בש"פ 5407/07מחמוד אבו רמאדן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (השופט רוזן) בב"ש 90961/07 בתפ"ח 1030/07 מיום 12.4.07 למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

ב.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לרצח. לפי הנטען בכתב האישום קשר העורר עם מוסטפא עיסא (להלן מוסטפא ) לרצוח את סאלח מני (להלן סאלח ). ביום 2.3.07 הסיע העורר – כנטען – במכוניתו את מוסטפא ואדם נוסף (להלן האחר ) לבית בו שהה סאלח אותה עת. בהגיעם, נכנס מוסטפא אל הבית, ירה במתלונן מספר יריות בכוונה לגרום למותו, ונמלט מהמקום במכונית בה המתינו לו העורר והאחר. כתוצאה מהיריות נגרמו לסאלח פצעי שפשוף.

ג.

המחלוקת בין הצדדים בהליך המעצר בבית המשפט קמא נסבה על שאלת זיהויו של העורר כמי שהיה מעורב באירוע. בית המשפט קבע, כי בחומר החקירה קיימות ראיות לכאורה, לפיהן העורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, זאת נוכח שיחה שניהלו מוסטפא והעורר עם אחרים בתכוף לאירוע במסגרת "תרגיל חקירתי", בה קשרו עצמם, על פניו, למתואר בכתב האישום; עדותו של עד התביעה - זוהר צאלח

– בו תאר את האירוע ואת היורה בפעולתו (מוסטפא זיהה בשיחה את זוהר צאלח כמי שצפה בפעולתו); עדי ראיה שנקלעו באקראי לזירת האירוע ורשמו 6 מתוך 7 הספרות שהרכיבו את מספר הרישוי של המכונית אשר נמלטה ממקום האירוע – והספרות שצויינו, בסדר שצויין על ידיהם, מרכיבות את מספר הרישוי של הרכב שבבעלות העורר; ותגובתו והתייחסותו של העורר לדברים שפורטו לעיל. נפסק, כי המעשים המיוחסים לעורר מלמדים על מסוכנות "שאין רבות כמותה", ועל כן הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים. מכאן הערר.

ד.

(1) בערר נטען, כי אין די ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד העורר. את השיחה בערבית שניהל העורר עם אחר, ממנה למד בית המשפט כי העורר היה מעורב באירוע, ניתן היה לפרש בכמה מובנים. כך, את המילה "סלח'נא", אותה הבין בית המשפט כ- "ירינו", ניתן היה להבין – כנטען – גם כקיום יחסי מין, תיקון, הפשטת עור, גניבה ועוד. נטען, כי אמירותיו של העורר כלליות ואין בהן כדי לקשרו לאירוע. שנית, הגם שהעורר טען בחקירתו כי הוא הנהג היחידי במכונית שבבעלותו, מחומר החקירה עולה כנאמר כי מדי פעם מתיר העורר גם לאחרים, ובכללם אחיו, לעשות בה שימוש. שלישית, נטען כי גם לשיטת התביעה חלקו של העורר באירוע קטן – הוא לא יצא את הרכב, לא נשא נשק ולא היה מעורב בירי – ועל כן ניתן לשקול חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו, בהיותו צעיר בן 19 אשר עברו נקי.

(2) בא כוח העורר, שטען את כל האפשר, הוסיף ופירט בדיון מתוך תמליל השיחה, נקודות על פיהן לשיטתו לא ידע העורר על ניסיון הרצח, לרבות פרטים משמעותיים לגבי האירוע, אשר חזקה על מי שנטען לגביו כי השתתף בו, שידע אותם. נטען, כי העורר מסר אליבי הנתמך בהודעותיהם של בני משפחתו, לפיו בזמן האירוע שהה בביתו, ואף אם מכוניתו היתה במקום האירוע, אין בכך כדי להצביע עליו דווקא כמי שנהג בה.

(3) מנגד טען בא כוח המדינה כי הבסיס הראייתי איתן, והקשר הדברים בשיחה בה עסקינן (מיום 2.3.07) מצביע על מעורבות העורר.

ה.

(1) מעיון בחומר הראיות עולה כי כנגד העורר ישנן די ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לו. העורר, מוסטפא ושני אחרים נחקרו בגין תיק פריצה; השיחה מיום 2.3.07 (תמליל מיום 4.3.07) שניהלו ביניהם באין מפריע – ואשר נקלטה במצלמות המשטרה - מהוה העוגן המרכזי בתיק, וקושרת לכאורה בבירור את העורר לאירוע דנא. אלה חילופי הדברים בין אחד האחרים לעורר שעה ששוחחו על הסיבה לחקירתם:

"[העורר]: אני חשבתי משהו אחר

[אחר]: על מה?

[העורר]: היום יצאנו ברכב דפקנו באחד (... משפט לא ברור; הערה- 'סלח'נא' כלומר סלנג ביפו שמקביל לביטוי ירינו בו ... (כך במקור – א"ר))

[אחר]: תשכח, תשכח.

[העורר]: אני פחדתי. ברגע שנכנסתי לחקירה הוא אמר לי פריצה, אוף. (עושה תנועה של אוףףף תנועה של הקלה (כך במקור – א"ר))"

ובהמשך מספר העורר:

"[העורר]: נכנסו לחדר, טק טק טק. הם עלו למיצובישי ואני (מילה לא ברורה) מיצובישי השחורה.

[האחר]: המכונית שלך.

[העורר]: רכב שלי. איך ידעו. המכונית שלי חנתה אחר שחזרו. יש לנו הלשנות בשכונה..."

כך הורה מוסטפא לאחד האחרים: "תקשיב עכשיו, אתה תלך לאמא שלו (של [העורר] (כך במקור – א"ר)) תגיד לה שאחות של הבחור שנדפק/נורה וזה שראה אותי שלא יודעים כלום ולא ראו כלום". בהמשך אמר מוסטפא כי זוהר צאלח ראה אותו. נציין כבר עתה, כי בהודעתו מיום 2.3.07, סיפר זוהר צאלח למשטרה כי ראה את החשוד – אותו אין בידו לזהות מאחר וחבש על ראשו "קפוצ'ון" – מגיע למקום האירוע בטרם שמע את היריות. כך העורר באשר לפציעתו של מוסטפא:

"[העורר]: מה? איך פצעת עצמך בסכין. חתכת עצמך בסכין?

[מוסטפא]: שהייתה המהומה. הייתה בחורה שנשאה ילד והסתכלה לכיוון שלך, זאת אחותו.

[העורר]: מה פתאום זאת בטח אשתו של איהב.

[מוסטפא]: וואלק, לא איפה שישבנו, איפה הירי.

[העורר]: אהההה

[מוסטפא]: אתה מבין, אם דיברה (לא מובן) אני אכחיש, אני אגיד שלא."

בהמשך הביע העורר חשש כי מכוניתו צולמה בזמן האירוע. מוסטפא השיב לו: "אין. אני אומר לך אין. הוא הלך אליהם, איפה שדפקתי/יריתי, כדי להגיד להם שלא ידברו...".

(2) ועוד, בהודעותיו מן הימים 5.3.07, 6.3.07 ו- 15.4.07 שלל העורר את האפשרות שאחר נהג ברכבו. לדבריו, בכל יום האירוע חנה הרכב בסמוך לביתו והיה מקולקל. ברם, טענה זו נסתרת על פניה נוכח הממצאים שבידי המשיבה: מכוניתו של העורר צולמה במקום האירוע בעת הירי; עוברי אורח שהבחינו בנעשה – אשר הפגינו אזרחות טובה – רשמו את סוג הרכב שנמלט ממקום האירוע וכן 6 מתוך 7 המספרים שהרכיבו את מספרו; סוג הרכב הוא כסוג רכבו של העורר, והספרות מצויות – לטענת המשיבה – באותו סדר גם במספרו.

(3) כפי שציין בית המשפט המחוזי, בחקירתו במשטרה סרב העורר (ביום 7.3.07) לצפות בסרט בו צולם עם מוסטפא והאחרים, ושלל את האמור בו מכול וכול. כן סרב להתייחס לדבריו בשיחה מיום 2.3.07. בכך יש כדי לחזק את המסכת הראייתית הלכאורית שהצטברה כנגד העורר – שעודו דבק בסירובו לצפות בסרט ולהתייחס לאמור בו (ראו: בש"פ 3705/07 עיסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – השופט פוגלמן, הליך בו נדחה עררו של מוסטפא על מעצרו עד תום ההליכים, וראו האסמכתאות דהתם).

ו.

בא כוחו המלומד של העורר הצביע בדיון על אמירות המשמיעות כביכול כי העורר לא היה מעורב באירוע; חלקן אף צוטטו לעיל. כידוע, פרשנות איננה יכולה להינתק מהקשר הדברים ומהתמונה הכוללת. גם אם יש למלה "סלח'נא" בערבית משמעויות אחדות – שאת חלקן הזכיר העורר: פשיטת עור, תיקון, קיום יחסי מין ועוד - והדבר לא הוברר כדבעי – האם יש במשמעויות אחרות כדי להעניק משמעות סבירה, ולוא במידה פחותה, לשיג ושיח שהתנהל בין העורר, מוסטפא והאחרים? כיצד ניתן להבין באופן שונה משהבינה המשיבה את השיחה, שעה שהמשוחחים עצמם – לקראת סוף השיחה – עסקו בשאלה כמה תרמילים נמצאו במקום האירוע, כפי שציין השופט פוגלמן בבש"פ עיסא? אין בידי לקבל את טענת העורר בעניין זה . גם קטעים נוספים בשיחה מיום 2.3.07 מחשידים ומחזקים את האמור; למשל, תחושת הרווחה של העורר על כך שהחשד בפריצה ולא ב"משהו אחר" שחשש הימנו, ובלשונו "אנחנו על פריצה בינתיים, אצלי בבית חושבים על משהו אחר". ושוב להלן "פריצה שאלתי אותו על מה אני חשוד, הוא אמר פריצה לדירה. ברגע שאמר לי פריצה לדירה הההההה (הקלה)".

הפירוש למלה "סלח'נא" שניתן על-ידי המשיבה משתלב בכל אלה, כך לכאורה.

ז.

כל אלה אינם מותירים, על פניהם, מסקנה הגיונית אפשרית אחרת אלא כי העורר היה מעורב באירוע העברייני, שעל התקיימותו אין חולק – ויש איפוא ראיות לכאורה.

ח.

התרשמותי מכלל חומר הראיות באשר למסוכנות העורר אינה רחוקה – בכל הכבוד –מזו של בית המשפט המחוזי, כך בלשון המעטה. התלבטתי על כן אם יש מקום לתסקיר כל עיקר. כידוע עניין ההתייחסות לחלופה נבחן בשני שלבים, ראשית, האם יש מקום להשיב את מטרות המעצר על דרך של חלופה (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996), ורק אם התשובה לכך היא בחיוב – נבחנת חלופה קונקרטית; בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (השופט עדיאל). באותה פרשה נאמר עוד: "כאשר מדובר בנאשמים צעירים, גוברת הנטיה להורות על הזמנת תסקיר מעצר, אך גם כאן, בית המשפט אינו חייב להורות על הכנת תסקיר כזה, אם ברור לו, גם ללא תסקיר מעצר, מדובר במקרה שאינו מתאים לחלופה, וכי כל חלופה שתוצע לא תפיג את מסוכנותו של הנאשם". בנידון דידן סבר השופט המלומד, כי המדובר במסוכנות פורצת גבולות שאין להפיגה בחלופה. כאמור, אף התרשמותי רחוקה מחיוב. ועם זאת, סבורני כי אך בשל גילו של העורר – יליד 1988, גיל שיצריך תסקיר אם יורשע בדין (סעיף 38 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ואכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן) תשכ"ד-1964, סעיף 1(1)), ובשל עברו הנקי, שני שיקולים בעלי משמעות כשלעצמם לצורך ההליך דנא, ראוי שהכרעתו של בית המשפט תבוא לאחר שיעיין בתסקיר מעצר, ובו מכלול התמונה לגבי העורר. לפיכך יוזמן תסקיר מעצר, שיימסר תוך 21 יום (ימי פגרה במניין) ויונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. איני אומר דבר באשר להכרעתו של בית המשפט בעקבות התסקיר. בהיבט זה של הזמנת תסקיר מתקבל הערר, וכמובן עד להחלטה נוספת יימצא העורר במעצר.