בש"פ 6286/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט הנדל ), בב"ש 21079/06, מיום 21.7.06, שבה דחה את בקשת העורר לשחררו ממעצר בית לצורכי עבודה.

2.בכתב האישום שהוגש ביום 3.1.06, הואשם העורר בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. לפי המתואר בו, נפגשו העורר והמתלוננת ביום 27.12.05 והסכימו לצאת יחדיו. בשעה 17:00 הגיעו השניים לביתה של המתלוננת שבבאר שבע, שם שוחחו במשך כמה שעות, והעורר הביע באוזניה את רצונו בקשר רציני עמה. לפנות בוקר, הסכימה המתלוננת כי יישן עמה במיטתה. העורר החל לחבקה ולנשקה, בהסכמתה. לאחר מכן, חרף התנגדותה, נגע העורר בחזה של המתלוננת, ואחר כך גם החדיר אצבעותיו לאיבר מינה. לבסוף בעל אותה, למרות התנגדותה, ותוך גרימת חבלות בגופה, כאשר הוא מונע ממנה לצעוק על ידי סתימת פיה בידו. משאמרה המתלוננת לעורר כי תגיש נגדו תלונה, כך ממשיך כתב האישום, ביקש ממנה העורר שלא תעשה כן, ומשעזב את ביתה התקשר אליה והציע לה 2,000 ש"ח בעבור שתיקתה.

3.המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 23.1.06 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות, המצמיחות עילת מעצר. זאת, למרות מספר תמיהות העולות מחומר הראיות. בית המשפט ציין כי אלה תתבררנה במהלך שמיעת הראיות בתיק העיקרי. בית המשפט המחוזי, על אף שהתרשם מדאגתה האמיתית של אמו של העורר לבנה, קבע כי חלופת המעצר שהוצעה בביתה אינה מספקת, הן משום שהאם תתקשה להציב גבולות לבנה והן משום מיקום החלופה בעירה של המתלוננת. על כן, ועל אף שבית המשפט לא התעלם מעברו הנקי של העורר, הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בציינו כי אם תוצג לו חלופת מעצר הולמת יותר, היא תישקל.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 1.3.06 הורה השופט רובינשטיין על הגשת תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי בעניינו של העורר. התסקיר קבע, בין היתר, כי ספק אם ביכולתה של האם, אלמנה הסובלת מבעיות בריאות כרוניות ואינה יוצאת את ביתה, להציב גבולות לעורר. עם זאת, סבר שירות המבחן, שייתכן כי מעצר בית בבית האם בשילוב עם איזוק אלקטרוני עשוי להוות מענה ראוי. דא עקא, שהאם הודיעה לשירות המבחן כי אין באפשרותה הכלכלית להתקין בביתה קו טלפוני הדרוש לאיזוק האלקטרוני (קו המאפשר גם "שיחות יוצאות"), ולפיכך נמנע השירות מלהמליץ על חלופת מעצר בביתה. לאור זאת, ביום 11.4.06 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לעיון חוזר, בציינו שוב כי אם יציע המבקש חלופה איכותית יותר, היא תישקל. גם על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 23.4.06 קבע השופט גרוניס כי העורר ישוחרר למעצר בית בבית אמו, ובלבד שיוסדרו העניינים הנדרשים לשם התקנת איזוק אלקטרוני. ביום 4.5.06, לאחר שהותקן קו טלפון מתאים בבית האם, שיחרר בית המשפט המחוזי את העורר לבית אמו בתנאים של איזוק אלקטרוני ומעצר בית מלא.

4.ביום 21.7.06 הגיש העורר לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר, בגדרה ביקש כי יותר לו לצאת לעבודה עקב המצב הכלכלי הקשה בביתו. הבקשה נומקה, בין היתר, בכך שהמתלוננת כבר העידה במשפט, כך שהחשש מפני שיבוש הליכי המשפט התאיין. בדחותו את הבקשה - תוך ציון כי "נכון הוא שישנן תמיהות בפרשת התביעה" - קבע בית המשפט כי מטרת מעצרו של העורר היא איון מסוכנותו, שנותרה בעינה גם לאחר שהמתלוננת כבר העידה, וכי האינטרס הציבורי גובר על קשיי הפרנסה של העורר. בית משפט קמא לא מצא אפוא כי קיימת נסיבה חדשה המצדיקה את שינוי תנאי מעצר הבית.

5.העורר טוען כי הוא עצור מזה למעלה משבעה חודשים, מהם כשלושה חודשים במעצר בית וללא כל הפרה מצדו. לטענתו, עובדה זו, בהצטרפה לחולשת הראיות נגדו ולעובדה שהמתלוננת כבר מסרה עדותה, מהווה "נסיבה חדשה" אשר מצדיקה עיון חוזר והקלה בתנאי מעצרו. העורר מדגיש את מצבו הכלכלי הקשה, שהגיע עד כדי מחסור במזון ובקשת נדבות מהשכנים, המצריך את יציאתו לעבודה במשך היום. המשיבה, מצדה, מתנגדת לבקשה וסומכת ידיה על קביעותיו של בית משפט קמא.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן – החוק ), מורה כי:

" עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה."

הה שאלה הצריכה לפנים בענייננו היא, אם כן, האם שבעה וחצי חודשי שהותו של העורר במעצר (מהם כשלושה וחצי במעצר בית) מהווים "זמן ניכר" שיש בו כדי להצדיק עיון חוזר והקלה בתנאי מעצרו. חלוף "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, כעילה לעיון חוזר, הינו חידוש שתוקן בחוק בשנת 1997. אף לפני כן הכיר בית משפט זה בכך כי חלוף זמן מעת מתן החלטה עשוי להצדיק עיון מחדש בה. הנה כך אמר בעניין זה השופט מ' חשין בבש"פ 2613/92 משולם נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(3) 490 בעמ 494-495:

"המושג 'שינוי נסיבות' - לאמור, קיומו של הצדק לעריכת עיון חוזר - יש וראוי לפרשו ברחבות, ולעתים גם חלוף הזמן, כשהוא לעצמו, עשוי להצדיק עיון חוזר" (וכך גם השופט אור בבש"פ 9075/96 טופול נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5), 635 בעמ' 636-637 ).

נראה כי הקביעה שעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ"ניכר" בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות.

7.בענייננו, מדובר בעורר צעיר, ללא עבר פלילי, בן יחיד לאם אלמנה וחולה, המצויים שניהם במצב כלכלי קשה. במשך החודשים ששהה במעצר הבית, מאז ההחלטה לשחררו מהמעצר, לא נרשמה הפרה כלשהי מצדו. נראה, כי אי יציאתו לעבודה לכל אורך תקופת מעצרו, ובמיוחד מאז ששוחרר למעצר בית בבית אמו ונסמך על שולחנה, גורמת לפגיעה כלכלית מתמשכת בעורר ובאמו.

מנגד, לא נעלמו מעיניי המסוכנות העולה ממעשה האינוס המיוחס לעורר, וכן הסיכון הפוטנציאלי הטמון במפגש אקראי בין העורר והמתלוננת. בנסיבות אלה, באתי לכלל החלטה כי יש לאפשר לעורר לצאת לעבודה במשך שעות היום, בתנאים הבאים:

א.חלופת מעצר הבית ותנאיה ימשיכו לעמוד בעינם, בכפוף לאמור להלן.

ב.לשם מציאת עבודה, יהיה העורר רשאי לצאת מביתו בימים א' עד ה', בין השעות 07:30 עד 14:30; ובלבד, שביציאות אלה ילווה כל העת בערב, אשר יקים עליו פיקוח צמוד, מעת יציאתו את הבית, בלכתו בדרך ובשובו לבית אמו.

ג.אם ימצא העורר מקום עבודה מתאים, ובמסגרתו ערב שיהיה מוכן לפקח עליו באופן צמוד במשך כל שעות העבודה, יוכל לצאת לעבודה בו בין השעות 07:30 עד 17:00, במשך ימי השבוע.

ד.בדרכו למקום העבודה ובחזרה ממנו לביתו, ילווה העורר על ידי ערב שיפקח עליו באופן צמוד.

ה.האמור בסעיפים א'-ד' לעיל כפוף לאישורם של הערבים ומקום העבודה על ידי בית המשפט המחוזי.