בש"פ 2016/05 זינאידה חודויארוב נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש. דברת) מיום 23.02.05 לדחות את בקשת העוררת לקבלת היתר ליציאה ממעצר בית בו היא שוהה לצורך לימודים.

2.כנגד העוררת – בצירוף ארבעה נאשמים נוספים ובהם בעלה – הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי (תיק פ"ח 930/04) בגין קשירת קשר עם אחרים לחטיפת אישה העוסקת בזנות ולמכירתה לאחרים למטרה זו. המתלוננת הוזמנה מראש אל בית מלון, נחטפה בכח, נכלאה, נעשו נסיונות למכרהּ, הופעלו עליה לחצים שלא תסכל את העסקה, ובכלל זה היא הובלה לתחנת משטרה תוך יצירת מצג שווא כאילו תוסגר למשטרה אם לא תשתף פעולה, ולבסוף הובלה לעסוק בזנות ונמכרה לאחר לשם כך. כתב האישום מפרט שורה של עבירות כנגד העוררת ואחרים הנאשמים עימה: קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, וכן סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. בד בבד עם הגשת האישום, בקשה המדינה את מעצרה עד תום ההליכים של העוררת.

3.בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את העוררת לחלופת מעצר וזאת לאור גילה הצעיר, ומאחר שלא נטלה חלק פעיל במכירת המתלוננת. לאחר שהוגש תסקיר מעצר, קבע בית המשפט כי העוררת תשהה במעצר בית, ותהיה נתונה לפיקוח שירות מבחן בצד ערבויות כספיות שהוטלו עליה. בדיון מאוחר יותר בבקשה של העוררת, פסק בית המשפט כי אין לאפשר לה לצאת מביתה לחיפוש עבודה, ואולם כאשר תהא בידה הצעת עבודה קונקרטית תוכל לפנות שוב לבית המשפט. בהחלטה מיום 27.12.04 איפשר בית המשפט לעוררת לצאת באופן חד פעמי מביתה לצורך קבלת ייעוץ תעסוקתי.

4.ביום 17.02.05 הגישה העוררת בקשה נוספת למתן היתר יציאה ללימודי השלמת השכלה, המתקיימים חמישה ימים בשבוע בין השעות 08:30 – 13:30 מיום 10.02.05 ועד יום 06.07.05. לטענתה, עמידתה בכל התנאים המגבילים של חלופת המעצר והיותה נתונה לפיקוח שירות המבחן הם בגדר שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בתנאי מעצר הבית. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, מנימוקים של מסוכנות העוררת והעדר כל שינוי ממשי בנסיבות תנאי שחרורה, ובהינתן העובדה כי מעצר הבית שהוטל עליה לא קטע מהלך לימודים שהחלה בו בטרם ארעו מעשי העבירה ובטרם נעצרה בגינם.

5.בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, טוענת העוררת לחוסר עקביות בפסיקת בית המשפט המחוזי, במובן זה, שמחד, איפשר לעוררת לחפש עבודה, אך מאידך שלל יציאתה ללימודים. העוררת טוענת עוד כי היא נעדרת כל עבר פלילי, וכי תוכנית הלימודים מוגדרת וברורה מראש והשתלבותה בה נתמכת על ידי שירות המבחן. אפשר, היא טוענת, כי מסוכנותה נותרה בעינה כל עוד היתה בקשר עם בעלה, אולם משהשניים נותקו זה מזה עקב מעצרו של הבעל אין עוד סיכון הנשקף ממנה.

6.דין הערר להידחות.

כנגד העוררת מתנהלים הליכים פליליים בעבירות חמורות של סחר בבני אדם לצורך עיסוק בזנות, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, וקשירת קשר לביצוע פשע. קימות ראיות לכאורה למעורבותה בעבירות אלה. בית המשפט המחוזי נטה לקולא בשחררו את העוררת לחלופת מעצר בית, אך מאז עשה כן פנתה העוררת מספר פעמים בנסיונות חוזרים ונישנים לשנות את תנאי החלופה ולאפשר את יציאתה מהבית למטרות כאלה או אחרות. בית המשפט קמא אישר יציאה למטרה נקודתית אך סירב לשנות את תנאי החלופה שינוי בסיסי המתחייב לצורך יציאה ללמודים במהלך חמישה ימים בשבוע למשך מספר שעות בכל יום. בדין סירב כך. משמעות היתר כאמור שקול כביטול, ולו חלקי של מעצר הבית, בלא שחל שינוי משמעותי בנסיבות המצדיק את שינויו של ההסדר המקורי. אין הצדקה עניינית לסטות מחלופת מעצר שהוטלה, אך מן הטעם שנאשם מתכנן להשתלב בלמודים או עבודה במהלך משפטו, גם אם הדבר עשוי להועיל להליך שיקומו. נקודת המוצא היא כי הסדר חלופת המעצר כפי שנקבע במקורו הוא זה אשר יהא תקף עד לתום המשפט, ואין לסטות ממנו אלא בנסיבות מיוחדות ומטעם מיוחד המצדיק שינוי ההחלטה. בית המשפט המחוזי שקל בקפידה ואיזן איזון עדין בין מסוכנותה של העוררת והחשש להימלטותה, חששות שאינם חששות בעלמא - לבין הצורך למזער את הפגיעה בחירותה האישית, וקבע הסדר חלופת מעצר המורכב מתנאים שונים שיש בהם כדי לענות על תכלית המעצר. שינוי התנאים משמעותו הפרת האיזון האמור אשר ניתן להצדיקו רק מקום שיש טעם מיוחד לכך, טעם כזה אינו קים כאן, ואין די ברצונה של העוררת לצאת מן הבית למטרת למודים כדי לשמש טעם כזה, במיוחד נוכח העובדה שעד למעצרה לא היתה משולבת בכל הליך דומה.

הערר נדחה.