בש"פ 8785/08מדינת ישראל נ. ישראל (סרוליק) טאייב

1.

לפניי בקשה רביעית מטעם המבקשת – להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שיימנו מתאריך 5.11.08, או עד למתן פסק דין בתיק הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 6058/07), הכל לפי המוקדם יותר – זאת מכח הסמכות שעל פי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

על המכלול הנוגע לעניין עמדתי בהרחבה בהחלטה קודמת, בגדרה קיבלתי את בקשת המבקשת להארכה שניה של מעצר המשיב ב-90 ימים בהתאם להוראת סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 3216/08 מדינת ישראל נ' טאייב (לא פורסם, 23.4.08)), והנני מרשה לעצמי להפנות לאותה החלטה בהקשר לעובדות הרלבנטיות והטעמים להארכת מעצרו של המשיב באותו מועד.

בתמצית אציין, כי נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן, האוחז 12 אישומים. עשרה מן האישומים עוסקים בפרסום מודעות בעיתונים בהן, על פי הטענה, הבטיח המשיב מתן הלוואות בריבית בנקאית, "הלוואות" שהסתיימו לכאורה בכך שהוא נטל מן הפונים אליו כספים, לעיתים תוך ביצוע עבירות נוספות, בהן איומים והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות. באישום נוסף מיוחסות למשיב עבירות של הסגת גבול ושל ניסיון לקבל דבר במרמה ובנסיבות מחמירות. זאת, לאחר שהמשיב התקשר עם המתלוננים בהסכם לרכישת משקם, שילם את עיקר התמורה בהמחאות שלא כובדו, ולאחר מכן ניצל את היעדרות המתלוננים מן המשק, פלש אליו, התחזה לבעל הנכס והשכירו לאחר. באישום השנים-עשר מיוחסת למשיב עבירה נוספת של קבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות, כאשר שם נטען כי הוא התקשר בקשר רומנטי עם מתלוננת תוך התחזות לרווק עשיר. בשלב מסוים לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, טען המשיב כי הוא נקלע לקשיים וזקוק להלוואה, קיבל מן המתלוננת סך של כ-40,000 ש"ח, ונמנע מלהשיב למתלוננת את ה"הלוואה".

המשיב נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בשים לב למעשים המיוחסים לו, לעברו הפלילי העשיר, ולכך שבית המשפט לא מצא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר למשיב (ב"ש 2467/07 (מחוזי – חיפה)), החלטה מיום 16.7.07). ערר על החלטה זו נדחה (בש"פ 6422/07 טאייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.07)).

מספר בקשות של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו – נדחו, ומנגד האריך בית משפט זה שלוש פעמים את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים, כל פעם ב-90 יום (בש"פ 685/08 מדינת ישראל נ' טאייב (לא פורסם, 27.2.08, מפי השופטת ע' ארבל ); בש"פ 3216/08 הנ"ל; בש"פ 6490/08 מדינת ישראל נ' טאייב (לא פורסם, 23.7.08, מפי השופט י' דנציגר )).

בהחלטתי ב -בש"פ 3216/08 הנ"ל, קבעתי כי מסוכנותו של המשיב היא רבה, וכי לאור עברו הפלילי של המשיב (חרף גילו הצעיר) והנטען בכתב האישום, דומה כי המשיב הפך את הוצאת הכספים מן הזולת במרמה ובאיומים – לדרך חיים. העובדה שזה מקרוב סיים ריצוי תקופת מאסר קודמת בגין עבירות של גניבה, התחזות וזיוף, ושהיה תלוי ועומד נגדו עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי – לא הרתיעה את המשיב מלבצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. המשיב אף נמנע מלהתייצב לדיונים בהליך פלילי אחר שנוהל נגדו ואף העלהטענות שהובררו כבלתי נכונות באשר לטעם לאי-התייצבותו לדיונים, וכי אף מנימוק זה אין ליתן במשיב כל אמון שיאפשר לשחררו לחלופת מעצר.

בהחלטתו של השופט י' דנציגר ב- בש"פ 6490/08 הנ"ל, בבקשה להארכה שלישית של מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים, צוין כי אף שמשפטו של המשיב מצוי בשלב הסיכומים ולכאורה אין עוד חשש להשפעה על עדים, הרי שמסוכנותו של המשיב לא פחתה, כנלמד מן העבירות המיוחסות לו, קיומם של הליכים פליליים נוספים ומאסר על תנאי עת ביצע לכאורה המשיב את העבירות האמורות, ועברו הפלילי של המשיב. כן צוין כי ההליך הפלילי הנוכחי מצוי "בישורת האחרונה" שלו, כאשר הכרעת הדין צפויה להינתן בתוך פרק זמן קצר יחסית, וכי אין חולק שמאז שהחלו להישמע ההוכחות, התנהל משפטו של המשיב בקצב משביע רצון. בית המשפט הבהיר כי אין באמור כדי למנוע מן המשיב מלפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי ככל שהתקיימו התנאים לכך, שאז יוכל בית המשפט המחוזי לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ולקבוע תנאי שחרור נוספים.

4.

עתה מונחת לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב, זו הפעם הרביעית, כאמור. כעולה מן הבקשה, בית המשפט המחוזי הורה לצדדים בתאריך 1.7.08 להגיש את סיכומיהם בכתב, והצדדים הגישו את סיכומיהם (לאחר אורכות קצרות שביקשו וקיבלו) עד תאריך 10.9.08. עקב בקשה של ב"כ המשיב להוספת ראיות, נקבעה בתחילה ישיבה נוספת להשלמת הסיכומים, אך ישיבה זו בוטלה ולבסוף הוגשו סיכומים משלימים בכתב בסוף חודש ספטמבר 2008. כאמור בהודעתו של ב"כ המשיב, מתאריך 28.11.08, מועד למתן הכרעת הדין בעניינו של המשיב נקבע לתאריך 15.12.08.

5.

בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 2.11.08, חזרה המבקשת על טעמיה לבקשתה, שעיקרם: המדובר לשיטתה בעבריין מרמה רצידיביסט ומסוכן. מעבר לכך – מאסרים קודמים שריצה, הליך פלילי שנוהל נגדו בתקופה הרלבנטית ועונש מאסר מותנה – כל אלה לא הרתיעו אותו מלשוב לכאורה לסורו. זאת ועוד – העבירות המיוחסות למשיב בוצעו בשיטתיות ממושכת, כלפי קורבנות רבים ושונים ובעזות מצח, לעיתים בלוויית איומים כלפי המתלוננים ואף כלפי בני משפחתם. לשיטת המבקשת, עולה חשש כבד לשיבוש ההליך במקרה של שחרור המשיב לחלופת מעצר, בפרט כאשר המשיב נמנע מלהתייצב לדיונים בהליכים פליליים קודמים שנוהלו נגדו בעבר.

ב"כ המשיב טען מנגד כי אין חשש לשיבוש הליכים, כאשר העדים במשפט סיימו כבר להעיד. יתר על כן הוא הדגיש שהמשיב כלוא מזה כעשרים חודשים, ורף הענישה על עבירות מן הסוג שביצע המשיב לכאורה, נמוך לטענתו יותר מפרק הזמן שבו המשיב כבר עצור. לפיכך, לשיטתו, יש לשחרר את המשיב לאלתר, עוד קודם למתן הכרעת הדין בעניינו. בהקשר זה גורס ב"כ המשיב כי יש באפשרותו להציג חלופת מעצר הולמת, אך עד כה לא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

6.

דין בקשת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב – להתקבל . מסוכנותו של המשיב היא רבה, כנלמד מעברו הפלילי, נסיבות ביצוע העבירות לכאורה המיוחסות לו, וביצוען הנטען לאחר שסיים ריצוי מאסרים קודמים בגין עבירות דומות וכאשר מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. מסוכנות זו, בשילוב עם פעולותיו לשיבוש הליכי משפט קודמים שהתנהלו נגדו ואי-התייצבותו לדיונים בעניינו (ראו פירוט בהחלטתי ב -בש"פ 3216/08 הנ"ל) מחייבים את הותרתו של המשיב במעצר. זהו אחד המקרים החריגים, שבהם גם ביצוע עבירות רכוש מן הסוג בהם מואשם המשיב, די בהם כדי להצדיק את הארכות המעצר של הנאשם מעבר לתקופה הסטטוטורית של תשעה חודשים (השוו: בש"פ 8587/03 טייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.10.03); בש"פ 3440/07 מדינת ישראל נ' מזרחי (לא פורסם, 29.4.07); בש"פ 9431/07 מדינת ישראל נ' רמאדן (לא פורסם, 8.11.07); בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05)). כאן המקום לציין כי במכלול שבפניי – אין חולק כי משפטו של המשיב התנהל באופן משביע רצון מאז החלה שמיעת ההוכחות, ומצויים אנו כיום מרחק קצר ביותר ממועד מתן הכרעת הדין.

באשר לטענה כי פרק הזמן שהמשיב שוהה כבר במעצר ארוך מ"רף הענישה" בעבירות מן הסוג שביצע המשיב – אעיר מבלי לחוות דעה כלשהי, כמובן, בעניינו הספציפי של המשיב (שטרם הורשע), כי היא מוקשית, וודאי שכך הדבר ככל שלנאשם שכזה עבר פלילי רלבנטי מכביד.

7.

לבסוף מחובתי להתייחס לטענת ב"כ המשיב לפיה יש באפשרותו להציג חלופת מעצר הולמת, אך עד כה לא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן. בית משפט זה קבע בהחלטתו הקודמת להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 6490/08 הנ"ל, מפי חברי השופט י' דנציגר ) כי אין באותה החלטה כדי למנוע מן המשיב מלפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ככל שהתקיימו התנאים לכך, שאז יוכל בית המשפט המחוזי לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ולקבוע תנאי שחרור נוספים. המשיב לא עשה כן חרף ההזדמנות שניתנה לו, ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו בהקשר זה, או להודות בכך שכנראה לא היה בידו להציג חלופת מעצר ראויה שתבחן.

8.

ממכלול הטעמים האמורים לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שיימנו מיום 5.11.08, או עד למתן פסק הדין בת"פ 6058/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.