בש"פ 2035/08 מדינת ישראל נ. איסמעאיל אברהים

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב איסמעאיל אברהים ב-90 יום שתחילתם ביום 14.3.2008 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.

ביום 15.3.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ביום 1.4.2007 הוקרא למשיב כתב האישום אולם שמיעת ההוכחות בתיק טרם החלה, זאת בשל בקשות דחייה שונות, בעיקר על ידי באי כוחו של המשיב.

2.

על פי כתב האישום במהלך חודש דצמבר 2006 או בסמיכות לכך, התגלע סכסוך בין המשיב למתלונן שהוביל לקטטה במהלכה נפצעו השניים. בחודשים שלאחר מכן איים המשיב (בין אם בעצמו או בין אם באמצעות אחרים) כי יפגע במתלונן. ביום 18.2.2007 בסמוך לשעה 17:00 שטף המתלונן את רכבו בסמוך לביתו. בשלב מסוים חלף המשיב ברכבו וכאשר היה בסמוך למתלונן, שלף אקדח וירה מספר יריות מתוך הרכב לעבר המתלונן תוך שהוא צועק "תמות, תמות". לאחר הירי נמלט המשיב ברכבו מהמקום. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן בחזהו וברגליו.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה ובהן הודעת המתלונן בה הוא מצביע על המשיב כמי שפגע בו, דו"ח מעבדת נשק שקבע כי ברכבו של המשיב נמצאו שרידי ירי המתאימים לסוגי התרמילים והקליעים שנמצאו בזירת הירי והודעת גיסו של המתלונן אשר הבחין במשיב כשהוא נוהג ברכבו מיד ובסמוך לירי. בהקשר זה טען המשיב בהודעתו כי הוא כלל לא נסע ברכבו באותו היום, אולם התקשה לספק גירסה לגבי מיקומו. כמו כן נטען כי למשיב עבר פלילי, מעשיו מקימים חזקה לפיה קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את שלום המתלונן ואת שלום הציבור. ביום 30.5.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל) בהסכמת בא כוחו של המשיב את הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

4.

ביום 5.12.2007 הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בנימוקי הבקשה נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו למתלונן ולציבור בכלל. כמו כן נטען כי שמיעת ההוכחות טרם החלה בשל בקשות דחייה רבות מטעם באי כוחו של המשיב.

5.

ביום 31.12.2007 קיבל בית משפט זה (השופט ח' מלצר) את הבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 15.12.2007. השופט מלצר יצא בהחלטתו מהנחה כי קיימות ראיות לכאורה וקבע כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב אשר בנוסף לחומרת העבירה אותה ביצע בנשק חם, הינו בעל עבר פלילי של עבירות אלימות. מטעמים אלה נדחתה אף בקשתו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטתו ציין כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה אולם מאחר ושמיעת ההוכחות צפויה להתחיל בתוך שלושה חודשים צפויה לפחות בקשה אחת נוספת להארכת מעצרו של המשיב ובה ייתכן ובית המשפט יידרש להחליט האם אכן אמור המשפט להתארך זמן ממושך ובהתאם האם יש להאריך את המעצר פעם נוספת או לעבור למציאת חלופת מעצר הולמת.

6.

הבקשה השנייה להארכת מעצר הוגשה ביום 4.3.2008. בנימוקי הבקשה חוזרת המבקשת על שטענה בבקשת הארכת המעצר הראשונה כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו למתלונן ולציבור בכללותו. בנוסף טוענת המבקשת כי שמיעת ההוכחות טרם החלה בשל בקשות דחייה רבות מטעם באי כוחו של המשיב וכי לעת עתה קבועים חמישה מועדי הוכחות במהלך חודש מרץ. נטען שאין מדובר בתיק מורכב במיוחד וניתן להניח כי במועדים אלה תסתיים שמיעת הראיות בתיק. בא כוח המשיב ציין בנקודה זו כי בהרכב אחר בו מופיעים באי כוח המשיב ביקש בית המשפט להוסיף תאריך בשל התפזרות ההרכב, והוגשה בתיק נשוא הדיון שבפני בקשת דחייה מוסכמת. אומר ברורות כי מבחינתי אין באמור כדי להעלות או להוריד. מדובר בבקשת דחייה של ההגנה, תהא הסיבה לה אשר תהיה.

7.

דעתי היא כי יש להיעתר לבקשה הנוכחית. כשניתנה החלטתו של כב' השופט מלצר שהוזכרה לעיל כבר היה ברור שהראיות תישמענה בחודש מרץ, ואף על פי כן ניתנה הארכה, תוך ציון ברור שצפויה לפחות בקשה אחת נוספת – היא הבקשה שלפני. מאותם טעמים בגינם נעתר השופט מלצר לבקשה הקודמת אני נעתרת לבקשה הנוכחית.

8.

המעצר מוארך ב-90 יום שתחילתם ביום 14.3.2008.