ע"פ 7125/09 מדינת ישראל נ. פרנק מטודי

השופט ס' ג'ובראן :

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של מעשי סחיטה בכוח ובאיומים במסגרת ארגון פשיעה, וכן עבירות של הלבנת הון. ביום 1.6.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 40186/07, כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את המשיב בביצוע עבירות של סחיטה בכוח ובאיומים במסגרת ארגון פשיעה – עבירות לפי סעיף 427(א) רישא, 428 רישא וסעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977, ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"א-2003. כמו כן הורשע המשיב בעבירת הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000, ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

ביום 27.7.2009 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המשיב, והשית עליו 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי 445 ימי מעצר, ובנוסף 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המשיב הינם חמורים ומתבטאים בשותפות פעילה במעשי סחיטה של קרבנות תמימים במסגרת ארגון פשיעה. אולם לצד מעשים חמורים אלו, עומדות למשיב מספר "זכויות" אשר יש בהן להטות את כף הענישה לקולא. כך לדוגמא, המשיב פעל בארגון פחות משלושה חודשים; המשיב בחר להינתק מארגון הפשיעה ביוזמתו; תפקידו של המשיב בארגון לא היה משמעותי; המשיב שיתף פעולה עם חוקריו מיד עם מעצרו, ותיאר בפניהם בפרוטרוט את מבנה ארגון הפשיעה שבו פעל, תפקידו של כל אחד מחברי הארגון, וכן תיאר את מעשי העבירה; המשיב זוכה בחלק מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום; ההפללה של שותפיו לעבירה, ובייחוד חברי ארגון פשיעה, היא בעלת השלכות על אופן ריצוי העונש על ידי המשיב. המשיב בודד במקום מעצרו כ"טעון הגנה", ונחשף לאיומים מצד אסירים אחרים; לאור עדותו של המשיב ישנם איומים על חיי בני משפחתו; למשיב אין עבר פלילי בישראל; עדותו של המשיב בולטת על רקע חוסר שיתוף הפעולה של העדים קורבנות הסחיטה, שהיו מוכנים לשקר במהלך עדותם בבית המשפט, ולחזור בהם מהודעותיהם עקב פחדם מחברי ארגון הפשיעה. על כן יש להדגיש את תרומתו של המשיב לחקירת פרשיות הסחיטה של הארגון בו היה חבר. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי כי לו היה פונה המשיב לרשויות החקירה והתביעה סביר להניח שהיה מצליח לקבל מעמד של "עד מדינה", אולם המשיב כעולה חדש שאינו מכיר את שיטת המשפט הישראלית לא עיגן מראש את מעמדו כ"עד מדינה", ומבלי להעמיד תנאים, סיפר את הידוע לו על ארגון הפשיעה. לאור זאת קבע בית המשפט כי "הנאשם שיחרר את חרצובות לשונו ומסר הודעות מפורטות. שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, מבלי שקיבל כאמור מעמד של "עד מדינה", העמיד אותו ואת בני משפחתו בסיכון, וראוי כי ישמשו סיבה להקלה משמעותית בעונש". בסיכומו של דבר לאחר ששקל בית המשפט המחוזי את טיעוני הצדדים – ובהתחשב מחד גיסא בחומרת העבירות והצורך בהוקעת הפעילות הפלילית של ארגון פשיעה, ומאידך גיסא, בהתחשב במעמדו ותפקידו של הנאשם בארגון לעומת האחרים, וכן זיכויו מחלק מהעבירות בהן הורשע, מעצר הבית בו שהה המשיב במשך כשנה, ובעיקר שיתוף הפעולה שהביא לגילוי והוכחת דרך פעילות הארגון – גזר את דינו של המשיב כאמור.

לשם השלמת התמונה יש לציין כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו במסגרת גזר הדין גם לעונשים שנגזרו על חברים אחרים באותו ארגון פשיעה, במסגרת תיק אחר. הוא ציין כי עונשו של המשיב צריך להיות קל באופן משמעותי מעונשו של עו"ד ברק בופמן (נאשם 4 בתיק האחר) שהעמיד את מקצועו, כישוריו ויכולתו לרשות עבריינים בארגון הפשיעה. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי כי עונשו של המשיב צריך להיות קל מעונשו של נאשם 13 בתיק האחר, אשר אומנם נדון למאסר לתקופה בת 3 שנים בשל ביצוע עבירה אחת של סחיטה באיומים, אך הוא לא שיתף פעולה עם המשטרה ולא סיכן את עצמו ובני משפחתו.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו.

המערערת טוענת כי העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים, ואת האינטרס הציבורי הרב הגלום בענישה משמעותית ומרתיעה של חברים בארגון פשיעה. כמו כן, טוענת המערערת כי העונש שהוטל על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית משפט זה. המערערת מסכימה כי ישנם שיקולים לקולא במקרה שבפנינו, אולם שיקולם אלו אמורים לסגת מפני האינטרס הציבורי החשוב שבהוקעת המעשים החמורים בהם הורשע המשיב, ובשים לב לאופי המיוחד של העבירות בהם הורשע, ולהיותו חבר בארגון פשיעה.

לעומתה טען בא כוח המשיב כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים לחומרה ובין השיקולים לקולא כאשר גזר את דינו. בא כוח המשיב הדגיש, בדיון בפנינו, את הסיכון שלקח המשיב על עצמו ועל חיי בני משפחתו כאשר שיתף פעולה באופן מלא מבלי לקבל הגנה מרשויות החקירה והתביעה. כמו כן, ציין בא כוח המשיב כי תנאי כליאתו של המשיב קשים הם, לאור החשש לחייו בין כתלי הכלא.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי העבירות אותן ביצע המשיב הינן חמורות ביותר. מדובר במי שחבר לארגון פשיעה והיה שותף פעיל בעבירות חמורות של סחיטה באיומים של קורבנות תמימים, וכן עבר עבירות של הלבנת הון. חובה על מערכת אכיפת החוק ועל בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בתופעה הקשה של פשיעה מאורגנת. העבירות של חברות בארגון פשיעה, הן מהחמורות שבספר החוקים ויש להטיל ענישה מרתיעה בגינן (ראו בש"פ 6471/08 מדינת ישראל נ' אסי אבוטבול (טרם פורסם, 29.7.2008); ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(3) 353, 394 (2005)). "פשיעה מאורגנת מסוג זה דומה לנגע סרטני ממאיר המעכל את היסודות הבריאים לקיומה של חברה חופשית" (בש"פ 8331/05 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.9.2005)).

יחד עם זאת , הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של המשיב, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש.

מעבר לכך, סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, וכי העונש שהוטל הינו ראוי, בנסיבות אלו. אכן לצד החומרה הרבה שיש בעבירות שביצע המשיב, ישנם שיקולים רבים לקולא כפי שפירט בית המשפט המחוזי, ובראשם העובדה כי המשיב שיתף פעולה עם רשויות החקירה והתביעה ללא קבלת טובת הנאה, וללא קבלת הגנה כלשהי לו ולבני משפחתו.

לצד האינטרס הציבורי בענישה מרתיעה כנגד חברים בארגון פשיעה, עדיין יש לזכור כי הענישה במדינת ישראל היא אינדיבידואלית. איש בחטאו ישא. כפי שציין בית משפט זה:

"זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.5.2009)

השיקולים הפרטניים במקרה שבפנינו מצדיקים את העונש שנגזר על המשיב, על אף החומרה הרבה שבמעשיו. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים השונים. כמו כן, הענישה של בית המשפט המחוזי ראויה, בהתחשב במדרג הענישה של חברים אחרים בארגון הפשע הנדון, כפי שצוין קודם לכן.

בנוסף לפן האינדיבידואלי בגזירת עונשו של המשיב, קיים גם פן ציבורי להקלה בעונש. המשיב שיתף פעולה באופן מלא עם רשויות החקירה והתביעה ללא קבלת תמורה. עדותו עזרה להבין את הנעשה בארגון הפשיעה בו פעל. בעקבות כך הוא ובני משפחתו מאוימים, ותנאי כליאתו קשים. אשר על כן, במקרים מעין אלו קיים אינטרס ציבורי ברור כי שיתוף פעולה באופן מלא עם הרשויות, יבוא לידי ביטוי כשיקול לקולא בגזירת העונש. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בארגון פשיעה, שכן אין צורך להכביר במילים על הקשיים הניצבים בפני רשויות החקירה והתביעה בהתמודדותן, בפן הראיתי, עם ארגונים אלו.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.