בש"פ 4859/08 משה וייספיש נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) מיום 26.5.08 בב"ש 4523/08, בהם נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לעצור את העוררים עד תום ההליכים (ב"ש 4127/08, 28.2.08). בגלל טעות טכנית נשמעו העררים בנפרד, אך בכתב אישום אחד עסקינן וכל ההליכים עד כה היו יחדיו, על כן ניתנת גם החלטה זו במאוחד.

ב.

כתב אישום כנגד העוררים הוגש ביום 1.2.08; כתב אישום נגד שניים נוספים, בקשר לאותה מסכת עובדתית, הוגש גם הוא באותו יום. עניינם של כתבי האישום בייבוא סמים מסוכנים, בשני אישומים– שהעורר וייספיש מואשם רק באחד מהם, העיקרי – שתמציתם כלהלן: העורר פרונמן, בעקבות מגעים עם אחד סבאג (המואשם בתיק מקביל), פנה לעורר וייספיש וביקשו להעביר בתמורה מזוודה ובה סמים מבלגיה לישראל, ואכן כך עשה והביא ביום 18.1.08 סם מסוג MDMA

במשקל כ- 1994 גרם , מוסלק במזוודה; בארץ המתינו לו אותו סבג והעורר פרונמן. לפי האישום השני הביא פרונמן בשתי הזדמנויות ב-2007 סם מסוכן במשקל 25 ק"ג , בפעם האחרת, ו- 30 ק"ג , בפעם האחרת – לבקשת סבאג ובתמורה. עם הגשת כתבי האישום ביקשה המשיבה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. הבקשה התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 28.2.08. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, וכי משכך קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית. אף שבתסקירי מעצר הומלץ על חלופת מעצר בבתי הוריהם של העוררים, בעיקר בשל עברם הנורמטיבי כתלמידי ישיבה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת בעוררים את האמון שנדרש לשם הסתפקות בחלופת מעצר.

ג.

על החלטה זו הוגש ערר ראשון לבית משפט זה (בש"פ 1970/08, בפני השופטת נאור). הערר נדחה ביום 9.3.08. לא נתקבלו טענות העוררים כנגד דיות הראיות לכאורה באישום הראשון (ונאמר כי לגבי הראיות באשר לפרונמן באישום השני עוצמת הראיות חלשה למדי, שכן האישום בנוי אך על אמרתו שלו); כן נדחו טענותיהם לעניין חלופת המעצר, תוך שהודגש "שבעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור". עוד נקבע כי "אשר לחשש להתמשכות המשפט – דיה לצרה בשעתה. לכאורה העניין אינו כה מורכב".

ד.

בקשה לעיון חוזר נדונה, כאמור, ביום 26.5.08. הבקשה התמקדה בחלוף הזמן מאז נשקלה הבקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים, וכן בצפי להתמשכות ההליכים, ובטענות באשר להליכי חקירה בינלאומיים הנערכים בתיק ולחומרי חקירה. נקבע כי התקופה שחלפה אין בה כדי להצדיק עיון חוזר. אשר לחשש להתמשכות ההליכים, נקבע כי אין לו בסיס ממשי, בין השאר הואיל ונקבעו שלושה מועדי הוכחות (14.7.08, 3.9.08, 8.9.08). בעניין טענות נוספות, בדבר חקירה הנערכת לכאורה בהולנד בקשר לפרשה, ובדבר חומר חקירה שאבד לכאורה למשטרה, נקבע כי טרם הובררו ההשלכות אשר עשויות להיות לאלה, אם בכלל, ועל כן כי אין בהן כעת להביא לשחרור לחלופת מעצר.

ה.

בבקשות הנוכחיות חוזרים העוררים על עיקרי הטענות שהובאו בפני בית המשפט קמא. עוד נטען כי התברר שחלק מחומר הראיות טרם נמסר לידי ההגנה, בין היתר מחמת חיסיון, וכי מסיבות שונות נדחו מספר דיונים. כן נטען לגבי העורר וייספיש כי כל מסוכנות שנבעה הימנו פחתה לאור שהותו במעצר, וכי ניתן כעת להציע חלופת מעצר טובה יותר מזו שהוצעה בעבר – מלבד הוריו של העורר, ישנן אופציות נוספות למפקחים או ערבים. לגבי העורר פרונמן נטען באשר לתשתית הראייתית וכן באשר לאפליה בינו לאחד פרידלנדר שלא הועמד לדין; נטען כי חלקו של פרונמן הוא הקטן ביותר, וכי שיתף פעולה עם המשטרה.

ו.

(1) בדיון טען עו"ד בר-חיים לעורר וייספיש, כי ההליך נסוג אחורנית; טרם ניתנה תשובה לאישום מטעמים התלויים בתביעה, שהודיעה לו כי נעשים מהלכי חקירה בחו"ל (בקשת עזרה משפטית והשלמת חקירה מהולנד), וחומר חקירה לא הועבר – בעוד העורר במעצר. חומר רב גם הוחסה, וכיוון שלא הועבר כל חומר החקירה טרם נקבע מועד לתשובה. אמנם נקבעו מועדים ביולי ובספטמבר, אך מועד שנקבע ליוני נדחה בהסכמת המדינה. גם אם יקוימו המועדים שנקבעו לא יסתיים המשפט; וחלוף הזמן כשלעצמו הפחית את המסוכנות. באשר לעורר וייספיש, נטען כי המ דובר במי שחי עד הנה חיים נורמטיביים ובמקרה חד פעמי; החלופה שהוצגה בבית ההורים ראויה, והדרכון בידי המשטרה; יינתן איפוא צו עיכוב יציאה מן הארץ – והמסוכנות תאויין. נטען גם כי החלטת השופטת נאור היתה מבוססת על כך שהמשפט יסתיים בהקדם, מה שאינו עתיד להתרחש. הוצג מכתב מן העורר וייספיש ובו חרטה על התפתות להברחה (אמנם לא של סמים).

(2) בדומה טען בנפרד עו"ד הלוי לגבי העורר פרונמן. המשפט יימשך, לשיטתו, מעל לתשעת החודשים שבחוק בטרם הארכה בבית משפט זה, ואין לאפשר לנהל את המשפט מכל מקום כשהחקירה עודנה מתנהלת. חלקו של העורר הוצג כקטן ביותר, כמי שנוצל על-ידי גורמים עברייניים; נטען גם כי אבד חומר חקירה. העורר מצוי במצב של חשבון נפש ואין סיכוי כי יידרדר שוב לסמים, ואין בשחרורו מסוכנות. העורר פרונמן עצמו ציין בפני, כי הוא הוגה בשאלה כיצד הגיע לדבר זה, ומסוכנותו פוחתת גם עקב כך.

(3) באת כוח המדינה ציינה בשני הדיונים, כי המסוכנות נקבעה בהחלטת השופטת נאור; כל חומר הראיות הועבר, והסניגוריה מיתממת בטענת אי התשובה לאישום. התביעה תביא את עדיה ביולי, והחקירות הנעשות בהולנד אינן מפתיעות, שהרי סביר כי מדינה שעל אדמתה נעברו עבירות תתעניין בהן. אין חומר חקירה בתיק שלא נמסר להגנה; וכדי שיהא עיון חוזר יש צורך בנסיבות שיביאו לשינוי קיצוני. לשיטת המדינה יריעת המחלוקת בתיק ברורה – לא היסוד העובדתי, שאין עליו מחלוקת, אלא היסוד הנפשי. אין מקום איפוא, לשיטת המדינה, לסחבת בהליכים כשגם לגישתם עסקו העוררים בעבירה, אלא שטוענים הם כי יהלומים ולא סמים היו לנגד עיניהם.

(4) לגבי שני העוררים הוצגו מכתבים מהוריהם ומכתבים חיוביים ממוריהם בישיבות בהן למדו, וכן מרבנים ובני משפחה.

(5) הוצגה על-ידי הסניגורים פסיקה של בית משפט זה לאורך השנים, שבגדריה שוחררו לחלופה נאשמים בעבירות סמים חמורות (ראו למשל, בין היתר, בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 1191/04 שבת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 10267/07 פטריק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט מלצר)).

הכרעה

ז.

(1) בית המשפט קמא השתית את החלטתו, שבה דחה את הבקשה לעיון מחדש, בעיקר על כך שלא נתקיימו התנאים לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. סעיף זה קובע כי

"עציר או משוחרר בערובה או תובע, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה (הדגשה הוספה – א"ר)".

לעניין פרשנות סעיף 52(א) ראו בין השאר בש"פ 5740/07 וקילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3477/08 אוחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות).

(2) מהחומר שהועלה בפני לא למדתי דבר העשוי לשנות מהחלטת השופטת נאור בדבר ראיות לכאורה, ויפה איפוא כוחה. האם נתקיימו תנאי חלוף הזמן או שינוי נסיבות לעניין חלופה?

(3) במונחים מקובלים לא חלף "זמן ניכר" במיוחד מעת החלטות המעצר בפברואר-מארס 2008 ואף מעצם המעצר בינואר 2008 – פחות מחמישה חודשים מיום המעצר גופו. הדברים נאמרים בגדרי התנהלותם של תיקים ומבלי להקל ראש ולוא גם ביום אחד של מעצר. החלטה באשר ל"זמן ניכר" לעניין עיון חוזר היא "תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ'ניכר' בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת הנסיבות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות, המשפחתיות הכלליות והנפשיות" (בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל , השופטת ארבל). אכן, חלוף הזמן נמדד על פי נסיבות המקרה (ראו גם בש"פ 371/01 חסונה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 913 (השופט אנגלרד); בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ד' חשין); בש"פ 8513/06 אלפקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט דנציגר)). בנידון דידן אינני משוכנע כי ניתן לומר שחלוף הזמן, גם אם פעל המעצר את פעולתו על העוררים, הגיע כבר עתה למצב של הטיית הכף, אף כי – כפי שייאמר להלן – יתכן שהיום להידרשות לכך לא ירחק.

(4) אשר לשינוי נסיבות, סבורני כי טרם בשלה השעה לומר, כטענת העוררים, כי חל שינוי מהותי בנסיבות כיוון שהמשפט טרם החל; מבחן חשוב לכך, אם גם לא יחיד, יהיו אם אכן יחלו ההוכחות במועדן לאחר שתהא תשובה לכתב האישום, ומה הצפי לסיום. אכן יש ערפל מסוים באשר למשמעות ההליכים המתנהלים אל מול מדינות חוץ לעת הזאת ולהשלכתם על חומר החקירה בתיק (לעניין חומר החקירה עצמו איני נדרש, והוא מתנהל במסלול אחר – ראו החלטת השופט זילברטל מ-20.5.08), ובעיקר להשלכתם על לוח הזמנים של שמיעת הראיות. ואולם, לעת הזאת איני סבור כי יש אינדיקציה ברורה שלפיה חל "מהפך" באופן שניתן לדבר על "נסיגה" בהליך.

(5) לכן איני יכול לומר כי מתקיימים כבר עתה תנאי סעיף 52 לעיון מחדש. ואולם, יתכן – כאמור – שיום זה לא ירחק. כשלעצמי סבורני כי ככל שיוברר כי הצפי להתקדמות המשפט יהא ממושך, עשויה לקום עילה לעיון חוזר. במקרה כזה, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לעיון החוזר גופו, לדידי החלופות שהוצעו בבתי הוריהם של העוררים לא יסכונו; ההורים כנראה, גם למרבה צערם שלהם, לא היוו לכאורה מחסום מספיק בפני בניהם מעיסוק בעבירות, וספק אם יוכלו לשים את הגבולות הנדרשים להפחתת המסוכנות. יש לזכור גם כי המ דובר בעבירה חמורה, הנושאת פוטנציאל (כמובן מבלי שאקבע דבר לגופו) לענישה בהתאם, וגם מכאן הצורך בהקפדה. לשם כך יהא צורך בחלופה אחרת, שתיבדק על ידי שירות המבחן ושתתקבל על דעת בית המשפט המחוזי (כגון למשל בתי ראשי ישיבה שאינם

קרובי משפחה), וזאת בליווי הפקדות גבוהות, ערבויות גבוהות ואיזוק אלקטרוני, בנוסף לעיכוב יציאה והפקדת דרכון, כך שלא יהא הווה אמינא מסוג כלשהו להפרה, לעבירות נוספות או אף להימלטות מאימת הדין.

(6) בנתון לאמור מעלה, איני נעתר איפוא לערר. אותה "צרה" הקשורה בהתמשכות שעליה דיברה השופטת נאור, טרם באה שעתה לעת הזאת.