בש"פ 5740/07 מועין וקילי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט צרפתי) מיום 21.6.07 בתיק ב"ש 2144/07, בגדרה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת רוטפלד-האפט) מיום 13.6.07 בתיק ב"ש 2588/07. בהחלטה זו נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת יונג-גפר) מיום 9.1.07 בתיק ב"ש 6288/06, שלפיה שוחרר העורר למעצר בית בתנאים מגבילים של איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות עד תום ההליכים נגדו בתיק פ' 3812/06.

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים וקבלת נכס שהושג בפשע, עבירות לפי סעיפים 328 רישא ו-411 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי האמור בכתב האישום, קיבל הנאשם סכום כסף במזומן, מספר המחאות ודוגמאות חומר קרמי, שידע כי הושגו בפשע. עוד נטען, כי העורר יצר קשר, ביום 23.11.06, עם המנכ"ל של חברת ענבר, ואיים עליו כי אם יעביר לו סכום כספי, יוחזר אליו הרכוש, פרט לכסף המזומן, אך אם לאו, לא יוחזר הרכוש; ולאחר מכן תיאם עם המנכ"ל ועם אדם מטעמו את העברת הרכוש תמורת התשלום הכספי, שהיה אמור להתבצע ביום 7.12.06. אז נעצר העורר על ידי השוטרים כשברשותו חלק מן הרכוש הגנוב.

(2) כתב האישום הוגש בעקבות הסדר טיעון, שאושר בהחלטת בית משפט השלום בנצרת (הנשיא כתילי) מיום 17.5.07. על פי הסדר זה, חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום מתוקן, אך נותרה מחלוקת בשאלה אם מגבשות עובדות כתב האישום עבירה של סחיטה באיומים, ונקבע כי בהסכמת הצדדים יכריע בית המשפט בשאלה, לאחר שיעבירו אליו הצדדים את סיכומיהם בכתב. כן הוסכם בהסדר, כי לאחר קבלת תסקיר מבחן יתקיים טיעון לעונש.

ג.

לאחר מעצרו של העורר ביום 7.12.06, ובטרם הוגש הסדר הטיעון לאישור בית המשפט, התקיים בבית משפט השלום בנצרת, ביום 25.12.06, דיון בבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בעיר לוד. לאחר קבלת תסקיר מעצר, הורה בית המשפט ביום 9.1.07 על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים הכוללים, בין היתר, איזוק אלקטרוני, וכן הפקדת ערובות בסך 15,000 ש"ח מטעם העורר ובסך 25,000 ש"ח מטעם כל אחד מן הערבים.

ד.

(1) לאחר זמן מה ביקש העורר עיון חוזר בהחלטה הראשונה ושינוי תנאי החלופה, כך שלעורר יותר להתגורר בבית משפחתו בשבט אלעצאם בנגב ולצאת לעבודה במשרדי אגודת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב בהשגחת אחיו אבראהים אל-וקילי ודודו סלימאן אל-זקיקה. בבקשתו ציין בא כוח העורר, כי למבקש אין בעברו כל עבירות אלימות או עבירה של הפרת הוראה חוקית, וכי קיים את תנאי השחרור שהוטלו עליו במלואם.

(2) בבית משפט השלום בנצרת נערכו דיונים אחדים בבקשה, שבהם נחקרו גם המפקחים שהוצעו, אבראהים אחי העורר וסלימאן דודו. בהחלטה מיום 13.6.07 נדחתה הבקשה. נאמר, כי "אין ליתן יד לניסיון להקל מעת לעת בתנאי שחרור עליהם, הוסכם שעה שכל מעייניו של המבקש היו להביא לשחרורו ממעצר עד תום ההליכים"; זאת – בהסתמך, בין היתר, על בש"פ 4152/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט ד' לוין; ובש"פ 6772/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – השופטת פרוקצ'יה. כן קבע בית המשפט כי אין נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המלמדות על שינוי מהותי במצב, והמצדיקות שינוי המבוקש בתנאי שחרורו של העורר, ובפרט – כנאמר – נוכח הסיום הקרוב של ההליכים בעניינו, ומסוכנותו העומדת בעינה משהודה.

(3) ערר לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחה על-ידי השופט צרפתי ביום 19.6.07. נאמר, כי ההנחה הבסיסית היא שהסדר חלופת המעצר שגובשה במקור הוא מידתי ומשקף את האיזון הנכון. כן ציין בית המשפט כי הודאת העורר משמיטה את עיקר חזקת החפות שעמדה לעורר, וכי סיום התיק קרוב לאחר שהצדדים כבר הגישו סיכומיהם. בית המשפט הוסיף כי חלופת המעצר המוצעת אינה ראויה, שכן היא כרוכה בהסרת האיזוק האלקטרוני. מכאן הערר.

ה.

(1) בעררו וכן בדיון קבל בא כוחו של העורר כנגד החלטת בית משפט השלום, ממנה נצטייר, כנטען, כאילו "זמם העורר מלכלתחילה (כך במקור - א"ר) להסכים לתנאי שחרור קשים ובהמשך להוליך בכחש את ביהמ"ש". נטען, כי אין בסיס לקביעה לפיה המסכים לתנאי שחרור מוותר על זכותו לעיון חוזר, והוא מוחזק מראש כמקבל על עצמו תנאים אלה עד קץ המשפט. תנאי מעצר הבית קשים על העורר, קשים – לשיטתו – אף ממעצר מלא; 7 חודשים שחלפו מצדיקים בדיקתו המחודשת של הנושא. נטען כי חזקת החפות אינה עניין לטיעונים בהליך מעצר, ויש לשקול את שאלת המסוכנות בלבד, ומסוכנותו של העורר אינה ברמה המצדיקה מעצר בית בתנאים קיצוניים; אין גם חשש, נוכח העונש המירבי של מאסר בן שנה וחצי שהעורר צפוי לו, להימלטות מאימת הדין. גם המשפט עתיד להתארך, לשיטת העורר, שכן אין עדיין הכרעת דין וגם תסקיר העתיד להתבקש בו יימשך זמן רב. בערר נכללה גם בקשת היתר ליציאה לעבודה.

(2) בא כוח המדינה טען, כי מלכתחילה היתה הסכמה לחלופה הנוכחית, וזאת כשהמשפט היה צפוי להוכחות ממושכות – והנה עתה אף התקדם. ישנו גם חשש להימלטות; ומכל מקום הכרעת הדין בפתח, ואין מקום להתערבות בתנאי החלופה.

ו.

עיינתי בחומר ובטיעוני הצדדים. ראשית, באשר לעיון החוזר, סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, מאפשר פניה לעיון חוזר בקשר למעצר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אכן, בית משפט השלום הזכיר התיחסות של בית משפט זה במקרים שבהם נאמר – למשל – ש"הנחת המוצא היא כי הסדר חלופת המעצר כפי שנקבע במקורו הוא זה שיהיה תקף עד לתום המשפט, ואין לסטות ממנו אלא בנסיבות מיוחדות ומטעם מיוחד המצדיק שינוי ההחלטה" (השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2016/05 חודויארוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן כך, אולם יש כמובן לפרש את הדברים בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, ומחצית שנה של שהות בתנאים קשים מאפשרת בדיקה מחודשת. אציין עם זאת, כי אין בידי לקבל כלל ועיקר שמעצר בית גרוע ממעצר במשמורת סורג ובריח (ראו בג"ץ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה , פ"ד נט(2) 865, 870-869. כן אציין, שלשינוי באשר לחזקת החפות תיתכן משמעות גם לענין המעצר, שלא כדעת העורר (בש"פ 678/05 צרפתי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); זאת, על ידי תוספת משקל הפועל לחובת נאשם בעת עריכת האיזון (במקרה דנא ישנה הודאה בבית המשפט, גם אם טרם הפכה, על פי האמור מעלה, להכרעת דין במלוא תוקפה). ככל שהבינותי, אין התנגדות נחרצת מטעם המדינה לבדיקת חלופה מקבילה. אף שיש התנגדות ליציאה לעבודה, שהיא משאלה נוספת שהביע העורר. כשלעצמי סבורני כי אין מקום לעת הזאת, שעה שמכל מקום נראה סיום המשפט באופק, לשינוי התנאים בכיוון של יציאה לעבודה. סבורני גם כי יש לעמוד על האיזוק האלקטרוני. על כן מתבקש שירות המבחן למבוגרים להידרש לחלופות שיכללו תנאי פיקוח דומים לאלה ששררו עד כה (בצירוף איזוק אלקטרוני), שיציע העורר; תסקיר משלים יונח בתוך 21 יום על שולחנו של בית המשפט המחוזי, ואני מקדים לו תודה. בא כוח העורר יגיש את הצעת החלופות לשירות המבחן בתוך השבוע הקרוב.

ז.

הערר מתקבל אך במובן זה שיוגש תסקיר עדכני שיידרש לחלופות. כל עוד אין החלטה אחרת, יישארו התנאים הנוכחיים בעינם.