בש"פ 3460/10 משה בצר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) שדחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום, ולא נענה לבקשתו להקל בתנאי מעצר הבית בו הוא נתון.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחרים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה, מעשה פזיזות ורשלנות, הוצאת שיק ללא כיסוי ואיומים. מכתב האישום עולה כי העורר יחד עם שותפיו הקימו חברות קש בתחום האסתטיקה וגנבו מלקוחותיהם כספים בעבור שירותים שידעו כי לא יוכלו לספק. בחלק מהמקרים אף הוענקו טיפולים שגרמו נזק פיזי ללקוחות. על-פי הנטען גנבו העורר ושותפיו סך הכל סכום של כמיליון ₪.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וכי מתקיימת אף עילת מעצר, הן של מסוכנות והן של חשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים. עם זאת, בשל עברו הנקי, תסקיר המבחן החיובי, והיותו שותף בפרשה אך לא הרוח החיה מאחוריה, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו ותחת פיקוחם, תוך הפקדת ערבות אישית, התחייבות וערבויות צד ג'. בנוסף נאסר על העורר ביצועה של כל פעילות עסקית.

3.

לאחר זמן מה הגיש העורר בקשה בה עתר לצאת לעבודה. בית משפט השלום וכן בית המשפט המחוזי אחריו דחו את הבקשה. בערר שהוגש בפניי (בש"פ 8369/09) הוריתי ביום 12.11.09 על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך עריכת תסקיר שיבחן את אפשרות יציאתו של העורר לעבודה תחת פיקוח אשר יאיין את מסוכנותו. הבהרתי את החשיבות שאני רואה בהתרת יציאה לעבודה במסגרת מעצר בית במקרים המתאימים לכך. כמו כן קבעתי כי בעקבות העיכוב הבלתי צפוי בתחילת שמיעת הראיות, חלוף הזמן המשמעותי מאז שחרורו של העורר למעצר בית, והצפי למשפט ממושך ומורכב, יש להתיר את יציאתו של העורר לעבודה תחת פיקוח מלא.

4.

הדיון חזר לבית משפט השלום אשר הורה ביום 22.12.09 כי העורר יורשה לצאת לעבודה במעבדת שיניים של גיסו בין השעות 8:30 עד 20:30 תוך ליווי אחד הערבים או פיקוח צמוד של הגיס. עם זאת, ביום 6.1.10 הודיע הגיס כי אין הוא יכול להמשיך ולשמש משמורן על העורר, ועבודת העורר הופסקה. משכך הורה בית משפט השלום על החזרת תנאי חלופת המעצר המקוריים על כנם. ערר שהגיש העורר נדחה, תוך שנקבע כי העורר יהיה רשאי להציע מקום עבודה חלופי. העורר הגיש בקשה נוספת בה הוא מבקש לבטל את כל תנאי החלופה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש העורר בקשה נוספת לצאת מהבית בשעות היום, הן לצורך התאווררות, הן לצורך ביקור בנותיו, והן לצורך חיפוש עבודה. בית משפט השלום בנצרת הורה על הגשת תסקיר מבחן. לאחר קבלת התסקיר נתן בית המשפט ביום 18.4.10 את החלטתו. בית המשפט דחה את הבקשה מלבד בקשתו לצאת להתאווררות אותה יבחן לאחר שמיעת העורר. בית המשפט קבע כי בנותיו של העורר בגירות או על סף בגירות ולכן יכולות להגיע לבקר אותו בביתו, ואין צורך כי ייסע הוא לבקרן, ואף אין צורך כי יבלה עימן מחוץ לבית. נקבע כי העורר יכול להציע הצעת עבודה חלופית אך בהעדר עבודה כזו יישארו תנאי מעצר הבית בעינם.

5.

על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. עררו זה נדחה מלבד הסתייגות אחת. בית המשפט הדגיש כי מסוכנותו של העורר לא פגה ולפיכך אין לפרוץ את גבולות מעצר הבית לחלוטין באמתלה של חיפוש עבודה. עם זאת, באשר לבתו הקטינה של העורר החזיר בית המשפט את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיוגש תסקיר משלים בעניינה ותיבחן האפשרות של הבאת הקטינה אל אביה.

6.

מכאן הערר שבפניי. העורר טוען כי החלטות הערכאות דלמטה בלתי סבירות ומכבידות עליו ביותר מבלי יכולת לעבוד כפי שבית משפט זה איפשר לו, ומבלי כל אפשרות לראות את בנותיו או לצאת להתאוורר ולו לזמן קצר ממעצר הבית בו הוא נתון מזה זמן רב. הוא מציין את תסקיר המבחן שהמליץ על ביטול מעצר הבית במהלך היום. כמו כן טען כי ההגבלות שהוטלו על עבודתו במעבדת השיניים מנעו ממנו למעשה לעבוד. הוא ציין כי הוא נתון במעצר בית מזה 14 חודשים בלי שום חלון יציאה. באשר להתנהלות המשפט טען העורר כי התקיימו ארבעה דיונים בלבד, ואין צפי לדיונים נוספים עד לאחר הפגרה.

באת-כוח המשיבה טענה כי ההחלטות הינן סבירות. ישנה החלטה עקרונית המתירה לעורר לצאת לעבודה, אך הוא אינו מציע עבודה כזו. כך גם לגבי ראיונות עבודה. בית המשפט אף נענה עקרונית לבקשה לצאת להתאווררות, אך ביקש שיוצגו לו ימים ושעות קבועים. באשר למעצר בית לילי הבהירה באת-כוח המשיבה כי המדינה מתנגדת לכך. מסוכנותו של העורר נלמדת מכתב האישום אשר מלבד עבירות מרמה מייחס לו עבירות איומים וכן אדישות לגרימת פגיעות פיזיות למטופלים, והכל מתוך בצע כסף.

7.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בהחלטות ובהליכים השונים בעניינו של העורר, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו. כפי שציינתי במספר החלטות בעבר, אני רואה חשיבות רבה במציאת תעסוקה לשוהים במעצר הבית במקרים המתאימים, וזאת לאחר שהוכיחו כי ניתן ליתן בהם אמון, וכי הם עומדים בתנאי השחרור שנקבעו להם, ובכפוף להבטחת שלום הציבור, ומניעת שיבוש מהלכי משפט. את עמדתי זו נימקתי בשני טעמים מרכזיים:

"לטעמי השהייה הממושכת בבית אינה מועילה לעצורים, לא מבחינת האינטרס הפרטי שלהם - יכולתם להעסיק את עצמם שעות רבות בבית ויתרה מכך לפרנס את עצמם בתקופה זו (ראו בש"פ 6860/07 גולדבלט נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.8.07)); ולא מבחינת האינטרס הציבורי, שכן אני סבורה שתנאים אלו עלולים להוביל דווקא לתסכול שיכול להתבטא בהפרת תנאי השחרור ובביצוע עבירות נוספות" (בש"פ 3708/09 ניימן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.5.09)).

לעורר אכן ניתנה ההזדמנות לצאת לעבודה אך הוא טוען כי תנאי הפיקוח ההדוקים לא אפשרו לו לעבוד כראוי ולפיכך הקשר התעסוקתי בין הצדדים הסתיים מהר מאוד. כעת הוא מתקשה לחפש ולמצוא עבודה כאשר הוא שוהה במעצר בית. אמנם העורר יכול להגיש בקשה לבית המשפט כל פעם שהוא נדרש לצאת לראיון עבודה, ויש להניח כי בית המשפט ייעתר לכך, אך מובן כי דרך זו כרוכה בקשיים ובפרוצדורה מכבידה, בהטרדת הפרקליטות האמורה להגיב על כל פנייה ובפניות חוזרות לבית המשפט. כמו כן ברי כי לא תמיד יוכל בית המשפט לדון בבקשתו במהירות הנדרשת. קשיים אלו אין בהם בדרך כלל כדי להתיר את גבולות מעצר הבית. עם זאת, במקרה שבפניי סבורני כי שיקולים נוספים על הפרק מצדיקים להקל מעט עם העורר, ואותם אפרט כעת.

8.

חלוף הזמן הינו שיקול כבד משקל במסגרת בקשות להארכת מעצר עד תום ההליכים. ככל שחולף הזמן משתנה נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו (ראו למשל בש"פ 8585/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 12.11.09); בש"פ 7903/09 מדינת ישראל נ' אלקדיפאת (לא פורסמה, 20.10.09)). כך גם יש חשיבות לשלב בו מצוי ההליך הפלילי (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, 2.4.03)). אני סבורה כי יש ליתן משקל לחלוף הזמן גם כאשר נאשם מצוי במעצר בית, וזאת משלושה טעמים. ראשית, אמנם, אין חלוף הזמן משפיע במידה דומה על נאשם עצור ועל נאשם הנתון במעצר בית, אך במקביל אין להתעלם לחלוטין מהפגיעה בנאשם המצוי במעצר בית. יש לזכור כי ההגבלות המוטלות על נאשם הנתון במעצר בית פוגעות אף הן בחירותו, ביכולתו להתפרנס, ביכולתו להיפגש עם בני משפחתו ומכריו וכיוצא בזה. כמו כן, מעצר הבית, בניגוד למעצר ממש, אינו מנוכה מהעונש שנגזר במשפט, אלא לכל היותר נלקח בחשבון במידה כזו או אחרת בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. פגיעות אלו מצדיקות להסיט את נקודת האיזון גם כאשר מדובר במעצר בית לעבר חירותו של הנאשם, גם אם במידה שונה מזו של הנתון במעצר מאחורי סורג ובריח. שנית, עצם חלוף הזמן מאפשר לבחון את האפשרות ליתן בנאשם אמון, שכן אם לאורך תקופה משמעותית לא הפר הנאשם את תנאי השחרור הרי שניתן "לשחרר את החבל" קצת יותר. שלישית, הצורך להקל בתנאי מעצר הבית מתיישב פעמים רבות עם האינטרס הציבורי. כפי שציינתי באשר ליציאה לעבודה, השהייה במסגרת מעצר בית לאורך תקופה ארוכה עלולה ליצור שעמום ותסכול אצל הנאשם, אשר עלולים להתבטא בהפרת תנאי השחרור או בהיגררות לביצוע עבירות נוספות.

יודגש כי אין משמעות הדבר שאין ליתן את הדעת על רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם, ועל החשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. שיקולים אלו עליהם להילקח בחשבון בעדיפות עליונה בכל החלטה על הקלת תנאי שחרור. עם זאת, כאמור, יש ליתן משקל גם ליתר השיקולים העומדים על הפרק, כפי שפורט.

9.

במקרה דנן נעצר העורר ביום 22.3.09. העורר שהה במעצר כחודשיים, וביום 10.5.09 שוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו. דהיינו, העורר שוהה מזה שנה במעצר בית מלא. אמנם הותר לו בשלב כלשהו לצאת לעבודה, אך נראה כי הדבר לא הסתייע בשל הדרישה מהמעביד לפקח על העורר באופן צמוד, דבר אשר מנע מהמעביד לצאת ממקום עבודתו או שהוא נדרש שהעורר יתלווה אליו לכל אשר ילך. יש לציין כי לא ידוע על כל הפרה של תנאי השחרור מצד העורר, מלבד הפרה מינורית יחסית אחת בעבר. לצד זאת יש להוסיף כי העורר נעדר עבר פלילי, וכי גם אם איני מקלה ראש במעשים המיוחסים לו הרי שמרכז הכובד בכתב האישום שהוגש נגדו עניינו בעבירות רכוש ומרמה. עוד יודגש כי שירות המבחן ממליץ לבטל את תנאי מעצר הבית או לחלופין לאפשר יציאתו מהמעצר בין השעות 7:00 ל-20:00. באשר למשפט המתנהל נגדו, נראה כי התקדמות ההליך איטית ביותר וכרגע כלל לא קבועים מועדי הוכחות נוספים. מכך נובע כי המשפט צפוי להתנהל עוד זמן רב. נסיבות אלו בהצטרפותן יחד מצביעות על הצורך להקל בתנאי מעצר הבית של העורר.

10.

אשר על כן אני מורה כי העורר יוכל לצאת ממעצר הבית בין השעות 7:00 ל-17:00 לשלוש מטרות מוגדרות: האחת, עניינה ביציאה לצורך מציאת עבודה בהתאם לצורך. השניה, לשם ביקור בנותיו, עד פעמיים בשבוע. ביומיים אלו יוכל העורר להאריך את שהותו מחוץ למעצר הבית עד 19:00, אך זאת למטרת ביקור בנותיו בלבד. השלישית, לצורך התאווררות. יציאה לצורך מטרה זו תתאפשר פעם בשבוע למשך שעתיים. העורר לא ידרש לפנות לבית המשפט בכל אחת מיציאותיו. עם זאת, ינהל העורר רישום ברור ומסודר של יציאותיו- באילו ימים ובאילו שעות הוא מתעתד לצאת, לאיזו מטרה, ומהו המיקום המדויק בו הוא שוהה. רישום זה יעשה בטרם יציאתו ויושאר אצל אחד המפקחים, כך שהמשטרה תוכל ליצור איתו קשר בכל זמן נתון ולקבל מידע על מקום הימצאו המדויק של העורר ועל מטרת יציאתו. אם ימצא העורר עבודה ויהיה מעוניין להתחיל לעבוד בה, יפנה לבית משפט השלום לצורך קבלת תגובת הפרקליטות ומתן אישור לעבודה זו. על העורר נאסר ליצור כל קשר עם כל אחד מהמעורבים בפרשה. מובן כי אם יפר העורר את האמון שינתן בו תילקחנה ממנו כל ההטבות שניתנות לו במסגרת החלטה זו.