בש"פ 3482/06 אליהו ממן נ. מדינת ישראל

1.בהחלטתה של חברתי השופטת ע' ארבל מיום 11.4.06 (בש"פ 2857/06) נקבע כי תינתן הקלה בתנאי השחרור של העורר במובן זה שיתאפשר לו לצאת מביתו לעבודה במסגרת המסוימת שהוצעה. בהחלטה אף נקבע כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לשם קביעת הפרטים בנוגע להסדר היציאה לעבודה. בעקבות ההחלטה האמורה, נערך דיון בערכאה הדיונית (בית המשפט המחוזי בנצרת) ונקבעו תנאי השחרור. בית המשפט הורה כי מעבידו של העורר יחתום על התחייבות בסכום של 50,000 ש"ח וכן כי יופקד סכום של 5,000 ש"ח. עוד נקבע כי העורר ייצא מביתו אך ורק יחד עם המעביד על מנת להגיע למקום העבודה וכי המעביד יחזיר אותו לביתו בסיום העבודה. כמו כן נקבע כי אם המעביד לא יימצא במקום העבודה בשל צורכי עבודתו, יוכל העורר לצאת עימו, זאת פעם אחת בשבוע בלבד ולאחר שתינתן הודעה לעניין היציאה לפרקליטות המחוז. כמובן שהתנאים האמורים באו בנוסף למעצר בית מלא בימים ובשעות בהם העורר אינו נמצא במקום העבודה עם המעביד. בערר שבפניי נטען, כי תנאי השחרור בעניין היציאה לעבודה הם חמורים מדי ובפועל ימנעו יציאתו של העורר לעבודה. נראה לי כי יש ממש בטענות שבערר.

2.השתת התחייבות בסכום של 50,000 ש"ח על המעביד, נראית על פני הדברים כתנאי קשה. נראה לי כי ניתן להסתפק בסכום נמוך יותר באופן משמעותי. אני מעמיד את סכום ההתחייבות שהמעביד יידרש לחתום עליה על סך של 7,500 ש"ח. לגבי התנאי של הפקדת 5,000 ש"ח (שתהא בנוסף להפקדה של 3,000 ש"ח, על פי ההחלטה על שחרור בערובה), הרי התנאי נראה לי סביר, בהתחשב בכך שבאה הקלה בתנאי השחרור במובן זה שניתנה אפשרות לעורר לצאת לעבוד. כלומר, מדובר בהקלה ביחס לתנאים שנקבעו בעבר לעניין שיחרור. התנאי השלישי עוסק במספר היציאות של העורר ממקום העבודה יחד עם המעביד. כאמור, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מדובר ביציאה פעם אחת בשבוע. נראה לי שגם בנקודה זו יש להקל במידה מסוימת, שהרי קשה לצפות מה יתרחש במקום העבודה ויש לזכור שהעורר אמור להימצא יחד עם המעביד בכל שעות העבודה. לפיכך, תחת יציאה פעם אחת תבואנה שתי יציאות בשבוע, והכל כמובן תוך מתן הודעה מראש לפרקליטות המחוז.

3.אי לכך הערר מתקבל כאמור לעיל.