בש"פ 8398/08 מדינת ישראל נ. סולימאן אללו

זוהי בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מיום 6.11.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

המשיבים הם אחים העומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום שהוגש ביום 10.8.2007 ותוקן ביום 19.8.2008 מייחס לשניים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ולמשיב 2 עבירה נוספת של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 29.7.2007 בסמוך לשעה 16:30, ארבו המשיב 2 ומספר אנשים נוספים (להלן ביחד: החבורה ) בחניון בירושלים לאדם (להלן: המתלונן ) החייב למשיב 1 סכום כסף. אותה שעה הגיעו המתלונן ובנו לחניון ונכנסו לרכבם שחנה במקום. אנשי החבורה הקיפו את הרכב ואחד מהם דקר את המתלונן בפניו ובחזהו באמצעות סכין. בהמשך הוציאו אנשי החבורה את המתלונן ואת בנו מן הרכב והחלו להכות אותם במוטות ברזל ובאלות ולדקור את המתלונן בפלג גופו העליון באמצעות סכין. תוך שהוא דוקר את המתלונן בגבו ובכתפו, פנה המשיב 2 למתלונן ואמר לו: "זה מסר מסולימאן אלולו [המשיב 1]". בשלב מסוים, הצליח המתלונן

להיחלץ ולהימלט לעבר היציאה מן החניון. בסמוך לשער הכניסה, נתקל המתלונן במשיב 1 אשר המתין לו כשבידו מוט ברזל. המשיב 1 החל להכות במתלונן במוט הברזל והורה לאחד מאנשי החבורה (שהגיעו בינתיים לפתח החניון) לרצוח את המתלונן. אחד מאנשי החבורה החל לדקור את המתלונן בצווארו באמצעות סכין ואילו יתר אנשי החבורה המשיכו להכות את המתלונן עד שהתמוטט ואיבד את הכרתו. כתוצאה מן המעשים המתוארים נגרמו למתלונן חתכים בפניו, בגבו ובחזהו, חתכים עמוקים בצווארו ובבטנו, שבר בידו וחבלות קהות בגופו והוא אושפז בבית חולים. לבנו של המתלונן נגרמה חבלה ברגלו.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 10.8.2007, עתרה המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 16.8.2007 סקר בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל) בהרחבה את תשתית הראיות וקבע כי ישנן ראיות לכאורה. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות והדגיש כי העבירות המיוחסות להם בוצעו לכאורה תוך שימוש באלימות רבה, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר. עוד קבע בית המשפט כי אין מתקיימת בעניינם של המשיבים חלופת מעצר הולמת שיש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהם. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.

משחלפו תשעה חודשים מאז נעצרו המשיבים ומשפטם לא הסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם בתשעים ימים או עד למתן פסק דין במשפט. בהחלטתו מיום 15.5.2008 (בש"פ 6575/08, השופט ס' ג'ובראן) סקר בית משפט זה את מהלך הדיונים במשפט וציין כי נוכח ניסיונות למצות מגעים עם התביעה ובשל חילופיי סנגורים נדחו הדיונים מספר פעמים וכי בתשעת החודשים הראשונים למעצר נתקיימו שלוש ישיבות הוכחות. לאחר שבחן את טענות הצדדים נעתר לבקשת ההארכה בקובעו כי המסוכנות המופלגת הנשקפת מן המשיבים מחייבת כי השניים יוותרו במעצר. עוד ציין בית המשפט כי החל ממועד תגובתם של המשיבים לכתב האישום מתנהל המשפט בקצב משביע רצון.

לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפט. בהחלטתו מיום 31.7.2008 נעתר בית משפט זה לבקשת ההארכה השנייה (בש"פ 6692/08, השופט י' דנציגר) בקובעו כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים מחייבת את המשך מעצרם ובציינו כי מהלך הדיונים במשפט לאחר הסדרת ייצוגם של המשיבים משביע רצון.

4.

עתה, לקראת תום תקופת ההארכה השנייה, שבה המבקשת ופונה לבית משפט זה בבקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין במשפט . בבקשתה סוקרת המבקשת את מהלך הדיונים במשפט ומציינת כי ביום 13.7.2008 הסתיים שלב ההוכחות בתיק וכי בא כוחה ביקש להשמיע סיכומים על פה באותו מועד, אולם נוכח בקשת המשיבים נדחה מועד הסיכומים ליום 3.8.2008. במועד זה ביקש בא כוח המשיבים (עו"ד זילברברג) לשחררו מייצוגם (על פי בקשתם) ועל כן דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מאותו יום את מועד שמיעת הסיכומים ליום 18.9.2008 הורה לסנגוריה הציבורית להשיב האם תייצג את המשיבים בהליך. עוד קבע בית המשפט בהחלטתו כי "לא תהיה דחייה נוספת בשמיעת הסיכומים". ביום 19.8.2008 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי לא תייצג את המשיבים. בתגובה להודעת הסנגוריה הציבורית הודיעה המבקשת כי היא מתנגדת לדחיית הדיון שנקבע ליום 8.9.2008 גם אם ימונה למשיבים סנגור ציבורי. בהחלטתו מיום 24.8.2008 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת עו"ד זילברברג לשחררו מייצוג המשיבים. עו"ד זילברגר לא התייצב לדיון שנקבע ליום 8.9.2008 בשל תקלה במזכירות בית המשפט שבגינה לא זומן לדיון ולפיכך נדחתה ישיבת הסיכומים ליום 15.9.2008. בשל בקשת דחייה נוספת מטעם המשיבים, נדחה מועד הסיכומים ליום 28.9.2008. במועד זה נשמעו סיכומי הצדדים ונקבע כי ביום 28.10.2008 תינתן הכרעת הדין.

5.

בבקשתה שבה המבקשת ומדגישה את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים ואת חומרת המעשים המיוחסים להם, והיא מפנה בעניין זה להחלטותיו של בית משפט זה בבקשות להארכת מעצרם. המבקשת מציינת כי השיהוי במשפטם של המשיבים נגרם בשל הקושי בהסדרת ייצוגם וכי נוכח המועד שנקבע למתן הכרעת הדין יש לקוות כי משפטם יסתיים במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת.

6.

הסניגור, עו"ד זילברברג טוען כי מרשיו כבר "שילמו את המחיר" על דחיות שהיו באשמתם בהארכה הקודמת ואין מקום להארכה נוספת. הוא מצביע גם על מצב בריאותי קשה של המשיב 2, שלדבריו אינו זוכה לטיפול נאות, אף שעבר ארוע במהלך אחד הדיונים.

7.

הכרעת הדין קבועה כאמור ל-28.10.2008 דהיינו בתוך תקופת המעצר הנוכחית. בנסיבות אלה יש חשש כי אם המשיבים ישוחררו הם עלולים להימלט מאימת הדין. נוכח אורך המעצר עד כה נראה לי לנכון להאריך את המעצר לעת הזו רק ב-20 ימים מיום 6.11.2008. לאחר שתינתן הכרעת הדין יוכל הצדדים לכלכל צעדיהם בהתאם לאמור בה.

8.

המבקשת תפנה את תשומת לב רופא בית המעצר לטענותיו של המשיב 2.