בש"פ 2794/11 מדינת ישראל נ. עקאב טליעה

בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין באשמת ביצוע שוד ונשיאה והובלה של נשק שלא כדין. כעולה מכתב האישום, קשר המשיב, עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה (להלן: האדם הנוסף ), קשר לביצוע שוד של מזנון בכפר תבור. המתלונן, עובד במזנון, סיים את עבודתו במקום בשעת ערב מאוחרת וניגש למכוניתו, אשר חנתה בסמוך. כשהתיישב במכונית, ניגשו אליו המשיב והאדם הנוסף כשהם רעולי פנים. האדם הנוסף פתח את הדלת שליד מושב הנהג והשניים דרשו כי המתלונן ייתן להם את הכסף. המשיב החזיק בידו רובה מסוג M-16

קצר, אותו כיוון ממרחק קצר אל המתלונן, ואילו האדם הנוסף איים על המתלונן בסכין. השניים נטלו מן המתלונן סכום של כ- 5,000 ₪, כספי הפדיון היומי של המזנון, ונמלטו מן המקום.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפני בית המשפט המחוזי הסכים בא כוחו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לבקשתו, ובהסכמת המשיבה, הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר מעצר. לאחר שהונח בפני בית המשפט המחוזי תסקיר המעצר, אשר לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

תשעת חודשי תקופת המעצר הסטטוטורית תמו. המשפט טרם בא אל סיומו ועל כן מתבקשת עתה הארכת המעצר.

2.

בבקשה שהגישה מעדכנת המדינה כי עד כה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. היא מפרטת כי מועדים שנקבעו בתיק בוטלו מטעמים שונים: פעם אחת בוטל הדיון מטעמי בית משפט ופעם אחת נוכח שביתת פרקליטי המדינה. מספר דיונים נדחו מטעמי ההגנה, לצורך תשובה לאישום, חילופי ייצוג והצורך להסדירו. בא כוח המשיב ביקש להורות על ביטול כתב האישום נוכח אי התייצבות בא כוח המאשימה במהלך שביתת הפרקליטים, אך הבקשה נדחתה, תוך שצוין כי בשל חומרת העבירות, וכיוון שעד כה היו הדחיות בעטיו של המשיב בלבד, אין הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיו מצדיקה בשלב זה את זיכויו.

בדיון בפניי הוסיפה באת כוח המדינה כי מועד הוכחות אחד בוטל מכיוון שעד התביעה האחרון סיים את עדותו וכל שנותר למדינה להגיש הוא חוות דעת מומחה מטעמה בעניין איכונים שבוצעו. חוות הדעת אינה מוכנה עדיין. ולכן נקבעו שני מועדים נוספים לחודש מאי 2011.

3.

המדינה טוענת כי הנסיבות המתוארות בכתב האישום מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב, שלא קהתה בחלוף הזמן. מסוכנות זו נלמדת לשיטתה גם מעברו הפלילי של המשיב, לרבות בעבירות אלימות, מרמה, רכוש, שיבוש מהלכי משפט ועוד. הוא ריצה מאסרים בפועל וביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו עתה זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר, עת מאסרים על-תנאי תלויים ועומדים נגדו. כתימוכין לטענותיה מביאה היא את תסקיר שירות המבחן אשר העריך כי המשיב מסוכן ונמנע מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר. המשיבה ערה לעיכוב שחל בפתיחת משפטו של המשיב, אך מבהירה כי הדבר נבע בעיקר מהצורך בהסדרת ייצוגו וכי עתה מתנהל המשפט כסדרו.

4.

בא כוח המשיב מציין כי דחיות שונות בתיק, לרבות זו האחרונה, רובצות לפתחה של המדינה. הוא מוסיף כי נוכח עיכוב בהוצאת תעודת החיסיון על-ידי המדינה יש חשש כי ההליך לא יסתיים גם בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, מה גם שהחל מחודש יוני יהיה קושי לקבוע מועדים נוספים, כיוון שהמותב יוצא לשבתון. הוא מדגיש כי המשיב חולה בסרטן ואינו יכול לקבל טיפול ראוי בכלא. עוד ציין כי העדים העיקריים כבר העידו ועל כן אין עוד חשש לשיבוש הליכי המשפט. באיזון הכולל, גורס הוא, נוכח פגמים שהוא רואה בהתנהלות המדינה, יש להורות על עריכת תסקיר משלים ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, לרבות חלופה רחוקה עם איזוק אלקטרוני.

5.

במענה לטיעוני בא כוח המשיב ציינה באת כוח המדינה כי מזה שנתיים שהמשיב אינו מטפל במחלתו, וכעולה מתסקיר המעצר הוא עושה שימוש מניפולטיבי במחלה. היא מסכימה שבשל עיכובים אצלה בהכנת חוות הדעת בעניין האיכונים מתעכב ההליך, אך מקווה שזו תוגש במהרה ומטעימה כי פרשת התביעה מצויה בסיומה.

6.

הדיון בבקשת המדינה להאריך מעצרו של נאשם אל מעבר לתקופה הסטטוטורית שקבע המחוקק מתאפיין בתזוזה הדרגתית על ציר הזמן, של נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם להלך חופשי, כל עוד עומדת לו חזקת החפות, לבין ההגנה על ביטחון הציבור והאינטרס הציבורי בניהול תקין של הליכי המשפט. ככל שהולכים ומתרחקים אנו על ציר הזמן מנקודת סיומם של תשעת חודשי המעצר שקצב המחוקק לניהול המשפט (סעיף 61(א) לחוק המעצרים), כך גובר משקלה היחסי של זכותו של הנאשם לחירות ונגרע ממשקלו של האינטרס הציבורי (ראו למשל: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 6.9.05)). יחד עם זאת, אין מדובר בבחינה טכנית גרידא של משך ניהול המשפט. בבחנו בקשה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שומה על בית המשפט לבחון את הטעמים להתמשכות ההליכים מזה, ואת מסוכנותו של הנאשם, והאפשרות להפיגה בחלופות פוגעניות פחות ממעצר, מזה. כל אלה נבחנים תוך שעצם חלוף הזמן מהווה שיקול עצמאי שיש להביאו בחשבון.

7.

במקרה שלפנינו הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה.

העבירה המיוחסת למשיב חמורה ביותר – מדובר בשוד אשר תוכנן לכאורה מראש, תוך שהמעורבים נושאים עימם כלי נשק – המשיב אוחז ברובה ואילו שותפו אוחז בסכין – בהם עשו שימוש לצורך איום על קורבן השוד. זהות שותפו של המשיב טרם נודעה ויש להניח כי יש לזקוף זאת בין היתר לחובת המשיב אשר נמנע מלחשוף מידע זה בפני הרשות החוקרת. כך או אחרת, מדובר בעבירה שיסוד האלימות טבוע בה ואף פוטנציאל הנזק שלה הוא רב וחורג מן הנזק הממוני שבנטילת כספי הפדיון היומי של המזנון. על נתונים אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב, שהינו צעיר כבן 25, בעבירות אלימות ורכוש, וכן את העובדה ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהקשר זה יש לציין כי הגם ששירות המבחן סבר כי החלופה שהוצעה בשעתו הייתה חיובית, הוא העריך, על בסיס התרשמותו מן המשיב ומההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו, כי הלה יתקשה לעמוד בגבולות וכי שחרורו לחלופת מעצר מעלה את הסבירות להישנות התנהגות עבריינית מצדו. לצד אלה איני מתעלמת מן הרקע הבריאותי של המשיב, אך לא ניתן גם להתעלם מהתרשמות שירות המבחן כי המשיב משתמש במחלה ממנו סבל ומתופעות הלוואי כדי להביא לשחרורו ממעצר, בין היתר כיוון שסבל מתופעות אלה גם לפני מעצרו אך לא פנה לקבלת טיפול ואף המשיך לכאורה בהתנהלות עבריינית. אעיר כי כמובן, שירות בתי הסוהר נדרש לספק למשיב את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק.

אשר לקצב התקדמות המשפט, אני סבורה כי הגם שכעת מתעכב המשפט בשל ההמתנה לחוות הדעת שתוגש מטעם המדינה בעניין האיכונים, אין זו הסיבה המרכזית לעיכוב בשמיעת התיק, שנעוצה למעשה במידה רבה במשיב עצמו. יחד עם זאת, טוב תעשה המשיבה אם תפעל ללא דיחוי להגשת חוות הדעת, וטוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יקבע מועדים נוספים, עובר לפגרת הקיץ, בכדי לקדם את שמיעת המשפט באופן משמעותי.

בסיכומם של דברים, איני סבורה כי ניתן, גם לא בנקודת הזמן הנוכחית, להפיג את מסוכנותו של המשיב וליתן בו אמון שיעמוד בתנאי החלופה שתיקבע לו.

מעצרו של המשיב מוארך על כן בתשעים ימים, החל מיום 20.4.11, או עד למתן פסק דין בת"פ 32779-07-10 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

העתק החלטה זו יועבר לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת.