בש"פ 10131/07 מדינת ישראל נ. מחמוד אבו רמאדן

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

ביום 8.3.2007 הוגש כתב אישום נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב האישום ייחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ועבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. לפי כתב האישום, קשרו המשיבים קשר לרצוח את המתלונן. לפי הנטען, ביום 2.3.2007 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, הגיע המתלונן לבית ביפו. במסגרת הקשר ולשם קידומו, אסף המשיב 1 ברכבו אדם נוסף ואת המשיב 2, שהצטייד באקדח בתיאום עם המשיב 1. המשיבים והאדם האחר נסעו לבית שבו שהה אותה עת המתלונן. המשיב 1 עצר את מכוניתו סמוך לפתח הבית, המשיב 2 עצר את הרכב ונכנס אל הבית, בעוד המשיב 1 והאדם הנוסף ממתינים לו מחוץ לבית על מנת למלטו מהמקום לאחר ביצוע הרצח. המשיב 2 עלה במדרגות הבית ונכנס אל מבואה הנמצאת מחוץ לדירה שבה שהה אותה עת המתלונן. לפי הנטען בכתב האישום, ירה המשיב 2 במתלונן מספר יריות בכוונה לגרום למותו. מיד לאחר הירי נכנס המשיב 2 למכונית שבה המתינו המשיב 1 והאדם האחר, והשלושה נמלטו מהמקום. כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן פצעי שפשוף והוא הובהל לבית החולים.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בבקשה נטען, בין היתר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וכי נשקפת מהם סכנה, אשר אינה מאפשרת לשחררם בחלופת מעצר.

הדיונים בהליכי המעצר עד תום ההליכים, כמו גם הדיונים בתיק העיקרי, התאפיינו בדחיות ועיכובים מרובים. השתלשלות ההליכים היתה כמפורט להלן: למחרת הגשת כתב האישום התקיים דיון בבית המשפט בבקשת המעצר עד תום ההליכים. לבקשת הסנגורים נדחה הדיון לשם לימוד התיק. בדיון הבא שב אחד הסנגורים וביקש לדחות את מועד הדיון, מן הטעם שטרם עיין בחומר הראיות. בית המשפט נעתר לבקשתו. ביום 12.4.2007 התקיים דיון בבקשת המעצר, שבסופו הורה בית המשפט (השופט ד' רוזן ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום. כן נקבע, כי ניסיונם לכאורה של המשיבים לבצע רצח בנשק חם לאחר שרקמו בקפידה את מזימתם הנטענת, מלמד על מסוכנותם. מסוכנות זו מהווה עילה למעצרם ואינה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר. על החלטה זו הגישו המשיבים – כל אחד מהם בנפרד – ערר לבית משפט זה. בהחלטה מיום 7.5.2007 (השופט ע' פוגלמן ) נדחה עררו של המשיב 2 (ראו: בש"פ 3705/07 עיסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2007)). אשר למשיב 1, נקבע בהחלטת בית משפט זה מיום 8.7.2007 (השופט א' רובינשטיין ), כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, וכי מסוכנותו ניכרת. עם זאת, בשל גילו הצעיר – היותו יליד 1988 – ובשל עברו הנקי, נקבע, כי יוגש תסקיר בעניינו לבית המשפט קמא, לצורך הכרעה בשאלת המעצר (ראו: בש"פ 5407/07 אבו רמאדן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.7.2007)). בתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא נאמר, כי רמת הסיכון למעורבותו של המשיב 1 בפלילים הינה גבוהה. עם זאת, הוצע לשחרר את המשיב 1 למעצר בית תחת פיקוחה של דודתו. בית המשפט קבע, כי חרף האמור בתסקיר, מסוכנותו של המשיב 1 מחייבת, כי יישאר במעצר עד תום ההליכים.

גם בדיונים בתיק העיקרי חלו עיכובים ודחיות. ביום 28.3.2007 בוצעה הקראה, אך המענה לכתב האישום נדחה לבקשת הסנגורים. מאז ביקשו הסנגורים ארבע פעמים נוספות, כי הדיון יידחה מטעמים שונים. ביום 5.9.2007 התקיים דיון, שבו ניתן מענה לכתב האישום. במסגרת דיון זה, כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום, והתיק הועבר לשם קביעת המותב בפניו יישמעו הראיות. ביום 15.10.2007 נקבעו ארבעה מועדי הוכחות, שהראשון שבהם יתקיים בעוד כחמישה חודשים.

בדיון בפניי ציינו באי-כוח המשיבים, כי השניים נתונים במעצר למעלה מתשעה חודשים, וכי התיק יתחיל להישמע רק ביום 6.4.2008. לטענתם, הזמן שחלף עד כה והזמן שעתיד לחלוף עד לתום משפטם, מצדיק בחינתה של חלופת מעצר על ידי שירות המבחן. בא-כוחו של המשיב 1 אף טען, כי נוכח עברו הנקי, נוכח גילו הצעיר ונוכח האמור בתסקיר שהובא בפני בית המשפט קמא, אין להאריך את מעצרו, ויש לבחון חלופת מעצר. מנגד, ציינה באת-כוח המבקשת, כי העיכובים בשמיעת התיק נגרמו בשל אילוצי ההגנה ועקב בקשות דחייה שהוגשו מטעם הסנגורים. המבקשת טענה, כי אף על פי ששמיעת המשפט בתיק זה טרם החלה, הרי שנוכח מסוכנותם של המשיבים והראיות לכאורה הקיימות נגדם, יש מקום להורות על המשך מעצרם.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק, כי הארכת מעצרם של המשיבים בנסיבות בהן משפטם טרם החל להתברר משך תקופה העולה על תשעה חודשים מעוררת קושי רב. עם זאת, נוכח העומס בכל הנוגע לשמיעת תיקים פליליים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובשים לב לכך שהדחיות בשמיעת המשפט היו לבקשת הסנגורים, ובעיקר בהתחשב במסוכנות הנשקפת מהמשיבים עקב העבירות המיוחסות להם, אני רואה להיעתר לבקשת המדינה. נראה כי אין המדובר בתיק הצפוי להתארך באופן יוצא דופן. לפיכך, יש מקום להניח, כי משתחל שמיעת המשפט, ניתן להעריך כי די יהיה בארבעת המועדים שנקבעו לשמיעת ההוכחות כדי לסיים את ההליך. אכן, שיקול חלוף הזמן הינו משמעותי בבחינת המסוכנות. עם זאת, משקלו מושפע מחומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומהנסיבות המקימות את עילת המסוכנות.

בענייננו, בחינתו של שיקול זה אל מול מסוכנותם של המשיבים מובילה למסקנה, כי באיזון בין ההגנה על זכויותיהם לבין ההגנה על בטחון הציבור ועל תקינות הליכי המשפט, הכף עודנה נוטה לכיוון הארכת מעצרם של המשיבים. מסוכנותם של המשיבים ניכרת. היא נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים להם ומנסיבות עניינו של כל אחד מהם. למשיב 2 עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות חמורות, לרבות עבירות אלימות, סחיטה באיומים, עבירות רכוש ועבירות סמים. עברו של המשיב 1 אמנם נקי, אולם בית המשפט קמא קבע, כי חרף האמור בתסקיר שהוגש בעניינו, מסוכנותו מחייבת את המשך מעצרו. מסוכנות זו לא קהתה עם חלוף הזמן. בנסיבות אלה, סבורה אני, כי בעניינם של שני המשיבים אין אפשרות להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת מעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים 1 ו-2 יוארך החל מיום 9.12.2007 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1030/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.