פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5631/16
לפני:
כבוד השופט א' שהם
העורר:
אריאל נקש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 21.6.2016, במ"ת 21540-08-15, שניתנה על ידי
כב' השופט ד' צרפתי
בשם העורר:
עו"ד סיגל עפרוני
בשם המשיבה:
עו"ד מירי קולומבוס
החלטה
1.
נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו ולשני נאשמים נוספים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לעורר יוחסה, בנוסף, עבירה של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין. לשני הנאשמים האחרים יוחסה עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2.
מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה, כי שלושת הנאשמים תקפו, בלילה שבין 31-30 ליולי 2015, את המתלונן, לאחר שזה התפרע במועדון בו עבדו. השלושה יצרו קשר עם המתלונן ושכנעו אותו, בתואנות שווא, להגיע למועדון. לאחר שהמתלונן הגיע למקום, הם השליכו לעברו אבנים, ובהמשך הופל המתלונן לרצפה והנאשמים החלו להכותו בבעיטות ואגרופים בכל חלקי גופו. בעקבות התקיפה, פונה המתלונן לבית החולים, כאשר הוא סובל מחבלות שונות, כולל שבר בצלע 5 ובבסיס האף ואושפז לטיפול והשגחה למשך שלושה ימים. עוד נטען בכתב האישום, כי העורר, שהוא אחד מבעלי המועדון בראש פינה, נטל לביתו את כונן הזיכרון של מצלמות האבטחה שהיו במועדון, בכדי למנוע את חשיפת המעשים שבוצעו במתלונן.
הליכים קודמים
3.
בהחלטה מיום 21.9.2015 (כב' השופט ע' עיילבוני ), נקבע כי העורר, אשר מתגורר בבית הוריו בצפת (שם מתגורר גם המתלונן), ישוחרר לחלופת מעצר בדירה שכורה ביישוב יבניאל, כאשר הורי העורר, אחותו, ואבי חברתו ישמשו כמפקחים עליו " ועל ביצוע וקיום תנאי השחרור ". כמו כן, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ והוטלו ערבויות כספיות שונות.
4.
ביום 16.12.2015, הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור לחלופת מעצר, כאשר הבקשה היא לאפשר לעורר לחזור לבית משפחתו בצפת, תחת פיקוח הוריו. נטען בבקשה, כי העורר משלם דמי שכירות חודשיים בסך 4000 ₪, דבר המכביד על העורר ובני משפחתו, זאת, בנוסף לפיקוח " המחייב את בני משפחתו לנסיעות מצפת ליבניאל ".
5.
בהחלטה מיום 16.2.2016, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש ), הבקשה לעיין מחדש בתנאי השחרור לחלופת מעצר. צוין בהחלטה, כי גם אם פחת הסיכון הנשקף מהעורר, לא ניתן לומר כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלפי המתלונן, אשר הביע את החשש כי העורר יפגע בו אם ישוחרר למעצר בית בצפת. על החלטה זו לא הוגש ערר לבית משפט זה.
6.
ביום 26.5.2016, הודיעו באי כוח הנאשמים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. בהתייחס לעורר, הושמטה העבירה שעניינה השמדת ראיה, ואילו העבירה של חבלה בכוונה מחמירה הוחלפה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1)(2) לחוק העונשין. הנאשמים, והעורר בתוכם, הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, ובית המשפט קבע כי הטיעונים לעונש יתקיימו ביום 28.9.2016, וביקש משירות המבחן להמציא לו תסקירים מעודכנים אודות הנאשמים.
7.
בהמשך להתפתחות זו, הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.9.2015, באשר לתנאי השחרור לחלופת מעצר. במסגרת בקשה זו, נטען כי העורר לא הפר את תנאי השחרור, ואין הצדקה כי ישהה ביבניאל ויאלץ לשכור בית בעלות גבוהה של 4000 ₪ לחודש.
8.
בהחלטה מיום 21.6.2016 (כב' השופט ד' צרפתי ), נדחתה הבקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור לחלופת מעצר, מיום 21.9.2015. השופט צרפתי הבהיר כי לא חל שינוי בנסיבות מאז ניתנה ההחלטה הקודמת, ביום 16.2.2016, ויש לדחות את הבקשה לעיון חוזר. עוד נקבע, כי היבטי המסוכנות עומדים במלוא כובד משקלם גם היום, ועדיין יש צורך להרחיק את המבקש מהעיר צפת, עיר מגורי המתלונן. עוד נזכר עברו הפלילי של העורר, שהורשע בעבירות אלימות וסמים.
הערר
9.
בערר שהוגש על החלטה זו נטען, כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולאפשר לעורר לחזור לבית הוריו בצפת, בשל העובדה כי מידת הסיכון מצד העורר פחתה, ומאחר שהוא לא ניסה ליצור כל קשר עם המתלונן. העורר החל בהליך טיפול שיקומי בחסות שירות המבחן, והוא עושה שינוי באורחות חייו. היענות לבקשה עשויה למנוע את קריסתה הכלכלית של המשפחה, אשר נאלצת לשאת בתשלום דמי שכירות גבוהים ובאותה עת לפקח על העורר, למרות המרחק הגיאוגרפי בין צפת ליבניאל.
דיון והכרעה
10.
לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה והאזנה לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, לאחר הודאתו של העורר באשמה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, אין עומדת לו עוד חזקת החפות. שנית, עולה מכתב האישום, כי העורר היה הרוח החיה בתקיפתו של המתלונן, והוא זה שחבל בו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. שלישית, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות אלימות וסמים. מאז ניתנה ההחלטה הקודמת, ביום 16.2.2016, לא חל שינוי מהותי בנסיבות, באופן המצדיק הקלה בתנאי השחרור בערובה. גם חלוף הזמן של כארבעה חודשים בין שתי ההחלטות, אינו מהווה, במקרה דנן, שינוי נסיבות (ראו, למשל, בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (21.8.2006)).
11.
כאמור, משפטו של העורר הגיע אל הישורת האחרונה והוא אמור להסתיים בסוף חודש ספטמבר 2016, ולא מצאתי כי קיימת סיבה או הצדקה לשנות, לעת הזו, את תנאי השחרור לחלופת מעצר, שנקבעו בעניינו של העורר.
12.
הערר נדחה, אפוא.
ניתנה היום, י"ח בתמוז
התשע"ו (24.7.2016).
ש
ו פ ט