בש"פ 1565/07 אחמד אלוקיל נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' אמסטרדם), בתיק ב"ש 94172/06 מיום 16.1.07, לפיה דחה בית-המשפט את בקשתו של המבקש לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר.

כנגד העורר וחמישה נאשמים נוספים הוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקוה כתב אישום, המייחס לו שלוש עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק);קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; וכן עבירה של נסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 בצירוף לסעיף 25 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, העורר ונאשם נוסף גבו כספים באמצעות איומים ממתלוננים שונים, וזאת לדרישתם של שני נאשמים נוספים בתיק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 11.07.06, החליט בית-משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופטת ל' לב-און) לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בבית חמותו בתל-אביב, הפקדה של 15,000 ש"ח, ערבות צד ג' בגובה 20,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית בסך 20,000 ש"ח. ההחלטה לשחרר את העורר ממעצר התבססה, בין היתר, על אסון שפקד את המשפחה בדמות מותה של בתם התינוקת.

מספר חודשים לאחר ששוחרר לחלופת מעצר, הגיש העורר לבית-משפט השלום בקשה לעיון חוזר, בה ביקש לאפשר לו לצאת לעבוד. ביום 16.11.06 דחה בית-המשפט את בקשתו בציינו כי העורר הוא שהיה הרוח החיה מאחורי הפרשה בה הואשם וכי שחרורו לחלופת מעצר התבסס על נסיבותיו האישיות.

על החלטתה זו ערר העורר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ביום 16.1.07 דחה את הערר. בהחלטתו, התייחס בית-המשפט לחומרת המעשים המיוחסים לעורר וכן לכך שתסקיר שירות המבחן לא נתן המלצה חד משמעית בעניין יציאתו לעבודה.

מכאן הערר שבפני, במסגרתו טוען העורר, כי יש לאפשר לו לצאת לעבוד וזאת לאור נסיבותיו האישיות הקשות, מצבו הכלכלי והעובדה שאין לו עבר פלילי וכי קיים את כל תנאי שחרורו. עוד מציין העורר את העובדה ששירות המבחן כתב בתסקיר שערך בעניינו כי האדם שאמור לפקח עליו בעבודתו הינו אדם אחראי אשר מבין את האחריות המוטלת עליו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר ניתנה מלפנים משורת הדין וזאת לאור האסון שפקד את העורר וכי ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לעבודה הינה החלטה סבירה לאור העבירות המיוחסות לו ולמסוכנות הנשקפת ממנו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

ראשית, אציין כי במידה והדבר לא פוגע באינטרס הציבור או בהליכי המשפט, יש לנסות לאפשר לנאשמים המשוחררים לחלופת מעצר לעבוד ולהתפרנס, וזאת כמובן בכפוף לתנאים מסוימים אשר יאיינו את מסוכנתם. בענייננו, אמנם ההחלטה לשחרר את העורר לחלופת מעצר התבססה בעיקר על האסון שפקד אותו, אך כיום יש להתייחס לזמן הרב שעבר מאז הוא נעצר לראשונה ולמצבו הכלכלי הקשה, כמו גם לעובדה שזו לו הפעם הראשונה בה הוא מואשם בפלילים. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאפשר לעורר לצאת לעבוד על מנת לפרנס את משפחתו.

אשר-על-כן, הערר מתקבל במובן זה שהעורר יהיה רשאי לצאת מביתו בכל יום בין השעות 16:00-08:00 לצורך עבודתו. יתר תנאי השחרור שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום ביום 11.7.06 יישארו על כנם.

התיק מוחזר לבית-משפט השלום בפתח-תקווה על מנת לקיים דיון במעמד הצדדים ובנוכחותו של המפקח המוצע לשם קביעת התנאים להעסקתו של העורר והפיקוח עליו וכן ערבויות נוספות, ככל שימצא לנכון ולפי שיקול דעתו.