0.45 מ"מ וכדור מגנום 0.22 מ"מ.

בית משפט השלום בנתניה קבע כי הצורך במעצר עד תום ההליכים נובע במקרה זה מהמסוכנות הנשקפת מאדם המיוחסת לו עבירה של החזקת נשק ומקיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר לאקדח הטעון. יחד עם זאת מצא בית משפט השלום כי היות והעורר נעדר הרשעות קודמות רלוונטיות ונוכח קיומה של חלופת מעצר ראויה, הוחלט כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית חברתו, תוך הפקדת סכום במזומן ומתן התחייבות אישית וערבות צד ג' על-ידי אחיו. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום.

בפניי טען בא-כוח העורר כי אין די ראיות הקושרות את מרשו לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לגישתו, אין לייחס משקל מכריע לטביעת האצבע של העורר אשר נמצאה על השקית שעטפה את האקדח שהונח בגרב, שכן העורר לא הכחיש כי מדובר בשקית השייכת לו. לחלופין טען בא-כוח העורר כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, אין הן בעוצמה כזו המצדיקה מעצר בית מלא.

שתי הערכאות שדנו במעצר קבעו כי ישנן ראיות לכאורה לפיהן האקדח שנמצא היה בחזקתו של העורר. טביעת האצבע של העורר שנמצאה על השקית בה הונח האקדח והתחמושת שנמצאה בביתו מספיקות על מנת לבסס פוטנציאל להרשעה עתידית, ובכך צדק. הסבריו של העורר, אשר לטענת בא-כוחו יש בהם כדי לערער את התשתית הראייתית הלכאורית האמורה, ישמעו במהלך בירור משפטו. עם זאת, הורו שתי הערכאות הקודמות על השארתו של העורר במעצר הבית.

ההחלטה שניתנה בבית משפט השלום ואושרה בבית המשפט המחוזי, לפיה שוחרר העורר למעצר בית משקפת לעת הזאת את האיזון ההולם בין הצורך להגן על בטחון הציבור מפני אדם המחזיק נשק טעון במחסנית ובה 8 כדורים ותחמושת בביתו בנסיבות מאד מחשידות וללא הסבר סביר לכאורה, לבין הצורך לאפשר לאדם שאין לו הרשעות קודמות וחזקת החפות עומדת לו, שלא להיות נתון מאחורי סורג ובריח.

אם משפטו של העורר לא יתברר תוך זמן סביר בנסיבות הענין, יוכל בא-כוח העורר לשוב ולפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הקובעת את החלופה, כדי שתישקל מחדש האפשרות לשחררו לצאת לעבודה בתנאים המבטיחים את תכלית החלופה.

הערר נדחה.