בש"פ 6575/08 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מיום 28.7.08 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1118/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות

1.

כתב האישום. ביום 28.10.08 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) ועבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת והמשיב חיו כבני זוג בדירה משותפת. ביום 21.10.07 בשעות הערב המאוחרות, החל ויכוח בין המתלוננת למשיב. סמוך לאחר מכן, סגר המשיב את המתלוננת בחדר השינה שבדירה ולא איפשר לה לעזבו.

מספר שעות לאחר מכן, ביום 22.10.08, החליט המשיב להמית את המתלוננת, נכנס לחדר השינה, אחז בשערותיה והטיח את פניה כנגד הקיר. סמוך לאחר מכן, נטל המשיב סכין מטבח והחל לחתוך את המתלוננת מספר פעמים בצווארה ובידיה. כשנוכח המשיב לדעת כי המתלוננת לא מתה, ניסה לשבור את עמוד השדרה שלה בכוח באמצעות ידיו. בסמוך לשעה 07:00 בבוקר, יצא המשיב מהדירה, רכש בקבוק אלכוהול, שב אל הדירה, שפך את תכולתו של הבקבוק על המתלוננת והציתה באמצעות מצית. במעשיו, גרם המשיב למתלוננת לחתכים רבים ועמוקים בקדמת צווארה ומאחוריו, לחתך באמה ובכף יד ימין, לכוויות בדרגה 1-2 על מצחה, אזנה, בית השחי וגבה (בשטח של כ-5% משטח גופה) ולחבלה בעמוד השדרה בין שתיים מחוליותיה. בשל מעשים אלו אשפוזה המתלוננת בבית החולים במצב בינוני-קשה. במעשיו, הצית המשיב במזיד את המתלוננת וניסה לרצוח אותה.

2.

הליכי המעצר עד תום ההליכים. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום וביניהן הודעת המתלוננת, הודיית המשיב בכל המיוחס לו המגובה בשחזור בנערך עמו, הודעת שכנתו של המשיב אשר תומכת בגרסת המתלוננת, תצלומים מזירת העבירה וכן תעודות רפואיות המעידות על מצבה הרפואי הקשה של המתלוננת. כמו כן נטען בבקשה כי מעשיו של המשיב, שבוצעו תוך שימוש באלימות חמורה וקיצונית שכללה דקירת סכין, הטחת ראש בקיר, ניסיון שבירת המפרקת והצתת גופה של המתלוננת, מקימים את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) ומעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב למתלוננת בפרט ולציבור בכלל. עוד ציינה המבקשת כי למשיב מספר הרשעות קודמות בעבירות של פריצה לרכב, גניבה, תקיפת שוטרים וחבלה במזיד.

ביום 28.10.07 ציין בא כוח המשיב כי המשיב שוהה בבית החולים שער מנשה וביקש כי הדיון במעצר ידחה על מנת שהמשיב ייבדק בדיקה פסיכיאטרית, כשהוא מסכים לשהייתו במעצר עד החלטה אחרת. בית המשפט קמא קבע כי המשיב ייבדק כאמור ויוותר במעצר בבית החולים ודיון נקבע ליום 14.11.07. הדיון נדחה פעם נוספת לבקשת בא כוח המשיב וביום 5.12.07 הורה בית המשפט קמא (כבוד השופט ג' נויטל), בהסכמת המשיב, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.

ההליכים בתיק העיקרי. ביום 15.11.07 נקבע דיון הקראה, שנדחה ליום 19.11.07 עקב העדרו של המשיב. ביום 19.11.07 נערכה הקראה, כאשר בא כוח המשיב ביקש דחייה נוספת כדי ללמוד את חומר החקירה ובית המשפט קמא קבע כי בא כוח המשיב יעביר את תגובתו בתוך 30 יום. ביום 23.12.07 ביקש בא כוח המשיב דחייה נוספת במענה לכתב האישום, משום שטרם איתר פסיכיאטר דובר רוסית שימסור חוות דעת לסנגוריה הציבורית. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה ונקבע דיון ליום 23.1.08. במועד זה, ביקש בא כוח המשיב לקבוע את התיק להוכחות וליתן לו ארכה של כחודשיים-שלושה למסירת מענה לכתב האישום, הואיל והוא עדיין אוסף חומר. בא כוח המשיב ציין כי לא יסכים להארכת מעצר ובית המשפט קמא קבע כי נוכח כפירתו המסתמנת של המשיב בהאשמות המיוחסות לו, יקבעו שלושה מועדי הוכחות בחודשים ספטמבר-נובמבר 2008, וכי המשיב יגיש בתוך 60 ימים תגובה מפורטת בכתב, וקבע ישיבת תזכורת ליום 1.4.08. במועד זה, התקיים דיון במסגרתו ביקשה המבקשת לוותר על מספר עדים ולהוסיף עדי תביעה אחרים, והודיעה כי נוכח הוספת העדים תבקש לתקן את כתב האישום. בא כוח המשיב טען כי טענות ההגנה מתמקדות בהגנת השכרות, המשליכה לטענתו על הכוונה הפלילית של המשיב, והן בהגנת אי השפיות והוסיף כי לשם אישושה של טענת השכרות זקוק הוא לכל העדים, למעט עד תביעה אחד עליו ויתר. בא כוח המשיב ציין כי המשיב מודה בביצוע המעשים עצמם, למעט החבלות שנגרמו למתלוננת, אך ורק מתוך ציפייה שהמבקשת תביא את כל עדיה.

בית המשפט קמא קבע כי כתב האישום יתוקן בדרך של הוספת עדי תביעה והורה לבא כוח המשיב לעבור על רשימת עדי התביעה ולהודיע על עדי התביעה שניתן לוותר על עדותם. לבסוף, ביטל בית המשפט קמא את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 28.9.08, ללא הנמקה, וקבע תחתיה מועד נוסף ליום 25.1.09. נכון לעת זו, ישיבת ההוכחות הראשונה קבועה ליום 3.11.08 ושתי ישיבות נוספות נקבעו לימים 6.11.08 ו-25.1.09.

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה עו"ד ד' כהן–ויליאמס – כתב האישום מייחס למשיב עבירות חמורות של ניסיון רצח והצתה, שבוצעו כנגד בת זוגו. העבירות החמורות המיוחסות לו, שבוצעו תוך שימוש באלימות חמורה וקיצונית שגרמה למתלוננת לחבלות חמורות, מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהמשיב לביטחון הציבור בכלל ולביטחון המתלוננת בפרט.

5.

לטענת המבקשת, ראיות התביעה בתיק זה הינן חזקות ומתבססות על מספר נדבכים הכוללים את הודעת המתלוננת, הודעת שכנתו של המשיב, והודאת המשיב בכל המיוחס לו, המגובה בשחזור שנערך עימו. לטענתה, שלב ההוכחות במשפטו של המשיב טרם החל, בעיקר נוכח בקשות דחייה רבות שאותן הגיש בא כוח המשיב.

6.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המבקשת כי נוכח מסוכנותו של המשיב יש להאריך את מעצרו, הגם שידוע כי על פי מועדי ההוכחות שנקבעו בתיק תתבקש הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים פעם אחת נוספת לפחות. בנוסף, טענה היא כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות, האחת בגין פריצה לרכב ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והשניה בגין חבלה במזיד ברכב ופירוק חלקים ממנו, ועבר זה מלמד כי המעשים נשוא כתב האישום אינם חד פעמיים.

לפיכך, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב, כאמור לעיל.

טענות המשיב

7.

מנגד, טוען המשיב – באמצעות בא כוחו עו"ד י' יעקובי – כי אין מקום להיעתר לבקשה, בפרט נוכח העובדה כי ישיבת ההוכחות השלישית בתיק אמורה להתקיים בחודש ינואר 2009, מה שיחייב הארכת מעצר נוספת של המשיב לפחות פעם אחת נוספת, אשר אין להשלים עימה.

8.

מוסיף המשיב וטוען כי בעת ביצוע העבירה הוא היה במצב של שכרות, כפי שנקבע בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוכנה בעניינו וכי שבוע וחצי טרם האירוע הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה שגרמה לו למצב פסיכוטי. לטענתו, כל מכריו, לרבות בת זוגו לחיים (המתלוננת) וגרושתו, מעידים על היותו אדם נורמטיבי ולא אלים. מוסיף המשיב וטוען כי במהלך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה חדל הוא לצרוך אלכוהול וחל שינוי חיובי במצבו, ולפיכך מבקש הוא כי הדיון בעניינו יוחזר לבית המשפט קמא לצורך בחינתה של חלופת מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפני, החלטתי להיעתר לבקשה.

10.

אכן, צודק המשיב בטענתו לפיה שיקול הזמן אשר חלף ממעצרו הינו שיקול משמעותי בבחינת המסוכנות הנשקפת ממנו. ואולם, יש לבחון את הזמן שחלף לאור העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען [ראו למשל: בש"פ 10131/07 מדינת ישראל נ' רמאדן (לא פורסם, 10.12.07)]. סבורני כי בעניינו של המשיב, בחינת הזמן שחלף אל מול המסוכנות הנשקפת ממנו מביאים למסקנה לפיה יש להותיר את המשיב במעצר. המשיב מואשם בעבירות חמורות ביותר של ניסיון רצח וניסיון הצתה, אשר בוצעו שתיהן כלפי בת זוגו לחיים. על פי הנטען בכתב האישום, היכה המשיב את המתלוננת ללא רחם, באכזריות רבה, תוך שהוא שם לו למטרה להביא למותה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות רבות אשר הביאו לאישפוזה בבית חולים במצב בינוני עד קשה. מעשים חמורים אלו, ונסיבות ביצועם – כלפי בת זוגו לחיים של המשיב, בביתם, תוך שימוש בכוח רב, בסכין, באלכוהול ובמצית - מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב ואף מקימים את חזקת המסוכנות על פי החלופות הקבועות בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים [עבירה שנעשתה באלימות או באכזריות תוך שימוש בנשק חם או קר] ובסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים [עבירה שנעברה כלפי בן משפחה כמשמעותו של מונח זה בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991] ומכוח סעיף זה מתקיימת אף החלופה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כאמור, סבורני כי מסוכנות זו, אשר לא שוכנעתי כי היא קהתה עם חלוף הזמן, מחייבת את המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, כאשר לדידי בנסיבות אלה לא ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר אחרת.

11.

באשר לטענת המשיב לפיה

נוכח מועדי ההוכחות שנקבעו בתיק תתחייב הארכת מעצרו של המשיב פעם אחת נוספת לפחות, הרי שנוכח מסוכנותו של המשיב, כפי שתוארה לעיל, אין בטענה זו לבדה כדי להצדיק את שחרורו של המשיב ממעצר [השוו: בש"פ 2035/08 מדינת ישראל נ' אברהים (לא פורסם, 9.3.08)].

12.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 28.7.08 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1118/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.