פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8413/10
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
בסיר מחאמיד
בקשה (שלישית) להארכת מעצר מעבר
לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ז בכסלו תשע"א
(24.11.2010)
בשם המבקשת:
אין התייצבות בשל שביתה
בשם המשיב:
עו"ד מסאלחה ראפי
החלטה
לפני בקשת המדינה להורות על הארכה שלישית של מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), זאת, החל מיום 30.11.10 למשך תשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 3498-09-09 בבית המשפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.
1.
נגד המשיב ושני אנשים נוספים (להלן: השותפים ) הוגש כתב אישום ביום 3.09.09 לבית המשפט השלום בנצרת. כתב האישום מייחס למשיב שישה אישומים הכוללים עבירות רבות
בהזדמנויות ואירועים שונים, ובין היתר, שתי עבירות של גניבת מקנה, שתי עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט, שלוש עבירות של קבלת רכב גנוב ועבירות נוספות. על פי כתב האישום, קשר המשיב קשר עם שותפיו לגנוב כבשים ולמוכרן. ביום 20.06.09 הגיעו השלושה לדיר וגנבו ממנו 36 כבשים אותן מכרו לאדם בשם סעיד. במועד מאוחר יותר, התקשרו המשיב ושותפו לאשתו של סעיד ודרשו ממנה לספק מידע על חקירותיו של בעלה, שנעצר בעקבות אירוע גניבת הכבשים. במועד אחר, במהלך חקירת גניבת הכבשים, נתבקש המשיב לערוך עימות עם סעיד ובתגובה השליך את דף העימות, ובהמשך הורה לסעיד שלא לדבר במהלך העימות. מכן מיוחס למשיב מקרה אחר של הוצאת 20 טלאים מדיר והעברתם למקום שאינו ידוע למבקשת. על פי כתב האישום, במקרה שלישי קיבל המשיב שלושה כלי רכב לשימושו, כשידע כי מדובר בכלי רכב גנובים. המשיב נהג בכלי הרכב מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה בתוקף. אף במקרה נוסף נהג המשיב ללא רישיון נהיגה בתוקף, במהלכו גם ניסה להימלט משוטרים שסימנו לו לעצור.
2.
עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה המוכיחות את אשמתם של המשיב ושותפיו, הכוללות, בין היתר, את הודאתו של אחד מהשותפים לגבי חלק מהמעשים, הפללה מלאה מצד סעיד, הקלטות מפלילות של שיחות בין המשיב לבין שותפיו ובינם לבין סעיד והקלטות והסרטות של חלק מהעימותים ותרגילי החקירה שבוצעו בין המשיבים. בנוסף, נטען כי העבירות המיוחסות למשיב ושותפיו הוכרו זה מכבר כ"מכת מדינה" ומקימות הן עילת מעצר בשל מסוכנותן לביטחון הציבור ולרכושו. בבקשה צוין גם כי לחובת המשיב הרשעות קודמות וכן מאסר מותנה בגין עבירות רכוש.
3.
ביום 23.9.09 קיבל בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט ח' סבאג) את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב ושותפיו עד לתום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כמו כן, עמד על מסוכנותם של שלושת הנאשמים, הנלמדת ממעשיהם ומעברם הפלילי, וכן על החשש הממשי משיבוש הליכי משפט, הנלמד מהתנהלותם טרם מעצרם. משכך, נקבע כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.
4.
המשיב ערר על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם), שדחה הערר וקבע כי לאור מסוכנותו של המשיב וניסיונות השיבוש מצדו, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. המשיב הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שנדחה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר), אשר ציין כי מעשי המבקש מלמדים לכאורה על ניסיון שיטתי לחבל בחקירת המשטרה, מה שמעלה חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין, ככל שלא יוותר המשיב מאחורי סורג ובריח.
5.
המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לבית משפט השלום בנצרת. הצדדים הסכימו כי לא תינתן החלטה בבקשה בטרם יתקיים הליך גישור ביניהם. משהליך הגישור לא צלח, דחה בית המשפט (כב' השופטת י' שטרית) את הבקשה וקבע כי לא חל כרסום בתשתית הראייתית ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, למרות הזמן שחלף. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני).
6.
ביום 25.5.10 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת מ' נאור), ונקבע כי אין בנמצא חלופת מעצר לגבי המשיב שתאיין את החשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מהדין. הארכה נוספת של תשעים יום בוצעה בהסכמת הצדדים החל מיום 01.09.10 בהוראת כב' השופט א' רובינשטיין.
7.
המבקשת טוענת בבקשתה כי שורת מותבים וערכאות הגיעו למסקנה כי אין מנוס ממעצרו של המשיב לאור מסוכנותו לציבור, הנשקפת משלל העבירות המיוחסות לו. מסוכנותו של המשיב נשענת גם על עברו הפלילי הכולל הרשעות שונות. בהקשר זה צוין כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו בעת שעונש מותנה של שלושה חודשי מאסר היה תלוי ועומד נגדו. הדבר מעיד, כך לדברי המבקשת, על אדם שאינו נרתע מאימת החוק ושלא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר. בנוסף, טוענת המבקשת כי מתעורר בעניינו של המשיב חשש כבד לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מהדין. לבסוף, גורסת המבקשת כי משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם וכי עיכוב משמעותי נגרם בשל איחור ההגנה בהגשת סיכומיה, מה שמפחית ממשקל הזמן שחלף.
8.
ב"כ המשיב טוען מנגד כי אין הצדקה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית בפעם השלישית בתיק שעניינו גניבת כבשים. כמו כן, הוא מלין על העיכוב שחל בניהול המשפט בחודשיים האחרונים ומציין כי לא נקבע מועד למתן הכרעת דין. את האיחור בהגשת הסיכומים מטעמו מנמק ב"כ המשיב בכך שהיו חילופי ייצוג בתיק וחילוקי דעות עם משפחת המשיב.
9.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: קצב שמיעת המשפט ורמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 05.03.03)).
המשפט המתנהל בעניינו של המשיב התארך עקב איחור של למעלה משלושה חודשים בהגשת הסיכומים מטעם ב"כ המשיב. המבקשת מצדה ניסתה להאיץ את ההליך ופנתה במספר בקשות לבית המשפט להורות לב"כ המשיב להגיש את סיכומיו. ב"כ המשיב לא סיפק בפני מענה שיש בו כדי להצדיק את האיחור האמור בנסיבות העניין, ולכן אין לי אלא לקבוע כי התנהלותה של ההגנה תרמה באופן משמעותי לעיכוב המשפט והתמשכותו. נכון להיום, נמצא המשפט בשלב מתקדם, משהסתיימה שמיעת ההוכחות וטרם נקבע מועד למתן הכרעת הדין. למעשה, התיק עומד בפני הישורת האחרונה, על סף סיום. לפיכך, ככל שהדבר נוגע לקצב שמיעת המשפט, נוטה הכף לטובת היענות לבקשה.
גם שיקול המסוכנות תומך במקרה שלפנינו בהארכת המעצר. אמנם, ככל שמתמשך ההליך ומתארך מעצרו של נאשם, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה-בעת גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות (בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו
(לא פורסמה, 24.01.07); בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 06.09.05)). זאת בוודאי כאשר מדובר בהארכת מעצר שלישית מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, וכאשר מדובר בתיק שמוקדו הוא גניבת מקנה, ולכן לכאורה הינו חמור פחות בהשוואה לתיקים שעניינם עבירות אלימות המסכנות את גוף האדם. ברם המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים ביותר, באופן בלתי תלוי בשאלת סוג העבירה, ובמנותק מהשאלה אם לפנינו "מכת מדינה". מעשי המשיב מובילים למסקנה ברורה כי נשקפת ממנו סכנה רבה לציבור ולרכושו. גניבת הכבשים המיוחסת למשיב בוצעה בחבורה והיא פרי תכנון והיערכות מוקדמים. המשיב לא הסתפק בכך וניסה את כוחו בגניבת טלאים באירוע נוסף, דבר המלמד על השיטתיות שבהתנהלותו ועל החשש מפני הישנות מקרים מעין אלה. כל זאת ביצע המשיב בשעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו ויצוין בהקשר זה עברו הפלילי של המשיב, הכולל גם עבירות של איומים ותקיפה. כתב האישום מייחס למשיב גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בשלב זה של המשפט, כשהסתיימה שמיעת הראיות, החשש משיבוש הליכי משפט הינו פחות. אולם עדיין קיים חשש מהימלטות מהדין מאחר שהתנהלות המשיב, הכוללת ניסיונות לחבל בחקירת המשטרה ולהימלט, מעידה על אדם שאינו נרתע מאימת הדין ואינו סר למרותם של גורמי אכיפת החוק. מטעם זה סבורני כי גם אין בנמצא חלופת מעצר שבכוחה לאיין את החשש מפני הימלטות המשיב מן הדין. לא שוכנעתי כי בחלוף הזמן מאז נעצר המשיב יש כדי להקהות את החשש האמור.
משאלה הם פני הדברים, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.11.10 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 3498-09-09 בבית המשפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ז בכסלו תשע"א(24.11.2010).
ש ו פ ט ת